הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 55642-12-20

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. גנות ואח'

נגד

המשיבים

1.גלית שמיר
2.איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד קרן תגר ואח'
3.ועד הבית מרחוב האגוז 3 קרית אונו
4.דניאל חסקל
5.אייל דלומי
6.הלן אדיב
7.עמית שנק
ע"י ב"כ עוה"ד נשיץ, ברנדס אמיר ו שות'
8.ח.ב.י ראובן יזמות ובניה בע"מ
9.דודי שרים חברה לבניין והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י. אברהם ואח'
10.נחמיה שניידר
ע"י ב"כ עוה"ד רן כהן ואח'
11.שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י. אברהם ואח'

פסק - דין

בפניי בקשת רשות ערעור אותה הגישה המבקשת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת") על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט נצר סמארה) בתא' 67656-01-20 מיום 14.12.20, בה דחה את בקשתה לצירופם של צדדי ג' וצדדי ד' כנתבעים נוספים.

מבוא

ביום 5.2.19 ארעה שריפה בבניין המשותף ברחוב האגוז 3 בקריית אונו (להלן: "האירוע" ו- "הבניין" בהתאמה).

כתוצאה מאירוע זה, נגרמו בין היתר, נזקים לארבע דירות בבניין, אשר היו מבוטחות על ידי המבקשת והמבקשת שילמה למבוטחיה תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסות.

תביעה זו עניינה בתביעת שיבוב בגין נזקי השריפה, שהגישה המבקשת בחודש ינואר 2020 כנגד המשיבה 1, גלית שמיר, בעלת הדירה שמשטחה פרצה האש וכנגד המשיבה 2, איילון חברה לביטוח בע"מ, מבטחתה (להלן: "המשיבות 1 ו - 2 ").

לכתב התביעה צירפה המבקשת בין היתר את חוות דעתו של מר אלי היינה, מומחה שריפות, אשר קבע בחוות דעתו כי: " השריפה פרצה כתוצאה מחפץ בוער כדוגמת סיגריה בלתי כבויה אשר נזרקה מאחת הקומות העליונות אל גג הפרגולה של חצר דירה מס' 1, משפ' שמיר.
גג הפרגולה עשוי חומרים בעירים כדוגמת לוחות דיקט + קני במבוק + לוח פולימרי, הצטברות עלים ופסולת על הגג בהחלט עלולה לגרום להתלקחות עקב סיגריה בלתי כבויה.
עפ"י עדויות של דיירי דירות הגן הרי שזריקת סיגריות אל החצר הינו עניין שכיח..."

המשיבות 1 ו- 2, כפרו במסגרת כתב הגנתן באחריותן לאירוע וטענו, בין היתר כי יש להטיל את האחריות לאירוע על החברות הקבלניות מטעם מבוטחי המבקשת או וועד הבית, אשר עבדו בבניין עובר לאירוע, בכך שהשליכו את החפץ הבוער שגרם לפרוץ האש ובכך שהניחו עזרים שונים לבניית המרפסות בבניין על גבי סככת המשיבה 1, שהייתה באחזקתו ובשליטתו של וועד הבית, באופן שגרם לפרוץ השריפה.

המשיבות 1 ו-2 הגישו הודעת צד ג' כנגד נציגות הבית המשותף, כנגד החברות הקבלניות אשר בנו את המרפסות בבניין במועד האירוע וכנגד המפקח על עבודות פרויקט בניית המרפסות. נציגות הבית המשותף הגישה הודעת צד ד' כנגד המשיבות 1 ו-2, כנגד מבצע הבנייה של המרפסות, כנגד המפקח על עבודות פרויקט בניית המרפסות וכנגד המבטחת של פרויקט המרפסות בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות ובפוליסת אחריות לצד ג'.

לאור הטענות שהועלו בכתבי הטענות כנגד צדדי ג' וצדדי ד', אשר ייחסו לצדדים אלה מעורבות ואחריות לאירוע השריפה, הגישה המבקשת ביום 30.11.20, בקשה בהסכמת המשיבות 1 ו- 2, לתיקון כתב התביעה על דרך הוספתם של צדדי ג' וצדדי ד' כנתבעים נוספים.

כפי שעלה מבקשתה של המבקשת צדדי ג' 1-5 הינם נציגות הבית המשותף בבניין, אשר לפי הנטען התקשרו עם הקבלן , אשר בעת ביצוע העבודות על ידו בבניין פרצה השריפה (להלן: "המשיבים 3-7" ו/או "נציגות הבית המשותף" ו/או "וועד הבית"); צדדי ג' 6-7 הינם הקבלנים שביצעו את עבודות הרחבת המרפסות בבניין, אשר במהלכן פרצה השריפה (להלן: "המשיבים 8 ו- 9"); צד ג' 8 הינו מי ששימש כמפקח על עבודות הרחבת המרפסות בבניין (להלן: "המשיב 10" ); צד ד' 6 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה בביטוח עבודות קבלניות את העבודות שבוצעו במסגרת פרויקט הרחבת המרפסות בבניין (להלן: "המשיבה 11"). לכן לטענת המבקשת כולם בעלי דין נכונים וראויים בתיק ויש לצרפם כנתבעים נוספים וישירים.

המבקשת אף ציינה בבקשתה כי בגין אותו אירוע מתנהלות שתי תביעות נוספות בבית המשפט השלום בתל אביב, האחת של חברת הביטוח שירביט והשנייה של חברת הביטוח הראל ועתידה להיות מוגשת תביעה נוספת של חברת הביטוח איילון. כך שלמעשה מדובר בסדרה של תביעות שמן הראוי, לאחר שיוגשו כל כתבי הטענות בכולן, לאחד את הדיון בהן משיקולי יעילות ועל מנת למנוע מצב של פסיקות סותרות.

עוד טענה המבקשת כי יש בתיקון כתב התביעה בכדי לייעל את הדיון, למקד את השאלות השנויות במחלוקת ולחסוך מזמנו היקר של בית המשפט. בכל מקרה מדובר בתיקון שלא יהיה בו לעכב את ההליכים בתיק שכן אין מדובר בצדדים חדשים לתובענה; טרם הושלמה הגשת מלוא כתבי הטענות והבקשה הוגשה בטרם התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה.

ביום 3.12.20, עוד בטרם הוגשו מלוא כתבי הטענות, התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק.

במסגרת הדיון חזרה המבקשת על בקשתה לתיקון כתב התביעה. המשיבים 3-7 התנגדו לבקשה בטענה כי הנימוק שנכתב בבקשת התיקון כהצדקה לצירופם אינו נכון ברמה העובדתית והמשפטית. זאת מאחר שנציגות הבית המשותף לא חתמה על ההסכמים לביצוע העבודות, אלא בעלי הדירות שאצלם נבנו המרפסות. לכן, מרגע שהנימוק הוא נימוק לא נכון ברמה העובדתית, לא תהיה תועלת בתיקון. המשיבים 8 ו- 9 התנגדו לבקשה בטענה כי מדובר בשאלה עובדתית מי אחראי לפרוץ האש בדירה, כאשר חוות הדעת המקצועית עליה מסתמכת המבקשת בתביעתה, אינה מייחסת להם אחריות לכך.

לאור זאת, קבע בית משפט קמא במסגרת הפרוטוקול כי:

"לאור התנגדות של החלק הניכר מצדדי ג' לבקשת ב"כ התובעת (המבקשת- ח.ו.ו.), אני מחליט להותיר את התביעה כפי שהיא. לכן, איני נעתר לבקשה לתיקון כפי התביעה כפי שהתבקש. נימוק להחלטה יינתן במועד מאוחר.".

ביום 14.12.20, לאור בקשת המבקשת ליתן נימוק מפורט להחלטה הדוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה, ניתנה החלטת בית משפט קמא ולפיה:

"למעלה מהנימוק שכבר ניתן בהחלטתי במעמד הקד"ם מיום 03.12.20 בדבר אי הסכמת יתר הצדדים, הרי שאני סבור כי צירוף צדדי ג' וצדדי ד' כנתבעים נוספים עלול רק להכביד ולהאריך את ההליך שלא לצורך. מקום שעניינם של צדדי ג' ו-ד יתברר בכובעם כמקבלי הודעה, לא יהיה זה מידתי, בעיקר בשל ריבוי בעלי הדין בתובענה, להוסיפם כנתבעים. הדבר רק מכביד על ניהול התיק ומאריך ללא צורך את אורך חיי התיק תוך פגיעה בזמנו של בית המשפט שהנו המשאב הציבורי החשוב ביותר."

על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי.

טענות המבקשת

הצדדים שצירופם מתבקש כנתבעים ישירים הינם ממילא בעלי דין בתובענה ואין מדובר בבקשה להוספת בעלי דין נוספים חדשים לתובענה.

העובדה שעניינם של צדדי ג' וצדדי ד' יתברר במסגרת ההודעות שהוגשו כנגדם, אינה רלוונטית, למקרה שתדחנה טענות המבקשת כנגד המשיבות 1 ו- 2, שכן במקרה שכזה, לא יתקיים כל דיון ענייני בטענות ההודעה לצדדי ג' ובוודאי שלא בטענות ההודעה לצדדי ד', והמבקשת עלולה למצוא עצמה עומדת מול שוקת שבורה ככל שצירוף הצדדים הנ"ל לא יתאפשר לה. במקרה כזה מהווה הדבר פגיעה אנושה וחסרת כל מידתיות בסיכויי התביעה, מה שיחייב את התובעת להגיש תביעה נוספת כנגד צדדי ג' ו-ד', למרות שניתן לדון בטענות כלפיהם כבר במסגרת התביעה הקיימת, שהם ממילא צד לה.

ההלכה הפסוקה מתירה את תיקונם של כתבי הטענות בכל שלב משלבי הדיון, אפילו במסגרת הערעור. קל וחומר כשהתיקון מתבקש בשלב המקדמי ביותר של ההליך ואף בטרם הוגשו מלוא כתבי הטענות בתיק.

השיקולים המשמשים צידוק לסרב לבקשת תיקון כתב טענות אינם מתקיימים בענייננו: אין בתיקון כדי לקפח את בעל הדין היריב או לפגוע בו שלא לצורך - המשיבות 1 ו-2 מסכימות לבקשת התיקון והצדדים שצירופם נתבקש, הינם ממילא בעלי דין בתיק. אין להעלות על הדעת שהטענות שיטענו , כנתבעים ישירים בתביעה, תהיינה שונות מהותית מהטענות שטענו כצדדי ג'; הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה עוד לפני הגשת כתב ההגנה האחרון מטעם צדדי ד' בתיק ועוד בטרם התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה; המבקשת לא פעלה בחוסר תום לב, שכן היא לא ידעה כלל אודות מעורבותם של צדדי ג' וצדדי ד' והיא למדה על מעורבותם של צדדים אלה באירוע רק מכתבי הטענות.

החלטת בית משפט קמא שלא להיעתר לבקשתה, שגויה, בלתי מבוססת, נוגדת את הפסיקה ופוגעת באופן מהותי, חמור וחסר כל מידתיות בסיכויי התביעה.

טענות המשיבים 8, 9 ו- 11 (הקבלנים ומבטחתם):

חרף הגישה הליברלית לאפשר תיקון כתבי טענות בכל שלב ומסיבות רבות, אין מדובר ב"כרטיס פתוח".

המבקשת לא צירפה לבקשתה את נוסח כתב התביעה המתוקן אותו תגיש, היה ובקשתה תתקבל ולא ניתן להבין מבקשת התיקון מהן הטענות החדשות, שלא היו ידועות למבקשת עובר להגשת כתב ההגנה מטעם המשיבות 1 ו-2, אשר נודעו לה רק לאחר מכן.

בבקשת התיקון לא פורטו הטענות העובדתיות והמשפטיות שבדעתה של המבקשת לייחס לנתבעים "החדשים".

לבקשת התיקון לא צורף תצהיר בתמיכה למהות התיקון ולסיבה כי כתב התביעה מלכתחילה לא הוגש כדבעי.

התיקון המבוקש על ידי המבקשת סותר את טענותיה בכתב התביעה המקורי ולמעשה מדובר הלכה למעשה בבקשה לאפשר למבקשת לטעון טענות חלופיות באשר לסיבה לפרוץ השריפה.

מדובר בהחלטה שנמצאת תחת שיקול דעת נרחב של הערכאה המבררת ואין להתערב בה.

טענות המשיבים 3 -7 (נציגות הבית המשותף):

החלטת בית משפט קמא הינה ראויה וצודקת בנסיבות, שכן צירופם לא רק שלא יסייע לבירור המחלוקות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, אלא, כפי שקבע בית משפט קמא, אף יסרבל את ההליך ויאריכו שלא לצורך.

המבקשת מנמקת את בקשתה לצירוף נציגות הבית המשותף בכך שהנציגות התקשרה בהסכם עם הקבלן שבעת ביצוע העבודות על ידו פרצה השריפה.

מדובר בתיקון של טענה עובדתית או הוספתה, הטעונה הגשת תצהיר המאמת את העובדות ומסביר מדוע לא הועלתה טענה זו לפני כן.

המבקשת לא צירפה לבקשת התיקון שהוגשה לבית משפט קמא או לבקשת רשות הערעור תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות על בסיסם היא מבקשת לצרף את נציגות הבית המשותף כנתבע נוסף, ולא הראתה כי כעת התבררו לה עובדות חדשות או שונות המצדיקות להתיר לה לתקן את כתב התביעה על מנת להעמיד את הפלוגתא האמתית להכרעתו של בית המשפט.

המבקשת לא צירפה לבקשתה את הסכם ההתקשרות הנטען שנחתם לטענתה בין וועד הבית או מי מטעמו לבין הקבלן או לבין איזה מהגורמים האחרים שהועסקו בפרויקט הרחבת המרפסות.

הסכם כזה גם לא צורף לאף אחת מההודעות עליהן סומכת המבקשת, וזאת מן הטעם הפשוט שלא קיים הסכם שוועד הבית חתום עליו.

במסגרת כתב ההגנה של נציגות הבית המשותף להודעה לצדדי ג' אשר הופנתה כלפיו בבית משפט קמא, נטען כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, התנהל פרויקט להרחבת מרפסות ב- 63 דירות מתוך 68 הדירות ש בבניין. במסגרת הפרויקט בוצעו עבודות קבלניות ש ונות בשטח הדירות שנטלו חלק בפרויקט. הפרויקט לא כלל ביצוע עבודות כלשהן בשטחים המשותפים של הבניין, אלא עבודות בניה ושיפוץ בשטחי הדירות בלבד וככזה הוא לא היה באחריות וועד הבית או מי מחבריו. לצורך קידום הפרויקט וניהולו הקימו בעלי הדירות הרלוונטיות וועד נפרד ועצמאי מטעמם שכונה "וועד המרפסות". וועד המרפסות הוא אשר היה אמון על ניהול הפרויקט מתחילתו ועד סופו ובמסגרת זו התקשר בין היתר בהסכמים שונים, לרבות עם גורמי ביצוע ופיקוח. בעלי 63 הדירות הם החתומים על ההסכמים עם בעלי המקצוע השונים ולא נציגות הבית המשותף.

משפרויקט הרחבת המרפסות לא היה כלל בתחום תפקידו, סמכותו או אחריותו של וועד הבית ומשהעבודות הפרויקט לא נגעו לשטחים או לרכוש המשותף, אף אם יוכח כי השריפה פרצה כתוצאה מעבודות הפרויקט או ממעשים או מחדלים רשלניים כלשהם מצד הגורמים שעסקו בו, לא ניתן לייחס לוועד הבית או למי מחבריו כל אחריות בגין כך, אף לא אחריות שילוחית. מכאן שלא היה מקום לצרף את וועד הבית מלכתחילה להליך המתנהל בבית משפט קמא וקל וחומר שאין לאפשר למבקשת לצרפם כנתבעים ישירים.

בענייננו, אין כל תועלת בתיקון המבוקש ובצירוף וועד הבית או מי מחבריו כנתבע, שכן הנימוק לתיקון המבוקש מתבסס על טעות עובדתית, כעולה במפורש מההסכמים המצורפים לתגובה ומדברים בעד עצמם ואשר לא מותירים כל מקום לספק כי וועד הבית לא היה מעורב בשום דרך בפרויקט הרחבת המרפסות.

תיקון כתב התביעה הינו עניין דיוני מובהק המצוי בתחום שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כגון דא, אלא במקרים חריגים, כאשר המקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

דיון

כבר בהחלטתי מיום 26.12.20, לאחר שהובאה בפניי בקשת רשות הערעור, המלצתי למשיבים לשוב ולשקול את התנגדותם לבקשה לתיקון כתב התביעה. זאת בהינתן השלב המקדמי שבו מצוי ההליך, השאלה אם יאוחד הדיון בתביעה זו עם תביעות נוספות בעניין אותו אירוע נזק, ומשום שלא ניכר כי צירופם של צדדים שמצויים כבר בתיק כצדדי ג' ו-ד' יביא לסרבול ההליכים.

עוד ציינתי בהחלטתי כי דווקא היותם של כל הצדדים, שנטען לגביהם שיש טענה כי הם מעורבים באירוע – נתבעים בתיק, יכול להביא לייעול הדיון.

המשיבות 1-2 כאמור הסכימו לבקשה לתיקון כתב התביעה, כבר כאשר הוגשה לבית משפט קמא וכך גם נתנו הסכמתן לבקשת הרשות לערער, אולם המשיבים 3- 9 ו- 11 התנגדו לבקשה כפי שפורט לעיל. המשיב 10 לא הגיב לבקשה הגם שהחלטותיי נצפו על ידו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות בכתבי הטענות ובהחלטותיו של בית משפט קמא בנוגע לתיקון כתב התביעה, מצאתי בנסיבות העניין לדון בבקשה כבערעור ולקבלה.

אמנם מקובלת עליי טענת המשיבים כי ההחלטה נושא הבקשה שבפניי, עניינה בנושא דיוני המסור לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלה.

אלא שאין בכך כדי לאיין את האפשרות להתערב במקרים שמחייבים זאת, כמו למשל כאשר נמצאה חריגה קיצונית משיקול הדעת הסביר או למשל כאשר ההחלטה עלולה לגרום לעיוות דין לאחד הצדדים . במקרים אלו תתערב ערכאת הערעור בהחלטה.

בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 5807/18 רמי לרר ואח' נ' רם אשר ואח' , ניתן ביום 23.10.2018 (להלן: "עניין לרר") שם היא ‏ קבעה כי:

"כלל ידוע הוא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים דיוניים מובהקים הנוגעים לסדרי דין, הנתונים לשיקול דעתה הנרחב של הערכאה הדיונית, ובכלל זה החלטות בעניין תיקון כתבי טענות. התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית במקרים מעין אלה תיעשה במקרים נדירים, בהם נמצאה חריגה קיצונית משיקול הדעת הסביר (ראו למשל: רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (10.8.2006); רע"א 4040/11 ד"ר י. שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נאל דיבלופרס בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (28.8.2011); רע"א 5522/17 גוטמן נ' גולדשטיין [פורסם בנבו] פסקה 8 (23.10.2017); רע"א 5278/18 ממון נ' אוסטיס בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (07.08.2018) (להלן: עניין ממון)."

וכן לדבריו של כבוד השופט דנציגר ברע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ, ניתן ביום 22.03.2017‏‏ (להלן: "עניין פנינת הצומת") אשר קבע כי:

"הלכה ידועה היא כי בית משפט זה ממעט להתערב בהחלטות של הערכאות הדיוניות בסוגיות דיוניות-ניהוליות, והתערבותו בנדון שמורה למקרים חריגים, בהם ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים [ראו למשל: רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' צוקר, [פורסם בנבו] פסקה 12 (1.1.2015) (להלן: עניין צוקר)]. הלכה זו תקפה ביחס להחלטות העוסקות בסוגיות דיוניות-ניהוליות באופן כללי, וביחס להחלטות העוסקות בתיקון כתבי טענות באופן ספציפי [ראו למשל: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990); רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (10.8.2006)]."

בהמשך פסקי הדין שהובאו לעיל, פירט בית המשפט רשימה של שיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לתיקון כתב טענות. כך למשל בעניין לרר קבעה כבוד השופטת וילנר כי:

"לצורך ההחלטה בעניין זה, על בית המשפט לבחון בין שיקוליו האם מבקש התיקון נהג בחוסר תום לב או בשיהוי רב; האם התיקון עלול לקפח את הצד שכנגד; והאם התיקון עלול להביא להארכת הדיון ולסרבולו (ראו: רע"א 3258/11 בוסקילה נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] פסקה 8 (30.8.2011); רע"א 1598/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 8 (05.06.2018))."

דברים זהים נקבעו גם בעניין פנינת צומת.

הגישה הליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, שהשתרשה בפסיקה לאורך השנים, אף זכתה לאחרונה להתייחסותו של כבוד השופט גרוסקופף ברע"א 8966-20 יוסף מוהנא נ' מוחמד ח'ליל סולימאן, ניתן ביום 17.1.21 בו קבע כי לפי גישה זו, על פי רוב יש לאפשר את התיקון, וזאת בייחוד במקרים בהם הוגשה הבקשה בשלב מקדמי של ההליך, ובטרם החל בירור התובענה לגופה:
"כידוע, לבית המשפט שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו להיעתר "בכל עת" לבקשות לתיקון כתבי טענות, "בדרך ובתנאים הנראים צודקים" לשם הכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" (תקנה 92 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וכן תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018). בשים לב לתכלית זו, לאורך השנים השתרשה בפסיקה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, לפיה על פי רוב יש לאפשר את התיקון, וזאת בייחוד במקרים בהם הוגשו בשלב מקדמי של ההליך, ובטרם החל בירור התובענה לגופה (ראו: בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר, [פורסם בנבו] פסקה 9 (22.11.2012); רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון, [פורסם בנבו] פסקה 14 (28.3.2016)).".

בענייננו, למקרא החלטת בית משפט קמא, עולה כי בית משפט קמא לא שקל את מלוא השיקולים שהותוו בפסיקה.

בית משפט קמא לא נתן דעתו למועד הגשתה של הבקשה, אשר הוגשה עוד בטרם הוגשו מלוא כתבי הטענות ואף בטרם התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק;

כך גם לא התייחס בית משפט קמא לכך כי אין בתיקון המבוקש כדי לקפח את הצד שכנגד. הצדדים שצירופם התבקש, הינם ממילא בעלי דין בתיק וממילא הם נדרשים להגיש כתבי טענות ולנהל את ההליכים, כך שאין בצירופם כנתבעים ישירים כדי לקפחם.

בית משפט קמא אומנם ציין כי יש בתיקון כדי לסרבל ולהאריך את ההליך, אולם לא הסביר קביעה זו ולטעמי אין בקביעה זו ממש שכן מדובר בצדדים שממילא מצויים כבעלי דין בתיק ולכן לא ברור מהו הסרבול המדובר.

כך גם לא ברור מדוע סבור בית משפט קמא כי היעתרות לבקשה יש בה להאריך את ההליך, שעה שטרם הוגשו מלוא כתבי הטענות וטרם התנהל דיון ראשון וממילא כל הצדדים יהיו רשאים לחקור כל עד שיעלה על הדוכן, ככל שהתיק לא יסתיים בפשרה .

אי היעתרותו של בית משפט קמא לבקשה, יש בה חשש לגרימת עיוות דין למבקשת, אשר ככל שתדחה תביעתה כנגד המשיבות 1 ו-2, לא יהיה בידה לפעול אל מול צדדי ג' וצדדי ד' ולהשמיע טענותיה כלפיהם ולבררן לגופן.

על כן גם אם במצב דברים מסוים עתיד תיקון התביעה להביא לסרבול או להימשכות ההליך יותר מכפי שנצפה תחילה אין נימוק זה לבדו מכריע, מקום שמהצד השני עולה חשש לעיוות דין או לפגיעה לא מידתית במבקשת.

לא זו אף זו. בין לבין ניתנה הוראת סגנית הנשיא כב' השופטת כרמלה האפט כי תיקו של בית משפט קמא יאוחד עם שני התיקים נוספים שנדונים בבית המשפט השלום בת"א – יפו בגין אותה מסכת אירועים. באותם תיקים מצויים גם אותם צדדים נשוא הדיון שבפניי. מכאן שהחשש מסחבת וסרבול ההליך כבר הפך לא רלוונטי שכן הדיון בתיקים המאוחדים ידרוש זמן כך או כך.

באשר לטענה כי המבקשת לא הציגה הסכם שמכוחו היא מבקשת להטיל אחריות על וועד הבית אין בה די. שכן התביעה היא תביעה מכוח פקודת הנזיקין והמומחה מטעם ה מבקשת העלה גם טענה שייתכן, ואיני קובעת כלל מסמרות בעניין, תביא לחיוב וועד הבית בשיעור מסוים באחריות.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות העניין החלטת בית משפט קמא, שלא להיעתר לבקשת המבקשת לתקן את כתב התביעה, על דרך הוספתם של צדדי ג' וצדדי ד' כנתבעים , עלולה לגרום לעיוות דין למבקשת ומנגד אין בה כדי ל קפח את המשיבים באופן שלא ניתן יהיה לפצות עליו בהוצאות אם יתקבלו כל טענותיהם.

לאור דבריי אלה, אני מוצאת להיעתר לבקשה ולהתיר למבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן על דרך הוספתם של צדדי ג' וצדדי ד', כפי שפירטה בבקשתה.

בשולי החלטתי מצאתי לציין כי אי צירופו של תצהיר לבקשה לתיקון כתב התביעה אין בו כדי לשנות מהחלטתי, שכן כפי שהסבירה המבקשת בבקשת התיקון, הבקשה מבוססת על כתבי הטענות שהוגשו בתיק.

סוף דבר

בקשת רשות הערעור מתקבלת.

המבקשת רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן על דרך הוספתם של צדדי ג' וצדדי ד' כנתבעים נוספים.

כתב תביעה מתוקן יוגש עד ליום 18.3.21.

יתרת ההוראות יינתנו על ידי המותב שידון בתיק מכאן ולהבא נוכח החלטת האיחוד.

המשיבים 3-9 ו- 11 יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המבקשת בסך של 10,000 ₪ וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר תשפ"א, 25 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.