הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 39989-07-20

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקש

אלון אריה שליכטר, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד גיא צברי

נגד

המשיב

משה שומר

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 2/7/20 בת"ק 37489-01-20 ולפיו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיב נגד המבקש ונדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש.

2. המשיב הגיש תביעה קטנה בסך 7,000 ₪ נגד עו"ד שליכטר להשבת שכר טרחת עו"ד ששילם לו על מנת לייצגו בהליך של מעצר.
המשיב שילם לעו"ד שליכטר שכר טרחה בסך 8,000 ₪. לא נעצר וביקש השבה של 7,000 ₪, שכן נטען כי עבור פגישת ייעוץ שהיתה לו עם עו"ד שליכטר עליו לשלם לכל היותר שכר טרחה של 1,000 ₪.

3. עו"ד שליכטר הגיש תביעה שכנגד בסך 3,700 ש "ח.
צירף הסכם שכר טרחה מיום 30/12/18 שבו הוגדר בסעיף 1 הטיפול: ליווי בחקירה ובהליכי מעצר בית משפט עד הגשת כתב אישום".

בסעיף 2 להסכם הועמד הסכם שכר הטרחה על סך 10,000 ₪ + מע"מ שצריך להיות משולם באופן הבא לפי סעיף 3.1 להסכם:

8,000 ₪ - מזומן.
3,700 ₪ – העברה בנקאית עד ליום 10/1/19.
נטען כי עו"ד שליכטר נתן למשיב שירות משפטי מלא ומסור ועליו לשלם את יתרת שכר הטרחה.

4. בית משפט לתביעות קטנות דחה ביום 22/4/20 את הבקשה להעברת התיק לבית משפט השלום ואפשר למשיב להגיש בקשה מסודרת לאפשר לו ייצוג בבית משפט לתביעות קטנות.
המשיב לא הגיש כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד וגם לא ביקש להיות מיוצג על ידי עורך דין.

5. בדיון שהתקיים ביום 2/7/20 נשאלו בעלי הדין שאלות על ידי בית משפט ומסרו את גרסתם.

6. בפסק הדין מיום 2/7/20 התקבלה גרסת המשיב להסכמות שבין הצדדים.
נקבע כי רק מקצתו של השירות בגינו נשכר עו"ד שליכטר סופק על ידו.
הנתבע כלל לא נתבקש לחקירה וסוגיית מעצרו לא עלתה על הפרק ולכן חלק משמעותי בשירות המוסכם בהסכם שכר הטרחה כלל לא נדרש. לא בזכות ייעוץ של עו"ד שליכטר נמנע מעצרו של הנתבע.
נקבע, כי בלשון הסכם שכר הטרחה לא ניתן למצוא אחיזה לגרסת עו"ד שליכטר ולפיה שכר טרחה ישולם בכל מקרה וזאת לפי סעיף 2.5 להסכם.

בסעיף 2.5 להסכם נקבע:
"שכר הטרחה הנ"ל ישולם במלואו בלי כל קשר לתוצאות המשפט ואף אם יסתיים העניין בפשרה או יופסק הטיפול בעניין מטעמי או מטעם עוה"ד".

לא היה כאן משפט ולא היתה פשרה והתנהגות תמת לב ומקובלת לא תאפשר חיוב הלקוח בשכר טרחה מלא במקרה זה.

בסעיף 7 לפסק הדין נקבע:
"במלים פשוטות: התמורה החוזית נתמלאה באורח חלקי בלבד. הנתבע סיפק רק חלק מן השירות, שכנגדו נקבע שכר-טרחה בסך של 11,700 ש"ח. בהתאם, מותר היה לו לגבות מן התובע רק חלק משכר-הטרחה המוסכם הזה. בהעדר קביעה מפורשת בחוזה כיצד יש לערוך את ההתחשבנות בנדון נדרשים אנו, לשיטתי, לדבֵּר בשכר ראוי בגין השירות שסופק. בהתחשב בעובדה כי ייעוץ והכנה לחקירה במשטרה הן פעולות חשובות, אך נופלות הן במשקלן ובתשומות, שעל עורך-הדין להשקיע בן, מליוויו של אדם במעצר ובכל שלביו של ההליך הפלילי עד להגשתו של כתב-אישום, אני מעמיד את השכר הראוי על 40 אחוזים מן הסכום החוזי הכולל, היינו על סך, כולל מע"מ, של 4,680 ₪".

לכן חויב עו"ד שליכטר להשיב למשיב את ההפרש בסך 3,320 ₪ וכערכו ביום מתן פסק הדין 3,359 ₪ וכן נקבע כי ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 1,200 ₪. סך הכל: 4,559 ₪.

7. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי חלק משמעותי מהשירות המוסכם לא נדרש כלל.

לפי ההסכם, יש חלוקה בין מצב שבו מוגש כתב אישום ובין המצב ש"עד הגשת כתב האישום".

נטען כי בית משפט קמא שכתב מחדש את הסכם שכר הטרחה ואין זה נכון לשלול מסנגור פלילי את זכאותו לשכר טרחה ככל שמתברר בסופו של דבר כי "החשדות" שהועלו על ידי לקוח הן רק פרי דמיונו.

עוד נטען, כי בית משפט קמא לא יכל לפסוק שכר טרחה ראוי לפי פסק דין בע"א 48515-01-18 אבינאל נ' אוחנה (19/6/18) וכי פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על "תניות" שאין להן זכר בהסכם.

8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות
בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות. מטרה זו מתממשת על ידי פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות וקביעת אגרות משפט נמוכות, האמורות להפוך את בית המשפט לתביעות קטנות לפורום נגיש וידידותי לציבור הרחב, וליתן סעד בגדרים אלה. ראה לעניין זה גם: ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי 544-543 (מהדורה 3, 2012), רע"א 1868/16 ישי רז נ' עופר האפרתי – פסקה י' (19/6/16) ותקנות 9 ו- 13 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976.

ערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות. התערבות נעשית במקרים חריגים כאשר נגרם לאחד הצדדים עוול קשה או כשמתעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה. ניתן ליתן רשות ערעור גם כאשר נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין.
ראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור (9/8/18), רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26/12/16).

ענינינו אינו נכנס לגדר מי מהחריגים.

ב) במקרה דנן, כל כולה של המחלוקת נטוע בנסיבות הרלבנטיות לבעלי הדין בלבד. אין שום קביעה עקרונית המחייבת בכל הקשור ליחסי סנגורים פליליים ולקוחותיהם. יש לנסח הסכמי שכר טרחה באופן ברור. ככל שסנגור פלילי סבור כי הוא זכאי לשכר טרחה עבור ייעוץ בלבד בסכום של 10,000 ₪ + מע "מ עליו להגדיר זאת מפורשות בהסכם שכר הטרחה.

לאחר עיון בהסכם שכר הטרחה שבין הצדדים, אני סבורה, כי לא נפלה טעות בפסק הדין שעל ערכאת ערעור להתערב בה.
פסיקת שכר טרחה ראוי בבית משפט לתביעות קטנות נעשית בדרך גמישה יותר.
בית משפט קמא לא קיבל במלואה את דרישת ההשבה של המשיב ומשמצא כי ההסכם שבין הצדדים אינו נותן מענה למצב שבו הטיפול שהוגדר בסעיף 1 להסכם כלל לא מתבצע (ולא בגלל התחמקותו של המשיב...) הגיע למסקנה ולפיה אין מקום לחייב את המשיב לשלם שכר טרחה עבור טיפול שלא ניתן ופסק שכר טרחה ראוי בגין ייעוץ – הטיפול שניתן.

9. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) משלא התבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.