הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 50210-09-20

לפני

כבוד השופטת אביגיל כהן

המבקש:

ד"ר דוד יהודה ג'אן לוק
ע"י ב"כ עו"ד ענר בר אילן

נגד

המשיבה:

אור קריירה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עומר קאופמן

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופט אבי שליו) מיום 2/8/20 בת"ק 2367-05-20.

2. רקע נדרש:
א) העובדות פשוטות ביותר. המבקש – רופא במקצועו רכש ביום 25/2/20 מהמשיבה (המתנהלת תחת המותג "נופש כשר") חבילת סקי בצרפת עבורו, עבור בנו ועבור נכדו לתאריכים 15/3/20 ועד 20/3/20 בעלות של 1,000 אירו לאדם ובסך הכל: 12,910 ₪.

ב) ביום 4/3/20 שלח הודעה על ביטול החבילה ו בקשה לקבלת התשלום חזרה.
בית משפט קמא קבע כי ההודעה התקבלה ביום 5/3/20.

ג) ביטול ההזמנה נעשה על רקע פרוץ מגפת הקורונה ומשהתברר כי עם החזרה מהסקי יצטרכו המבקש, בנו ונכדו להיכנס לבידוד של 14 יום וכן על רקע היות המבקש באוכלוסיית סיכון בשל גילו.

ד) במסמך ההזמנה נכתב בין היתר:
"... חברות תעופה אלו לא עובדות עם סוכנים ולכן אנחנו רוכשים בשמכם באופן ישיר באתר החברות הללו. הרכישה דרכנו איננה מהווה ביטוח לטיסה, מי שרוצה ביטוח, יש לרכוש ביטוח ביטול נסיעה מול חברת הביטוח. מרגע ביצוע הרכישה, אין אפשרות לבטלה, חברות אלו אינן כפופות לחוק הגנת הצרכן.
זהו מבצע מיוחד ולכן גם תנאי ביטול מיוחדים, מרגע ביצוע ההזמנה, אפשרות ביטול ההזמנה תמורת דמי ביטול של 400 יורו לאדם עד חודש לפני היציאה, מחודש לפני דמי ביטול מלאים. ההזמנה איננה כפופה לחוק הגנת הצרכן, חברת איזי ג'ט וריינאייר אינן כפופות לחוק הגנת הצרכן.
לא ניתן לקבל זיכוי עבור ימי סקי לא מנוצלים, לאחר הרכישה אנחנו מזמינים את חבילת הסקי (סקי פס, ציוד וכו') ואין לנו אפשרות לקבל זיכוי בגין שימוש חלקי".
(הדגש אינו במקור – א.כ.)

ה) הנתבעת ביצעה את ההזמנה ביום 26/2/20 ושילמה עלות החבילה לספקים.
טענה כי הביטול נעשה פחות מ- 7 ימי עסקים לפני תאריך הטיסה והספקים לא הסכימו לביטול. הוצעו לתובע הצעות פשרה שונות אותן הוא לא קיבל.

3. המבקש הגיש תביעה קטנה בסך 30,000 ₪.
התובע בטיעוניו נשען על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן גם: " חוק הגנת הצרכן") בשל היותו אזרח ותיק.
בסעיף 14ג1 לחוק נקבע כי אזרח ותיק (מי שמלאו לו 65) רשאי לבטל עסקת מכר מרחוק.
סעיף 14ג1(ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 קובע:
"עסקת מכר מרחוק – התקשרות בעסקה של מכר נכס או מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה".

התובע טען כי לפי חוק הגנת הצרכן הוא זכאי כאזרח ותיק להשבת מלוא כספו בכל מקרה. מה גם שבשל עיסוקו כרופא הוא לא יכול היה לצאת לחו"ל בחודש מרץ 2020 בשל מגפת הקורונה על כל הכרוך בכך.

4. הנתבעת מפנה להוראות סעיף 14ג2 לחוק העוסקות בביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל. מדגישה כי ההזמנה הייתה ברורה ומובנת ולפיה ההזמנה לא ניתנת לביטול בפ רק זמן של פחות מחודש ממועד היציאה וכי החברות מולן בוצעו הרכישות אינן כפופות לחוק הגנת הצרכן.
נטען כי גם לו חוק הגנת הצרכן היה תקף לעסקה זו, החוק מדבר על 7 ימי עבודה מלאים, מה שלא היה כאן (רק 5 ימי עבודה).
הודגש, כי בעת ההזמנה כבר דובר בתקשורת על מגפת הקורונה. כמו כן הטיסה יצאה, המלון הוזמן ולא הסכ ים לביטול. על כן , אין עילת תביעה נגד המשיבה – הנתבעת.

5. בפסק הדין מיום 2/8/20 נדחתה כאמור התביעה.
א) נקבע כי הטיסה לצרפת יצאה אל הפועל במועדה ואין זכות פיצוי לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב – 2012.

ב) בין אם ביטול ההזמנה היה ב- 4/3/20 ובין אם ב- 5/3/20 הנתבעת אינה צריכה להחזיר את כספי הטיסה. בטופס ההזמנה הובהרו והובלטו תנאי הביטול הקשיחים. התובע יכול היה לבטח עצמו מפני ביטול טיסות ולא עשה כן. אין אחריות של הסוכן לטיסה שיצאה במועדה.

ג) גם אם מגפת הקורונה תוכר כסיכול מבחינת דיני החוזים, הנתבעת אינה זו שצריכה לפצות את התובע על הפסדו. העובדה שהוא רופא ולכן לא יכול היה לצאת מהארץ באופן שיחייב אותו בבידוד, לפי דרישת מעסיקיו, אינה מעניינה של הנתבעת, שגם היא סופגת השלכות כלכליות רחבות מאירוע הקורונה.

ד) גם על פי חוק הגנת הצרכן, הנתבעת איננה צריכה להשיב לתובע את הכספים בגין הלינה בחו"ל, למרות שהתובע אזרח ותיק זאת לאור סעיף 14ג2 לחוק ותקנה 6 (12) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א – 2010 המחריגה שירותי הארחה מחוץ לישראל "ובלבד שהעוסק גילה לצרכן, בטרם ההתקשרות את תנאי ביטול העסקה של נותן השירות מחוץ לישראל".

ה) נדחתה התביעה גם בגין רכיב זה ולפנים משורת הדין לא נפסקו הוצאות.

6. בבקשת רשות הערעור נטען כי פסק הדין מנוגד להוראות הברורות של חוק הגנת הצרכן. המחוקק דרש להעניק הגנה מורחבת ובלתי מותנית לאזרח הותיק. אין מחלוקת עובדתית מורכבת. אין מדובר בשאלה משפטית מורכבת והמסקנה היחידה אליה ניתן היה להגיע היא כי למבקש יש זכות ביטול על פי דין. זכות קוגנטית (סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן).

המבקש מפנה לטופס ההזמנה שבו נקבע כי אפשר לבטל בהתאם לחוק הגנת הצרכן.
יש לפרש ההזמנה לטובת הרוכש ולא לטובת המנסח.
כמו כן נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר לא הכיר בהוראות המדינה לרופאים שלא לעזוב את הארץ כסיכול חוזה תוך הפנייה להנחיות משרד הבריאות לרופאים מיום 4/3/20 בסעיף 5.
נטען כי עמדת המועצה להגנת הצרכן היא כי המלצת משרד הבריאות עולה לכדי סיכול וודאי שהנחיית משרד הבריאות גרמה ל"סיכול".
נטען כי חוק הגנת הצרכן – תיקון מס' 58 גובר על תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א – 2010.
נטען כי לפי חוק הגנת הצרכן על הצרכן לבחור בין חלופות. במקרה דנן לא הוצעה בחירה ולא נבחרה חלופה.

כיוון שהעסקה נכרתה ביום 25/2/20, הודעת ביטול התקבלה ביום 4/3/20 . לכן לא חלפו 14 י מים מיום העסקה ונשארו יותר מ- 7 ימים ליום מתן השירות ולכן קיימת זכות ביטול כדין.

7. בתגובה לבקשת רשות הערעור נטען כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור וכבר מטעם זה יש לדחותה.
למען הזהירות נטען כי יש לדחות הבקשה גם לגופה.
נטען כי לא היה מקום לתשלום פיצוי בגין טיסה שבוטלה כיוון שהטיסות יצאו לפועל ולכן אין זכות לפיצוי על פי סעיף 1 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) , התשע"ב – 2012.

כמו כן נטען כי אין זכאות להשבת הכספים לפי החוק כיוון שהמבקש אישר בחתימתו על טופס ההזמנה את תנאי העסקה, לפיהן ההזמנה אינה ניתנת לביטול, משום שהטיסות הוזמנו באופן ישיר מחברת התעופה.
כלומר, תנאי כרטיסי הטיסה, הינם תנאים שנקבעו על ידי חברת התעופה ולא על ידי המשיבה. הם אינם מאפשרים לבטל את ההזמנה בתקופה של פחות מחודש לפני הטיסה, כך שלא ייתכן כי המשיבה תהיה אחראית לביטולי הזמנות של שירותים בחו"ל.
המשיבה מדגישה שהמבקש בחר לשלם מחיר מופחת, כלומר בחר באפשרות של תנאי המבצע, לרבות האפשרות לפיה לא ניתן לבטל את ההזמנה מרגע שבוצעה ולא בחר במחירון הרגיל ובכך בחר שלא לבטח עצמו בביטוח טיסה.

המשיבה טוענת שמשלח ידו של המבקש אינו מעניינה. אף לפנים משורת הדין, פנתה לחברות התעופה בבקשה לפטור את המבקש מההזמנה, אולם נענתה בשלילה. העובדה שהמבקש ביצע את העסקה לאחר פרסומים אודות התפשטות נגיף הקורונה ובכובעו כרופא, מובילה למסקנה שיכל לצפות מראש, בעת ביצוע ההזמנה, את תוצאות הנסיבות.
יתרה מכך, לא הוצגה בקשה לקבלת היתר יציאה מהארץ, היתר אשר יכול היה למנוע את הנסיבות שהובילו לביטול העסקה.
עוד מוסיפה המשיבה, כי המבקש הזמין חופשה גם לבנו ונכדו, אשר אינם כפופים להנחיות של עובדי מערכת הבריאות, כך שיכלו לטוס במועד כמתוכנן ולכן לא עומדת טענת הסיכו ל.
לסיום נטען, כי אף אם הוראות 14 ג(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן היו חלות בעניינו של המבקש, הוא אינו עמד בהוראות הסעיף שכן הודיע למשיבה על ביטול ההזמנה פחות מ- 7 ימי עסקים לפני מועד הטיסה.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

מועד הגשת בקשת רשות הערעור:
א) בפתח הדברים אדרש לשאלה בדבר מועד הגשת בקשת רשות הערעור.
בכותרת בקשת רשות הערעור נכתב כי מועד ההחלטה הוא ביום 30/7/20 שלא בפני הצדדים וכי מועד אחרון להגשת בקשת רשות ערעור הוא ביום 22/9/20 – מועד ההגשה בפועל.

המשיבה טוענת כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד וממילא מבלי שניתנה הארכת מועד.
פסק הדין ניתן ביום 2/8/20. הפגרה חלה השנה בתקופה שבין 11/8/20 ליום 5/9/20 (כולל). על כן 15 הימים להגשת בקשת רשות ערעור (בהתחשב בפגרה) הסתיימו ביום 13/9/20.
נטען, כי אפילו אם המבקש קיבל, משום מה , את פסק הדין באיחור של חודש ימים, כי אז חלף המועד להגשת בר"ע ביום 21/9/20, ואילו בקשת רשות הערעור הוגשה רק ביום 22/9/20.

עיון במערכת נט המשפט בתיק קמא מעלה כי המבקש קיבל את פסק הדין ביום 14/8/20. בשל הפגרה יש למנות 15 יום מיום 6/9/20. כלומר – ניתן היה להגיש בקשת רשות הערעור עד ליום 21/9/20 והבקשה הוגשה לכאורה באיחור של יום מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

לו הייתי מוצאת לנכון לקבל את בקשת רשות הערעור, כי אז הייתי נדרשת לטענת המשיבה בנוגע לאיחור בהגשת הבר"ע ומבקשת את תגובת המבקש לעניין זה.
כיון שאני סבורה כי אין מקום למתן רשות ערעור אצא מנקודת מוצא ולפיה בקשת רשות הערעור הוגשה במועדה ואנמק מדוע יש לדחותה. כך ייחסכו הוצאות וייחסך זמן שיפוטי וזמנם של בעלי הדין.

ב) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)).
רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת...".
(רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).
ראה לעניין זה גם: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' מור (9/8/18) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26 /12/16).

ברע"א 2816/17 דהרי נ' לוי, פסקה ט' מנמק כב' השופט רובינשטיין מדוע יש משמעות לעובדה שתובע בוחר להגיש תביעתו לבית משפט לתביעות קטנות שלא ניתן לערער על פסק דינו בזכות אלא רק לאחר נטילת רשות:

"כוונת המחוקק היתה בעליל כי הדיון בעניינים הנדונים בבית המשפט לתביעות קטנות יסתיים וימוצה, ככלל, בערכאה הדיונית... אופי ההליך הוא תכליתי ומעשי".

לא מצאתי כי ענינינו חורג מהכלל.

ג) בסעיף 47 לבקשת רשות הערעור נכתב על ידי המבקש:
"מדובר בסוגיה משפטית פשוטה וקלה, שבית המשפט קמא עוסק בה באופן קבוע ושגרתי, לפיכך נדרשת התערבות בית משפט דלמעלה בכדי לא להנציח פסק דין שגוי מיסודו".

בבקשת רשות הערעור ניתן דגש לא רק להוראות חוק הגנת הצרכן אלא גם לסוגיית הסיכול בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 (להלן: " חוק החוזים תרופות") מתוך רצון לשוות לסוגיה נופך תקדימי בכל הקשור למגפת הקורונה מול הוראות חוק הגנת הצרכן, אלא שבחינת הנסיבות הספציפיות מעלה כי עסקינן כפי שכתב ב"כ המבקש בסוגיה משפטית פשוטה וקלה, שהמבקש מלין על אופן יישומה בשים לב לנסיבות הספציפיות של המקרה.

ד) סעיף 14ג2 – תיקון מס' 58 לחוק הגנת הצרכן משנת תשע"ט – 2019 שכותרתו: "ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל" קובע:
(א) על אף האמור בסעיפים 14ג(ג) ו-14ה, עוסק המציע לצרכן להתקשר בעסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות הניתנים במלואם מחוץ לישראל באמצעות נותן שירות מחוץ לישראל, רשאי להציע לצרכן, לגבי אותו שירות שהוצע, לבחור בין החלופות שלהלן, בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג):
(1) זכות ביטול לפי הוראות סעיפים 14ג(ג) ו-14ה (בסעיף זה – זכות ביטול);
(2) מדיניות הביטול של נותן השירות מחוץ לישראל (בסעיף זה – מדיניות ביטול).
(ב) לא יציע עוסק לצרכן עסקה הכוללת מדיניות ביטול, אלא אם כן מסר לצרכן בעת השיווק מרחוק וטרם ההתקשרות מידע בדבר מדיניות הביטול בעסקאות מהסוג המוצע, ובכלל זה אם היא כוללת זכות לבטל את העסקה; כללה מדיניות הביטול זכות כאמור, יכלול המידע גם את מועדי הביטול, ואם ישנם – את דמי הביטול והאפשרות לקבל החזר כספי; עוסק ימסור לצרכן פרטים כאמור גם במסמך לפי סעיף 14ג(ב).
(ג) פרסם עוסק באתר האינטרנט שלו עסקאות שיש לגביהן זכות ביטול ומדיניות ביטול, יפרסם גם מידע בדבר מדיניות הביטול, ובכלל זה את הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב).
(ד) בחר צרכן בחלופה של מדיניות ביטול והיא כוללת זכות לבטל את העסקה ולהחזר כספי, ובכלל זה דמי ביטול, ישיב העוסק לצרכן את הכספים המגיעים לו בתוך המועדים הקבועים בסעיף 14ה.
(ה) נטל ההוכחה לעניין מדיניות הביטול, לרבות גילויה לצרכן כאמור בסעיף זה, מוטל על העוסק.
(ו) לעניין סעיף זה, בעסקת מכר מרחוק לרכישת כרטיס טיסה מישראל או אליה הכוללת חניית ביניים מחוץ לישראל, לא יראו בקטע הטיסה מיעד ביניים ליעד ביניים אחר או ליעד הסופי, שירות הניתן במלואו מחוץ לישראל.
(ז) בסעיף זה –
"שירותי תיירות" – שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי;
"מחוץ לישראל" – למעט האזור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975".

סעיף 14ג2(א) לחוק הגנת הצרכן מאפשר לעוסק, סוכן נסיעות, להציע לצרכן לבחור בין שתי החלופות לעניין ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל.

זכות ביטול בהתאם לחוק הגנת הצרכן, קרי בהתאם לסעיפים 14ג(ג) ו- 14ה לחוק או ביטול בהתאם למדיניות נותן השירות מחוץ לישראל.

ישנן שתי חלופות אפשריות, המוצעות לצרכנים:
החלופה ראשונה כ וללת יישום של סעיפי החוק הישראלי הרלוונטיים, אשר לרוב מקנים לצרכן הגנה רחבה יותר מתנאי מדיניות הביטול של נותן השירות מחוץ לישראל.
לפיכך, בבחירה בחלופה הראשונה הצרכן עתיד לשלם סכום גבוה יותר בגין ההגנה ויישום מדיניות ביטול בהתאם לחוק הישראלי.
זאת למול החלופה השנייה, בה הצרכן עתיד לשלם סכום נמוך יותר בגין השירות, כיוון שהע סקה כפופה למדיניות הביטול של נותן השירות מחוץ לישראל, אשר לרוב אינה מקנה אפשרות ביטול עסקה מרגע שבוצעה.

ה) כאשר הוסף סעיף 14ג2(א)(1) לחוק הגנת הצרכן, בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח – 2017 (פורסם בהצ"ח, 743 מיום 27/11/17 בעמ' 38 ) נכתב:
"...בעסקאות למתן שירותי תיירות הנעשות לא אחת באינטרנט, מציעים עוסקים בישראל – סוכני נסיעות וחברות תעופה ישראליות – גם שירותים הניתנים במלואם מחוץ לישראל , כגון לינה בבתי מלון וכרטיסים למופעים. ככלל, עוסקים בישראל משווקים שירותים אלה באמצעות צדדים שלישיים – ספקים הפועלים במדינות אחרות, שמדיניות
ביטול העסקאות בהן, בין מכוח הדין החל באותן מדינות ובין מכוח נוהג מסחרי או מדיניות של ספק מסוים, עשויה להיות שונה מהוראות החוק בישראל, ולעיתים אף אינה מקנה לצרכן זכות ביטול. לפיכך, עוסקים בישראל המקבלים הודעות ביטול לפי החוק מצרכנים בעסקאות מכר מרחוק, נאלצים לעיתים לשלם מכיסם את ההפרש בין דמי הביטול שהם גובים מהצרכן ובין ההחזר הכספי ודמי הביטול שהספק מחוץ לישראל גובה מהם.
נוסף על כך, בשנים האחרונות יותר ויותר עסקאות למתן שירותי תיירות נעשות באמצעות אתרי אינטרנט בין לאומיים, המציעים מגוון רחב של שירותי תיירות מחוץ לישראל. חלק מהאתרים אלה מציעים לצרכנים לרכוש שירותים כאמור במחיר מוזל ללא זכות ביטול לפי סעיף 14 ג לחוק, לעיתים לצד חלופה לרכוש את אותם שירותים במחיר יקר יותר, עם זכות ביטול.
הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להתמודד עם הקשיים של עוסקים בישראל המציעים רכישה באינטרנט של שירותי תיירות הניתנים במלואם מחוץ לישראל, ולאפשר להם להציע לצרכנים את אותם שירותים הן ללא זכות ביטול במחיר מוזל, בדומה לאתרי האינטרנט הבין-לאומיים כאמור, והן עם זכות ביטול לפי החוק בנוסחו הנוכחי, וכך לקדם תחרות הוגנת בתחום שיווק שירותי תיירות באינטרנט".

(הדגש אינו במקור – א.כ.).

התיקון לחוק נועד לאפשר לעוסקים בישראל להציע לצרכנים את אותם שירותים ללא זכות ביטול במחיר מוזל, בדומה לאתרי אינטרנט הבין לאומיים, כלומר ללא הוראות הקבועות בחוק בנושא ביטול עסקה, כך שתנאי הביטול ודמי הביטול יהיו על פי תנאי הביטול של נותן השירות, ומאפשרים לבצע עסקאות שיש בהן זכות ביטול אך מטבע הדברים הן יקרות יותר.

ו) ומן הכלל אל הפרט:
כפי שקבע בית משפט קמא, הוראות החוק עליהן נסמך המבקש הוחרגו בסעיף 14 ג 2 לחוק, כך שלפני המבקש עמדו שתי אפשרויות רכישה העוסקות בביטול העסקה.
חלופה ראשונה בהתאם לה וראות חוק הגנת הצרכן הישראלי. חלופה זו לפי המשיבה יקרה יותר ב- 300 יורו לאדם בהשוואה לחלופה השנייה בה בחר המבקש במסגרתה הביטול יהיה כפוף למדיניות נותן השירות.
המבקש בחר בחלופה הזולה אך החיסכון הכספי פירושו נשיאה במלוא הסיכון כאשר מבוקש לבטל את העסקה כפי שקרה בעניינו.
לפיכך, אין המבקש יכול להלין על התנהלות המשיבה.

ז) נוסחה של ההזמנה ברור עד מאוד.
המשיבה עמדה בכל תנאי הסעיף בכך שפירטה בטופס ההזמנה את תנאי הביטול הרלוונטיים ואת מדיניות הביטול בעסקאות מהסוג המוצע.
בנוסף, עמדה המשיבה בנטל להראות כי המבקש היה מודע למדיניות החלה על חבילת הנופש שהזמין בתנאי המבצע, שכן נכתב באותיות גדולות ומודגשות נושא חוסר האפשרות לבטל.

ח) אין מקום להתערבות בקביעות עובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית (כך למשל ביחס למועד שבו התקבלה הודעת הביטול).

גם ניתוח טענת הסיכול אינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.
חבילת הנופש נרכשה ביום 25/2/20 כאשר מחלת הקורונה כבר התפשטה באירופה.
בכל זאת לא בחר המבקש לרכוש חבילת נופש מבוטחת.

הרכישה במועדה - 25/2/20 אינה נכנסת בנסיבות העובדתיות הספציפיות לגדר הפרה שלא ניתן היה לראותה מראש ולא ניתן היה למנוע אותה כמשמעותו בסעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות.

על כן, עסקינן בפסק דין שמיישם את הוראות החוק בהתאם לתשתית העובדתית שהוצגה ואין לפני סוגיה בעלת השלכת רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

9. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב. המבקש ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

ג. העירבון יחולט ויעבור למשיבה באמצעות בא כוחה.

ד. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.