הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 62391-05-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת

לינוי כהן
ע"י ב"כ עו"ד מנחם מיקו

נגד

המשיב

ישעיה קלעי
ע"י ב"כ עו"ד יצחק חסידים

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' הרשם הבכיר אבי כהן) מיום 22/5/19 בתא"מ 47351-05-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת - התובעת להטלת עיקולים זמניים על נכסי המשיב במעמד צד אחד.

2. המבקשת הגישה ביום 21/5/19 תביעה בסדר דין מהיר בסך 204,820 ₪ שמהותה "ביטול עסקה, השבת כספים, פיצויים" וכן ביקשה להטיל במעמד צד אחד עיקולים על נכסי הנתבע - בשני נכסי מקרקעין ובחשבון בנק.

בבקשה נכתב, כי לאור "שיעור התביעה, מהותה והעולה מתוך הנספחים התומכים בה" מן הראוי להיעתר למבוקש וכי אם ייוודע למשיב על הבקשה הוא "ימהר לנקוט בהליכים שיסכלו מראש כל החלטה וכל פס"ד אשר יינתנו נגדו".

3. בהחלטה מיום 22/5/19 נדחתה הבקשה.
נקבע:
"עפ"י הדין על התובעת להציג ראיות מהימנות לכאורה, הן לביסוס יסוד עילת התביעה והן לביסוס יסוד ההכבדה, אך להתרשמותי התובעת לא עמדה בכך.
לגבי יסוד עילת התביעה: לא צורף למעשה כל חוזה המסדיר את מערכת היחסים וההתקשרויות הנטענות בין הצדדים, כך, שלמעשה ובאופן מעשי, נותרים הדברים בגדר טענה של התובעת, כאשר הטענה הינה חריגה לכאורה: התובעת טוענת כי התקשרה מרצונה עם הנתבע בחוזה עסקי, וטוענת למעשה כי רק על הנתבע היה לבדוק את ההיתכנות העסקית להוציא לפועל התקשרות זו, ופוטרת עצמה לכאורה מכל אחריות לכשל העסקי ומהחובה הבסיסית לכאורה של כל מתקשר בחוזה לבחון חוקיותו והיתכנותו.
לגבי יסוד ההכבדה: התובעת אינה מציגה תמונת מצב כלכלי מלא ומפורט של הנתבע, ואינה מראה כי הנתבע מסובך בחובות או בהליכי נשיה (הטענה למשכון נכסים, פרט לכך שאינה מוכחות בראיות / אסמכתאות, אינה מלמדת בהכרח על מצב כלכלי בעייתי, כאשר ידוע שמשכון יכול להיות פעולה כלכלית ונורמטיבית ושגרתית), ואינה מציגה ראיות לביסוס חשד לכך שהוא עלול להבריח נכסיו.
התובעת צירפה הודעה על הגשת תלונה במשטרה, אך לא צירפה את תוכן התלונה שהוגשה וגם אינה מבהירה מה עשתה המשטרה בעקבות התלונה, ואף לא נטען שנעשה ניסיון לבדוק זאת".

4. בבקשת רשות הערעור נטען, כי החלטת בית משפט קמא שגויה.
מנספחי התביעה ניתן לראות שהמשיב אישר כי קיבל כספים מהמבקשת וכי לא צורף הסכם בכתב בין הצדדים כיוון שאין הסכם שכזה וכי יסוד ההכבדה מתקיים כאשר מדובר בתביעה בסדר גודל של כ- 200,000 ₪. הטלת עיקול על נכס מקרקעין אינה מכבידה על הנתבע ויש בה כדי לאפשר ביצועו של פסק דין לכשיינתן.
ככל שלא יוטל עיקול, המשיב ישעבד את נכסיו ולא ניתן יהיה להיפרע מהם.
למרות שטיעוני ב"כ המבקשת בנוגע למאזן הנוחות מתייחסים לנכס מקרקעין ,הוא בכל זאת מבקש גם הטלת עיקול על חשבון פקדון שקלי של המשיב.

5. דין בקשת רשות הערעור להידחות.
א) על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
כמו כן יש לשכנע את בית המשפט, שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני".
ראה לעניין זה: סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4.5.11 ברע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, וכן רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית (25.6.07) ורע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל סעיף 5 להחלטה (21.3.12) וכן רע"א 26/19 פלוני נ' אמג'ד ג'אבר (27.2.19) סעיף 8.
לעניין מקבילית הכוחות ומעמד הבכורה של מאזן הנוחות ראה גם רע"א 4417/18 דן בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ סעיף 15 (3/12/18).

ב) זאת ועוד ,ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית- המבררת בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד (14.8.17) פסקה 20; רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.17) ורע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.17)) . רע"א 26/19 פלוני נ' אמג'ד ג'אבר (27/2/19) בסעיף 7.

המקרה שלפנינו אינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

6. מבחינת סיכויי התביעה הלכאוריים:
העובדה שלא צורף הסכם בכתב בין הצדדים כיוון שאין הסכם שכזה בכתב אין בה כדי לחזק דווקא את טיעוני המבקשת.
העובדה שמנספחי התביעה עולה, כי המבקשת שילמה כספים למשיב, אין בה משום חיזוק לכשעצמו לטענת המבקשת כי קיימת עילה לביטול עסקה ולהשבת כספים.
יצוין, כי המבקשת הגישה לבית משפט קמא גם בקשה למתן צו עשה זמני לסילוק מטלטלין מחצריה.
ניתנה החלטה לקבלת תגובת המשיב וזו אכן הוגשה.
מכאן עולה, כי אין כלל צורך בהטלת צו עיקול "במעמד צד אחד", כיוון שהמשיב כבר מודע להליך עוד ממועד הגשת הבקשה בבית משפט קמא (כעולה מהודעת בא כוחו בדבר אישור מסירה לב"כ המשיב ביום 21/5/19!).
ב"כ המשיב אכן הגיש תגובה. גרסתו היא כי היתה עסקה בין הצדדים, שהסתיימה בתשלום תמורה על ידי המבקשת למעט המחאה אחת שלא כובדה על ידי המבקשת וכי מבחינתו המטלטלין הם של המבקשת והיא רשאית לעשות בהם כרצונה.
בינתיים, גם הוגשה תשובת ב"כ המבקשת לתגובת המשיב. עניינו של צו העשה אינו נשוא החלטה זו, אלא עולה מפורשות מטיעוני הצדדים המצויים בתיק קמא כי היתה עסקה בין הצדדים והמבקשת סבורה שהיא זכאית היתה להודיע על ביטולה וזכאית לפיצוי, בעוד המשיב טוען כי אין זכות ביטול לעסקה.
המחלוקת תתברר במסגרת התיק העיקרי אך בשלב הנוכחי החלטת בית משפט קמא הן בנוגע לסיכויי התביעה והן בנוגע ליסוד ההכבדה נכונה לגופו של עניין ולא היתה הצדקה ליתן צו עיקול במעמד צד אחד כמבוקש.
לא מצאתי כי מאזן הנוחות בנסיבות העניין נוטה לטובת המבקשת. לצורך הבטחת סכום התביעה אין מקום לעקל שני נכסי מקרקעין ואף לא נומק על ידי המבקשת מדוע עיקול חשבון בנק הוא בגדר פעולה שלא תגרום נזק למשיב מעבר לנדרש.

7. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) אין צו להוצאות.

ג) כיון שהמשיב כבר מודע להליך, ניתן לשלוח החלטה זו לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ט, 29 מאי 2019, בהעדר הצדדים.