הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 59709-06-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקש- המערער

יהושע לוי
ע"י ב"כ עו"ד מוכתאר גבאריין

נגד

המשיבה

עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליאון אמיראס

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת כרמלה האפט – כתוארה אז) מיום 6.9.20 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 14.11.19 בת.א. 26274-08-19.

2. תחילה הגיש המבקש ערעור בזכות על ההחלטה (בע"א 18987-11-20 ) ובפסק דין מיום 8.2.21 נמחק הערעור, שכן אין זכות ערעור על ההחלטה.
בית המשפט העליון האריך המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 27.6.21 (החלטה מיום 21.6.21 ברע"א 2616/21 יהושוע לוי נ' עמידר החברה הלאומית).

רקע נדרש
3. ביום 13.8.19 הגישה המשיבה (להלן גם: "עמידר") תביעה לסילוק יד ופינוי ממקרקעין ברחוב הרצל 93 בתל אביב.
נטען כי במסגרת הליכי פינוי בתיק אחר של אדם אחר בשם נברו התברר כי הנתבע – המבקש פלש לדירה ומחזיק בה שלא כדין וללא אישור.
משלא הוגש כתב הגנה ניתן פסק דין לפינוי וסילוק יד ביום 14.11.19 (פסק הדין תוקן ביום 28.11.19).

הבקשה לביטול פסק דין

4. ביום 31.12.19 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין. טען כי לא קיבל את כתב התביעה וגם לא הזמנה לדין ולכן יש לבטל פסק הדין מחובת הצדק.
בכל הקשור לסיכויי ההגנה טען כי הוא מתגורר בדירה 28 שנים – דירת מגוריו היחידה. דיירת מוגנת שהתגוררה בדירה (אסתר מזרחי ז"ל) הרשתה לו לגור בדירה עד לפטירתה והוא המשיך להתגורר בדירה, מבלי שעמידר פנתה אליו. מעמדו לכל הפחות במעמד בר רשות במקרקעין.

5. עמידר בתשובתה הדגישה, כי למבקש אין כל חוזה או זכות לגור בדירה. הוא פלש ופולש לשטחי שכניו ומטרידם על בסיס יומי.
אין מעמד של "בר רשות" במקרקעי ציבור ומכל מקום זכות שכזו פגה כאשר בעל הנכס חדל מלהסכים.

6. בתשובה לתגובה הדגיש המבקש, כי לא קיבל את כתב התביעה. על פסק הדין נודע לו רק עם קבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ. אם נעשתה מסירה בדרך של הדבקה היא לא נעשתה כדין ומכל מקום הוא לא קיבל את המסירה.
עוד הדגיש, כי עמידר אינה רשומה כבעלים של הנכס ולא הציגה ייפוי כוח מהבעלים וגם מטעם זה לא יכלה להגיש התביעה וכן חזר על טענתו בנוגע לקבלת רשות מדיירת מוגנת לגור בדירה.
עמידר לא כפרה בכך שהוא עשרות שנים מתגורר בדירה.

7. בהחלטה מיום 6.9.20 נקבע:
"בהתאם לנסח הרישום אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה, לתובעת הזכות להגיש את כתב התביעה.
צרופות לבקשה, לרבות תצהיר ואישור מסירה מלמדות כי כתב התביעה נמסר לנתבע בכתובתו כדין.
הבקשה אינה מגלה הגנה.
מכלל האמור, הבקשה נדחית".

8. בבקשת רשות הערעור נטען כי יש ליתן רשות ערעור כיוון שדחיית הבקשה תהפוך את החלטת בית משפט השלום לסופית וחלוטה.
בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור רק כיוון שהמבקש טעה לחשוב שיש זכות ערעור על ההחלטה. אין פגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה שכן ידעה שהמבקש נוקט בהליך ביחס להחלטת בית משפט קמא.
לגופו של עניין לא צורף אישור שמראה כי עמידר זכאית לתבוע פינוי. הבעלים של הנכס הוא האפוטרופוס לנכסי נפקדים. כל שצורף לתביעה הוא אישור מטעם האפוטרופוס בדבר מכירה לעמידר ללא צירוף אסמכתא.
המבקש מתגורר בנכס ברציפות ובאין מפריע מזה כ- 29 שנים. הוא יכול לענות להגדרת "בר רשות" ואף "דייר ממשיך".

9. המשיבה בבקשת רשות הערעור מבקשת לדחותה.
נטען, כי מטרת המבקש היא למנוע פינויו מאדמת ציבור מבלי שיש לו נימוק מוצדק לכך שהוא נמצא באותם שטחי ציבור.
המשיבה היא הבעלים ו/או הזכאית להירשם כבעלים של המקרקעין והדירה הרלבנטית.
לפי חוק מנהל מקרקעי ישראל תש"ן – 1960, כל נכסי דלא ניידי השייכים למשיבה מנוהלים על ידי רמ"י. עמידר פועלת כשלוחתה של רמ"י. עמידר היא התובעת.
רק במהלך פינויו של פולש אחר שהתגורר בדירה מס' 1 התברר שהמבקש פלש לדירה מס' 2.
בביקורי הרכזים הרבים בנכס לא נמצא זכר לשהותו של המבקש בנכס.
אין מקום להאריך המועד והטעות של המבקש, שהגיש ערעור במקום בקשת רשות ערעור אינה מובילה להארכת מועד ואינה בגדר "טעם מיוחד" להארכת מועד.
נטען כי נפגעה הציפיה הלגיטימית של המשיבה ביחס לסופיות ההליכים.
אין למבקש טענות הגנה לגופו של עניין.
המשיבה הראתה כי היא הבעלים של הנכס כעולה ממכתבו של מנהל האפוטרופוס לנכסי נפקדים.
המבקש לא צירף ולו ראיה אחת בנוגע למגוריו במשך 29 שנים בנכס. מדובר בפולש למקרקעי ציבור ללא הסכמת הרשות ו/או המשיבה. לא משנה באיזו דרך עשה זאת והשארתו בנכס פירושה הנצחת פלישה למקרקעי ציבור של פולש חסר כל זכויות.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:
א) כיוון שערעור הוגש בטעות במקום בקשת רשות ערעור ותקנות סד"א החדשות מאפשרות היום תיקון הטעות לפי תקנה 149(4) בשונה מהמצב המשפטי לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984, מצאתי לנכון להאריך המועד להגשת בקשת רשות הערעור. מה גם שהמשיבה היתה מודעת לכך שהמבקש משיג על ההחלטה בערכאת ערעור.
כיוון שלא תהיה הזדמנות עתידית להשיג על ההחלטה בזכות , ומדובר בהחלטה שיש בה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים, מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו.

ב) במקרה דנן, המבקש טוען כי לא קיבל את כתב התביעה. מסירה בוצעה ב דרך של הדבקה.
המשיבה צירפה לתגובתה לבקשה לביטול פסק דין תצהיר פקיד מסירה.
אצא מנקודת מוצא ולפיה בוצעה מסירה כדין למרות שהמבקש טוען כי עובדתית לא ידע על כתב התביעה ונודע לו על פסק הדין רק לאחר פתיחת תיק הוצל"פ. עדיין לטעמי היה מקום לבטל פסק הדין מכוח שיקול דעת בית משפט כנגד חיוב בהוצאות (בערכאה הדיונית) .

לכתב התביעה צורף נסח ממנו עולה כי הבעלות בנכס בטאבו היא של האפוטרופוס לנכסי נפקדים.
כמו כן צורף מכתב לעו"ד אמיראס מאוגוסט 2017 ולפיו הנכס נמכר לרשות לפיתוח שנכסיה מנוהלים על ידי רמ"י מחוז תל אביב לפי שטר מכר משנת 2013.
עובדתית, לא נעשה שינוי בעלות הגם שכתב התביעה הוגש באוגוסט 2019.
ניתן להניח כי לעמידר מענה לטענה, ובתשובה לבר"ע ניתן למצוא מענה אפשרי
אך אין מקיימים בירור עובדתי שכזה בערכאת הערעור.
כך גם באשר לטענות המבקש בנוגע למעמדו בנכס:

טענות המבקש היושב בנכס באין מפריע מזה כ- 29 שנים וזו דירת מגוריו בדבר זכויותיו כ"בר רשות" או "דייר ממשיך של דיר מוגן", אינן חפות מקשיים משפטיים. ניתן אף לומר שסיכויי הטענות להתקבל בסופו של יום אינם טובים, בלשון המעטה. אך הטענות ראויות לבחינה. ביטולו של פסק דין מכוח שיקול דעת בית משפט נעשה כאשר קיימת טענת הגנה אפשרית. אין צורך בטענה מוצקה. הנתבע ממילא יצטרך בהמשך הדרך לבסס את הגנתו. למבקש גרסה עובדתית אחת. למשיבה גרסה עובדתית אחרת-אך לא נערכה בחינה של הגרסאות העובדתיות הסותרות.
לפיכך, דומה כי יש מקום לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת בית משפט. .

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

ב) אינני מחייבת את המשיבה בהוצאות לאור מחדליו הדיוניים של המבקש ובשים לב לכך, שקיימת אפשרות ריאלית ביותר ולפיה, לו היה מבוטל פסק הדין בבית משפט השלום אזי היה מו תנה הביטול בתשלום הוצאות.
לפיכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

ג) ערבון שהופקד על ידי המבקש יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ו' כסלו תשפ"ב, 10 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.