הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 8614-08-19

לפני
כבוד השופטת אביגיל כהן

המבקש:

אברהם כהן
ע"י ב"כ עו"ד סיוון כהן

נגד

המשיב:

צוריאל חבורה

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 24/7/19 בת"ק 8162-04-19 לפיו נדחתה תביעת התובע והוא חויב בהוצאות בסך 2,000 ₪.

2. המבקש - התובע הגיש תביעה קטנה בסך 5,200 ₪ נגד הנתבע בגין נזקים שאירעו למונית שלו בתאונת דרכים מיום 20/2/19.
נטען כי הקטנוע של הנתבע - המשיב הוא זה שגרם לתאונה כאשר עקף את המונית מצידה הימני.

3. המשיב - הנתבע בכתב הגנתו טען כי הוא אינו אחראי לתאונה. הוא רכב על הקטנוע בשדרות רוטשילד בנתיב הימני. בפתאומיות נפתחה דלת המונית והוא הרגיש חבטה שגרמה לקטנוע להזרק על הכביש.

4. בדיון שהתקיים ביום 24/7/19 העידו התובע והנתבע.

בימ"ש קמא העדיף את גרסת הנתבע - המשיב וקבע שאינו מאמין לגרסת התובע
"שאינה מתיישבת עם ההיגיון".
נקבע כי:
"20. בתמונה שהראה לי התובע נראית מכונית חונה בצמוד לשפת המדרכה כאשר לדבריו, הוא עצמו הוריד את הנוסעת במסוך לאותה מכונית חונה, קרוב לשפת המדרכה. גרסה זו אינה סבירה שכן כדי שטענתו של התובע תוכל להתקיים, צריך הנתבע לחלוף את המכונית החונה בצמוד לשפת המדרכה, לפנות ימינה לכיוון המדרכה בחוסר היגיון מוחלט ולנסות ולעבור בין המונית ובין המדרכה.
21. גרסתו של הנתבע איפוא, אמינה עלי ולפיה התובע עצר בנתיב השמאלי באמצע הכביש, והוריד את הנוסעת באמצע הכביש תוך פתיחה פתאומית של הדלת, בניגוד לתקנה 80 לתקנות התעבורה.
22. הגעתי איפוא למסקנה, כי גרסתו של התובע בכתב התביעה ובבית המשפט הינה גרסה שקרית". (סעיפים 20-22 לפסה"ד).

לאור הלכת חיון (ע"א 765/18 חיון נ' חיון (1.5.19)) נקבע כי שקר התובע בעניין המצוי בליבת המחלוקת מוביל לדחיית התביעה.

5. בבקשת רשות הערעור נטען כי פסה"ד שגוי.
נקבע כי התובע שקרן לא על סמך ממצאים אלא על סמך "הגיון" בלבד.
נטען כי קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא שגויות.
בימ"ש קמא התעלם לחלוטין מחוות דעת שמאי מטעם המבקש אשר היה בה כדי להראות כי המשיב הוא זה שלא שמר על מרחק נסיעה מספיק מן המונית הנוסעת וכי המשיב הוא זה שניסה לבצע עקיפה מימין. קביעות המהימנות שגויות אף הן ובימ"ש לא פעל עפ"י הכללים שנקבעו בעניין חיון.
נטען כי הכללים בהלכת חיון הם אלו:
א) כלל ראשון - חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד משקר בכל עדותו.
נטען כי בימ"ש קמא לא קבע כי המבקש שיקר ביודעין.

ב) כלל שני - סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש]. עדות יחידה במשפט אזרחי מצריכה ככלל סיוע חיצוני.
נטען, כי המשיב לא הביא סיוע לגרסתו.

ג) כלל שלישי - איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט.

נטען כי פקודת התעבורה מובילה לכך שהמשיב אשם בקרות התאונה, ולמצער יש לחייבו באשם תורם לקרות התאונה; שכן גם לפי עדותו הוא לא שמר מרחק מספיק מהמונית.

6. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
וראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' מור (9/8/18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18/3/15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26/12/16).

יש לציין את תקנה 13 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976 הקובעת:
"(א) בית המשפט יקבע את סדר הבאת ראיות וטענות הצדדים בדרך שנראית לו ויברר את המחלוקת באופן פעיל."
(הדגש אינו במקור- א.כ) .

יש לציין גם את העובדה לפיה בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור לסדרי הדין הרגילים, וראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט.

ב) המקרה דנן, אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים קבלת רשות ערעור.
אין לפנינו שאלה משפטית כלל ובוודאי שלא שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (ראה לעניין זה: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח , 20/5/15).

בית משפט קמא הגיע לממצאים עובדתיים על בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מעדויות וראיות שהוצגו לפניו.

ערכאת ערעור מתערבת רק במקרים חריגים ,שאינם מתקיימים כאן, בממצאי עובדה שאליהם הגיעה הערכאה הדיונית. ראה לעניין זה: ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין ,סעיף 16 ופסקי הדין המאוזכרים שם. (19/7/18).

ג) במקרה דנן, אני יכולה להבין לליבו של המבקש, אשר בימ"ש קמא קבע לגביו קביעות קשות. לטעמי עדיף היה להתנסח באופן פחות נחרץ ולהסתפק בקביעה ולפיה גרסת המשיבה עדיפה על גרסת המבקש וכי המבקש, כתובע, לא הרים את הנטל להוכחת אחריותו של הנתבע לקרות התאונה ,במקום לקבוע קביעות כה קשות ביחס לבעלי דין לאחר חקירות קצרות המאפיינות את ההליך בבימ"ש לתביעות קטנות.בכל זאת, שופט איננו "בוחן כליות ולב".
יחד עם זאת, אין מקום בנסיבות העניין להתערב בקביעות מהימנות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית.

על מנת להסיר ספק אציין ,כי אין צורך בעניינינו לקבוע קביעה בנוגע להלכת חיון.
כערכאת ערעור שלא שומעת את העדים, גם אין מקום לקבוע קביעות עובדתיות בנוגע להטלת אשם תורם. ולפיכך, לא מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור.

7. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' אב תשע"ט, 11 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.