הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 21

המערער

יעקב כהן
ע"י ב"כ עו"ד אנג'לו ניסים גניש

נגד

המשיבים

1.דניאל אזוגי
ע"י ב"כ עו"ד לירן כהנא

2.היועץ המשפטי לממשלה
ע"י ב"כ עו"ד גיא ורדי

פסק דין

בפני ערעור על החלטות כב' הרשמת של בית משפט זה (כב' השופטת נועה גרוסמן) במסגרת ת.א. 57129-11-18, החלטה אחת מיום 17.1.19 והשניה מיום -27.1.19, על פיהן נדחתה בקשת המערער למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט בגין תביעה אותה הגיש כנגד המשיב 1 , על סך של 11,108,168 ₪.

העובדות הרלוונטיות
ביום 25.11.18 הגיש המערער תביעה נגד המשיב 1 על סך העולה על 11 מיליון ₪, כמפורט לעיל. בד בבד הגיש המערער בקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט בגין הגשת התביעה .
המשיבים הגיבו לבקשה זו וטענו, כי המערער לא הציג תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי ולא הוכיח חוסר יכולת כלכלית כנדרש על פי הוראות התקנות והפסיקה המנחה בנדון . נטען כי בקשת המערער היתה לקונית והיו חסרים בה מסמכים הנדרשים לפי דין להוכחת חסרון כיס.
כמו כן, בתגובת המדינה, הובהר החשש בנוגע להעמדת גובה סכום תביעת המערער על סך העולה על 11 מיליון ₪, שכן בהתאם לפסיקה, סכום התביעה צריך להשתכלל עם העובדה שעסקינן באדם המבקש שלא לשלם אגרת בית משפט ולהישען על קופת הציבור.

ביום 17.1.19 ניתנה החלטת כב' הרשמת, הדוחה את בקשת המערער למתן פטור מאגרה, בקבעה, בין השאר , כי הא איננה רואה מקום לשעות לבקשת המערער ולהטיל את עלויות הדיון בעניינו האישי על קופת הציבור. עוד קבעה כב' הרשמת, כי המערער לא הניח תשתית ראייתית הנדרשת לצורך ביסוס בקשתו ואף הוסיפה וציינה כי לא השכיל המערער להסביר את כתובת מגוריו היוקרתית בצפון תל אביב, כפי שמופיע בכתבי הטענות.

ביום 27.1.19 פנה המערער בשנית אל כבוד הרשמת בבקשה לעיון חוזר בבקשה לפטור מאגרה. לבקשה זו צירף מסמכים חדשים נוספים לרבות תצהיר, אותו היה עליו להגיש קודם לכן במסגרת בקשתו למתן פטור מתשלום אגרה.

תחת הגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת מיום 17.1.19, בחר המערער להגיש בקשה לכבוד הרשמת לעיון חוזר, במסגרתה ביקש המערער לעשות מקצה שיפורים.
כך, השלים החסר והגיש לראשונה תצהיר וכן מסמכים נוספים כמו גם ניסה להסביר כי הדירה בצפון תל אביב שייכת לבתו וכי הוא מתגורר בדירה קטנה בשטח של 26 מ"ר בדרום תל אביב.
המערער חזר וטען לסיכויי הצלחתו בתביעה אותה הגיש כנגד המשיב 1, אשר לטענתו רימה אותו והוציא ממנו כספים במרמה, בסדר גודל של 10 מיליון ₪, כשמדובר באדם שהורשע בעבר בגין הונאה של משקיעים ואף נגזר עליו בעבר עונש מאסר בפועל בגין כך .

כב' הרשמת דחתה בקשת המערער לעיון חוזר וקבעה בהחלטתה, מיום 27.1.19 , כי הבקשה אינה עומדת כלל ועיקר בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיון חוזר וכי המערער לא הצביע בבקשתו על שינוי נסיבתי/עובדתי כלשהו, או על טעות טכנית, וכי הלכה למעשה מדובר בבקשה למקצה שיפורים של בקשה קודמת , אותה כאמור דחתה כב' הרשמת.
למעלה מן הצורך, הוסיפה וציינה כב' הרשמת, כי היא לא רואה מקום לשינוי מהחלטתה מיום 17.1.19, גם לאחר שעיינה בטענות המערער ובאסמכתאות החדשות אותן צירף לבקשה לעיון חוזר.

במסגרת הערעור שבפני טען המערער, כי שגתה כב' הרשמת שלא נתנה את הדעת לפרטים אותם הוסיף ופירט במסגרת בקשתו לעיון חוזר, כאשר הוא מציין כי קרס כלכלית, כי הוא נעדר נכסים וכי הוא מתקיים מקצבת ביטוח לאומי.
עוד הסביר לראשונה המערער, במסגרת הדיון בערעור בפני, כי מסגרת האשראי הגבוהה העומדת לזכותו בחשבונות הבנק, אליה התייחסה כב' הרשמת, נובעת משיקים שהציג לפירעון אשר בפועל לא כובדו. ראיה זו, כאמור, לא הוצגה בפני כב' הרשמת.

לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים ועיינתי במסמכים הרבים אותם צירף המערער במסגרת תיק המוצגים, לא מצאתי כל שגגה שנפלה בפי כב' הרשמת, המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.
ראשית, ייאמר כי הערעור גופו הוגש באיחור ורק מטעם זה יש לדחות הערעור על הסף. החלטת כב' הרשמת, מיום 17.1.19, עליה ביקש המערער להשיג, היא ההחלטה שיכולה לעמוד כמושא הערעור בפני, והבקשה לעיון חוזר, אין בה כדי להאריך את המועד להגשת הערעור. לפיכך, משהוגש הערעור לבית משפט ביום 13.2.19, איחר המערער את המועד להגשת הערעור.

גם לגופו של ענין, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט, לא בהחלטה מיום 17.1.19 וגם לא בהחלטה מיום 27.1.19. המערער לא פירט את היקף רכושו, את עסקיו ועסקי בנו ולא פירט את רכושה של בת זוגו ושל יתר ילדיו כמו גם לא צירף פירוט תדפיסי כרטיסי אשראי.
מתדפיסי חשבנות הבנק אותם הציג המערער, ניתן ללמוד כי המערער זוכה למסגרות אשראי נדיבות למדי, המלמדות על יכולת כלכלית. נתון זה אינו מתישב עם טענתו כי קרס כלכלית לאחר שהשקיע הכספים בידי המשיב 1 , והרי השקעותיו היו לפני כ- 9 שנים, ועל פניו אין בהשקעות הללו כדי להשפיע על תזרים המזומנים בחשבונות הבנק.
רב הנסתר על הגלוי, יש להניח כי אדם המשקיע כספים אצל האחר בסדר גודל של 10 מיליון ₪, אינו משקיע את כל הונו ויש לו היכולת לממן תשלום אגרת בית משפט.
ככל שנטען בדבר קיומה של קריסה כלכלית, היה על המערער להניח תשתית ראייתית שכזו והיה עליו לפרט את כל רכושו ורכוש בת זגו והכל בהתאם להוראת תקנה 14 לתקנות בתי המשפט אגרות, תשס"ז-2007, טענות שבעלמא אין בהן די.

עוד יוער, כי אין להתעלם מהעובדה שהשקעותיו של המערער אל מול המשיב 1 נעשו לפני למעלה מ 9 שנים ואין כל הסבר מניח את הדעת מדוע הקריסה הכלכלית היא דווקא כעת. יש להניח שטענה זו באה לעולם לצורך בקשת הפטור מתשלום אגרה.

גם טענת המערער, כי כתובתו בשנתיים האחרונות הינה דירה בשטח של 26 מ"ר בדרום תל אביב, ולא כפי שסברה כב' הרשמת, לא זכתה לעיגון ראייתי מספיק. אין בעובדה שהמערער מחזיק בדירה שכזו כדי ללמד שאכן הוא מתגורר בה או שמא מדובר בדירה המושכרת לאחר.
בפועל התשתית הראיתית מלמדת אחרת, כך עולה מסיכומי מחלה של רעיית המערער, אותם צירף המערער, כי רעייתו ציינה בפני הרופאים, כי כתובתה הינה רח' לוי אשכול, דירה בצפון תל אביב, באופן המעורר ספק רב באשר לגרסת המערער כי בשנתיים האחרונות הוא מתגורר בדירה קטנה בדרום תל אביב. ספק זה כאמור לא הוסר.

סוף דבר
לא מצאתי כל טעות שבשיקול דעת בהחלטות כב' הרשמת, המצדיקות התערבות ערכאת הערעור.
בהעדר תשתית ראייתית הנדרשת לצורך ביסוס טענה לחסרון כיס, צדקה כב' הרשמת כאשר לא פטרה את המערער מתשלום אגרת בית משפט.
המערער בחר להעמיד את תביעתו על סכום גבוה ביותר, וכאשר מבקש הוא פטור מתשלום אגרה וכי התשלום יבוא מקופת הציבור, מוטל עליו נטל כבד המחייב אותו לעמוד בדריש ות תנאי החוק והפסיקה, תנאים בהם לא עמד.
המערערת ישא בהוצאות המשיבים בסך של 3000 ₪ , אשר יחולקו בין המשיבים בחלקים שווים.
האגרה תשולם בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ט, 21 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה