הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 58834-12-18

לפני
כבוד השופטת אביגיל כהן

המבקשים

1.ליאון צוקר
2.אביגדור צוקר (באמצעות אפוטרופוס לגוף ליאון צוקר)

ע"י ב"כ עו"ד לוריה שמעון ועו"ד הניה הכהן

נגד

המשיבים

1. מרדכי כהן
2.דבורה סץ
3. בצלאל כהן

ע"י ב"כ עו"ד ישי דב גלילי

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לשכירות בתל אביב (כב' השופט עמית יריב) מיום 13/12/18 בתיק 39051-05-18 ולפיו נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דין לפינוי שניתן בהסכמה ביום 15/8/18.

2. יצוין, כי על ההחלטה מיום 16/12/18 שלא לבטל פסק הדין הגישו המבקשים ערעור בזכות במסגרת ע"א 35431-12-18.

3. במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני, יש לבחון כאמור רק את נושא הבקשה לעיכוב ביצוע.

4. בתיק קמא הוגשה על ידי אביגדור צוקר (להלן: "אביגדור") ואשתו אלה צוקר (להלן: "אלה") בחודש מאי 2018 תובענה ל"ביטול החלטה לאישור הסכם פינוי דייר מוגן".
התובעים - אביגדור ואלה היו מיוצגים על ידי משרד עו"ד גלס.

אביגדור ואלה דיירים מוגנים משנת 1977 בדירה בת 3 חדרים בקומה שלישית או רביעית (מצאתי גרסאות לא עקביות בעניין זה- א.כ.) ברחוב קרל נטר 7 בתל אביב (להלן: "הדירה").

ביום 16/11/17 נחתם הסכם פינוי דייר מוגן בין בעלי הנכס (המשיבים 1 - 3) ובין אביגדור ואלה. הסכם הפינוי קיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט עמית יריב ביום 7/12/17 בתיק 42189-11-17.

במסגרת התובענה לביטול ההסכם נטען, כי לא כל בעלי הדירה חתמו על ההסכם, כי אביגדור ,קשיש כבן 97 ,לא היה כשיר לחתום על מסמכים וגם אלה צוקר הוטעתה לחשוב שהיא חותמת על הסכם ראוי.

בעלי הדירה בכתב הגנתם הכחישו את הנטען.
הדגישו, כי אביגדור ואלה הם אלו שרצו למכור את הדירה. יזמו שמאות לדירה וניסו למכור הדירה, כיוון שלא התאימה להם יותר בהיותה בקומה גבוהה ללא מעלית. היו מיוצגים על ידי עו"ד ושמאי. יזמו בדיקה פסיכיאטרית לאביגדור כדי להוכיח שהוא מבין את העסקה ורוצה בה. הם חזרו בהם רק כיון שבנם חזר ארצה מחו"ל ורצה להשתלט על הדירה.

5. בדיון שהתקיים ביום 19/7/18 בתיק קמא נכחו בין היתר עוה"ד גלס, אביגדור, אלה ובנם לאון צוקר וכן נחקרו מומחים רפואיים בנוגע לכשרותו של אביגדור.
כמו כן נשאל אביגדור באולם בית המשפט שאלות על ידי כב' השופט עמית יריב.
אלה נחקרה באריכות וכן עדים נוספים.
שמיעת ההוכחות הושלמה ביום 15/8/18. בסופו של הדיון נרשמה לפרוטוקול הסכמת ב"כ הצדדים כדלקמן:
"מוסכם כי הצעת ביהמ"ש תתקבל כאשר ביהמ"ש ייתן כבר פס"ד לפינוי ליום 16.12.18, ויקבע שביצוע פסה"ד ככל שלא יבוצע ע"י התובעים בעצמם במועד שנקבע, יהיה ניתן לביצוע החל מיום 17.12.18 ללא צורך בהתראה נוספת מטעם לשכת ההוצל"פ. כן מוסכם, שככל שהדירה לא תפונה עד 16.12.18, יעמוד הסכום שישלמו הנתבעים לתובעים על סך 700,000 ₪ ולא כפי שנקבע. כמו כן הוסכם כי הוראות סעיף 4.3 להסכם הפינוי יכללו העברה

של מלוא סכום דמי הפינוי לידיו הנאמנות של עו"ד לזנובסקי עם הוראה להעבירם לידי התובעים כנגד פינוי הנכס. לא יאוחר מיום 16.12.18 יערך פרוטוקול מסירה שבמסגרתו יאשר הנתבע 3 או מי שהוא יסמיך לשם כך כי הדירה פונתה כנדרש. נבקש לתת תוקף של פס"ד להסכמה זו".

בפסק הדין מיום 15/8/18 נקבע:

"אני מאשר את הסכמת הצדדים ונותן לה תוקף של פס"ד.

התביעה לביטול ההסכם נדחית. הסכם הפינוי יתוקן כמוסכם ומועד הפינוי יהיה 16.12.18.

ככל שלא תפונה הדירה במועד זה, ניתן יהיה לבצע את פסה"ד כפס"ד של פינוי ללא צורך בהתראה נוספת מאת לשכת ההוצל"פ וכן דמי הפינוי יופחתו לסך של 700,000 ₪ במקום הסכום החוזי המוסכם.

הסדר התשלום הנקוב בהסכמת הצדדים מהווה חלק בלתי נפרד מפס"ד זה.

לעניין ההוצאות, שמעתי את טיעוני הנתבע 3, ואף שאינני יכול לומר שאינני מסכים להם ולו במידת מה, אזי מטעמי היעילות הדיונים ממנה יהנו גם הנתבעים כאן ובמידה רבה בהתחשב בגילם של התובעים ובמצבם הרפואי, ולא בלי התלבטות, לא יעשה צו להוצאות".

7. ביום 13/12/18, סמוך לפני מועד הפינוי המוסכם, הגיש אביגדור "באמצעות אפוטרופוס לגוף" ליאון וליאון בקשה לביטול הסכמה ופסק דין מיום 15.8.18".
הבקשה לא הוגשה על ידי אלה.
בקשה זו נדחתה ביום 16/12/18 וביום 13/12/18 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.
נקבע כי מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, כאשר המבקשים מיוצגים ולאחר שמיעת ראיות. הבקשה הוגשה על סף המועד המוסכם לפינוי ואין הצדקה להיעתר לבקשה.

8. בבקשת רשות הערעור נטען, כי היה צריך לעכב את ביצועו של פסק הדין.

אביגדור היה חסר כשירות משפטית בדיון מיום 15/8/18, שכן ביום 14/6/18 מונה לו אפוטרופוס שלא ייצג אותו בהליך כנדרש על פי דין.
נטען כי אביגדור לא היה מיוצג על ידי עו"ד גלס, שכן אינו חתום על יפוי כח. הוא לא נתן תצהיר, לא העיד ולא נחקר.
ביום 14/11/18 הגיש לאון בקשה להתמנות כאפוטרופוס לרכוש של אביגדור -בקשה שטרם הוכרעה. נטען כי אלה אינה מוסמכת לחתום בשמו של אביגדור על מסמכים.
נטען, כי פינויים של אביגדור ואלה מהדירה בגילם המופלג ובמצבם יגרום להם לנזק עד כדי סכנת חיים.

9. המשיבים בתגובתם מבקשים לדחות את בקשת רשות הערעור ומתנגדים לכך שבקשת רשות הערעור תידון כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א.
אלה צוקר הודיע כמובן כי היא מסכימה למתן רשות ערעור ולקבלת הערעור.
המשיבים טוענים, כי תצהירו של לאון אינו תצהיר כדין, לאון אינו מוסמך להגיש בקשה שכן לא מונה כאפוטרופוס לרכוש של אביו אביגדור.
פסק הדין ניתן ביום 15/8/18 והבקשה לביטול רק ביום 13/12/18 וסיכויי ההליך עצמו קלושים ביותר.
מאזן הנוחות אף הוא אינו תומך במבקשים. מדובר בשני קשישים שאינם יכולים לעלות לקומה שלישית ללא מעלית, והם אלו שביקשו למכור את דירתם.
רק בשל בנם, המעוניין להשתלט על הדירה גם במחיר של עינוי הוריו הקשישים, וזאת כעולה מפורשות מהקלטות של שיחות עם אלה צוקר שהוצגו, התבקש ביטול פסק הדין.
לאון ישב בכל הדיונים בבית משפט. ידע בזמן אמת על כל ההסכמות. איים על עדים . הוריו היו מיוצגים על ידי עו"ד ותיקים ומנוסים והסיכוי לביטול פסק הדין קלוש ביותר ואף אינו תואם לאינטרס של אביגדור ואלה.

10. לאחר שעניינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה מהנימוקים כדלקמן:

א) באשר לסיכויים הלכאוריים של ההליך הערעורי:
אין להתעלם מכך ששני פסק י דין בעניין פינוי הדירה כבר ניתנו בהסכמה ואושרו על ידי בית משפט.
הסכם פינוי שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7/12/17 בתיק 42189-11-17 ופסק דין בהסכמה בתיק קמא מיום 15/8/18.
נושא כשירותו של אביגדור לחתום על הסכם נבחן באמצעות עדויות מומחים ואף בית משפט קמא מצא לנכון לשוחח ישירות עם אביגדור באולם בית המשפט. גם לאון נכח בדיונים בבית משפט קמא. עורכת הדין שייצגה את הוריו מיומנת ובקיאה בתחום ופסק הדין ניתן רק לאחר שמיעת עדויות, כאשר עורכי דין מיומנים אמורים לדעת מה "יוליד" בסופו של יום הליך ההוכחות.
ערעור לא הוגש על פסק הדין שניתן בהסכמה. רק חודשים רבים לאחר פסק הדין וסמוך למועד הפינוי "נזכר" אביגדור וליתר דיוק - לאון להגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך פנייה לעורכי דין אחרים.
צדק כב' השופט קמא בהחלטה מיום 16/12/18 (שאינה נשוא ההליך שלפני) ולפיה אם אכן עוה"ד גלס לא היו מוסמכים להסכים בשמו של אביגדור לאותה הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ממילא גם לא היו מוסמכים להגיש את התביעה לביטול פסק הדין מיום 7/12/17 בשמו, ולפיכך - ממילא נותר בתוקפו פסק דין קודם שניתן בהסכמה.
בקשת רשות הערעור הוגשה כיוון שבית משפט קמא דחה בקשה לעיכוב ביצוע ולכן במסגרת הערעור בזכות שהוגש על החלטה שלא לבטל פסק דין הופנו המבקשים להגשת בר"ע נפרדת.
אינני מחווה דעתי בנוגע לאפשרות להגיש ערעור בזכות על ההחלטה מיום 16/12/18 אך ברור שסיכויי ביטול פסק דין שניתן בהסכמה במעמד אביגדור, אלה , לאון ועורכי דין מייצגים הם סיכויים שבלשון המעטה אכנה אותם "אינם מן המשופרים" .
וראה לעניין זה גם: רע"א 7059/18 עיריית כפר סבא נ' טבצ'ניק. (29/1/19) בסעיפים 8 - 10 .

ב) בנוגע למאזן הנוחות:
לו הייתי סבורה, כי טובתו של קשיש, בן 98 להתגורר בקומה שלישית (או רביעית) ללא מעלית, אולי היה ניתן להתייחס באהדה לטענות לאון ואביגדור (באמצעות לאון).

אלא שכל נושא הפינוי מהדירה הועלה מיוזמת אביגדור ואלה. ההליך במסגרתו ניתן פסק הדין הראשון (42189-11-17) היה הליך שבו הוגשה "בקשה בהסכמה לאישור הסכם לפינוי דייר מוגן" זאת בעקבות רצונם של צוקר לעזוב את הדירה ולקבל תמורה.
עורך הדין שהגיש הבקשה בשם שני הצדדים העיד בתיק קמא בישיבת ההוכחות.
יתכן ואין זהות אינטרסים בין אינטרס ההורים ובין אינטרס הבן לאון. אך הבן לאון לכשעצמו אינו בעל דין בתיק קמא ואין לו מעמד נפרד בהליך ובוודאי שמאזן האינטרסים שלו אינו צריך להילקח כאן בחשבון.
לפיכך, בשל סיכויי ההליך הערעורי הנמוכים לטעמי, ומשלא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת אביגדור,דין הבקשה להידחות.

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים 1-3 ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר א' תשע"ט, 10 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.