הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 19167-08-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת

שירי גרטל

נגד

המשיב

יוני (יונתן) סלטון

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' סג"נ השופט ירון בשן) מיום 24/7/19 בת"ק 48731-03-19 ולפיו נדחו תביעה ותביעה שכנגד ללא צו להוצאות.
המבקשת היא התובעת והנתבעת שכנגד. בקשתה מופנית כמובן רק ביחס לדחיית תביעתה הראשית.

2. המבקשת הגישה נגד המשיב תביעה קטנה בסך 10,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע בפייסבוק.
ההתכתבות נעשה במסגרת קבוצת "רק לרמת גנים" בחודש מרץ 2019.
המשיב הגיש נגדה תביעה קטנה בסך 33,500 ₪ וצירף קטעים משיחות פייסבוק (נספחים י"ד - ט"ז לתביעה הקטנה) בהן המבקשת היא זו שפרסמה לשון הרע לגביו (כך לטענתו ).

3. בדיון שהתקיים ביום 24/7/19 הדגימו שני בעלי הדין כי תרבות דיון איננה התחום שבו הם מתמחים. כך עולה מפרוטוקול הדיון ומהחלטת בית משפט קמא ולפיה הוא אינו מצליח לגרום לצדדים להפסיק לדבר.

4. בפסק הדין נקבע כדלקמן:
"תביעה ותביעה שכנגד הוגשו בטענות הדדיות של הוצאת לשון הרע בקבוצות פייסבוק. הדיון התנהל באווירה מתוחה. התובעת הרבתה להתפרץ בצעקות ונקטה לשון איומים. לא תמיד ניתן היה להספיק ולהקליד את כל מה שנאמר. שני הצדדים הטיחו זה בזה האשמות מגוונות והרבו ב"איפיוני אישיות". דבריהם נראו כהמשך ישיר לטקסטים שבגינם הוגשו התביעה והתביעה שכנגד. בסוף המשפט נמשכו צעקות התובעת גם במסדרון.

הסכסוך שבפני נוצר על רקע מעורבות הצדדים בפוליטיקה המוניציפלית. ה"שיח" ביניהם התנהל במסגרת יומרתם לקדם "אינטרס ציבורי" כלשהו. שיח זה - הן באולם בית-המשפט והן בפייסבוק - התאפיין באלימות מילולית בוטה. חלק מהדברים גם היו הוצאת לשון הרע. שני הצדדים אחראים להסלמה של חילופי הדברים ביניהם, שבה שניהם חצו את גבולות השיח הציבורי הלגיטימי.
בנסיבות אלה אני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.

מכיוון ששני הצדדים הגיעו לבית המשפט בידיים מאד לא נקיות, שקלתי אם לא ראוי להטיל עליהם הוצאות לטובת אוצר המדינה. אמנע מכך ואזהיר אותם מפני התבטאויות דומות בעתיד. .."

5. בבקשת רשות הערעור נטען על ידי המבקשת, כי בניגוד למשיב, ה יא לא נקטה באלימות מילולית באולם בית המשפט. בית משפט קמא לא התייחס לעובדות נשוא התיק אלא רק לאווירה. פסק הדין יצר לה דמות שגויה בעליל ועשה בה שיימינג חמור.
לטענתה, במהלך הדיון היא לא צעקה אלא כב' השופט צעק עליה בתגובה על כך שהיא מדברת ללא רשות. אישרה כי לאחר הדיון היא כן צעקה "צעקתי על הנתבע כאם הצועקת על בנה...". (מתוך עמ' 2 לבר"ע) , לטענתה כיון שהמשיב דיבר עם אדם, שהוא אדם שלילי, והיא רק רצתה להזהיר את המשיב מפני ו.

בסעיף 5 לבר"ע נכתב:
"אני מערערת על פסיקת השופט, ובעיקר על אמירותיו המכלילות אותי ואת הנתבע בסל אחד. אגב, האויר באולם מצידי לא היתה כלל מתוחה. יש לי בן בגיל הנתבע, ויש לי סימפטיה לאנשים צעירים וכבר בהתחלה איחלתי לנתבע חיים טובים".

6. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתיק בית משפט קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בתשובת המשיב מהנימוקים כדלקמן:
א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.
ראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור (9.8.18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26.12.16).

המקרה שלפני אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

ב) פרסומים בפייסבוק עלולים להוות "לשון הרע" לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965, וכפי שנקבע על ידי השופט עמית ברע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' נתניהו (15/4/18) בסעיף 4, יש לשמור על כך ש ב"כיכר השוק הוירטואלית" יוצפו פרחים של חופש ביטוי מבלי שהניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם ישתלטו על השיח.

ג) אודה, כי טוב היה ,לו בפסק הדין היה בית משפט קמא עורך דיון תמציתי בעילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע.
נקבע עובדתית, כי חלק מהפרסומים הם "הוצאת לשון הרע" ולכן מן הראוי היה להיכנס, ולו בקצרה לבחינת ההגנות לפי החוק.
סעיף 14 - הגנת "אמת דיברתי" וסעיף 15 – הגנת " תום הלב" .
לעיתים גם כאשר מדובר ב"לשון הרע" (לפי סעיף 1 לחוק) ולא חלות ההגנות, נפסק פיצוי זעום, אשר יש בו כדי להביא לידי ביטוי את התנהלות הצדדים המתוארת על ידי כב' השופט קמא בפרוטוקול ובפסק הדין.
כך למשל פסק בית המשפט העליון ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12/11/2006), פיצוי בסך 1 ₪ בגין פגיעה בשם הטוב.

למרות שדיון שכזה לא נעשה בפסק הדין, לא מצאתי כי יש מקום להתערבות ערכאת ערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.
זאת בשים לב לכך שעסקינן בפסק דין של בית משפט ל תביעות קטנות, שאמור להיות מנומק בתמציתיות . בתביעה שכנגד ובכתבי ההגנה של שני בעלי הדין (בתביעה ובתביעה שכנגד) לא היתה התייחסות עניינית לטענות הגנה מכוח סעיפים 14- 15 לחוק איסור לשון הרע, וכן פסק הדין מבוסס על התרשמות בלתי אמצעית של בית משפט מבעלי הדין שהעידו בפניו . בית משפט קמא התרשם בפועל כי כפות המאזניים מעויינות ועל כן יש לדחות את שתי התביעות.
פסק הדין אינו מגלה שאלה משפטית בעלת השלכת רוחב ולא התרשמתי כי ב תוצאת פסק הדין נגרם עיוות דין למי מהצדדים.
אין מקום כמי שלא נכחה בדיון בבית משפט קמא, שאקבע כי התובעת- המבקשת לא צעקה בדיון בעוד שכב' השופט בשן כתב בפסק הדין כי היא צעקה.
יוער בעניין זה, כי גם צעקות במסדרון בית משפט לאחר תום הדיון (צעקות שבהן מודה המבקשת) אינן התנהלות שיש להשלים עימה.

7. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.