הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 41685-07-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקש:

איתן גוליק
בעצמו

נגד

המשיבה:

לאומי קארד בע"מ

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' הרשמת הבכירה טל כהן אלימלך) מיום 10.7.19 בת"ק 41006-10-18 ולפיו נדחתה תביעת המבקש נגד המשיבה, תוך חיובו בהוצאות המשיבה בסך 450 ₪.

2. המבקש הגיש בחודש אוקטובר 2018 תביעה קטנה נגד חברת לאומי קארד בע"מ (להלן: "לאומי קארד") בעניין ביטול עסקה שבוצעה בכרטיס אשראי שהונפק לו ע"י לאומי קארד.

בכתב התביעה המתוקן טען המבקש כי הזמין באמצעות מחשב דרך אתר "בוקינג" במרשתת בזה אחר זה שלושה חדרים זוגיים בשלושה בתי מלון באיטליה לתאריכים 9.9.2018-17.9.2018 : ,SHG ,Best W estern ו- Hilton .
התובע ביטל את הזמנות החדרים במלונות SHG ו- BEST WESTEN והותיר את הזמנת החדר היחיד במלון Hilton.
לטענתו, בוקינג רשמה שהוזמנו במלון Best W estern שני חדרים לאותם תאריכים. אחד עם זכות ביטול והשני ללא זכות ביטול. בעוד שלטענתו, ההזמנה כאמור הייתה רק לחדר אחד עם זכות ביטול ללא תשלום.
המבקש טען עסקינן ב"עסקה במסמך חסר" בהתאם לסעיף 9 (א) לחוק כרטיסי חיוב. הוא ה ודיע ללאומי קארד בכתב כי לא ביצע עסקה שאינה ניתנת לביטול כנטען ע"י בוקינג, בהתאם לסעיף 9 (ב) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב").
לטענתו, האחריות בעת ביצוע ההזמנה במסמך חסר היא על המנפיק אף אם מדובר בהונאה או שגגה של הספק .
לאומי קארד סירבה לדרישתו לבטל את חיוב כרטיס האשראי שלו בסך של 5,941.58 ₪ שלטענתו נמשך מחשבונו שלא כדין, ועל כן הוגשה התביעה.

הסעד המבוקש הינו החזר סכום של 5,941.58 ₪ שנמשך מחשבונו, וכן סך של 7,160 ₪ בגין הוצאות ישירות ועקיפות, וביטול זמנו. סה"כ סכום של - 13,000 ₪.

בכתב ההגנה טענה לאומי קארד כי על פי רישומיה ,המבקש פנה אליה בדרישה לבטל את העסקה בטענה של טעות ברישום ההזמנה והיא הבהירה לו כי אין מדובר במקרה שנכלל בגדר המקרים שמאפשרים התערבות חברת האשראי, שכן המבקש בחר מיוזמתו ורצונו לבטל את העסקה. נטען כי העובדה שמדובר בבקשה לביטול עסקה ולא בבקשה להכחשת עסקה עולה באופן ברור ממכתבים ששלח התובע ללאומי קארד (צורפו כנספחים לכתב התביעה). כך גם עולה משיחה שקיים המבקש ביום 30.8.18 עם נציגת שירות של לאומי קארד (תמלול השיחה צורף כנספח לכתב ההגנה – נספח 2).
נטען כי התובע, לטענתו, אישר את העסקה עם בית העסק אך החליט לבטלה בגין אי התאמה לדרישותיו.
לאומי קארד טענה כי היא אינה יכולה לבטל עסקה לבקשת לקוח האופן חד צדדי, ללא אישור מבית העסק, למעט מצב של כשל בתמורה לפיה סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב, שאינו חל בענייננו.
סעיף 9 (ב) לחוק כרטיסי חיוב אינו חל על מקרה בו מחזיק הכרטיס אישר לבצע עסקה בכרטיסו, אך החליט לאחר מכן משיקוליו לבטלה.

3. ביום 5.2.19 התקיים דיון בבימ"ש קמא במסגרתו העידו המבקש (שהעיד כי הוא מכחיש שנעשתה עסקה), נציג לאומי קארד – מר דניאל זגורי, עדה מטעם המבקש – גב' עדה פארן.
נקבע כי תימלולים והקלטות שיחות יועברו למבקש ולתיק בימ"ש והמבקש יגיש כתב תביעה מתוקן ולאחר מכן לאומי קארד תגיש כתב הגנה מתוקן. נקבע דיון נוסף, במסגרתו יציג המבקש את הודעת הביטול על החיוב מטעם "בוקינג".

בדיון שהתקיים ביום 9.7.19 שוב העידו המבקש, נציג אחר מטעם לאומי קארד – מר אביעד יוגב, בנו של המבקש, עדה מטעם המבקש – גב' עדה פארן.
לאחר מכן, הצדדים סיכמו טיעוניהם בע"פ.
פסה"ד ניתן ביום 10.7.19 .

4. פסק דינו של בימ"ש קמא
א. נקבע כי במקרה דנן העסקה עשויה להיות עסקה ב"מסמך חסר" הואיל וחסרים בעסקה מרכיבים רבים, לרבות חתימת הלקוח (סעיף 9 (א) לחוק כרטיסי חיוב) .

ב. נקבע כי סעיף 9(ב) לחוק מסדיר מצב ,בו מחזיק הכרטיס הודיע למנפיק על אי ביצוע עסקה או לחילופין, שהסכום המפורט במסמך היסוד שבעסקה אינו זהה לסכום שאותו התחייב הלקוח לשלם. ההגנה על הלקוח אכן מוענקת במקרה של הונאה ומרמה. עם זאת, למנפיק שמורה הזכות לחזור ולחייב את הלקוח בסכום החיוב אם מתברר שהלקוח ביצע את העסקה, באמצעות מסמך המעיד על ביצוע העסקה או על סכומה וכי אין מדובר במרמה.
על התובע בענייננו להוכיח כי לא ביצע את העסקה.

ג. נקבע כי בענייננו, למרות שמדובר ב"מסמך חסר", לא התמלאו תנאי סעיף 9 (ב) לחוק כרטיסי חיוב, ולא קמה חובה ללאומי קארד להשיב ל מבקש את סכום העסקה.
בימ"ש קמא מצא כי המבקש מסר הודעת הכחשה במסגרת 30 הימים הנקובים בחוק (נ\1א לכתב התביעה) ברם, תנאי אי ביצוע העסקה אינו מתקיים.

ד. בימ"ש קמא לא קיבל את גרסת המבקש כפי שהובאה בעדותו לפיה מדובר בעסקה שלא ידע על קיומה ולא ביצע את הזמנת החדר מושא התובענה , נוכח הראיות בתיק (אישור ההזמנה, הזמנה חדשה נוספת, מכתב התובע מיום 3.9.18, שיחת של המבקש עם נציגת שירות מטעם לאומי קארד).
בהתאם, בימ"ש קמא גם לא קיבל את גרסת המבקש לפיה לא ביצע את העסקה מול בוקינג.

ה. בימ"ש קמא קיבל את גרסת לאומי קארד לפיה מדובר במחלוקת שנתגלעה בין הספק (בוקינג) לבין הלקוח (המבקש) וכי התערבות בעסקאות יסוד טומנת בחובה פגיעה בעיקרון עצמאות העסקאות, בייחוד כי עסקאות רבות נעשות באמצעות המרשתת.

ו. ביחס לסעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב, צוין כי בפסיקה התקבלה הטענה לפיה מנפיקה אינה יכ ולה לבטל עסקה לבקשת לקוח באופן חד צדדי (ללא אישור מבית העסק), למעט במצב של כשל תמורה. עוד צוין כי: "לא הוכח על ידי התובע במסגרת מאזן ההסתברויות כי הספק לא היה נכון לספק את הנכס ולהעניק את התמורה לתשלום בשל סיבות הקשורות בבית העסק ומשכך, התערבות הנתבעת באמצעות הוראת הסעיף לעיל אינה חלה בעניינו".
5. המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי פסה"ד רצוף שגיאות משפטיות וניתנה פרשנות שגויה לסעיפים 9 (ב) ו – 6 א (ג) לחוק כרטיסי חיוב.
נטען כי בימ"ש קמא הסתמך בפסה"ד על מסמכים שהמבקש לא התבקש להתייחס אליהם והעדיף "מילה שנאמרה בקלטת בודדת שהומצאה" על פני עדויות שסותרות את מסקנת בימ"ש קמא.
נטען גם כי בימ"ש קמא לא התייחס לכך שלאומי קארד לא המציאה לדיון 9 קלטות (מתוך 10) שנעשו בינו לבין נציגיה בניגוד להוראת בימ"ש.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א. מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות. מטרה זו מתממשת על ידי פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות וקביעת אגרות משפט נמוכות, האמורות להפוך את בית המשפט לתביעות קטנות לפורום נגיש וידידותי לציבור הרחב, וליתן סעד בגדרים אלה. ראה לעניין זה גם: ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי 544-543 (מהדורה 3, 2012) וכן רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי – פסקה י ( 19.6.16).

זאת ועוד, רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
וראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' מור (9.8.18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26.12.16).

המקרה שלפני אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים בקשת רשות ערעור.
מסקנות בימ"ש קמא תחומות לגדר המחלוקת שבין המבקש ולאומי קארד. מסקנת בימ"ש קמא לפיה המבקש ביצע את ההזמנה על החדר מושא התובענה ולאחר מכן ביקש לבטל את ההזמנה השגויה היא הכרעה עובדתית בהתאם להתנהלות הספציפית של המבקש, ואין עסקינן בשאלה כללית – הטעונה הכרעה.
לא מצאתי כי נגרם עיוות דין למבקש או כי פסה"ד בעל חשיבות למקרים אחרים הנדונים בבימ"ש לתביעות קטנות ואף לא מצאתי טעות ממשית המצריכה התערבות.

ב. בהמשך להחלטת בימ"ש קמא מיום 5.2.19 במסגרתה הורה בימ"ש קמא ללאומי קארד להעביר לידי המבקש את התמלול והקלטת השיחות, הודיעה ללאומי קארד ביום 13.3.19 כי ברשותה תמלול שיחה מפנייתו הראשונה של המבקש למוקד שירות הלקוחות מיום 3.8.18 ועקב תקלה לא עלה בידה לאתר את יתר השיחות.
לאחר מכן, הוגשו כתבי טענות מתוקנים מטעם הצדדים.

לא מצאתי כי נפל פגם בניהול ההליך בהקשר זה.
בימ"ש קמא והצדדים עצמם התייחסו לחומר הראיות שעמד בפני בימ"ש קמא.
כמו כן, לא מצאתי כי המבקש הגיש בקשה הנוגעת לטענת לאומי קארד לפיה לא עלה בידה לאתר את שאר השיחות.

ג. בימ"ש קמא בחן את מכלול הטענות כדבעי ונימק מדוע אינו מקבל את גרסת התובע המבקש ומאמץ את גרסת לאומי קארד.

הכרעת בימ"ש קמא במקרה דנן נעשתה על בסיס הראיות שהונחו לפני בימ"ש קמא והעדויות שנשמעו בפניו .
מדובר בראיות שצורפו לכתבי הטענות והתובע שהעיד ארוכות היה רשאי להתייחס לראיות אלה במסגרת עדותו ונראה מעיון בפרוטוקולים כי אף התייחס לחלקם .

בימ"ש קמא מצא כי הראיות שהובאו סתרו את גרסת המבקש.
מדובר בקביעה עובדתית.

כידוע, אין זה מ דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ובענייננו לא חל חריג המצדיק התערבות (ראה לענ יין זה: ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין (19.7.18) ופסקי הדין המאוזכרים שם בסעיף 16).

7. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

ב. משלא התבקשה תשובת לאומי קארד, אין צו להוצאות.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ט, 21 יולי 2019, בהעדר הצדדים.