הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 62862-02-20

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשים

1.ברי איצקין
2.שרונה איצקין
ע"י ב"כ עוה"ד ניסן שאוליאן

נגד

המשיבה

רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רונית שבירו ואח'

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופט יאיר דלוגין) בת.א 33958-11-10 מיום 27.1.20, בה הורה על הוצאת חוות דעתו של המומחה בת חום ההנדסה, מהנדס הלר אלכסנדר (להלן: "מהנדס הלר") אשר הוגשה על ידי המבקשים, מהתיק.

תמצית הרקע וההליכים הקודמים:

המבקשים, ברי ושרונה איצקין (להלן: "המבקשים" ו/או "הרוכשים" ) רכשו דירה חדשה מהמשיבה, רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ ( להלן: "המשיבה" ו/או "הקבלן").

בחודש נובמבר 2010 הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבה, בגין ליקויי איטום ופגעי רטיבות שהתגלו בדירתם.

ביום 28.8.13, ניתן פסק דין חלקי בתביעה.

פסק הדין החלקי הורה למשיבה לבצע על חשבונה את כל התיקונים הדרושים לצורך איתור ותיקון כל מקורות הרטיבות בדירה ולרבות תיקון כל הנזקים שנגרמו לדירה עקב הרטיבות.

ערעור אשר הגישה המשיבה על פסק הדין החלקי – נדחה ביום 2.10.14 (ע"א 49294-10-13) (ראה נספח ד' לבקשה).

בהתאם לפסק הדין החלקי ולצורך ביצועו, מונה המהנדס שרגא גורמן כמפקח על העבודות לפי הסעד לצו עשה שהפך לחלוט (להלן: "המפקח גורמן").

המשיבה החלה לבצע תיקונים כפי שהורה בית משפט קמא במסגרת פסק הדין החלקי.

ביום 1.5.17, נוכח מחלוקת בין הצדדים לגבי שאלת קיומה של רטיבות בדירה שמקורה בדירות 15 או 20, הורה בית משפט קמא, על החלפתו של המפקח גורמן. תחילה במהנדס רפי גיל ולאחר מכן במהנדס צבי רון (להלן: "מהנדס רון").

במסגרת ההחלטה אפשר בית משפט קמא לצדדים לבצע בדיקה עצמאית של הרטיבות הנטענת, או של תיקונים אחרים הנדרשים ברשימה , וזאת עד ליום 1.6 .17. (ראה נספח ג' לתשובה לבקשה) וכך ציין:

"לפיכך אני ממנה בזה את המומחה רפי גיל, לבדוק את הדירה ואת דירות 15 ו – 20 ולתת חוות דעת האם קיימת בדירה בעיית רטיבות, מה מקורה וכיצד יש לתקנה. המומחה גיל יתייחס גם לתיקונים נוספים שהנתבעת טרם השלימה, ככל שישנם כאלה וזאת בהתייחס לרשימת תיקונים שתועבר אליו ואל הנתבעת על ידי התובעים עד יום 15.5.17, ככל שתועבר.

במידת הצורך ייעזר המומחה בכל הכלים ובדיקות הדרושים כדי להגיע למסקנות. כל צד רשאי לבצע בדיקה עצמאית שלו של הרטיבות הנטענת או של תיקונים אחרים הנדרשים ברשימה הנזכרת לעיל וזאת עד ליום 1.6.17, אם חפץ כדי להציגה למומחה גיל. התובעים יאפשרו לנתבעת ולמי מטעמה כניסה לדירה לצורך כך." (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.)

לאחר שמהנדס רון ביקר בדירת המבקשים ובדירות שמעליה וביצע את הבדיקות הנדרשות, הגיש בחודש אוגוסט 2019, את חוות דעתו.

בחודש ספטמבר 2019 ,לאחר שהוגשה חוות הדעת, הורה בית משפט קמא לצדדים :

"הצדדים יודיעו בקצרה עד ליום 15.9.19 את עמדתם לגבי חוות הדעת (אימוצה או התנגדות לה) כדי שאוכל להחליט כיצד לקדם תיק זה שנפתח בשנת 2010 ומשווע לגמר".

המבקשים עתרו לאפשר להם לשלוח שאלות הבהרה למומחה, וביקשו שהות נוספת להודיע עמדתם. המשיבה הודיעה כי ברצונה לחקור את המהנדס רון.

נוכח עמדות הצדדים הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 11.9.19, כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית המתייחסים אך ורק למחלוקות שנותרו פתוחות לאחר מתן פסק הדין החלקי, ולאחר מתן החלטות נוספות שניתנו לאחר מכן ושלא בוטלו על ידי ערכאת הערעור.

ביום 20.1.20 הגישו המבקשים, במסגרת תצהירי עדות ראשית, את חוות דעתו של המומחה מטעמם מהנדס הלר.

בית משפט קמא קבע בהחלטה כי:

"התובעים צירפו חוות דעת שמתייחסת לחוות דעת מומחה בית המשפט. ככלל, בעל דין אינו רשאי להגיש חוות דעת המתייחסת לחוות דעת של מומחה בית המשפט. חוות דעת של מומחה בית המשפט ניתנת לאחר שהצדדים מגישים חוות דעת משלהם וחוות דעת מומחה בית המשפט היא המילה האחרונה מבחינת חוות דעת בתיק, בכפוף לשאלות הבהרה וחקירה נגדית. בטרם מתן החלטה האם למחוק את חוות הדעת המדוברת אם לאו, ניתנת לתובעים שהות להתייחס לכך עד 23.1.20..."

הצדדים הגישו טיעוניהם.

המשיבה טענה כי משעה שמונה מומחה מטעם בית המשפט המבקשים אינם רשאים להגיש חוות דעת מטעמם.

המבקשים טענו כי בנסיבות העניין חלה הוראת תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקסד"א"), שמתייחסת למקרה בו המומחה שמונה היה מומחה מוסכם. המבקשים הזכירו כי מינויו של המומחה רון לא היה מוסכם ולמעשה הוא מונה חרף התנגדותם, ולכן לא ניתן למחוק את חוות דעתו של מהנדס הלר.

ביום 27.1.20, דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע:

"ההלכה הפסוקה, כפי שהובאה על ידי ב"כ הנתבעת, הנה כי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט מוגשת לאחר חוות דעת הצדדים והיא בגדר המילה האחרונה, בכפוף לשאלות הבהרה וחקירה נגדית, אחרת מדובר במעגל בלתי סופי. טענת התובעים כי לא הייתה להם הזדמנות להגיש חוות דעת אינה נכונה ואף נסתרת מההפניה של התובעים עצמם להחלטה מיום 1.5.17 בה קבעתי בין היתר... מכאן, שפשיטא כי נתתי לצדדים במפורש הזכות להגיש חוות דעת מטעמם. העובדה שלא צוינה המילה "חוות דעת", אינה משנה מסקנה זו, בכל הכבוד. התובעים מיוצגים. כלום בא כוחם אינו מכיר את סדרי הדין? כלום לא הבין מההחלטה כי אם התובעים רוצים להגיש חוות דעת, זו ההזדמנות להגיש אותה, לפני שמומחה בית המשפט מגיש את חוות דעתו ועל פי הרשות המפורשת שניתנה בהחלטה להתייחס לליקויים ולהציגם למומחה? יתרה מכך- כלום לא היו התובעים יכולים, גם אלמלא אפשרתי זאת בהחלטתי, להגיש בקשה לאפשר הגשת חוות דעת? גם הטענה שהביקור של מומחה בית המשפט בוצע בחודש אוגוסט 2019 ועל כן רשאים התובעים להציג את המצב נכון להיום, באמצעות חוות דעת מטעמם, אין בה ממש. גם הגיון זה, אם נקבל אותו, יוביל למעגל אין סופי של חוות דעת, שהרי הדיון המשפטי תמיד מתקיים חודשים רבים לאחר ביקור המומחה ולאחר מתן חוות דעתו. הפיתרון למצב שבו השתנו הנסיבות לאחר הביקור או לאחר מתן חוות דעת מומחה בית המשפט, הנו פנייה לבית המשפט לבקש ביקור חוזר של המומחה ומתן חוות דעת משלימה על ידו ולא הגשת חוות דעת עצמאית מטעם התובעים. לפיכך אני פוסל את חוות הדעת שהגישו התובעים שלא כדין מלשמש כראיה בתיק...". (להלן: "החלטת הפסילה").

על החלטה זו, הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה ביום 4.2.20 על ידי בית משפט קמא אשר קבע כי:

"אין עילה לעיון חוזר או עיון מחדש. התובעים מבקשים לנהל מחדש את הליכי הבקשה שהוכרעו לחובתם לאחר שקיבלו הזדמנות מלאה לטעון את טענותיהם. הרבה למעלה מן הדרוש אציין כי הטענה כאילו ההחלטה נומקה בנימוק שונה מזה אשר ניתן בהחלטה מיום 21.1.20 וכי בכך קופחו זכויות התובעים מבחינה דיונית, אינה נכונה. אין המדובר בנימוק שונה. העובדה שניתנה לתובעים הזדמנות להגיש חוות דעת קודם לחוות הדעת של המומחה רון, היא הבסיס להחלת הכלל שצויין בהחלטה מיום 21.1.20, שלפיו לא יורשה בעל דין להגיש חוות דעת המתייחסת לחוות דעת של מומחה בית המשפט. כלל זה מניח כאקסיומה, שכבר הוגשה קודם לכן חוות דעת וכעת מבקש בעל הדין להגיש חוות דעת נוספת המתייחסת לחוות דעת מומחה בית המשפט... השגות על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אפשר להעלות בדרכים רבות ומגוונות, כדון שאלות הבהרה, חקירה נגדית ובסיכומים. זאת הייתה כמובן הכוונה הברורה של אותו חלק של ההחלטה. גם ההפניה להחלטה בדבר הגשת תצהירי העדות הראשיים, אין לה בסיס ולא תועיל. כאשר בית משפט מורה על הגשת תצהירי עדות ראשיים, לאחר שכבר התקיים הליך של מתן חוות דעת של מומחה המטעם בית המשפט, במסגרתו עמדה לצדדים אפשרות להגיש חוות דעת מטעמם קודם להגשת חוות דעת מומחה בית המשפט והם לא ניצלו הזדמנות זו, פשיטא כי לא יחול הכלל שלפיו ניתן לצרף לתצהירי העדות חוות דעת המגיבה לחוות דעת מומחה בית המשפט שחוות דעתו צריכה לפי הפסיקה להוות המילה האחרונה בכפוף לשאלות הבהרה וחקירה נגדית כמובן...".

על שתי החלטות אלה, מיום 27.1.20 ומיום 4.2.20, מונחת הבקשה שבפניי.

טענות המבקשים

הרצון של בית משפט קמא להביא את התיק לסיום בהקדם האפשרי, הוא אינטרס מנהלתי אשר אינו יכול לבוא במקום זכותם של המבקשים ליישם הוראות של פסקי דין והחלטות סופיים.

בהליך קמא יש רצון לסיים את התיק, תהא התוצאה אשר תהא, יהיו הנזק או עיוות הדין שיגרמו למבקשים אשר יהיו, אפילו ימנע מהמבקשים להביא ראיות כמטרה שעומדת בפני עצמה. הלך מחשבה זה הוא פסול, הוא אינו שיקול אפשרי במערכת השיקולים של מותב היושב בדין והוא אינו מתיישב עם ההחלטות המחייבות האחרות שניתנו.

החלטת בית משפט קמא מבוססת על העדר זכות חוקית להגיש את חוות דעת מהנדס הלר. אין קביעה לעניין תוכן חוות דעת מהנדס הלר או הצידוק המקצועי/ הנדסי להגישה.

בעניינינו חל ההסדר שבתקנה 130(ג) לתקסד"א, לפיו מהנדס רון אינו מומחה מוסכם, ולפני שנקבע כי המומחה יגיש את חוות הדעת ניתנה למבקשים אפשרות להודיע כי הם שומרים על זכותם להגיש חוות דעת מטעמם.

האמור ברישא להחלטת הפסילה, על כך שלפי "ההלכה הפסוקה, כפי שהובאה ע"י ב"כ הנתבעת", תמיד חוות דעת מומחה בית המשפט היא המילה האחרונה, לא נכונה.

כאשר ביקשו המבקשים למצות את הזכות לשלוח שאלות הבהרה למהנדס רון, בקשתם נדחתה בניגוד לדין.

בית משפט קמא לא היה ער, כאשר נתן את החלטת הפסילה להחלטה מאוחרת יותר מחודש אפריל 2019, בה קבע לגבי המועד להתייחס לחוות הדעת את היפוכם של דברים ממש: " על התובעים להעלות השגותיהם ככל שיהיו קיימות בעיקר לאחר שתינתן חוות הדעת ועליהם לאפשר למומחה ולמי שהמומחה ממנה, לנהל לפי ניסיונם את הליך איתור הנזילות.".

בית משפט קמא תמה בהחלטתו על כך ש: "יתרה מכך- כלום לא היו יכולים התובעים, גם אלמלא אפשרתי זאת בהחלטתי להגיש בקשה לאפשר הגשת חוות דעת ?"

ראשית, לבעל דין יש זכות להגיש ראיות אלא אם זכותו נשללה כדין בחוק או מכוחו. בסדרת ההחלטות שניתנו, לא נשללה זכותם לפי דין של המבקשים להגיש חוות דעת, בכלל ובוודאי שלא נשללה זכותם להגיש חוות דעת לפי ההחלטה הרלוונטית לעניינינו על הגשת תצהירים, שניתנה רק בחודש ספטמבר 2019.

שנית, הנמקה זו כוללת סתירה פנימית בולטת. אם לפי שיטת בית משפט קמא חוות דעת מומחה היא "המילה האחרונה", וזה הדין, כיצד ניתן "להגיש בקשה לאפשר הגשת חוות דעת"?!.

שגה בית משפט קמא בהחלטה לפיה "הפתרון למצב שבו השתנו נסיבות לאחר הביקור או לאחר מתן חוות דעת מומחה בית המשפט, הנו פנייה לבית המשפט לבקש ביקור חוזר של המומחה ומתן חוות דעת משלימה על ידו ולא הגשת חוות דעת עצמאית מטעם התובעים".

ראשית, המבקשים ציינו במפורש בטיעון שהוגש לפני שחוות דעתו של מהנדס הלר נפסלה, כי חוות הדעת הוגשה גם ביחס לליקויים ושגיאות בעבודתו של מהנדס רון ולחסרים במסקנותיו.

חוות דעת מהנדס הלר מתייחסת והוגשה כדין ל"מחלוקות שנותרו פתוחות" ובהתאם להחלטה שניתנה על הגשת ראיות, בחודש ספטמבר 2019. יש בדירה ליקויים חמורים, אליהם מהנדס רון כלל לא התייחס ולפי חוות דעת מהנדס הלר, דרך ההתמודדות איתם- לפי תקנות הבניה – שונה.

שנית, המבקשים זכאים להוכיח בנסיבות המקרה את קיומם של הליקויים בדירה ואת הליקויים בעבודתו של מהנדס רון (לאחר שלא ניתנה להם האפשרות לשלוח שאלות הבהרה), גם באמצעות חוות דעת מומחה מטעמם, גם באמצעות שאלות הבהרה למהנדס רון וגם בדרך של חקירת מהנדס רון . בית המשפט אינו רשאי או מוסמך לשלול מהם את אחת הדרכים או להחליט עבורם באיזו מדרכי ההוכחה שעומדת להם, עליהם לנקוט.

בבקשה לעיון חוזר, יש ניסיון זהה לנמק בדיעבד את השגיאות שנעשו, תוך התעלמות מטענות מרכזיות.
טענות המשיבה

החלטות בית משפט קמא ניתנו בדין ובצדק.

בפועל, המבקשים הניחו בפני המומחה מטעם בית המשפט, מהנדס רון, את חוות דעתו של מהנדס הלר מיום 24.2.17. לכן טענת המבקשים כי לא ניתנה להם האפשרות להגיש חוות דעת מטעמם, נגועה בחוסר תום לב.

בהתאם לחקיקה ולפסיקה, לא קיימת תקנה המתירה לבעל דין להגיש חוות דעת נוספת מטעמו, לאחר שהוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, כל שכן מקום בו כל מטרתה לתקוף את ממצאי חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

מתן אפשרות לבעל דין להגיש חוות דעת לאחר שהוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, לא זו בלבד כי היא תפגע בסופיות הדיון ותוביל למעגל אין סופי של חוות דעת, אלא, שאף תחטיא את התכלית העומדת בבסיס מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

גם הניסיון של המבקשים לטעון כי בית משפט קמא "פסל" מהם את האפשרות לשלוח שאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט נועדה לכישלון משני טעמים: האחד, בית משפט קמא מעולם לא שלל משלוח שאלות הבהרה למומחה מטעמו. השני, ממילא מדובר בעניין המסור לשיקול דעתו הבלעדי של בית משפט קמא שערכאת הערעור אינה מתערבת בו.
דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטותיו של בית משפט קמא מצאתי לדחות את הבקשה.

לא בכדי פירטתי באריכות את השתלשלות האירועים וכך גם את החלטותיו של בית משפט קמא עליהן הוגשה הבקשה שבפניי.

ההחלטה עליה מבקשים המבקשים לערער היא ההחלטה של בית משפט קמא שלא להתיר את הגשת חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים, מהנדס הלר, כראיה מטעם המבקשים וזאת לאחר שהתקבלה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מהנדס רון.

הלכה היא כי השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול ה לגרום לנזק של ממש או עלול ה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי. ( רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד, סעיף 6 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל ניתן ביום 15/12/14; רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב , סעיפים 6 ו-7 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל, ניתן ביום 8/2/15).

ההחלטה אם לפסול את חוות הדעת של מומחה המבקשים, מהנדס הלר, מלשמש כראיה בתיק, היא החלטה דיונית – ניהולית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעת זה רק כשההחלטה מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים.

ברע"א 4935/19 קשת ארץ חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' דוד וינברג, ניתן ביום 21.8.19 מפי כבוד השופט מינץ נקבע: "בקשה למחיקת סעיפים מכתבי טענות ומתצהירים ופסילת ראיות היא עניין מובהק שבסדרי דין אשר לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בה. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לאופן ניהול ההליך שלפניה, להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית בלתי סבירה על פניה, מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו למשל: רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד-אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, פסקה 6 (2.4.2017)).".

בעניינינו לא מצאתי כי המקרה נמנה בגדר אותם מקרים חריגים ואיני סבורה כי ההחלטה מנוגדת לדין או שיש בה לגרום לעיוות דין למבקשים.

התקנה הרלוונטית לעניינינו היא תקנה 130 לתקסד"א, העוסקת במינוי מומחה מטעם בית המשפט וזוהי לשונה:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט).
(ב) מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו באותו ענין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 (להלן – מומחים מטעם בעלי הדין), לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם לפי תקנה 130א; הודיע כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו.
(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:
(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;
(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה."

ברע"א 4255/13 ירון שמעוני שחם מהנדסים יועצים בע"מ נ' א.א הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ, ניתן ביום 28.8.13, דן כב' השופט עמית בשאלה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט והתייחס בהרחבה לתקנה 130 לתקסד"א:

"במצב הדברים הרגיל, כאשר אין מדובר בעניין שברפואה, חוות דעת מומחה מוגשת על ידי הצדדים עם הגשת תצהירי עדות ראשית או לא יאוחר מ-90 יום מישיבת ההוכחות הראשונה (תקנה 129). מינוי מומחה מטעם בית המשפט נעשה ברגיל לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, על מנת שהמומחה יתייחס לחוות דעת מומחי הצדדים. לכן, ככלל, אין להתיר הגשת חוות דעת נוספת לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט . על אחת כמה וכמה, שאין מקום כי צד יגיש לראשונה חוות דעת מטעמו לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט.

עמדתי על כך בהחלטותיי בבר"ע (חי') 1912/07 קופרמן נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ [פורסם בנבו] (15.10.2007) וכן בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף [פורסם בנבו] (5.12.2006):

"משהגישו הצדדים את חוות הדעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סדר הדברים הוא, שמומחה בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחה מטעם הצדדים, ולא להיפך, כפי שעולה מתקנה 132, שאם לא כן, אין לדבר סוף" (פסקה 14).

(וראו, בדומה, גם דברי השופט זילברטל ברע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.6.2012)).

ככל שעלי להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, ההנחה היא, כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט לפני שהוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, נעשה על מנת לייתר את הצורך בחוות דעת מטעמם. במצב דברים זה, אם מבקש בעל דין לשמור על זכותו להציג חוות דעת מומחה מטעמו, בוודאי שעליו לומר זאת במפורש, שאז, יש להניח, כי בית המשפט ישהה את מינוי המומחה מטעמו, כך שיתאפשר לו להתייחס לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים. " (ההדגשות אינן במקור- ח.ו.ו).

בעניינינו, בית משפט קמא בהחלטתו מיום 1.5.17, אפשר לצדדים לבצע בדיקה עצמאית של הרטיבות הנטענת או של תיקונים אחרים הנדרשים ברשימה, זאת עד ליום 1.6.17.

לאחר מכן הורה בית משפט קמא, למומחה מטעם בית המשפט, לבקר בדירה נשוא התביעה וליתן חוות דעת.

רק לאחר שהוגשה חוות הדעת של מומחה בית המשפט, וניתנו הוראות להגשת הראיות, הגישו המבקשים את חוות הדעת החדשה של המומחה הלר. חוות דעת זו לא הייתה מצויה בפניי מהנדס רון (זאת בניגוד לחוות הדעת הקודמת של מהנדס הלר, מיום 24.2.17).

המבקשים לא פעלו בהתאם להוראת בית משפט קמא ולא הגישו במועד את עמדתם לעניין הרטיבות ותיקונים אחרים, שיכלו להגיש במסגרת חוות דעת משלימה מטעמם. בהגשת חוות דעת מטעמם לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט יש משום ניסיון להשיג יתרון על המשיבה, של מתן תגובה לחוות דעת זו שלא התאפשרה על פי אותה החלטה של בית משפט קמא.

בנסיבות הללו, ונוכח הפסיקה שצורפה לעיל, הרי שאין מקום להגשתה של חוות דעת מטעם מי מהצדדים לאחר שהומצאה חוות הדעת של מומחה בית המשפט, ומכאן שהחלטת בית משפט קמא ניתנה כדין ואין בה כדי לגרום לעיוות דין למבקשים.

בפני המבקשים עומדת האפשרות לחקור את מומחה בית המשפט במסגרת שמיעת ההוכחות.

סוף דבר

לאור כל דבריי שלעיל, מצאתי לדחות את הבקשה.

ראיתי לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסכום של 4,000 ₪, אשר יועברו למשיבה באמצעות בא כוחה, מתוך כספי העירבון שהופקדו.

יתרת הסכום שהופקד כעירבון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

המזכירות תעביר לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.