הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 72466-12-18

לפני
כבוד השופטת אביגיל כהן

המבקשים - המערערים

  1. סמדר רביב
  2. אלחנן רביב
  3. מאיר מרום
  4. ליאת מרום
  5. רבקה לקס
  6. אלי לקס
  7. משה הרפז
  8. חנה הרפז
  9. ערן אייל
  10. פסח פז סטמפלר
  11. צפורה סטמפלר
  12. ניר בר נתן
  13. דיקלה אמגר-בר נתן
  14. ערן שמחה נדל
  15. רקפת קלי נדל

ע"י ב"כ עו"ד בנימין ברץ, עו"ד יפית ראובן ועו"ד אמיר ויזר

נגד

המשיבה

משיבה פורמלית

ר.ש.ת בנין והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בסרגליק, שחיבר ושות'

נתנאל גרופ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיל בריצמן

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) מיום 23/12/18 בת.א. 56347-05-18 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים - התובעים להטלת עיקולים עצמיים זמניים על יתרת התמורה שעליהם לשלם למשיבה במועד מסירת דירותיהם או לחלופין - להפקיד את הכספים הללו בקופת בית המשפט או בנאמנות.

2. המבקשים, אשר רכשו דירות בבניין ברחוב התקווה 16 בראשון לציון (להלן: "הבניין"), שבוצע בו פרויקט תמ"א 38, הגישו תביעה כספית בסך 1,451,320 ₪ נגד המשיבה והמשיבה הפורמלית לפיצוי בגין איחור במסירת הדירות שרכשו בבניין לפי סעיף 5 א' (א) לחוק המכר (דירות) התשל"ג - 1973 (להלן: " חוק המכר").

3. עם הגשת התביעה ביקשו להטיל עיקולים זמניים על יתרת התמורה שעליהם לשלם למשיבה במועד מסירת דירותיהם.
צו העיקול התבקש ביחס לכ- 80% מיתרת התמורה שעל המבקשים לשלם למשיבה במועד המסירה - סכום התביעה בלבד.
הובהר כי יתרת התמורה, מעבר לסכום התביעה, שהיא בשיעור של כ- 20% נוספים, תשולם למשיבה בהתאם להסכמים שבין הצדדים כנגד מסירת הדירות.

4. כב' הרשמת הבכירה שטיפלה בבקשה, קבעה ביום 27/5/18, כי לכאורה קיימת עילת תביעה לכאורית אך לא בוסס כדבעי רכיב ההכבדה ולכן יש לפרט רכיב זה.
משהוגש פירוט, הוחלט ביום 27/6/18 לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתגובה שכן התיעוד שהוגש אינו מבסס הכבדה.

5. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ועל פי המלצתי ניתן פסק דין בהסכמה ביום 19/7/18 ברע"א 8227-07-18 ולפיו החלטת בית משפט קמא מיום 27/6/18 בוטלה ונקבע, כי הבקשה להטלת עיקולים תוכרע רק לאחר קבלת תגובת המשיבה.

6. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה לבקשה להטלת עיקולים זמניים במסגרתה נטען, כי אין ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ואין ביסוס של רכיב ההכבדה ואף הוגשה תשובה לתגובה, התקיימו דיונים בבקשה בפני כב' הרשם הבכיר לכנר ביום 27/11/18 וביום 11/12/18.

7. החלטת בית משפט קמא:
בהחלטה מיום 23/12/18 נקבע, כי יש לדחות את הבקשה.
נקבע, כי בכל הקשור להוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורית, עמדו המבקשים בנטל המוטל עליהם, אך מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה.
המבקשים אמורים לשלם את יתרת התמורה כנגד קבלת דירות לפי חיובים שלובים בהסכמי מכר.
ההצדקה לעיקול היא רק בנוגע לשאלת פיצוי בגין איחור, אשר עצם הזכאות לו שנויה במחלוקת בהליך העיקרי.
המשיבה טוענת, כי הטלת עיקול תפגע בעסקיה העתידיים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה.
המבקשים לא הצליחו להוכיח את יסוד ההכבדה.
רו"ח מטעם המשיבה הגיש תצהיר וגם נחקר ארוכות על תצהירו. לא עלה מדו"חות מבוקרים של המשיבה, כי יש הערה , המעלה ספק בדבר יכולת המשך קיומה של המשיבה כ"עסק חי".
את שנת 2016 סיימה המשיבה ברווח. דו"חות 2017 טרם בוקרו ולפי דו"ח אפס שצורף לתצהיר רואה החשבון יש רווח חזוי מהקמת פרויקט נוסף בחולון בסך 6,430,000 ₪.
מדו"ח חוקר שהוגש מטעם המבקשים עלה, כי ננקטים הליכים משפטיים נוספים נגד המשיבה אך נכון למועד מתן ההחלטה, למעט תביעה אחת המצויה בבוררות, נדחו או נמחקו יתר התביעות.
נקבע כי שעבוד שתי דירות בפרויקט לחברת נ. נתנאל בנייה בע"מ נעשה כחלק ממהלך עסקים רגיל ולא כהברחת נכסים וכי המבקשים לא הוכיחו חשש סביר על פניו באשר ליכולתם לגבות את סכום התביעה מהמשיבה, ככל שיזכו בתביעתם.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

8. בבקשת רשות הערעור נטען, כי החלטת בית משפט קמא שגויה.
על אף שהמשיבה היתה צריכה למסור להם את הדירות ביולי - אוקטובר 2016 , בפועל טרם נמסרו הדירות.

רק לאחר נקיטת הליכים משפטיים ובחלוף כ- 28 חודשי איחור, התכבדה המשיבה להשלים הנדרש לצורך קבלת טופס 4 ועדיין לא ברור אם קיים אישור איכלוס לפרויקט וחיבור לתשתיות שמאפשר מסירת הדירות.
בגין האיחור במסירת הדירות לא שולם ולו פיצוי חלקי.
בית משפט קמא בהחלטתו קבע כי רכיב הראיות המהימנות לקיומה של עילת תביעה מתקיים.

באשר למאזן הנוחות ורכיב ההכבדה:
נטען, כי לתצהיר רו"ח מטעם המשיבה שהוגש באיחור ניכר, לא צורף שום מסמך שיוכל לשפוך אור על מצבה הכלכלי של המשיבה.
המבקשים טוענים, כי על פי הפסיקה אין צורך שהתובעים יביאו ראיה פוזיטיבית בנוגע להברחת נכסים מצד הנתבע ויש לשקול גם את סכום גובה החוב ואת יכולתו של הנתבע לפרוע את החוב על פי פסק דין עתידי שיינתן.
השעבודים שנרשמו לטובת חברת נ. נתנאל בנייה בע"מ הם מלאכותיים ולמראית עין בלבד ובחקירתו הנגדית של מר רונן תמר מטעם המשיבה הוא אישר, כי אין כל הלוואה שניתנה ומכוחה נרשם שעבוד.
שתי הדירות ששועבדו הן נכסי הנדל"ן היחידים שבבעלות המשיבה ואין נכסי נדל"ן נוספים על שמם.
מדובר בחברה מעוטת נכסים. נכסיה משועבדים לטובת צד ג' והפרויקט היחיד שהיא מפעילה הוא בבניין נשוא התביעה. יתר הפרויקטים הנטענים הם עתידיים ובשלבים של אישורים התחלתיים.
נטען כי בית משפט קמא התעלם מכך שרו"ח המשיבה אישר, כי בגין הפרויקטים העתידיים צפויה המשיבה להוציא מאות אלפי שקלים וכי נציגות הבית המשותף מימשה ערבות בנקאית של המשיבה בסך 200,000 ₪.
הודגש, כי בסכום התביעה הגבוה יש כשלעצמו כדי להקים את יסוד ההכבדה וכי לא היה מקום ליתן משקל לעדות רו"ח, שלא גובה במסמכים ומעדותו עלה, כי הוא עצמו לא ראה חומרים בנוגע למצב החברה - המשיבה בנוגע לשנים 2017 ו- 2018.

9. המשיבה היתה אמורה להגיש תשובתה לבקשת רשות הערעור עד ליום 31/1/19.
תשובתה לא הוגשה אך טענותיה נטענו בפירוט בכל הנוגע לבקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת ההליך שלפני.
נטען, כי טופס 4 לפרויקט כבר התקבל בחודש נובמבר 2018.
טופס 5 - אישור אכלוס אמור להתקבל .

בנוגע למאזן הנוחות ורכיב ההכבדה:
נטען, כי שני רשמים בכירים סברו שרכיב ההכבדה ומאזן הנוחות אינו מתקיים ואין די בקיומה של עילת תביעה לכאורית.
בפועל - המבקשים לא מעוניינים לקיים את חלקם בהסכמים. הם רוצים לקבל דירות מבלי לשלם את מלוא התמורה בגינן.
נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי. המשיבה נכנסה לעוד פרויקטים ואין חשש לאיתנותה הכלכלית - היא לא זו שצריכה להוכיח איתנות כזו אלא המבקשים צריכים להוכיח את טענותיהם ביחס למשיבה.
נטען כי אין בעניינינו הברחת נכסים. גובה התביעה אינו יכול לעמוד לזכות המבקשים, שכן החוב שלהם למשיבה גבוה מהסכום הנתבע.
המשיבה טוענת כי 2 הדירות ששועבדו לטובת חברת נתנאל בניה בע"מ משמשות כבטוחה לכל הלוואה שתרצה לקחת (בעתיד) וכי היא מעורבת בשני פרויקטים גדולים.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור. לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א, משלא מצאתי כי זכות הצדדים נפגעת מכך ולקבל הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:
א) ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית- המבררת בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד (14.8.17) פסקה 20; רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.17) ורע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.17)) .

ב) על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
כמו כן יש לשכנע את בית המשפט, שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני".
ראה לעניין זה: סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4.5.11 ברע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, וכן רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית (25.6.07) ורע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל סעיף 5 להחלטה (21.3.12).

ג) באשר לסיכויי התביעה נגד המבקשים:
על המבקש- התובע לשכנע את ביהמ"ש "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקסד"א).

הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד , בשים לב לחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש והערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ומובן כי אינה שקולה להוכחה במאזן ההסתברויות.

ד) באשר ליסוד ההכבדה ומאזן הנוחות:
על המבקש להוכיח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".
הדגש מושם על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למתן פסק הדין. ולעניין ההכבדה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (וראה לעניין זה: רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.07)).

אין חובה להוכיח הברחת נכסים באופן אקטיבי. חשש מפני הברחת נכסים הוא רק אחת האינדיקציות לרכיב ההכבדה.

ראה לעניין זה: רע"א 234/89 בנק עברי ישראלי בע"מ נ' עיריית אום אל פאחם. פ"ד מג (2) 618 וכן רע"א 379/07 גולדנברג נ' רובנר (14/6 /07).

ה) ומן הכלל אל הפרט -
עניינינו נופל לגדר החריגים המצדיקים התערבות ערכאת ערעור.
במקרה דנן, נקבע כי סיכויי התביעה הלכאוריים קיימים לצורך הטלת צו עיקול זמני.
לפיכך, אין צורך לדון בהתקיימותו של רכיב זה.
על כן נותר לבדוק, אם רכיב ההכבדה התקיים.
אני סבורה, כי המבקשים עמדו בנטל גם בכל הנוגע לרכיב ההכבדה.
עסקינן בסכום תביעה גבוה באופן יחסי, אשר על פי הפסיקה מהווה פרמטר לבחינת יסוד ההכבדה.
התובעים אינם מבקשים לחמוק מתשלום יתרת התמורה החוזית ובקשתם החלופית היתה להפקיד כספים אלו בקופת בית המשפט.
כלומר - יתרת התמורה "יוצאת" מכיסם באופן ממשי וללא דיחוי, במועד התשלום החוזי.
לא הוכח כי למשיבה יש עתודה כספית ממשית לתשלום סכום התביעה, ככל שהתביעה תתקבל. נכסי הנדל"ן שלה משועבדים.
גם אם אלך לטובת המשיבה ואקבל את טענתה, לפיה השעבודים נרשמו בתום לב, הגם שלא ניתנה כל הלוואה על ידי מי שלטובתה נרשמו השעבודים אלא נטען כי השעבודים באים להבטיח הלוואה עתידית שאולי תינתן, עובדתית המבקשים לא יוכלו להפרע מהחוב על ידי מימוש אותן דירות משועבדות.
רו"ח מטעם המשיבה לא ידע להעיד בדבר מצבה הפיננסי של המשיבה בשנים 2017 ו- 2018 ומעדותו אין ללמוד דבר בדבר מצבה העדכני של החברה - המשיבה.
לא נקבע כממצא עובדתי, שהחברה המשיבה תקרוס כלכלית לו כספי המבקשים לא ימסרו לה בטרם יינתן פסק דין, ונראה על יסוד החומר שהוצג בתיק לרבות חקירת עדים, כי בהעדר עיקול כמבוקש, יתקשו המבקשים להיפרע מהחוב, ככל שיינתן פסק דין לטובתם.

על כן, שוכנעתי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים וכי רכיב ההכבדה מתקיים.

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

ב) העיקול העצמי יבוצע באמצעות הפקדת יתרת התמורה שעל המבקשים לשלם למשיבה במועד מסירת הדירות בקופת בית משפט השלום.
יש לבצע את ההפקדה רק כשיגיע מועד המסירה החוזי (ככל שטרם הגיע) ורק בגין סכום התביעה.
יתרת התמורה החוזית מעבר לסכום התביעה תשולם למשיבה ישירות.

ג) העיקול יובטח בהתחייבות עצמית של המבקשים וכן בהפקדת ערבון בסך 40,000 להבטחת נזקי המשיבה.
צו העיקול לא ייכנס לתוקף כל עוד לא יופקדו ההתחייבות העצמית והערבונות במזכירות בית משפט השלום.

ד) המשיבה תישא בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.
הערבון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

ה) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ט, 03 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.