הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 64969-04-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשת - המערערת

רויטל כרם
ע"י ב"כ עו"ד ברוך כצמן ועו"ד נדב יריב

נגד

המשיב:

מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות', עורכי דין
ע"י ב"כ עו"ד לירן בר-שלום ועו"ד יוסי אטינגר

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בבת ים (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 5.4.21 בבע"ק 16718-12-19 שעניינה גילוי ועיון ספציפי וכן בשאלון.

בקשת רשות הערעור מתייחסת רק למסמכים שבימ"ש קמא הורה למבקשת להעביר למשיב במסגרת בקשת המשיב לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

מדובר בדפי חשבון של כל חשבונות הבנק של המבקשת מיום 1.12.17 עד ליום 1.7.19 (סעיף 2.1 לדרישה מיום 23.6.20 – נספח 1 לבקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלון מיום 21.10.20 בתיק קמא).

בבקשה שלפני מבוקש לבטל את ההחלטה המורה על מסירת דפי חשבון הבנק המבקשת.

2. עניינו של התיק קמא בבקשה לאישור עיקולים שהגיש המשיב ביום 5.12.19 לאחר שהמבקשת ושני מחזיקים נוספים העבירו למשיב הודעות ביום 19.11.19 בנוגע לצו עיקול כי הם אינם מחזיקים בכספיו של גדעון יוסף לוין (להלן: "לוין") – הנתבע בת"א 36842-09-19. לוין הוא בעלה של המבקשת.

בת"א 36842-09-19 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 1,020,813 ₪ נגד לוין ל תשלום חוב שכר טרחת עו"ד.

עם הגשת התביעה, הגיש המשיב גם בקשה לעיקול זמני וצו מרווה במעמד צד אחד.
ניתן צו עיקול זמני עד מלוא סכום התביעה, אשר הוגבל לעשרת המחזיקים הראשונים בכותרת הבקשה.
מתגובות המחזיקים עלה כי הצו לא נשא פרי.

ביום 7.11.19 נעתר בית משפט לבקשת המשיב להרחיב את צו העיקול כך שיחול גם ביחס לכספים וזכויות השייכים ללוין ומצויים אצל 11 מחזיקים נוספים, ביניהם, שלושת המחזיקים נגדם הוגשה הבקשה לאישור עיקול בתיק קמא.

בתיק קמא, הורה בימ"ש קמא ביום 6.8.20 על מחיקת שני המחזיקים הנוספים, בהסכמת הצדדים; ההליך נגד המבקשת ממשיך להתנהל.

3. בבקשה לאישור עיקול נטען כי מהודעות שמסרו הבנקים ובתי ההשקעות עולה כי לוין אינו מחזיק את כספיו באמצעות בנקים ובתי השקעות כמקובל.
נטען כי התנהלותו הכספית של לוין נעשית באמצעות 3 המשיבים. מגוריו של לוין, עסקו, רכבו ומשרדו – אינם רשומים על שמו אלא על שמם של המשיבים; הם מחזיקים בכספים ובזכויות של לוין. המשיבים מנהלים עבור לוין את פעילותו הכלכלית ומסייעים לו להכמין את נכסיו.

ביחס למבקשת, אשתו של לוין ועו"ד במקצועה, נטען כי היא זו שפנתה למשיב בשם לוין, על מנת שייצגו אותו. היא זו שגרמה למשיב לתת שירותים ללוין מבלי שהייתה לו כוונה לשלם בגינם. מבדיקה שערך המשיב עולה כי לוין מתגורר יחד עם המבקשת בדירה ששוכרת המבקשת, דבר המלמד על קיומה של מערכת יחסים כספית בין בני הזוג.
נטען כי לוין חי באמצעות כספים שלו המוחזקים אצל המבקשת, באמצעותה ניהל לוין גם את הסכסוך מושא התביעה.

בכתב ההגנה טענה המבקשת כי לא החזיקה בכספים השייכים ללוין והתביעה נעדרת בסיס ראייתי. צוין כי לוין אמנם פשט רגל בעברו, אולם חלפו כ- 6 שנים מאז קיבל הפטר. אין דבר בטענה לפיה התנהלותו הכספית של לוין נעשית באמצעות המבקשת. לוין והמבקשת גרים בשכירות והרכב שמשמש אותם הוא ממקום עבודתו ורשום על שם מעסיקיו.

4. בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלון (בקשה מס' 10 בתיק קמא):
א) ביום 21.10.20 המשיב הגיש בקשה "למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומתן מענה לשאלון". בבקשה הפנה המשיב לדרישה מיום 23.6.20 במסגרתה התבקשו 8 קבוצות של מסמכים (המשיב התחייב לשמור על סודיותם), וטען כי דרישת גילוי המסמכים נדחתה במלואה ע"י המבקשת.
נטען כי מדובר במסמכים רלוונטיים ביותר להליך דנן אשר גילוים מחויב לשם ניהול ההליך בקלפים פתוחים.
ביחס לדפי חשבונות הבנק נטען כי ילמדו האם לוין מעביר כספים לחשבון הבנק של המבקשת ומוציא כספים באמצעותה, והאם המבקשת מחזיקה בכספיו של לוין או מממנת אותו על מנת לאפשר לו להתחמק מהתחייבויותיו, כטענת המשיב.
מדובר בסוגיה העומדת בלב ההליך בהתחשב בכך שלוין מנהל את ענייניו הכספיים באמצעות המבקשת. נטען כי אין מדובר במסמכים שיש להפיקם במיוחד, והטענה הסתמית בדבר חסיון בנקאי אין בה כדי לסייע למבקשת.

ב) המבקשת בתגובתה מיום 5.11.20 התנגדה לבקשה. ביחס לדפי חשבונות הבנק נטען כי הם חוסים תחת חיסיון בנקאי, אין להם נגיעה ללוין ויש בגילוים פגיעה בלתי מידתית בפרטיות המבקשת. נטען כי המשיב לא ניסה לעמוד במבחנים הקבועים בפסיקה: לא הוכיח את מידת חיוניות וחשיבות המסמכים ולא שכנע את בימ"ש כי אין באפשרותו להסתפק בראיות חלופיות.
נטען כי המשיב לא הניח כל תשתית ראייתית ולו לכאורית המצדיקה את מסירת המסמכים המבוקשים. לא הובאה כל ראיה לתמוך באמירה כי לוין מנהל את ענייניו באמצעות המבקשת, וממילא לא הוגש תצהיר לתמוך בדברים.

עוד נטען כי המסמכים לא רלוונטיים כיוון שאין בהם להעיד על כספים שמצויים אצל המבקשת ביום הטלת העיקול. כמו כן המסמכים לא מצויים אצל המבקשת והם לא ניתנים להפקה באמצעות "לחיצת מקש".

ג) בתשובה לתגובה מיום 19.11.20 נטען כי דפי חשבונות הבנק אינם נהנים באופן אוטומטי מחיסיון בנקאי והודגש כי המשיב התחייב לסודיות מלאה ולא לעשות במסמכים שימוש שלא לצורך ההליכים המשפטיים. המשיב פירט בבקשה מדוע המסמכים רלוונטיים להליך וכיצד הם חיוניים ומסייעים לחקר האמת. כן הניח המשיב תשתית עובדתית לכאורית המצדיקה את גילוי המידע אשר כלל לא נסתרה בתשובת המבקשת.
מועדי דפי החשבון רלוונטיים הואיל ויהיה בהם לענות על השאלה בלב ההליך – האם המבקשת ככלל מחזיקה בכספים של לוין ומנהלת את ענייניו הכספיים ומסייעת לו להתחמק מנושיו.

5. החלטת בימ"ש קמא מיום 5.4.21:
א) נקבע כי נראה שבנסיבות, ההליך של בקשה לאישור עיקול אינו ההליך המתאים, והמשיב יצטרך להודיע כיצד הוא מבקש להמשיך בהליך.

ב) בנוגע לגילוי מסמכים נדחתה מרבית הבקשה:
הבקשה התקבלה רק בנוגע לדפי חשבונות הבנקים.
בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי על הנתבעת לגלות ולהמציא לתובע את דפי חשבונות הבנק וזאת לאור תשובתה לפיה החייב הפקיד כספים בחשבונה, שכן ככל שיאותרו כספים כאלה, ניתן לראות בהם כספים של החייב המצויים בידי המחזיק.
כמו כן, הנתבעת חויבה להמציא לתובע אישור הבנק על מורשי החתימה בחשבונותיה.

בימ"ש קמא הבהיר כי לא התעלם מההלכות באשר לחיסיון בנקאי, שכן חיסיון זה עם כל חשיבותו נסוג כאשר תובע מנסה לאתר הברחת כספים באמצעות בן זוג אחד בחשבונו של בן זוג האחר.
במקביל לצו הגילוי, בימ"ש קמא הורה כי התובע ישמור על מסמכים אלו בסודיות ויוכל להשתמש בהם אך ורק לצורך הליך זה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

6. תמצית טענות המבקשת :
א) ההחלטה נשוא הבקשה מוטעית ונגועה בטעות משפטית.
ההחלטה פוגעת במבקשת שאמורה להמציא מסמכים פרטיים, דפי חשבון בנק שלה, על יסוד טענות חסרות בסיס, בשלב מקדמי בו מצוי ההליך.
בימ"ש קמא היה אמור לדחות את הבקשה משסבר כי אין מדובר בהליך המתאים. ההחלטה מאפשרת למשיב לקבל מידע חסוי ורגיש אודות ענייניה הפרטיים של המבקשת, שאין לבן זוגה נגיעה אליו, במסגרת הליכים מקדמיים, ומבלי שיש למשיב ראיות או טענות של ממש כלפי המבקשת.
בימ"ש קמא התעלם מהעדר כל תשתית ראייתית לנחיצותו או לרלוונטיות של המידע אודות ענייניה הפרטיים של המבקשת לענייני בן זוגה, והחליט ללא הנמקה מספקת לחשוף בפני המשיב מסמכים סודיים ואישיים אודות ענייניה הפרטיים של המבקשת.

ב) בימ"ש קמא לא פסק בהתאם להלכה הפסוקה המכירה בזכותו של אדם לסודיות המידע בדבר מצבו הכלכלי, רכושו, חשבונותיו ופעילותו העסקית ביחסיו עם תאגיד בנקאי.
חיסיון בנק-לקוח הוא יחסי ויש לאזנו עפ"י מידת הפגיעה בכל אחד מהאינטרסים המתנגשים.

בימ"ש קמא לא התייחס למבחנים שנקבעו בפסיקה – בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (20.6.05): בימ"ש קמא התעלם מכך שכל דפי החשבון המבוקשים הם בגין התקופה טרם הגשת כתב התביעה נגד בן זוגה של המבקשת וממילא טרם מתן צו העיקול, כך שברור כי אינם חיוניים. לא הונחה בפני בימ"ש קמא תשתית עובדתית ולו לכאורית שיכולה להצדיק את מתן הצו; המשיב לא ניסה לשכנע שאין בידו להישען על ראיות חלופיות שאין בהן פגיעה בפרטיות המבקשת; בימ"ש קמא נתן צו גורף ולא מידתי לתקופה של למעלה משנה וחצי והדבר חורג ממה שמתחייב לעשיית צדק, בשים לב שמדובר בחשבון בנק פרטי ונפרד של המבקשת ולבן זוגה אין נגיעה אליו. לכל היותר, היה מקום למנות רואה חשבון חיצוני שיעביר לעיון המשיב רק מידע אודות אותם סכומי כסף זעומים שקיבלה מבן זוגה.

7. המשיב בתשובתו לבקשת רשות הערעור טוען כי החלטת בימ"ש קמא מנומקת.
ניתנה לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים, יישום הוראות הדין ומתן זכות טיעון ארוכה במיוחד. ההחלטה נסמכת על עובדות שהוכחו בפני בימ"ש קמא ובכלל זה הודאת בעל דין פורמאלית של המבקשת כי בעלה העביר בפועל כספים לחשבון הבנק שלה (תשובה בתצהיר לשאלה מס' 11 לשאלון), וכן מיישמת פסיקה בנושא תוך התייחסות לטענות הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המסמך רלוונטי ביותר להליך. המבקשת היא בעלת דין וקיימת חזית ישירה בינה לבין המשיב.
החלטת בימ"ש קמא מידתית. במסגרת האיזונים שערך בימ"ש קמא הוא צמצם מאוד את היקף הגילוי שניתן למשיבה והורה כי על המשיב לשמור את המסמכים שיגולו בסודיות ולהשתמש בהם רק לצורך ההליך המשפטי.
נטען כי המועדים המבוקשים רלוונטיים שכן התביעה נגד המבקשת היא לעיקול כספים של החייב המוחזקים בידה ודפי ה חשבון מציגים את העברות הכספים אליה שברור כי נעשו לפ ני מועד הטלת העיקול ועל פי הודאתה אף מדובר בהפקדות מתמשכות.

בהתאם לבקשתי, הבהיר המשיב כי הוא עומד על כך שההליך בתיק קמא ינוהל כבקשה לאישור עיקול.
צו העיקול "תופס" את כל כספי החייב שהופקדו בעבר בחשבון המבקשת ורק מדפי החשבון ניתן יהיה לדעת מה הסכומים שהועברו למבקשת.

8. המבקשת השיבה בעניין זה, כי עיקול זמני תופס רק ביחס לנכסי חייב שנמצאים אצל מחזיק בעת הטלת הצו ולכן לכל היותר, הממסכים הרלבנטיים הם רק דפי חשבון בתקופה שבה הי ה הצו בתוקף.
צו העיקול ניתן ביום ביום 7.11.19 והמשיב כלל לא ביקש לקבל דפי חשבון מאותה תקופה אלא לתאריכים 1.12.2017 ועד 1.7.2019.

למבקשת תיגרם פגיעה קשה בפרטיותה ככל שתידרש לקבל את דפי החשבון וניתן לקבל את המידע בדרך חלופית. למשל: דרישה לקבל דפי חשבון בנק של לוין או אסמכתאות ממעסיקיו בדבר החשבון אליו העבירו את כספי משכורתו.
המבקשת מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני (22.7.21).
עוד ציינה, כי גם אם בן זוגה הכניס מידי פעם כספים קטנים לחשבון אין זה מוכיח שהכספים בחשבון במועד הטלת צו העיקול שייכים לו (שנים וחודשים לאחר הפקדתם).

9. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער, ולקבל הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן:
א) ככלל, השגה על החלטות ביניים של ערכאה דיונית נעשית במסגרת ערעור על פסק הדין אלא אם כן מדובר ב"אותם מקרים נדירים" בהם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (וראה לעניין זה רע"א 7913/14 תרכובת ברום נ' חצב, סעיפים 6 ו- 7 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל (8.2.15).

במקרה דנן, יש ליתן רשות ערעור כבר בשלב הנוכחי.
כאשר נושא הדיון הוא החלטה לגלות מסמך שנטען כי הוא חסוי או פוגע בפרטיו, בימ"ש של ערעור נוטה ליתן רשות לערער .
בהקשר זה יפים דברי השופט סולברג ברע"א 6676/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דיין (17.9.17) :
"לעיתים מזומנות, סוגיית גילוי המסמכים מעצם טבעה מצדיקה מתן רשות ערעור עוד בעיצומו של המשפט. זאת בעיקר בשני הקשרים: הראשון, כאשר בית המשפט מקבל בקשה לגילוי מסמכים, ונטען שהמסמכים המבוקשים נהנים מחסינות, מכילים סודות מסחריים וכיוצא באלה. במצב זה, ברי כי חשיפת המסמכים תהיה בלתי הדירה, ולא ניתן יהא לתקן את החשיפה בסיום ההליך. ההקשר השני הוא כאשר בית המשפט דוחה בקשה לגילוי מסמכים, כך שבעל הדין נדרש לנהל את המשפט ללא המידע שרצה לקבל.
במצב זה, ככל שיש הצדקה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית מוטב לעשות זאת כבר בשלב הנוכחי, משום שמבלעדי זאת יתנהל ההליך כולו "בדרך שגויה", שלא תוכל להירפא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי". (הדגש אינו במקור – א.כ.).
על כן מצאתי לנכון, כאמור, ליתן רשות ערעור .

ב) דין הערעור להתקבל לגופו.
הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות ובכלל זה החלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים (רע"א 8852/20 עזבון עזרי לי ז"ל נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח, סעיף 10 להחלטת כב' הש ופט וילנר (20.1.21)).
בכל הנוגע להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים נקבע כי גדר התערבותה של ערכאת הערעור הינו צר ומוגבל למקרים בהם ההחלטה של הערכאה הדיונית מנוגדת לדין, גורמת עיוות דין לאחד הצדדים, אינה סבירה או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראה בעניין זה : רע"א 7882/19 דומיקאר בע"מ נ' כהן, סעיף 14 להחלטת כב' השופטת י' וילנר (24.2.2020)).

דומני, כי במקרה דנן יש הצדקה להתערבות.

ג) נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא עקרון הגילוי, אולם כנגד עקרון זה עומדים שיקולים נוספים, ביניהם הגנה על האינטרסים הלגיטימיים של הצד המגלה.
ביהמ"ש נדרש לאזן בין השיקולים הללו בהתאם לנסיבות העניין (רע"א 6706/19 יונה חדד ואחיו נכסים והשקעות בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ, סעיף 4 להחלטת כב' הש' ע' גרוסקופף (23.12.19)).
דרישת רלוונטיות איננה עומדת בחלל ריק לכשעצמה וגם טענות בדבר זכות לפרטיות או לסודיות אינן עומדות לכשעצמן.
יש לערוך איזונים בין האינטרסים השונים הרלוונטיים לגבי כל מקרה ומקרה.
ראה למשל: רע"א 504/18 קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ  נ' רוזנטויס בע"מ  (19.3.18), וכן רע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני (22.7.21) סעיפים 28-29.

ד) במקרה דנן, ההליך הוא בקשה לאישור עיקול.
כלומר – על המשיב להראות כי ביום הטלת העיקול (7.11.19) היו בחשבון המבקשת כספים השייכים ללוין.
דרישה מהמבקשת לחשוף דפי חשבון לפרק זמן של שנתיים, מבלי שהיא נדרשת כלל להציג מסמכי חשבון של 4 החודשים שקדמו להטלת צו העיקול היא דרישה מרחיקת לכת ופוגעת לטעמי מעבר לנדרש במבקשת.

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לאיזון בין גילוי מידע ובין הפרת פרטיות ברע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני (22.7.21), שם התבקש צו איכון לחברת סלולר כדי להציג נתוני מיקום של טלפון המבקשת.
כב' השופטת וילנר התייחסה בהרחבה לאמות המידה לגילוי מסמכים הפוגעים בפרטיות.
בסעיף 30 לפסק דינה נקבע:
"אינטרס נגדי שכיח המתעורר במסגרת האיזון אשר נדרש בית המשפט לערוך בשלב השני, כאמור, הוא פגיעה בזכות לפרטיות – אם של אחד מבעלי הדין ואם של צד שלישי כלשהו – אשר עלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מידע המצוי במסמך שמבוקש לגלותו ולעיין בו. במקרה שבו מתעורר חשש לפגיעה מעין זו, ולאור מעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, נקבעה בפסיקה נוסחת איזון ייחודית

המגלמת, הלכה למעשה, את מבחני המידתיות שבפסקת ההגבלה המצויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו: בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (20.6.2005) (להלן: בע"מ 3542/04)). במסגרת זו, יש לבחון אם קיימת תשתית עובדתית לכאורית המלמדת על צורך ממשי לגילוי הפרטים שבמסמך המבוקש לשם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים; אם קיימות חלופות לחשיפת המידע אשר עשויות לייתר או לצמצם את הפגיעה בזכות לפרטיות, כגון בירור המחלוקת באמצעות ראיות אחרות; אם הפגיעה בזכות לפרטיות היא הפגיעה המינימלית ההכרחית בנסיבות העניין; ואם יש מקום לבכר את הצורך הממשי בגילוי המסמך, על פני הפגיעה בפרטיות אשר כרוכה בגילויו (ראו: בע"מ 6169/17 פלונית נ' פלוני, פסקה 13 (14.9.2017); וראו עוד: רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 775 (1993); בע"מ 3542/04, בפסקאות 10 ו-13).

ה) במקרה דנן, הצו גורף ולא שוכנעתי כי בהליך של בקשה לאישור עיקול, שאמור להתמקד בכספי חייב אצל מחזיק בתקופת הטלת צו העיקול, יש צורך לפגוע בפרטיות של המחזיק באופן שיחייב אותו לגלות את כל דפי חשבון הבנק לפרק זמן של שנתיים. תקופה שלא מתייחסת למועד הטלת הצו.
לא שוכנעתי כי אין דרכים חלופיות לקבל את המידע הרלוונטי.
כך למשל כפי שציינה המבקשת ומבלי למצות, ניתן לבקש מלוין את דפי החשבון שלו ובאופן זה ניתן יהיה לראות את ההעברות שביצע לחשבונה של המבקשת או לבקש ממעסיקיו מידע בנוגע לחשבון אליו עוברת משכורתו, או כפי שנכתב בבקשת רשות הערעור (סעיף 35.4) ניתן למנות רואה חשבון חיצוני שיקבל את דפי החשבון לעיונו. רק הוא ייחשף לדפי החשבון ויעביר לעיון המשיב רק מידע אודות סכומי הכסף שקיבלה המבקשת מלוין. (יובהר – כי המבקשת לא סברה שיש לעשות כן גם בעניינינו כיון שלטענתה מידע בנוגע לשנתיים אינו רלוונטי כלל לבקשה לאישור עיקול).
למותר לציין, כי קיים קושי מובנה להוכיח בשנת 2021, שכספים שנכנסו לחשבון המבקשת מיום 1.12.17 ועד 1.7.19 שעה שצו העיקול הוטל רק בנובמבר 2019, אכן הם הכספים שהיו מצויים בחשבון בנובמבר 2019 ולא בכדי, כב' השופט אלקלעי בהחלטתו מיום 5.4.21 הביע דעתו בנוגע להתאמת ההליך – בקשה לאישור עיקול.
(יובהר – אינני קובעת מסמרות בנוגע לסוגיית התאמת ההליך).

הספק הלכאורי בהתאמתו של ההליך מצדיק אף הוא שלא לפגוע פגיעה אנושה בפרטיותה של המבקשת, כל עוד לא נעשה ניסיון חלופי לאתר את הראיות הרלוונטיות.

10. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

ב) המשיב יישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ג) הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשפ"א, 01 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.