בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 66562-12-20

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המערערת

ח.ב
ע"י ב"כ עו"ד אבי בן יהודה ואח'

נגד

המשיבים

1.שלומי ממן
2.הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ520004078
ע"י ב"כ עו"ד דוד חיות ואח'

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת יעל הניג) בתא' 11486-06-20 מיום 12.12.20, בה נדחתה בקשת המבקשת למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

מבוא

המבקשת, ח.ב (להלן: "המבקשת") ילידת 17.2.88, נפגעה בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 28.5.19 (להלן: "התאונה").

התאונה ארעה למבקשת כנטען שעה שביקשה לחצות את הכביש ביחד עם שני ילדיה הקטינים. רכב אשר היה נהוג על ידי המשיב 1, שלומי ממן (להלן: "המשיב 1") ומבוטח על ידי המשיבה 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה 2"), פגע במבקשת והסב לה נזקי גוף.

ממקום התאונה פונתה המבקשת לבית החולים סורוקה שם אובחנו מספר שפשופים שטחיים בכף רגל ימין באזור הדורסלי ובבדיקת ירך שמאל נמצא פצע שטחי באספקט לטרלי ותחושת כאב במישוש הירך פרוקסימלי אספקט מידיאלי בעיקר מעל רקמות רכות.
בצילומי ירכיים, כף רגל ימין ומפרק אגן ופרקי ירכיים לא נמצאה עדות לשבר או פריקה.
המבקשת שוחררה לביתה עם המלצות לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, טיפולי פיזיוטרפיה ומעקב אורתופד.

בהמשך, נוכח תלונותיה של המבקשת על כאבים ונפיחות בכף רגל ימין, הופנתה המבקשת ביום 13.6.19 לבדיקת מיפוי עצמות, אשר הדגימה תמונה של שברים מרובים באגן.

במסגרת כתב התביעה טענה המבקשת, כי בעקבות התאונה, בנוסף לכאבים מהם היא סובלת בירך שמאל, בכף רגל ימין ובאגן, היא החלה לסבול בין היתר מכאבי ראש, בעיקר בצד ימין ובמרכז, מכאבים מפושטים בכל חלקי גופה, כולל בפרקים ובשרירים וכן ממצוקה רבה, חשש מנסיעות, חוסר ביטחון, הימנעות, חרדות וחוסר מוטיבציה.

בבקשתה למינוי מומחים רפואיים עתרה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה, נוירולוגיה, ראומטולוגיה ופסיכיאטריה.

את בקשתה למינוי מומחה בתחום הנפשי, תמכה המבקשת במכתבה של הגב' אילנה שהם, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית התנהגותית- קוגניטיבית, אשר ערכה סיכום של הטיפולים שניתנו על ידה למבקשת בתקופה שבין יוני לדצמבר 2019.

המשיבה 2, בתגובתה לבקשה למינוי מומחים, הסכימה למינויו של מומחה רפואי בתחום האורתופדי בלבד, זאת לאור השברים באגן. באשר לשאר התחומים, התנגדה המשיבה 2 למינוי . בתחום הנפשי, הרלוונטי לעניינינו, טענה כי המבקשת לא צירפה ולו מסמך אחד ערוך על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, ו"סיכום" הטיפולים שנערך על ידי הגב' אילנה שהם, אינו מסמך המהווה ראשית ראיה לנכות בתחום זה, מה גם שצורף סיכום טיפול ולא כרטסת טיפולים.

לאור תגובתה של המשיבה 2, ביקש בית משפט קמא בהחלטתו מיום 22.9.20, כי המבקשת תפרט, תוך הפנייה לתיעוד רלוונטי, נתונים קונקרטיים המהווים "ראשית ראיה" בכל אחד מהתחומים בהם מבוקש למנות מומחה.

המבקשת בתגובתה הסבירה כי בעקבות התאונה היא סובלת מנזק נפשי, לרבות פחד מנסיעה, סף גירוי נמוך, חשש ללכת מחוץ לבית וכו'. היא ציינה כי הי יתה מטופלת במשך כחצי שנה בתחום זה ואף הומלץ לה על המשך טיפולים. אך מכיוון שהיא אינה חשה כי הטיפולים הביאו להקלה במצבה הרפואי ולאור מצבה הכלכלי, היא אינה מטופלת כיום. היא הבהירה כי גם לאחר ההשתתפות של קופת החולים בטיפולים הנפשיים , כל טיפול כרוך בעלות של כ- 120 ₪ למפגש.

לאחר קבלת תגובת המבקשת, ביום 12.12.20, נעתר בית משפט קמא לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי בלבד ואילו בנוגע לשאר התחומים שהתבקשו, דחה בית משפט קמא את הבקשה, וזוהי ההחלטה הנוגעת לתחום הפסיכיאטרי :

"פסיכיאטריה- סיכום טיפול פסיכותרפי אינו תחליף לתיק טיפולים מלא או לאבחנה מאת פסיכיאטר/ית."

על החלטה זו מונחת הבקשה שבפניי.

טענות המבקשת

13. הגב' שהם לא ערכה תיק טיפולים מסודר, אך היא העבירה למבקשת דו"ח "סיום טיפולים לתקופה 06/19- 12/19" ממנו עולה הצורך במינוי מומחה בתחום הנפשי. דו"ח הסיכום הפסיכותרפי מהווה ראייה של ממש ולא רק ראשית ראייה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הנפשי.

14. הדרך היחידה העומדת למבקשת לצורך הוכחת נכויותיה וכפועל יוצא מכך להוכחת נזקיה היא מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. דחיית הבקשה למינוי פירושה המעשי הוא אחד- סתימת הגולל על יכולתה להוכיח את נזקיה בתחום זה.

15. גם ניסיון החיים והשכל הישר מחייבים מינוי בתחום הנפשי, שהרי אין מדובר בנזק של מה בכך. המבקשת חצתה את הכביש במעבר חצייה ביחד עם שני ילדיה, כאשר המשיב 1 פגע בה עם רכבו בעוצמה, גרם לה נזק קשה לרבות שברים ויותר חמור מכך פגע גם בילדיה.

16. גם אם קיים ספק, מן הראוי שהוא יתברר בדרך המלך, דהיינו על דרך של מינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי תוך השתת שכר טרחתו על כתפי המשיבה.

17. בית המשפט הנכבד, כמו הצדדים, אינם רופאים. אין להם את הידע והניסיון או המומחיות כדי לקבוע האם בעקבות התאונה סובלת המבקשת מנזק או מנכות. בדיוק בגלל זה יש למנות מומחה רפואי.

טענות המשיבה 2

18. יש לדחות את בקשת המבקשת.

19. החלטת בית משפט קמא בדין יסודה ואין מקום להתערב בה.

20. שאלת מינוי מומחים רפואיים מסורה לשיקול דעת הערכאה המבררת ואין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת זה.

21. פגיעתה של המבקשת הייתה בעיקר בתחום האורתופדי ועקב כך מונה זה מכבר מומחה רפואי.

22. המבקשת לא צירפה לכתב התביעה ולו מסמך אחד ערוך על ידי פסיכיאטר ולא בכדי, שכן המבקשת לא טופלה על ידי פסיכיאטר. המבקשת אף לא פנתה לפסיכולוג במסגרת הקופה, אלא פנתה לקבלת טיפולים פרטיים אצל עובדת סוציאלית, הא ותו לא.

23. "סיכום" הטיפולים שנערך על ידי הגב' שהם, אינו מהווה ראשית ראיה לנכות בתחום הנפשי מה גם שצורף סיכום טיפול ולא כרטסת טיפולים .

24. המדובר במסמך האסור להצגה בפני המומחה, ככל שימונה, ומסמך זה אף לא יכול להוות בסיס לבקשת המבקשת למינוי מומחה רפואי, באשר הוא מהווה חוות דעת האסורות בהמצאה ובית המשפט מתבקש להתעלם מהמסמך ולהורות על הוצאתו מתיק בית המשפט.

25. בהעדר ראשית ראיה וכן בהעדר רצף טיפולי הנדרש על פי הפסיקה אין כל מקום להיעתר למינוי המבוקש.

דיון

26. בקשה זו מופנית כאמור אך ורק על החלטת בית משפט קמא שלא למנות למבקשת מומחה בתחום הנפשי.

27. בקשתה של המבקשת למינוי מומחה בתחום הנפשי, נסמכה על מכתב שנערך על ידי הגב' אילנה שהם שהיא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית התנהגותית – קוגניטיבית (נספח ג' לבקשה).

28. מעיון במכתב נלמד כי מדובר בסיכום טיפולים לתקופה שמיום 06/19- 12/19, אשר מופנה לרופא המשפחה ובו מפרטת הגב' שהם את השלכותיה של התאונה על מצבה הנפשי של המבקשת, את הטיפולים שניתנו על ידה ואת המלצותיה להמשך טיפול.

29. אין בידי לקבל את טענתה של המשיבה 2, כי המסמך שצירפה המבקשת אינו מסמך המהווה ראשית ראיה, נוכח היותו ערוך על ידי עובדת סוציאלית. אין חובה על נפגע להיות מטופל דווקא אצל פסיכיאטר. לצורך ראשית ראיה למינוי גם טיפול נפשי פסיכותרפי די בו.

הגב' שהם מעידה על עצמה במכתב שהיא פסיכותרפיסטית התנהגותית – קוגניטיבית.

30. ברע"א 5638-95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור , מט (4) 865 ניתן ביום 15.1.96, התייחסה כבוד השופטת שטרסברג- כהן באריכות לסוגיית המסמכים שניתן לצרף במסגרת הבקשה למינוי מומחים רפואיים וקבעה:

"מחוקק המשנה בחר להשתמש בביטוי "מסמך" ולא "מסמך רפואי", ולא בכדי. על-פי תקנה 1(א) אין המומחה חייב להיות רופא דווקא, אלא יכול הוא להיות "... מי שעוסק כמומחה בנושא רפואי, לרבות בנושא דרכי שיקומו של נפגע;", אם ניתן למנות כמומחה מי שאיננו רופא, קל וחומר שניתן לבקש מינוי מומחה על סמך מסמך שנערך שלא על-ידי רופא. לנוסח הרחב טעם תכליתי ברור, ואין להצר אותו על-ידי פרשנות מצמצמת העלולה לסכל את תכלית התקנות והחוק.
על-אף האמור, אין התחום פרוץ לכל מסמך שהוא. אף שאין לערוך רשימה סגורה של מסמכים שהם בגדר "מסמך" לפי אותה תקנה, יש לדרוש שהמסמך המוגש - גם אם לא נערך על-ידי רופא - יהיה רלוואנטי, רציני וממקור מוסמך. בכך לא סגי. לפי נוסח התקנה, צריך שייערך ל"צורך טיפול רפואי".
...
מהו "טיפול רפואי"? נראה לי כי גם תיבה זו צריכה להתפרש על דרך ההרחבה. תקנה 1(א) מדברת בנכות ובנושא רפואי שאינו נכות לרבות דרכי שיקום. יש שמצבו של הנפגע מצדיק מינוי מומחה על סמך מסמך שנערך לצורך טיפול נפשי או לצורך שיקום, וגם אלה ייכללו ב"טיפול רפואי" במשמעות הראויה של ביטוי זה, במסגרת הפרשנות התכליתית הבאה להגשים את תכליתו של החוק. גם כאן אין לערוך רשימה סגורה של טיפולים המהווים "טיפול רפואי". לא כל טיפול שהנפגע בוחר לקבל ייחשב ככזה, ולא כל מסמך - גם אם נערך על-ידי רופא וגם אם נערך לצורך טיפול רפואי מצדיק מינוי מומחה רפואי. על אלה יחליט בית המשפט בכל מקרה על-פי נסיבותיו. ... מיגוון הטיפולים הרפואיים הולך ומשתנה עם התפתחות הרפואה ומתפרס לתחומים שונים. יכול שטיפולים שלא נחשבו בעבר רפואיים, ייחשבו ככאלה. לא כל טיפול הניתן לנפגע הוא טיפול רפואי. ייתכנו טיפולים שונים ומשונים שהנפגע יראה בהם טיפול רפואי ובית המשפט לא יראה אותם כך. טיפול נפשי הניתן על-ידי פסיכולוג יבוא בגדר "טיפול רפואי" אף שהפסיכולוג איננו רופא. הפסיכולוגיה מוכרת כמדע הנפש, ובמסגרתה ניתן להגיש עזרה טיפולית בתחום הנפש." (להלן: "עניין כריסטיאן שמור").

31. בענייננו, סברתי כי על מנת להשיג הסכמה למינוי, נכון יהיה לברר אם ישנו אישור בכתב לפנייה לקבלת תרשומת הטיפולים הפרטנית או אישור על כך שהמבקשת התייצבה לטיפולים אצל הגב' שהם, מעבר למכתב המדובר.

32. ב"כ המבקשת מסר בתגובתו כי הפנייה לקבלת תרשומת הטיפולים הפרטנית לא נעשתה בכתב, אלא נעשתה באמצעות המבקשת עצמה, אשר מסרה כי התשובה של גב' שהם הייתה כי לא נערך רישום פרטני. עוד הבהיר כי אין אישור על כך שהמבקשת התייצבה לטיפולים.

33. לאור תגובתו של ב"כ המבקשת, הוריתי למשיבה 2 להגיב לבקשה.

34. חבל שב"כ המבקשת לא פנה בעצמו כדי לקבל את תגובת הגב' שהם או כל הוכחה אחרת על התקיימות אותם טיפולים, כדי ליתן אמינות גבוהה יותר לטענה על טיפולים נפשיים.

35. אלא, שלעת הזו, בשלב מינוי המומחים , אין אנו עומדים בשלב ההוכחות. על פי הפסיקה די לו לנפגע כי יציג ראשית ראיה ולו קלושה כדי לזכות במינוי מומחה שכן אחרת נמצאנו חוסמים דרכו להוכחת טענתו.

36. לא מצאתי כי די בטענה להעדר רצף טיפולי שהעלתה המשיבה, כדי למנוע מינוי מומחה במקרה שבפניי. עסקינן בתביעה שהוגשה בדצמבר 2020 בגין פגיעה בתאונה במאי 2019. בטווח הזמן הזה הייתה המבקשת בטיפול במשך חצי שנה.

37. גם אם מדובר במסמך שניתן באופן פרטי ולא במסגרת טיפולים בקופת החולים, אין בכך כדי למנוע מינוי.

גם איני סבורה כי מדובר במסמך שאסור בהצגה למומחה שכן הוא מפרט את מצבה של המבקשת כפי שנגלה לעיני המטפלת וכן את פירוט הטיפול שניתן.

ראו דבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן בעניין כריסטיאן שמור לפיהם יש לסמוך על המומחה שמתמנה שיידע לשמור על עצמאות קביעותיו:

"נזדמן לי לתת דעתי לסוגיה זו בת"א (חי') 1342/89 [6] - שאוזכר על-ידיי ברע"א 3906/95 [3] הנ"ל - שבו אמרתי :
"אף שלעיתים יש קושי בהפרדה בין מסמכים טיפוליים אותנטיים ובין הבעת דיעה שהיא בגדר חוות דעת, אין לפסול מסמכים שבהם, בנוסף לקביעת הדיאגנוזה מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה מעין חוות דעת. זה דרכו של טיפול, שלצורך קביעתו, על הרופא לערוך את הבדיקות, להסיק את המסקנות הנראות לו, לגבש עמדה לגבי מהות המחלה ומהות הטיפול.
מובן שהמומחה רשאי להגיע למסקנות ולהערכות שונותמאלו של הרופא המטפל. על כל פנים הוא עצמאי להגיע למסקנות המקצועיות הנראות לו על פי חומר שלפניו, על פי הבדיקות שהוא עורך ועל פי התרשמותו הישירה. הדברים הנ,ל נכונים במיוחד במקרים של פגיעה נפשית שבה חלק מהבדיקות אינן בדיקות מעבדה אוביקטיביות ומדויקות אלא פרי התרשמות של הרופא המטפל ושל המעקב שנערך אחרי הנפגע."

38. מתוך המסמך של גב' שהם עולה כי בעקבות התאונה ולאחריה חשה המבקשת מצוקה קשה: היא חששה להישאר לבד, חששה מכל נסיעה, חשה דריכות רבה וחוסר ביטחון רב בנוגע אליה ולילדיה ובהמשך, חרף הטיפולים שניתנו לה היא עדיין ממשיכה לשדר רמות של לחץ, נמנעת מנסיעות מחוץ לסביבתה הקרובה וסובלת מחרדה ברמה גבוהה סביב התפקוד בבית ובעבודה.

39. טענה זו עשויה להתיישב עם ההיגיון כאשר על פי הנטען עמד ה המבקשת עם שני ילדיה הקטנים וב יקשה לחצות כביש ורכב הגיע במהירות ופגע בה ובילדיה. יש בה כדי להסביר התנהגויות אלו, ככל שהן אכן קיימות.

ועל כך כבר נכתב בפסיקה שעדיף מינוי מיותר מלמנוע מינוי במקום שהיה נדרש. ראו דבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 30.5.12 אשר קובע כי כאשר קם ספק בדבר הצורך במינוי, יש למנות מומחה רפואי:
"...הנה כי כן, במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. בסופו של יום, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם...".

40. לכן, לאור העובדה כי מדובר בתביעה מכוח החוק, אשר אין ביכולתה של המבקשת להוכיח את נזקיה בתחום הנפשי ללא מינוי של מומחה בתחום זה, ולאור ההלכה בעניין כריסטיאן שמור, מצאתי לנכון בנסיבות העניין לדון בבקשה כבערעור ולהיעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי, כאשר שכר טרחת המומחה יוטל על המשיבה 2.

41. יחד עם זאת, לאור דבריי שלעיל ובמערכת האיזונים שבין הצדדים, מצאתי לקבוע כי ככל שבסופו של יום ייקבע כי לא נותרה למבקשת נכות נפשית צמיתה כתוצאה מהתאונה נשוא בקשה זו, יקוזז שכר הטרחה מכל פיצוי אשר ייפסק לזכותה של המבקשת.

סוף דבר

42. הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי מתקבלת כך שהמשיבה 2 תישא בתשלום שכר טרחת המומחה, וככל שלא תיקבע נכות צמיתה בתחום זה, יקוזז שכר טרחת המומחה מכל פיצוי אשר ייפסק לזכותה של המבקשת.

43. התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך מינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

44. משבאתי למסקנותיי אלה מתייתר הצורך בקבלת תגובה מטעם המבקשת כפי שביקש בא כוחה בבקשה מס' 5.

45. בנסיבות העניין, לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד י ישא בהוצאותיו.

46. כספי הפיקדון המצויים בתיק, יוחזרו לידי המבקשת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.