הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 69671-07-20

בפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשים

  1. א.ח
  2. ג'.ח
  3. ש.ח

ע"י ב"כ עו"ד שגית בן ארצי-קרמר

נגד

המשיבים

  1. ג'מיל זועבי
  2. "הפניקס"- חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד זהבה פלושניק

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת סיגל רסלר זכאי), בת.א 3465-10-10 מיום 19.7.20, בה נדחתה בקשת המבקשים לפסול את חוות הדעת של המומחית בתחום הנוירולוגיה, פרופ' טלי שגיא (להלן: "המומחית") ולהורות על מינוי מומחה אחר תחתיה.

רקע

ביום 22.8.07 נפגע המבקש 1 (להלן: "המבקש"), בהיותו קטין כבן 8, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

המבקש נפגע בהיותו הולך רגל מג'יפ. המבקש נפגע בצידו השמאלי של גופו (יד ורגל). בבדיקתו במיון נצפו המטומה קטנה במצח משמאל, המטומה קטנה בירך עליון שמאל ובמרפק שמאל.

לצורך הוכחת נכויותיו של התובע כתוצאה מהתאונה, מינה בית משפט קמא מספר מומחים רפואיים, כאשר בתחום הנוירולוגי (הרלוונטי לעניינינו), מינה בית משפט קמא את ד"ר טלי שגיא.

ביום 12.7.20 התקבלה חוות הדעת של המומחית אשר קבעה כי אין קשר ישיר בין התאונה לנכות המתוארת על ידי המבקש. היא ציינה כי ייתכן ומדובר בנזק פונקציונאלי - פסיכולוגי שהחל לאחר התאונה, אך ייתכן כי מדובר בהתחזות.

לחוות הדעת צירפה המומחית מכתב מקדים ובו ציינה כי בדיקתו של המבקש נערכה במשותף עם מומחה נוירולוג נוסף ממין זכר, ד"ר רונן חדי –כהן (להלן: "הרופא הנוסף") והסבירה:

"בשל גילו המבוגר של התובע (בן 20 שנים) והצורך לבצע בדיקה אינטימית הכוללת בדיקה רקטלית ובדיקת תחושה באבר המין, נאלצתי לצרף לבדיקה נוירולוג ממין זכר כדי למנוע ממני ומן התובע אי נעימות הכרוכה בבדיקה מסוג זה...
הבדיקה המשותפת הייתה ארוכה ונמשכה כשעה וחצי..."

לאחר שהומצאה חוות הדעת, הגישו המבקשים בקשה לפסול את חוות הדעת מהסיבות הבאות:

רק מעיון בחוות הדעת הוברר למעשה כי המומחית מינתה על דעת עצמה מומחה רפואי נוסף בתיק, אשר הוא זה שביצע הלכה למעשה את הבדיקות הקליניות למבקש ואשר על בסיס קביעותיו, מסקנותיו וממצאי בדיקתו, גיבשה המומחית את מסקנותיה ואת חוות דעתה.

הרופא הנוסף, אשר נתן בצוותא עם המומחית את חוות הדעת, מעולם לא מונה על ידי בית המשפט ולא קיבל מנדט מבית המשפט לבדוק את המבקש.
אין לדעת מה ניסיונו של הרופא הנוסף, מהי זיקתו למשיבים והאם יש לו קשרים עסקיים עימם או עם מי מטעמם.

חרף האמור בסעיף 8 לחוות דעת המומחית, לפיו הרופא הנוסף הינו מומחה בנוירולוגית ילדים, מעיון באתר בית החולים וולפסון, עולה כי ד"ר חדי – כהן הוא למעשה מתמחה ביחידה לנוירולוגיית ילדים אותה מנהלת המומחית.

המומחית אינה יכולה להאציל סמכויותיה למתמחה העובד עימה, ולצורך עריכת חוות דעת מבוססת, עליה לבצע את הבדיקות בעצמה.

ככל שהמומחית חשה אי נעימות לבצע בדיקות אינטימיות במבקש, היא הייתה צריכה לפנות לבית המשפט ולבקש להשתחרר מהמינוי אשר הוטל עליה ולהמליץ על מינוי נוירולוג ממין זכר.

החלטתה של המומחית למנות מומחה נוסף, מבלי לקבל את אישורו של בית המשפט לכך ואשר על סמך בדיקותיו וממצאיו ערכה את חוות הדעת, מהווה פגם היורד לשורשו של עניין אשר דינו להביא לפסלות חוות הדעת.

ביום 19.7.20, דחה בית משפט קמא את הבקשה לפסילת חוות הדעת.

החלטת בית משפט קמא

בית משפט קמא מצא לדחות את הבקשה אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים.

בית משפט קמא פתח בכך שנקודת המוצא היא כי מומחה בית המשפט עושה מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים וביושר. בעניין זה הפנה להלכה הקובעת כי לא בנקל תיפסל חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט וכי רק במקרים בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין תיפסל חוות הדעת.

בית משפט קמא התייחס לרע"א 7265/95 שרון גלדשטיין ואח' נ' ז'נט בראל, ניתן ביום 25.11.96 מפי כבוד השופט טירקל ( להלן: "עניין גלדשטיין"), עליו ביקשו המבקשים להסתמך בבקשתם, א בחן אותו מעניינינו ולא מצא בו כדי לסייע להם.

בית משפט קמא ציין כי בעניינינו, בשל צנעת הפרט ושמירה על כבודו של המבקש, ביקשה המומחית להימנע מסיטואציה שעלולה להיות לא נעימה ומביכה למבקש ולכן נעזרה ברופא עמית.

בית משפט קמא מצא ליתן משקל לעובדה כי עובר לבדיקתו הפיזית של המבקש על ידי הרופא הנוסף, נערכה פגישה בנוכחותם של המבקש, הוריו, המומחית והרופא הנוסף ועניין עריכת הבדיקה על ידי הרופא הנוסף, ולא על ידי המומחית, הובא לידיעתם. חרף זאת המבקשים לא הביעו כל התנגדות או הסתייגות לאופן הבדיקה.

בית משפט קמא התייחס לתצהירי המבקשים מהם עלה כי עם סיום הבדיקה, ווידאה המומחית עם הרופא הנוסף האם ערך את כל הבדיקות הנדרשות ובעת שנענתה בשלילה, הוסיפה ובדקה את התובע בעצמה.

בית משפט קמא קבע כי מעיון בחוות הדעת לא מתקבל הרושם כי המומחית האצילה את סמכויותיה לרופא הנוסף וכי נהגה באופן כלשהוא אשר שלל את הפעלת שיקול הדעת המקצועי שלה באופן עצמאי.

בית משפט קמא ציין כי גם אם קיים פגם כלשהו בכך שהמומחית לא יידעה את בית המשפט ולא ביקשה הוראות לגבי הסתייעות ברופא ממין זכר אשר יבדוק את המבקש, לאור הסכמתם של המבקשים, עובר לבדיקה, הרי שאין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, או שיש בו כדי לגרום לעיוות דין.

בית משפט קמא מצא אף להתייחס למועד הגשתה של הבקשה, זאת לאחר שהומצאה חוות הדעת וזאת על אף שהמבקשים היו מודעים בזמן אמת, לכך שהבדיקה תעשה על ידי הרופא הנוסף.

לסיכום, בהעדר פגם בהתנהלות, העדר פגם בהפעלת שיקול הדעת, מועד ואופן הגשת הבקשה, מצא בית משפט קמא לדחות את הבקשה.

על החלטה זו מונחת הבקשה שבפניי.

טענות המבקשים

בבקשתם חזרו המבקשים על טענותיהם כפי שפורטו לעיל ואלו הם עיקרם:

המומחית הפרה את המנדט שניתן לה על ידי בית משפט קמא ליתן חוות דעת עצמאית המבוססת על מסקנותיה היא ועל פרי בדיקותיה הקליניות ומינתה על דעת עצמה מומחה רפואי נוסף, אשר הוא זה שהלכה למעשה ביצע למבקש את הבדיקות הגופניות והקליניות.

לאחר שהתקבלה חוות הדעת ולאחר בירור עם המבקשים, אשר נערך בעקבות קבלת חוות הדעת, עולה כי המומחית כלל לא נגעה בגופו של המבקש במהלך הבדיקה ולא ביצעה בו בדיקות גופניות כלל. הרופא הנוסף הוא זה אשר ביצע את הבדיקות למבקש והמומחית כלל לא היתה נוכחת בחדר בעת ביצוע הבדיקות.

הרופא הנוסף הינו מומחה "חדש" בשני אופנים: האחד, הרופא הנוסף מעולם לא מונה, שמו אינו מופיע בכתב המינוי ולא ניתנה למבקשים אפשרות לבדוק את זהותו, ניסיונו וקשריו למשיבים; השני, לרופא הנוסף וותק וניסיון מועט ביותר בתחום נוירולוגית ילדים. רק ב- 11.4.19 קיבל את המומחיות בתחום נוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד ועד לא מזמן שימש כמתמחה ביחידה לנוירולוגיית ילדים אותה מנהלת המומחית.

ניתן לשער כי בית משפט קמא מינה את המומחית נוכח ניסיונה רב השנים והתמחותה. אולם, המומחית "התפרקה" מסמכויות הבדיקה שניתנו לה במסגרת החלטת המינוי, והעבירה אותן לרופא עם ניסיון וותק מועט ביותר בתחום נוירולוגיית ילדים ועל בסיס קביעותיו גיבשה את מסקנות חוות הדעת.

התנהלות זו מצד המומחית, מהווה פגם היורד לשורשו של עניין.

ההלכה המנחה קובעת כי משמונה מומחה רפואי, עליו ליתן חוות דעת המבוססת על פרי בדיקותיו בלבד. כאשר המומחה מסתמך על בדיקות של רופא אחר מבלי שהוא מבצע את הבדיקות בעצמו יש בכך טעם לפגם היורד לשורשו של עניין, המצדיק את פסילת חוות הדעת.

בעת קבלת כתב המינוי ולאחר שנשלח למומחית התיעוד הרפואי בעניינו של המבקש, ראתה המומחית כי מדובר בנבדק בן 20 ממין זכר. מדוע לא פנתה המומחית כבר בשלב זה לבית משפט קמא והודיעה כי היא אינה יכולה לבצע את הבדיקות למבקש? האם המומחית פנתה למבקש וביררה מולו האם הוא חש אי נוחות שהיא תבצע לו את הבדיקות רק מעצם היותה אישה?

יתרה מכך, המבקש מטופל בקהילה ובמסגרת קופת החולים על ידי רופאה נוירולוגית ממין נקבה, אשר עורכת לו בדיקות גופניות ונוירולוגיות, בין השאר של איבר המין והמבקש אינו חש אי נוחות.

בית משפט קמא שגה עת קבע כי המבקשים לא הביעו כל התנגדות או הסתייגות מביצוע הבדיקה על ידי הרופא הנוסף וכי נתנו הסכמתם לביצוע הבדיקה על ידי הרופא הנוסף.

המבקשים אינם משפטנים, אינם עורכי דין ואינם אמורים לדעת במעמד הבדיקה כי מצב זה שבו המומחית מעבירה את סמכויות הבדיקה אשר ניתנו לה למומחה אחר שלא מונה מעולם, אינו מצב תקין משפטית. האם יש בכך בכדי להכשיר עיוות דין ופגם משפטי כה חמור?

עניינינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המהווים פגם היורד לשורשו של עניין ולאור זאת דין חוות הדעת להיפסל.

טענות המשיבים

דין הבקשה להידחות.

מדובר בבקשת סרק, ללא כל בסיס עובדתי או משפטי, זולת ניסיון המבקש לחמוק מתוצאות חוות הדעת, להוביל למינוי מומחה חלופי, אשר יתרשם ממצג השווא של המבקש, הפועל מתוך תרמית והטעייה, מתוך רצון לזכות בפיצויים גדולים יותר.

הבקשה נולדה לעולם בשל קביעותיה הנחרצות של המומחית ואי קביעת נכות בתחום הנוירולוגי. די בכך כי הבקשה הוגשה לאחר קבלת חוות הדעת, אף כי העילות, לכאורה, לפסילתה, התקיימו לפני מתן חוות הדעת, כדי לדחות את הבקשה.

גילוי רגישות של המומחית והעברת ביצוע הבדיקה הרקטלית לרופא ממין זכר, כאשר המומחית נמצאת בבדיקה, אין לראות בשום דרך כהעברת סמכויות והאצלתן לאחר.

הבקשה מוגשת מתוך מודעות לתוצאת חוות הדעת ומשמעותה.

בקשה לפסילת מומחה אינה עניין של מה בכך ובית המשפט אינו יכול להיזקק לכל החלטה הדוחה בקשה מן הסוג האמור, בפרט טרם נחקר המומחה על חוות דעתו.

אין ליתן ולו בדל משקל לתצהירי הורי המבקש, אשר הוכח לגביהם זה מכבר, כי אמינותם לוקה בחסר.

ניסיון המבקש להציג עצמו כמי שאינו משפטן, על מנת ליתן צידוק להגשת הבקשה לאחר קבלת חוות הדעת, אינו אלא ניסיון סרק. המבקש והוריו מעורבים בהליך באופן שאינו ניתן לתיאור.

בדיקה רקטלית הינה כלי עזר בלבד, כשם שצילום או בדיקת CT היא כלי עזר. אף בבתי חולים, רופאים בכירים אינם מבצעים את מכלול הבדיקות. האם בדיקת עזר המבוצעת על ידי רופא נוסף, משילה מהרופא הבכיר את סמכויותיו? התשובה ברורה .

ברע"א 7714/05 אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה, ניתן ביום 26.1.06 מפי כב' השופט ריבלין, עליו ביקשו המבקשים לסמוך, התגלו מספר מחדלים בהתנהלות המומחה. כך בין היתר המומחה השתית את חוות דעתו על ממצאי בדיקה פסיכולוגית מבלי שבדק את הנפגעת הוא עצמו. חרף מחדלי המומחה רק לאחר שהמומחה נחקר על חוות הדעת בבית המשפט הורה בית המשפט על פסילת חוות הדעת.

המומחית בדקה את המבקש וניכר מחוות דעתה כי הערכתה מבוססת על בדיקתה היא.

המומחית הייתה שותפה לכל מהלך הבדיקה, זולת בדיקת איבר המין.

תקנה 9 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז- 1986, מסמיכה את המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית אחרת .

מקריאת חוות הדעת עולה מפורשות, כי הבדיקות בוצעו אף על ידה של המומחית, וכי בפועל המומחית לא האצילה כל סמכות לאותו רופא אשר ביצע בדיקה רקטלית, זולת ביצוע הבדיקה הרקטלית.

כל עוד לא נחקר המומחה על חוות דעתו, ממילא אין בידי בית המשפט כלים על פיהם ניתן להכריז על בטלות חוות הדעת.

הפסיקה קובעת באופן חד משמעי כי פסילת מומחה או מינוי מומחה אחר תחתיו, יעשו אך ורק במקרים חריגים של עיוות דין או חוסר תום לב מצד המומחה.

המקרה שלפנינו אינו המקרה בו יש להורות על פסלות המומחית, עת נהיר מחוות הדעת כי המומחית לקחה חלק נכבד וממשי בבדיקת המבקש, עיינה במלוא המסמכים אשר הועברו לעיונה ונתנה דעתה לשאלה הבלעדית בגינה מונתה- האם יש מקום לקביעת נכות נוירולוגית בגין התאונה, עליה השיבה המומחית בלאו מוחלט.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתגובה, בחוות דעת המומחית ובהחלטת בית משפט קמא, מצאתי לדחות את הבקשה.

ברע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, ניתן ביום 3.5.18, סקרה כבוד השופטת וילנר את מעמדו וחובותיו של מומחה בית המשפט:

"רבות נכתב על תפקידו ומעמדו של מומחה מטעם בית המשפט, ולא אחת הוא תואר כזרועו הארוכה של בית המשפט... האמון הרב לו זוכה מומחה מטעם בית המשפט, נובע, בין היתר, מחזקות התקינות והמקצועיות המיוחסות לו. הנחת המוצא היא כי המומחה הממונה על-ידי בית המשפט יבצע מלאכתו נאמנה, ויפעל בהגינות ובמקצועיות.

לצד חזקות התקינות והמקצועיות מהן נהנה מומחה בית המשפט, ועל-מנת להצדיק את האמון הרב שניתן בו, מוטלות עליו חובות שונות שהן מקצת החובות המוטלות על בית המשפט עצמו.

הסוג הראשון של החובות המוטלות על המומחה הן חובות אמון, בגדרן נדרש המומחה לנהוג בתום לב, באובייקטיבית, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים, ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה. ככלל, נקבע כי על המומחה לדווח לבית המשפט על כל נסיבה העלולה לפגום בניטראליות שלו, גם אם למראית עין בלבד....
...
הסוג השני של החובות המוטלות על המומחה הן חובות מקצועיות, בגדרן נדרש המומחה לשקף בחוות דעתו את מצבו הרפואי האמיתי של הניזוק, על יסוד כל החומר הרפואי הרלוונטי והערכתו המקצועית. בכלל זה, טרם גיבוש חוות דעתו, על המומחה לבחון את כל הבדיקות הרפואיות הרלוונטיות של הניזוק ואת חוות הדעת שהוגשו בעניינו מטעם שני הצדדים להליך..."

בהמשך ההחלטה מפורטים דרכי הפעולה אשר עומדות בפני בית משפט, כאשר המומחה אינו עומד בחובות המוטלות עליו:

"במקרים בהם המומחה מפר את החובות המוטלות עליו, בין אם חובות האמון ובין אם חובותיו המקצועיות, ובית המשפט מתקשה לאמץ על כן את חוות דעתו של המומחה מבלי שהדבר יוביל לפגיעה בהליך השיפוטי או במי מבעלי הדין, עומדות לפני בית המשפט מספר דרכי פעולה. דרך הפעולה הראשונה, המתונה ביותר, היא הכרעה בשאלות הרפואיות על בסיס חוות דעתו של המומחה והראיות הנוספות, וזאת אף מבלי לאמץ את מסקנותיו של המומחה ותוך אפשרות לסטות מחוות דעתו. הדרך השנייה העומדת לפני בית המשפט היא מינוי מומחה רפואי נוסף לצורך הכרעה בשאלות שברפואה. הדרך השלישית, והקיצונית ביותר, היא פסילת חוות הדעת שהגיש המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו. אדגיש כי בית המשפט ינקוט בצעד זה רק במקרים חריגים בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות דעתו יורד לשורש העניין ועלול לגרום לעיוות דין לבעלי הדין.

מובן כי ככל שהפרת החובה על-ידי המומחה תהיה חמורה יותר, ותוביל לפגם משמעותי יותר בהליך השיפוטי או לפגיעה בבעלי הדין, כך הצעד בו יבחר בית המשפט לנקוט יהיה קיצוני יותר. ...לשם כך, על בית המשפט להביא בחשבון את נסיבות המקרה הנדון לפניו, את אופייה וטיבה של הפרת החובה על-ידי המומחה, ואת השפעתה של הפרה זו על תוכן חוות הדעת ומסקנותיה."

הלכה היא כי פסילת חוות דעת, היינו הוצאתה מתיק בית המשפט, מוגבלת לנסיבות יוצאות דופן בהן נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (ראה רע"א 7098/10 אוהד טביבזדה נ' שירותי בירואת כללית, ניתן ביום 31.1.11 מפי כבוד המשנה לנשיאה, השופט ריבלין; וכן רע"א 6585/19 נ.ש.ד.ד 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל, ניתן ביום 25.11.19 מפי כב' השופט גרוסקופף; רע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העמצאי לת"ת ובתי ספר, ניתן ביום 9.12.19 מפי כב' השופטת וילנר).

ברע"א 7709/15 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, ניתן ביום 22.11.15, נדרש כב' השופט זילברטל לדון בסוגיה הדומה לעניינינו (להלן: "עניין פלוני"). שם בגדרה של תביעת פיצויים מכוח החוק מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר חן קוגל. לאחר שהתקבלה חוות הדעת הגישה המבטחת בקשה לפסילתה, בין היתר מכיוון שהיא נערכה גם על ידי ד"ר קריספין, בעוד שבית המשפט מינה אך את ד"ר קוגל כמומחה מטעמו, וזה לא היה רשאי להעביר למומחה אחר חלק משיקול הדעת שהוא - ורק הוא - היה אמור להפעיל.

בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 3.2.2015. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו והגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, אשר נדחתה ביום 25.6.15 (רע"א 2392/15). בעיקרו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור הנ"ל כיוון שהייתה מוקדמת והוגשה טרם שהתאפשר בירור הסוגיות השונות עם ד"ר קוגל.

בהמשך, לאחר שהתקבלו תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, חזרה המבטחת על בקשתה לפסול את חוות הדעת. בית המשפט המחוזי אשר דן בבקשה קבע כי לא נמצאה על ידו עילה לפסילת חוות הדעת וכי ד"ר קוגל הצביע "על שיטת עבודה שאין בה דופי", בהתחשב, בין היתר בכך ששיקול הדעת הסופי היה שלו.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. כב' השופט זילברטל קבע בהחלטתו:

"כפי שנאמר בהחלטתי ברע"א 2392/15, [פורסם בנבו] בנסיבות, נראה כי המועד המתאים לבחינת הבקשה לפסילת חוות הדעת הוא לאחר שלב חקירת המומחה. אני סבור כך גם היום, וגם נוכח הטענה בדבר העדרו של המסמך הראשוני שחיבר ד"ר קריספין, שכן לעת הזו נפרשו בפני בית המשפט רק מקצת הנתונים הנוגעים לצורת עבודתו של ד"ר קוגל והיקף מעורבותו של ד"ר קריספין. כידוע, לא בנקל יוחלט על פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. לעיתים המהלך הנכון הוא מינוי מומחה נוסף (ראו: רע"א 7384/15 ד"ר תדמור נ' פלוני [פורסם בנבו] (15.11.2015)). אין למהר להגיע למסקנות לכאן או לכאן בטרם התמונה תתברר לאשורה. אכן, במקרה דנא יתכן ויהיה משקל להעדרו של מסמך ההערכה הראשונית שלכאורה הוכן על ידי ד"ר קריספין, אך מנגד, נאמר שהוא היווה בסיס לחוות הדעת הסופית ויתכן שניתן יהיה לעמוד על היקף חלקו של ד"ר קריספין ומהות תרומתו לאחר החקירות ומתוך חוות הדעת הסופית. מבחינה זו, יתכן (ואיני נוטע מסמרות בענין), שקביעת בית משפט קמא, לפיה שיטת העבודה של ד"ר קוגל היא "ללא דופי", היתה מוקדמת מדי ונעשתה בטרם התבררו מלוא הנתונים. ככל החלטת ביניים, גם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.11.2015 אינה סופית וניתן יהיה לבקשו לשקול שוב את הסוגיה לאחר חקירת המומחים, וחזקה על בית המשפט שישקול את הדברים לגופם בלב פתוח ונפש חפצה.

זאת ועוד - דחיית בקשה לפסילת חוות דעת אינה יוצרת מצב בלתי הפיך, במובן זה שניתן לתקן טעות שנפלה בהחלטת הדחיה (ככל שנפלה) גם בגדר הערעור בזכות לאחר מתן פסק הדין, ככל שהסוגיה תוסיף להיות רלבנטית. נמצא, שגם מהיבט זה לא נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור באופן מיידי, בטרם הסתיים ההליך, שהרי הכלל הוא ששעתה של הגשת השגה על החלטת ביניים היא בגדר הערעור בזכות."

לא בכדי מצאתי להרחיב בעניין פלוני, שכן אני סבורה כי בעניינינו, כמו שם, הבקשה הוגשה בשלב מוקדם מדי ובטרם הובררו מלוא הנסיבות של ביצוע הבדיקה.

המבקשים טוענים כי המומחית כלל לא ביצעה למבקש בדיקות גופניות וכי מסקנותיה בחוות הדעת נסמכות על ממצאיו של הרופא הנוסף אשר היה היחיד אשר בדק את המבקש.

עניין זה, ככל שהמבקש יעמוד על חקירת המומחית, יוכל להתברר בחקירתה ואזי בית משפט קמא יוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי גם מאופן ביצוע הבדיקה והתנהלות המומחית ולגבש עמדתו.

אוסיף ואציין כי לעת הזו ניתן ללמוד ממכתבה המקדים של המומחית , אשר צורף לחוות דעתה, כי היא מאשרת שלא ביצעה בעצמה למבקש את הבדיקה האינטימית הכוללת בדיקה רקטלית ובדיקת תחושה באיבר המין.

לגבי יתר הבדיקה אין התייחסות, אולם על פניו בשלב זה סבירה בעיני מסקנתו של בית משפט קמא כי מעיון בחוות הדעת, לא מתקבל הרושם כי המומחית האצילה את סמכויותיה לרופא הנוסף וכי נהגה באופן כלשהו אשר שלל את הפעלת שיקול דעתה העצמאי.

עוד מצאתי לקבוע כי יש טעם רב בעובדה שהמבקש ראה לפנות בבקשה רק לאחר שראה את מסקנות המומחית. לא צריך להיות משפטן כדי לפנות לעורך הדין שמייצג ולספר לו שהבדיקה נעשתה באמצעות אחר. ככל שהדבר הפריע למבקש במועד הבדיקה היה מקום ליידע את בא כוחו מיד לאחריה.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שאין מקום להורות על פסילת חוות דעת המומחית בשלב זה, בטרם ניתנה למומחית האפשרות להגיב לטענות המבקשים אודות התנהלותה ולבית משפט להתרשם בעצמו .
סוף דבר

בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ₪ , אשר יועברו מתוך כספי הפיקדון שהופקד, לידי ב"כ המשיבים.

את יתרת סכום הפיקדון תשיב המזכירות למבקשים באמצעות באת כוחם.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.