הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רצ"פ 14790-02-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשים

  1. שרון בן חיים
  2. אביבה בן חיים

ע"י ב"כ עו"ד דניאל דן-גור

נגד

המשיבה

שחף - ליווי פיננסי יבוא יצוא 1990 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל שני

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עמית יריב) מיום 31/12/20 בעש"א 37797-11-20 ולפיו נדחה ערעור המבקשים על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ (הגב' נעמה טלמן בולטין) מיום 15/10/20 בתיק הוצל"פ 526930-10-18 (להלן: "תיק ההוצל"פ") שדחתה את טענת ה"פרעתי" שהגישו המבקשים – החייבים בתיק ההוצל"פ.

2. רקע נדרש:
א) תיק ההוצל"פ נפתח ביום 5/11/28 לביצועו של פסק דין שניתן בבית משפט השלום בפתח תקווה ביום 13/9/18 ולפיו חויבו חברת א.ש.נ.ב יזמות בע"מ (להלן: "החברה") והמבקשת 2 (להלן גם: "אביבה") לשלם סך 786,049 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע, ואילו לגבי המבקש 1 – (להלן גם: " שרון") נקבע כי לאחר שיוגשו פירוט בנוגע לחובו, יינתן פסק דין משלים.

ב) במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 2191-10-18 הושגה הסכמה בדיון שהתקיים ביום 6/3/2019 שניתן לה תוקף של החלטה.
ההסכמה נכתבה מפי ב"כ הצדדים כדלקמן:
"ב"כ הצדדים:
אנו מקבלים את המלצת בית המשפט שלפיה יכריע בית המשפט בערעור על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וללא הנמקה בטווח הסכומים שבין 420,000 לבין 550,000 ₪.
במסגרת זו יחליט בית המשפט באשר להחזרת שיקים כנגד התשלום.
בית המשפט יקבע את מועד התשלום ואת הריבית בתקופה של עד התשלום והמשיבה תשתף פעולה ככל שהמערערים ירצו ליטול הלוואה מבנק לצורך התשלום בכך שלא תמנע את שעבוד הנכס המשועבד לה כנגד קבלת הכסף.
תיקבע סנקציה לאי תשלום של הסכום שיפסוק בית המשפט תוך 90 יום מהיום.
עם ביצוע התשלום, יימחקו המערערים מכל תיקי ההוצאה לפועל".

ג) פסק דין בערעור ניתן ביום 11/3/2019 ובמסגרתו חויבו החברה ואביבה, יחד ולחוד בסך של 490,000 ₪. שרון חויב בסך של 245,592 ₪, כשחיובו הוא ביחד ולחוד עם חוב החברה ואביבה.
נקבע כי תשלום יבוצע בתוך 90 יום, שאם לא כן ישאו סכומים אלו הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע וכן יושת סכום נוסף בסך 50,000 ₪ צמוד.
הוחלט שלא לחייב בהחזרת הצ'קים והמערערים חויבו לשלם שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך 20,000 ₪.

3. הבקשה בטענת "פרעתי":
א) שרון ואביבה הגישו בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ וטענו כי אינם צריכים לקיים את פסק הדין.

נטען כי תכלית פסק הדין בבית המשפט המחוזי והמועד שנקצב לתשלום נסמכו על כך שהחייב יוכל למכור את הנכס שלו וכך לשלם את החוב. מיד לאחר מתן פסק הדין פנו אל המשיבה – הזוכה על מנת לקבל מכתב החרגה המהווה התחייבות עבור רוכש הנכס ולפיו לכשישולם הסכום כאמור במכתב ההחרגה, יוסר השעבוד מן הנכס.
נטען כי בשל חוסר שיתוף פעולה של המשיבה לא קיבלו הבנקים את נוסח מכתבי ההחרגה שהמציאה המשיבה.
לכן לא ניתנה הלוואה לרוכשים פוטנציאלים. לא ניתן היה למכור את הנכס והזוכה – המשיבה היא זו שמסכלת את מכירת הנכס ואת ביצוע תשלום החוב הפסוק.

ב) המשיבה דחתה טענות המבקשים. הדגישה, כי היה ידוע וברור שהזוכה אינה חברה פעילה עסקית וכך גם נכתב בפסק דינו של בית משפט השלום (כי פעולתה העסקית הועברה לחב' י. שוגר בע"מ) ולכן מכתב הכוונות ניתן לפיו עם תשלום החוב לחשבון י. שוגר בע"מ, תוגש בק שה להסרת העיקולים ורישום המשכון.

ג) כב' רשמת ההוצל"פ דחתה את טענות המבקשים.
נקבע כי אכן ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שכללה קביעה כי "המשיבה תשתף פעולה ככל שהמערערים ירצו ליטול הלוואה מבנק לצורך התשלום בכך שלא תימנע את שעבוד הנכס המשועבד לה כנגד קבלת הכסף".

נכתב כי "המערערים" יטלו הלוואה ולא דובר כלל על צד ג' / רוכש נכס שיטול הלוואה ונקבע כי כלל לא הוסכם שהחוב ישולם רק בדרך של מכירת הנכס, אלא זו היתה אחת האפשרויות.
לא נמצא כי הזוכה – המשיבה לא שיתפה פעולה והיא הסבירה מדוע מכתב הכוונות שהיא נתנה נכתב כך.
נקבע, בין היתר, כי דרישה לשיתוף פעולה והחובה לתשלום החוב לא נכתבה כחיובים שלובים. החייבים יכולים לתבוע את הזוכה בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מאי שיתוף פעולה, ככל שסברו כי אינה משתפת פעולה, אך אין להם אפשרות שלא לבצע את החיוב שהושת עליהם בפסק הדין.

הבקשה בטענת פרעתי נדחתה תוך חיוב בהוצאות בסך 5,000 ₪.

4. הערעור בבית משפט השלום:
המבקשים ערערו על ההחלטה לבית משפט השלום וטענו ביחס לכל קביעה וקביעה בהחלטת כב' הרשמת.
כמו כן טענו כי כב' הרשמת העלתה טענות שחלקן לא הועלו על ידי הצדדים.
המשיבה לא טענה כלל כי לפי ההסכמה רק המערערים יכלו ליטול הלוואה לצורך התשלום.
כתבי הכוונות יצאו על ידי המשיבה כשהיא יודעת שהם נועדו לשמש רוכשים פוטנציאליים.
המשיבה סירבה כי סכום פסק הדין ישולם לה אלא רק לצד שלישי ובכך רצתה לעבור על החוק ובניגוד להסכמות בנק מלווה.
הוגשו עיקרי טיעון והתקיים דיון בערעור ביום 28/12/20.

5. בפסק הדין מיום 31/12/20 נדחה הערעור.
נקבע כי המערערים מבקשים לקרוא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור את מה שלא כתוב בו.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אין אזכור לחובה של המשיבה להסכים לרישום משכנתא לטובת בנק מממן של צד שלישי וכך גם בדברי ב"כ הצדדים בדיון שקיבלו תוקף של החלטה.
נקבע בסעיף 5:
"...בהקשר זה יש לומר, כי יש הבדל משמעותי בין התחייבות של המשיבה להסכים לרישום משכנתה לטובת בנק מממן שיעמיד הלוואה למערערים עצמם, שאז אנו נותרים במערכה חוזית-קניינית דו-צדדית (עם תוספת של בנק אחד), ובין הסכמה של המשיבה לרישום משכנתה לטובת בנק מממן שיעמיד אשראי לצד שלישי, שירכוש את זכויותיהם של המערערים. רמת הסיכון במצב של עסקת מכר גבוהה בהרבה, שכן, למשל, עשוי להיות מצב שבו בשל מחלוקת בין המערערים ובין צד ג' הרוכש, יבוטל הסכם המכר, ואילו המשיבה תמצא את עצמה ללא התשלום בגין פירעון החוב, ועם בטוחה חלשה בהרבה (שכן היא כבר נתנה את הסכמתה לרישום משכנתה על המקרקעין). כך שלא ניתן לראות בהתחייבות שקיבלה תוקף מחייב לשתף פעולה בקבלת הלוואה מבנק משום התחייבות לשתף פעולה בקבלת הלוואה מבנק למכירת המקרקעין לצד שלישי".

נקבע כי פרשנות כב' הרשמת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מקובלת.
כמו כן נקבע "למעלה מן הצורך" כי לא נמצא שהמשיבה הערימה קשיים יוצאי דופן או חסרי תום לב על המערערים.
המשיבה ניסתה למצוא פתרונות מעשיים לקשיים שהתעוררו.
הקביעה כי אין מדובר בחיובים שלובים אף היא מעוגנת היטב בלשונו של פסק הדין ואין להתערב בה.
לא נמצא ממש גם בטענה ולפיה כב' הרשמת פסקה שלא לפי טענות הצדדים.
המערערים חויבו בהוצאות בסך 5,000 ₪.

6. בבקשת רשות הערעור נטען כי שגו הן כב' הרשמת והן כב' השופט עמית יריב.
אין מדובר בהליך ערעורי "בגלגול שלישי", כיוון שהחלטת כב' הרשמת אינה החלטה של שופט.
נטען כי פסקי הדין של הערכאות הקודמות מנוגדים לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בערעור.
שורש הטעות הוא הכרעת כב' הרשמת בטענה שכלל לא נטענה על מעולם .לא נטען כי בית משפט מחוזי בערעור קבע כי פרעון יבוצע רק בדרך של מכירה וכן המשיבה כלל לא טענה כי לא נקבע שניתן יהיה למכור את הנכס על מנת לפרוע החוב.

המבקשים מדגישים כי לאחר מתן פסק הדין בערעור, המשיבה דווקא "הפגינה... רצון לשתף פעולה" (מתוך סעיף 15 לבר"ע) אך התברר בדיעבד כי עשתה כן מהפה ולחוץ ובשל מחדליה לא התקבל נוסח מכתבי הכוונות שהמציאה ולכן לא הסכימו לתת משכנתא לרוכש פוטנציאלי שכבר חתם על הסכם מכר ובכך סוכל תשלום החוב.
נטען כי אין אפשרות להשאיר שתי קביעות על כנן:
האחת – קביעה כי ההסכמה הדיו נית במחוזי מרכז היתה כי רק המבקשים יוכלו ליטול הלוואה אגב שעבוד הנכס.
השניה – כי המבקשים טענו במסגרת הבקשה בטענת ה"פרעתי" כי החוב ישולם רק על ידי מכירת הנכס המשועבד.
כמו כן שגויה קביעה נוספת ולפיה המבקשים פנו רק לבנק אחד ולא למספר בנקים.

מבוקש לקבל הערעור, כך שהמבקשים יוכלו לשלם את סכום החוב המקורי (490,000 ₪).
יתאפשר לשלם סכום זה בתוך 90 יום, ייעצר הליך כינוס הנכסים ותבוטל פסיקת ההוצאות בערכאות הקודמות.

7. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) רשם הוצל"פ נותן החלטות מכוח הוראות הדין. כך גם ההליכים הערעוריים על החלטותיו מתנהלים בהתאם להוראות הדין.
נקבע בסעיף 80 (ב) לחוק ההוצל"פ התשכ"ז – 1987 כי בקשה בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק היא אחד המקרים שבהם קיימת זכות ערעור על ההחלטה לבית משפט השלום ואין צורך לבקש רשות ערעור.
סעיף 80 (ב2) לחוק ההוצל"פ קובע, כי פסק דינו של בית משפט שלום ניתן לערעור לפני בית המשפט המחוזי אם ניתנת רשות ערעור.
כלומר, עסקינן בהליך ערעורי בגלגול שלישי לכל דבר ועניין.

ב) רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תדחה בקשתו עיוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

ג) בפסיקה נקבע כי בבקשה בטענת פרעתי קיים עקרון "הערכאה הכפולה" בנוגע לדיון בערעור בבית משפט שלום, ובבית משפט שלום ניתן גם לשמוע ראיות חדשות במידת הצורך.
ראה לעניין זה: רע"א 7750/16 צרפתי נ' פורום אבזרים ומוצרי צריכה בע"מ (5/3/17) סעיף 6.
במקרה דנן, התקיים דיון בערעור בבית משפט שלום, כך שאין צורך לדון בעניין זה.

ד) במקרה דנן, אין הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אין בפנינו סוגיה משפטית בעלת חשיבות ואף לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה גורמת לעיוות דין חמור.

ה) תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא להוציא לפועל את האמור בפסק הדין. "אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו" (מתוך רע"א 3989/16 ציפי כרמל נ' טל שפייזר – פסקה ח', ניתן ביום 12/7/06), וכפי שקבע כב' השופט פוגלמן, באותה פיסקה שם :
"ההוצאה לפועל אינה ערכאת ערעור, אף שלא אחת מנסים בעלי דין להשיג דרכה "מקצה שיפורים". "חובת ההוצאה לפועל לאכוף פסק דין, בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי" (רע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד, פ"ד מח(5), 785, 789, הנשיא שמגר)..."

ו) הסיפא של בקשת רשות הערעור ממחישה כי הבקשה של המבקשים במהותה היא לשינוי התנאים שנקבעו בפסק הדין וברור שרשמת ההוצל"פ לא היתה מוסמכת לעשות כן.

ז) לגופו של עניין, גם אם לצורך דיון בבקשה אצא מנקודת מוצא ולפיה הקביעות שהמבקשים רוצים לבטלן (כמפורט בסעיף 6 להחלטתי זו) היו בטלות, גם אז היה מקום לדחות את הבקשה בטענת "פרעתי" שהגישו.
בין אם דרך של מכירת הנכס היא רק אחת הדרכים לתשלום החוב ובין אם המבקשים פנו למספר בנקים וכולם סרבו ליתן משכנתא על בסיס מכתב הכוונות שהוציאה המשיבה ובין אם לא נטען כי ההסכמה בדיון במחוזי מרכז היתה כי רק המבקשי ם יוכלו ליטול הלוואה אגב שעבוד הנכס, גם אז פסק הדין שניתן בבית משפט המחוזי מרכז הוא ברור עד מאוד.
החיוב לתשלום החוב בתוך 90 יום ממתן פסק הדין (11/3/19) אינו חיוב שלוב וכן לא נקבע בפסק הדין כי חובה להמציא דווקא כתב כוונות כזה או אחר.
בהסכמה שקיבלה תוקף של החלטה נקבע כי המשיבה תשתף פעולה כך שלא תמנע שעבוד הנכס המשועבד לה כנגד קבלת כסף.

הן רשמת ההוצל"פ והן שופט בית משפט השלום התרשמו על סמך הראיות כי המשיבה פעלה בתום לב. ניסתה לסייע באופן שצד ג' יוכל לקבל משכנתא וכך לרכוש את הנכס, אך אין בפסק הדין ובהסכמה חובה של המשיבה לוותר על האי נטרסים הלגיטימיים שלה.
אני שותפה מלאה להתרשמות זו של הערכאות הקודמות.

אשר על כן, כב' רשמת ההוצל"פ שאמונה על ביצוע פסקי דין ככתבם וכלשונם ,לא יכלה לקבל את הבקשה בטענת "פרעתי". ממילא דין הערעור על החלטתה היה דחייה. ודין בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום להדחות גם כן.

8. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.
ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה למתן סעד זמני.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) ככל שהופקד ערבון, הוא יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם..

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.