הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 50104-04-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשת- המערערת:

שרון גבריאל
ע"י ב"כ עו"ד ליאור חאיק

נגד

המשיבה:

ורד סנדיק אשד
ע"י ב"כ עו"ד יורם ליכטנשטיין

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מימים 17.2.21 ו – 18.4.21 בת"א 25197-07-19.

ההחלטה הראשונה דחתה בקשה לתיקון כתב תביעה, וההחלטה השנייה דחתה בקשה להוספת ראיות.

2. נדרשתי זה מכבר לתיק קמא במסגרת רע"א 33084-01-21, ולמען הסדר הטוב אחזור על הרקע הנדרש כפי שנכתב בהחלטה מיום 10.3.21 (סעיפים 3 ו -4 להחלטה):

עסקינן בתביעה כספית שהוגשה שהוגשה בחודש יולי 2019 על סך 450,000 ₪ ולצוי מניעה ועשה.

בכתב התביעה נטען כי המבקשת – התובעת היא דיאטנית קלינית, מרצה בכירה לתזונה באוניברסיטת אריאל משנת 2007. המבקשת שימשה מרצה של הנתבעת – המשיבה בתואר ראשון בקורס דיאטטיקה בין השנים 2008-2009; קורס ליבה המזוהה עם המבקשת באופן מוחלט. נטען כי המבקשת גילתה לאחרונה כי המשיבה מעבירה קורס הכנה לבחינה הממשלתית החופף או דומה עד מאוד למערכי השיעור שלה, תוך העתקת תכנים מקצועיים, שיטות לימוד ובכלל זה נוסחאות, פורמולות, דוגמאות מספריות שהן פרי יצירתה, עמלה ומחשבה אוטונומיים ומקוריים שלה.
כן נודע למבקשת כי המשיבה מעבירה בחודשים האחרונים מרתון קורס דיאטטיקה לסטודנטים של המבקשת באוניברסיטת אריאל בשם "לעבור את שרון" תוך ניסיון לעשות עושר שלא כדין, שליחת חומרים "משוחזרים" לסטודנטים עבור תמורה כספית תוך התעשרות שלא כדין וגזל וכן פגיעה במשלח ידה ומעמדה של המבקשת.
המשיבה ציינה במצגות וחומרי הלימוד "כל הזכויות שמורות - ורד אשד" שלא כדין וללא הסכמת המבקשת. כן העתיקה שאלות שהן פרי עמלה חשיבתה ויצירתה הבלעדית של המבקשת מבחינות עבר עליהן נבחנה בעצמה בהיותה סטודנטית.
עוד נטען כי המשיבה מוציאה את דיבתה לרעה בקרב סטודנטים וכן מגישה נגדה תלונות סרק לוועדת האתיקה באוניברסיטת תל אביב.
עילות התביעה הן: חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007, חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999, עשיית עושר ולא במשפט, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981.

בכתב ההגנה טענה המשיבה כי למדה בעבר אצל המבקשת בשנים 2011 – 2010 קורסי דיאטטיקה א' ו- ב' באוניברסיטת אריאל.
מדובר במתחרות מסחריות. המבקשת והמשיבה מקיימות קורס הכנה לבחינות הרישוי הממשלתיות בתזונה. המשיבה עושה זאת שנים ארוכות והמבקשת החלה את דרכה בתחום בסוף שנת 2018 (4 שנים לאחר המשיבה). נטען כי הואיל והמבקשת לא מצליחה להתמודד עם שמה הטוב של המשיבה בקורס, היא מנסה לפגוע בה ולהשתמש בכוחה העודף. הובהר כי המשיבה מנהלת קורס אחד – הכנה לבחינות רישוי ממשלתיות בתזונה.
בחינות אלה היקפן רחב מהיקף הקורס לדיאטטיקה ונלמדים בו נושאים רבים שאינם נלמדים בקורס לדיאטטיקה. נטען כי הקורס אותו עברה אצל המבקשת אינו קשור בקורס ההכנה אותו מעבירה המשיבה כיום ביחס למבחני הרישוי הממשלתיים לתזונאים אותם עורך משרד הבריאות. הדגש בקורס ההכנה הוא על התשובות ועל ההסברים ולא על השאלות.
בעבר בשנת 2016 עקב פניות העבירה המשיבה מפגש חד פעמי בן מספר שעות, בנושא הקורס בדיאטטיקה למספר תלמידים קטן ("מרתון") שעיקרו היה מתן דגש על הסברים שלא הובהרו בצורה טובה דיה ע"י המבקשת.
לטענת המשיבה, היא אינה עושה שימוש במערכי שיעור, מצגות, מחברות ,ספרי לימוד, שיטות לימוד, פורמולות, נוסחאות, כלים מדעיים, כלים אקדמיים המהווים יצירות מוגנות השייכות למבקשת. נטען כי המשיבה לא עשתה רווחים על חשבון המבקשת ומעולם לא שמה אותה ללעג ולקלס בעיני הסטודנטים.

3. בקשה לתיקון כתב התביעה:
ביום 17.2.21 המבקשת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה לפי תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות").
המבקשת ביקשה לתקן את סכום כתב התביעה כך שיועמד על סך של 1,150,000 ₪.
המבקשת ציינה כי העמידה את כתב התביעה על סך של 450,000 ₪ תוך שהיא שומרת על זכותה לתקן את כתב התביעה כאשר תתברר המסכת האמתית של היקף ההפרות (סעיף 112 לכתב התביעה) ורק במהלך החודשים האחרונים התגלה ההיקף האמתי של ההפרות.
המסמכים הגיעו לידי המבקשת בדרך נס באמצעות צד ג' במהלך החודשים האחרונים ולא הייתה אפשרות להגישם קודם לכן.
מדובר בשלב דיוני מוקדם וטרם הוגשו תצהירי הצדדים. הבקשה מוגשת בתום לב. הודגש כי אין בכוונת המבקשת לתקן את עילות כתב התביעה ולהוסיף עובדות חדשות אלא אם מדובר בעובדות שאירעו לאחר הגשת כתב התביעה, כך שהנתבעת אף אינה נדרשת לתקן את כתב ההגנה.
במסגרת כתב התביעה המתוקן המבקשת תעמיד כנספח טבלה מפורטת של ההפרות והראיות החדשות המוכיחה את ההעתקות הבוטות שבוצעו לאורך השנים כאשר מחד יוצג מסמך שבו בעלת זכויות היוצרים הינה המבקשת, ומאידך יוצג מסמך המועתק מהמבקשת מעשה ידי המשיבה.
נטען כי התיקון יעמיד לדיון את המחלוקת האמתית בין הצדדים, יסייע לבימ"ש בעשיית צדק ולא יגרום עוול למשיבה.

החלטת בימ"ש קמא מיום 17.2.21:
בימ"ש קמא דחה את הבקשה לתיקון כתב תביעה ממספר טעמים:
תיקון כתב התביעה משמעו התחלת ההליך מראשיתו. התיקון על דרך של הוספת הפרות וראיות יביא לתיקון כתב ההגנה, הליכים מקדמיים מחודשים ויסיג לאחור הליך שארך למעלה משנה וחצי והתקדם "בדי עמל" לשלב בו הוא כעת. במקרה כזה, נכון הוא שהצדדים ינקטו הליך מחדש וישובו אל "תור התביעות הממתינות".
בימ"ש קמא הרחיב על כך שניתנו בתביעה עשרות החלטות בבימ"ש קמא, בביהמ"ש המחוזי ואף בביהמ"ש העליון.

אין לקבל את טענת המבקשת לפיה היא שמרה לעצמה זכות לתקן את כתב התביעה.
מעבר לכל, המבקשת לא צירפה נוסח מדויק של הפסקאות אותן היא מבקשת לתקן או להוסיף לכתב התביעה.
אין די בהפניה לתיקון עתידי בדרך של הוספת "הפרות וראיות חדשות". על בעל הדין המבקש לתקן את טענותיו לפרט במדויק מה השינוי, התוספת או התיקון שהוא מבקש להוסיף לכתב הטענות. על הבקשה לתיקון כתב טענות להיות מדויקת באופן שככל שתתקבל, יהיה ברור וידוע מלכתחילה מה התיקון שאישר ביהמ"ש.

4. בקשה לצירוף ראיות חדשות:
ביום 21.3.21 הגישה המבקשת בקשה לצירוף ראיות חדשות שהגיעו לידיה, הכוללות לטענתה, ראיות חד משמעיות בדבר היקף העתקות של שאלונים ומצגות שביצעה המשיבה לאורך השנים מהמבקשת.
נטען כי בכתב התביעה יש פירוט לגבי הפרות זכות יוצרים ואף הוגשו דוגמאות, וכעת הראיות החדשות שהגיעו לידי המבקשת מלמדות רק על היקף ההפרה ואינן משנות את עילת התביעה.
נטען כי הבקשה מוגשת בשלב דיוני מוקדם מאוד, טרם הגשת תצהירים בעקבות מאות מסמכים שהגיעו לידי המבקשת מסטודנטים רק במהלך החודשים האחרונים.
הבקשה אינה עוסקת בתיקון כתב התביעה אלא בצירוף ראיות חדשות, אין מדובר בשינוי חזית ואין קשר להחלטה מיום 17.2.21.
המבקשת צירפה לבקשה טבלה המציגה את המסמכים שהגיעו לידיה על דרך השוואה בין היצירות המוגנות ליצירות שהועתקו ע"י המשיבה.
הראיות לא צורפו לבקשה.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה.
נטען כי הבקשה מהווה תחליף להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 17.2.21.
לטענת המשיבה, הראיות החדשות נועדו להוסיף על האמור בכתב התביעה עילות נוספות ומדובר בהרחבת חזית אסורה. נטען כי אין הליך דיוני של בקשה לצרף ראיות. הראיות שמבוקש להגיש לא צורפו ולא נזכרו בהליך עיון במסמכים ולא צורפו לכתב התביעה.
בהעדר תצהיר לתמיכה בבקשה ומשלא צורפו הראיות לבקשה, יש לדחות את הבקשה.

החלטת בימ"ש קמא מיום 18.4.21:
הבקשה להוספת ראיות היא המשך לבקשה לתיקון כתב תביעה שנדחתה בהחלטה מיום 17.2.21 מבלי שהוגשה עליה בר"ע ואין מקום לקבל אותה מהטעמים הבאים:

הבקשה לצירוף ראיות היא במהותה חזרה על הבקשה לתיקון כתב התביעה. משנדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה שהתייחסה למאות מסמכים חדשים שנודעו למבקשת, הרי בוודאי אין לקבל את אותם מאות מסמכים בדרך של בקשה להוספת ראיות חדשות.
לא מפורט המועד שבו הגיעו הראיות החדשות למבקשת. הודגש שהפירוט העובדתי נתמך באותו תצהיר בדיוק שתמך בבקשה לתיקון כתב התביעה.
הוספת הראיות משמעותה התייחסות להפרות נטענות נוספות שביצעה המשיבה, לטענת המבקשת. משכך, בוודאי יהיה צורך להגיש כתב הגנה בעניין הראיות. מעבר לעובדה שמדובר למעשה בבקשה לתיקון כתב התביעה, הוספת הראיות והגשת כתב ההגנה תסיג את ההליך לאחור, וכפי שכבר נקבע בהחלטה מיום 17.2.2021, הנכון הוא למחוק הליך ולהגישו באופן מסודר ולא לאפשר תיקונו; לא בדרך של תיקון כתב התביעה כפי שנקבע בהחלטה מיום 17.2.21 ולא בדרך של יציקת תכנים חדשים לכתב תביעה קיים.
אין מקום לקבל את טענת המבקשת לפיה אין שינוי בכתב התביעה ואין שינוי בעילה.
יש לפעול ולנהל את ההליך בהתאם לכתבי הטענות ואין מקום להוסיף ראיות נוספות.
אמנם מדובר בקדם משפט שני, אך אין מדובר בשלב מוקדם של ההליך. הצדדים מתנהלים באופן שהוגשו עשרות בקשות וניתנו עשרות החלטות והם נכחו בביהמ"ש המחוזי ובביהמ"ש העליון. יש מקום לקדם את ההליך.
המבקשת חויבה בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ .

5. תמצית טענות המבקשת:

א. אין אפשרות להשיג על ההחלטות במסגרת ערעור על פסה"ד. מדובר בהחלטות חריגות שאינן עומדות במבחן הסבירות ואינן עולות בקנה אחד עם הלכות בסוגיות דיוניות אלו בשלבים מוקדמים של ההליך ובהיעדר רשלנות מצד המבקשת. כמו כן להחלטות יש השלכות רוחב.

ב. בנוגע להחלטה מיום 17.2.21:
מדובר במקרה מובהק בו יש להתיר למבקשת תיקון כתב התביעה. נטען כי בימ"ש קמא התעלם מהמבחנים שנקבעו בפסיקה. אין מדובר בשלב מתקדם של ההליך - מדובר בשלב טרם הגשת התצהירים. נטען כי ללא מתן אפשרות לתקן את כתב התביעה, לא תהיה בפסה"ד הכרעה בשאלה מרכזית שהיא שנויה במחלוקת בין בעלי הדין – היקף הפרת זכויות היוצרים.
נטען כי אין מדובר בשינוי העילות או הוספת עובדות חדשות. לפיכך, המשיבה אף אינה נדרשת לתקן את כתב הגנתה. מדובר בתיקון שהוא טכני ולא מהותי ושעה שהתיקון יבוצע והראיות יוצגו, ייוותרו לדיון רק שאלות משפטיות. התיקון יביא לקיצור ההליך באופן משמעותי.
במידה והמבקשת תצליח להוכיח את עילות התביעה באמצעות הראיות החדשות שהגיעו לידה, הסכום שייפסק אמרו להיות משמעותי מאוד. נטען כי לא נפל כל פגם בהתנהלות המבקשת ולא הייתה לה אפשרות להגיש את המסמכים קודם לכן מאחר ולא היו בידה. הראיות הוסתרו ע"י המשיבה והגיעו אל המבקשת "בדרך נס".
המבקשת ציינה כי ביקשה רק לתקן את סכום התביעה ולהוסיף טבלה מסודרת עם ראיות חדשות. המבקשת לא ביקשה לצרף פסקאות או לשנות/להוסיף עילות.
נטען כי היעתרות לבקשה לא תגרום נזק ותסייע להמשך ניהול ההליך.

ג. בנוגע להחלטה מיום 18.4.21:
מדובר בשלב מוקדם, הראיות הגיעו לאחרונה לידי המבקשת "בדרך נס" באמצעות סטודנטים, הראיות לא היו בידי המבקשת בעת הגשת התביעה. כמו כן מדובר בראיות טכניות פשוטות המראות את היצירה המקורית מול היצירה המועתקת וממילא הן מצויות בידי המשיבה שיש לה אינטרס להסתיר אותן.
הבקשה לתיקון כתב התביעה והבקשה להוספת ראיות הן שתי בקשות שונות. אף אם נדחית הבקשה לתיקון כתב התביעה, אין זה אומר שהבקשה להוספת ראיות צריכה אף היא להידחות. סכום התביעה נותר 450,000 ₪, ויותר למבקשת לעשות שימוש בראיות במסגרת תצהיריה שטרם הוגשו.
נטען כי בימ"ש קמא התעלם מכך שלא היה שיהוי במועד הגשת הבקשה להוספת ראיות והמבקשת לא ידעה ולא יכלה לדעת על קיום הראיות מוקדם יותר.

שעה שנדחתה הבקשה לתיקון כתב תביעה במסגרתה ציפתה שבימ"ש יאפשר לה להוסיף את הטבלה והראיות, הגישה את הבקשה להוספת ראיות.
בימ"ש קמא שגה שסירב לעיין בקלסר הראיות החדשות בדיון שהתקיים ביום 18.4.21.
הודגש כי אין בהפרה "חדשה" שאפשר להגיש בגינה תביעה חדשה ונפרדת כי אם במסכת אחת בעבר ובה מאות הפרות מתמשכות.
נטען כי המשיבה לא הכחישה את הראיות החדשות ולמבקשת ייגרם עיוות דין עצום מאי יכולת לעשות שימוש בראיות החדשות.

6. תמצית טענות המשיבה:

א. בקשת רשות הערעור מיום 22.4.21 ביחס להחלטה מיום 17.2.21 הוגשה באיחור הואיל והמועד האחרון להגשתה היה 18.4.21; זאת מבלי שצורפו טעמים מיוחדים להצדקת האיחור. כמו כן הבקשות נגועות בשיהוי.

ב. שתי הבקשות זהות ובימ"ש קמא צדק בהחלטותיו. המבקשת לא הפנתה לאף טעות משפטית שנפלה בנימוקים שמבססים את ההחלטות.

ג. הגישה הליברלית בתיקון כתבי טענות לא תופעל במקום בו מדובר בעילות חדשות וכאשר התצהיר אינו כולל הסבר על סיבת האיחור.

ד. העובדה שתחילה הוגשה בקשת לתיקון כתב תביעה בגין אותן ראיות אליהן מתייחסת הבקשה לראיות נוספות מהווה הודאת בעל דין של המבקשת שהראיות אותן היא מבקשת להגיש אינן מהוות חלק מעילת התביעה אלא מחייבות את תיקון כתב התביעה. במצב דברים זה, היתר להגשת ראיות נוספות שהמבקשת סבורה שאינן חלק מכתב התביעה מהווה הרחבת חזית אסורה.

ה. בגדר בקשה לראיות נוספות מבוקש סעד שלא קיים בסדרי הדין והוא פוגע בניהול ההליך.
ככל שהבקשה מתייחסת לראיות שהן רלוונטיות לכתב התביעה והוצגו במסגרת הליך עיון במסמכים, אין צורך בבקשה וניתן לצרף את הראיות לתצהיר עדות ראשית.
אם הבקשה מתייחסת לראיות שאינן רלוונטיות לכתב התביעה או שלא גולו בהליך גילוי ועיון במסמכים (כפי שבענייננו), הרי בקשה זו דינה דחייה.
בנוסף הבקשה הוגשה ללא תצהיר ומבלי שצורפו הראיות הנוספות.

7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה בנוגע להחלטת בימ"ש קמא מיום 17.2.21 דין בקשת רשות הערעור להידחות. אשר להחלטת בימ"ש קמא מיום 18.4.21 דין בקשת רשות הערעור להתקבל והערעור מתקבל לגופו, וזאת מהטעמים כדלקמן:

8. בנוגע להחלטה מיום 17.2.21:

א) השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה, ככלל, בערעור על פסק הדין.
התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים נעשית רק באופן חריג, וזאת כאשר ההחלטה עשויה להשפיע באופן מהותי על זכויותיו של בעל דין, לגרום נזק ממשי, או לגרום לקיומו של הליך שגוי או מיותר (וראה לעניין זה: רע"א 1665/15 אטיאס נ' רוסו (26.8.15)).

אצא מנקודת מוצא לצורך הדיון כי בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 17.2.21 הוגשה בזמן; בענייננו אין מדובר בהחלטה המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב הביניים.

ב) תקנה 46 (א) לתקנות החדשות קובעת:
"בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".
זאת בזיקה לעקרונות היסוד שגובשו בתקנות 1 - 5 לתקנות החדשות, הלוקחות בחשבון גם את האינטרס הציבורי בחלוקה ראויה והוגנת של הזמן השיפוטי.

בסוגיית תיקון כתבי טענות מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), נקטה הפסיקה בשיטה ליברלית. ביהמ"ש נטה להיעתר לבקשות אלו בנדיבות, על מנת שההכרעה השיפוטית תעשה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
ניתן לראות שהמגמה הליברלית הכללית עברה שינוי, תוך התחשבות בעקרונות יסוד שבחלק א' לתקנות החדשות. ניהול הליך משפטי מידתי ויעיל אשר במסגרתו צריך בית משפט לאזן בין אינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי (ראה תקנות 2, 3 ו-5 לתקנות החדשות).
עם זאת יובהר כי גם לגישה הליברלית בה נקטה הפסיקה בסוגיית תיקונים של כתבי טענות לפי תקנה 92 לתקסד"א הוצבו גבולות ולצד האינטרס של בעל הדין המבקש את תיקון כתב הטענות בחן ביהמ"ש גם את עניינו של הצד שכנגד ואת הנזק הדיוני שנגרם לו כתוצאה מהתיקון המבוקש. נסיבות ההליך נלקחו גם הן בחשבון ובכללן: זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת, הוספת עילות תביעה חדשות שהראיות לגביהן שונות, התנהגות המבקש (כגון האם פעל בתום לב או בשיהוי), התקדמות ההליכים במועד הגשת הבקשה ועוד (רע"א 4429/16 טרקס אחזקות נ' י. שומרוני חברה לבנייה ופיתוח (2003) בע"מ, סעיף 15 להחלטתו של כב' הש' נ' סולברג (6.9.16)).

בנוגע לצירוף תצהיר נקבע בתקנה 48 לתקנות החדשות:
"תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים תצהיר תמציתי מטעם בעל הדין שתיקן או הוסיף אותה, המאמת את העובדות האמורות בלבד, ובהיקף ובתנאים שיורה בית המשפט בעת מתן ההיתר לתיקון".

ג) החלטה בנוגע לתיקון כתב תביעה, הנוגעת לאופן ניהול ההליך וסדרי דין, נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, אלא במקרים נדירים, בהם נמצאת חריגה קיצונית משיקול הדעת הסביר (רע"א 5807/18 לרר נ' אשר, סעיף 9 להחלטת כב' הש' י' וילנר (23.10.18)).

ענייננו אינו נופל לגדר החריגים.

ד) יישום ההלכה בענינינו –

מעיון בהחלטת בימ"ש קמא עולה כי נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים ובימ"ש קמא ראה לנכון לקבוע כי אין מקום להותיר את התיקון. לפיכך לא מצאתי כי חרג מתחום שיקול הדעת הראוי והנכון, ואין הצדקה להתערב בהחלטתו.

מעיון בנימוקי ההחלטה נשוא הבקשה עולה כי הטענות שהמבקשת מעלה בבקשת רשות הערעור קיבלו התייחסות מפורטת בהחלטת בימ"ש קמא ולא מצאתי כי יש צורך להידרש לכך שוב ולהרחיב עוד בעניין.

אוסיף כי אין מדובר בתיקון טכני כי אם בתיקון מהותי של כתב התביעה. מדובר בהגדלת סכום התביעה באופן משמעותי, כפי שאף המבקשת מציינת בעצמה ובהוספת הפרות שבגינן מבקשת התובעת להגדיל את הסעד המבוקש.
הוספת טבלה המפרטת את ההפרות והראיות החדשות באמצעות השוואת מסמכים, היא בגדר הוספת עובדות לכתב התביעה; נדרש תצהיר לאימות העובדות בטבלה, וודאי שהיה צורך בצירוף הטבלה עצמה לבקשה לתיקון כתב התביעה.
בנוסף, המבקשת ציינה בבקשה לתיקון כתב התביעה כי אין בכוונתה להוסיף עובדות חדשות אולם סייגה זאת מיד – אלא אם מדובר בעובדות חדשות שאירעו לאחר הגשת כתב התביעה. המבקשת לא טרחה לפרט באיזה עובדות מדובר.

מעבר לעובדה שהמבקשת לא פירטה כדבעי את התיקון המבוקש וציינה במדויק מהן העובדות שהוספתן מבוקשת ולא צירפה את הטבלה, בימ"ש קמא גם לקח בחשבון שיהיה צורך בשלב זה להתחיל בניהול כל ההליך מחדש ומשמעות עובדה זו בשים לב להתקדמות ההליך עד כה, אופן ניהול ההליך והאפשרות להגיש תביעה חדשה.

החלטת בימ"ש קמא מצויה במתחם הסבירות ואין מקום להתערבות חריגה של ערכאת ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

9. בנוגע להחלטה מיום 18.4.21:

א. ההחלטה האם להתיר צירוף ראיה נוספת היא החלטה דיונית – ניהולית מובהקת המצויה במתחם שיקול דעתה הרחבה של הערכאה הדיונית וערכאת ערעור תתערב בשיקול דעת זה רק במקרים חריגים. ראה לעניין זה: רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל (13.3.18) סעיפים 5 ו-7 להחלטת כב' השופט עמית וכן רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד אל דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ (27.3.17) סעיף 6.

המקרה דנן נופל לטעמי לגדר החריגים.

ב. תקנה 60 (ג) לתקנות החדשות קובעת:
בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (א), בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו או שאינו נענה לדרישה לעיין במסמך שגילה, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח לדעת כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו, ואם מדובר במסמך המזיק לעניינו של בעל הדין רשאי בית המשפט להורות על מחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה, לפי העניין, ואם לא הורה כן, יורה על חיובו בהוצאות זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן".
(דגש לא במקור – א.כ.).

תקנה 114א לתקנות הישנות שכותרתה: "תנאים לקבלת ראיה" קבעה הוראה דומה:
"בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או 113 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים".

ככל שמסמך מסוים לא הוחלף במסגרת הליכי גילוי המסמכים, חזקה על בעל הדין שלא גילה את המסמך באמצעות המצהיר מטעמו הואיל והמסמך אינו ברשותו או כי לדעתו אינו רלוונטי להליך שבנדון.
בנסיבות אלה, ככלל, בעל דין שלא העביר לצד שכנגד מסמכים מסוימים במסגרת הליכי גילוי המסמכים, יהא מנוע מהגשת המסמכים כראיה מטעמו באותה תובענה.
הדרך הפתוחה בפניו להגיש את המסמכים כראיה, היא באמצעות פנייה לביהמ"ש.

אמנם כפי שקבעתי אין מקום בנסיבות העניין לאפשר את תיקון כתב התביעה והגדלת הסעד המבוקש, אולם אני סבורה כי יש מקום לאפשר למבקשת לצרף ראיות שרלוונטיות לסוגיות הנטענות בכתב התביעה.

הואיל והראיות שמבוקש לצרפן לא גולו במסגרת הליך גילוי ועיון במסמכים משום שלא היו בידי המבקשת ו מדובר בראיות שבהחלט רלבנטיות למחלוקת בענייננו, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה לצירוף ראיות בשלב בו מצוי הדיון, שלב קדם המשפט, טרם הגשת ראיות הצדדים.

יובהר; לא היה מקום לצרף את הראיות עצמן לבקשה ודי בצירוף הטבלה. כאשר מבקשים לצרף ראיות נוספות יש להגיש בקשה מתאימה, ולא לצרף את אותן ראיות להליך בבחינת עובדה מוגמרת. כך שלא היה מקום לצרף את הראיות לבקשה ובעניין זה המבקשת פעלה כראוי.

10. בקשה להגשת ראיות נוספת בבקשת רשות ערעור מכוח תקנה 144 לתקנות החדשות:
המבקשת ביקשה להגיש את הראיות שבימ"ש קמא סירב לקבל בדיון ביום 18.4.21 וזאת לצורך הכרעה נכונה ושלמה בבקשת רשות הערעור.
כאשר מתבקש כיום צירוף ראיות חדשות בערעור לפי תקנה 144 לתקנות החדשות, ניתן להיעתר לבקשה אם הראיות עשויות להשפיע על תוצאות הערעור וכן שמתקיים אחד מאלה:
(1)        לא היה ניתן לאתר את הראיה בשקידה סבירה ולהגישה בערכאה הראשונה במועד המתאים לכך;
(2)        הגשת הראיה דרושה כדי למנוע עיוות דין.
 עקרונות היסוד שבבסיס התקנות החדשות – ניהול הליך משפטי ראוי והוגן על מנת  להגיע לחקר האמת ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך (תקנות 1-2) חלים גם בענייננו, למרות שהתביעה הוגשה טרם כניסת התקנות החדשות לתוקפן.

איני סבורה כי הגשת הראיות דרושות לצורך הכרעה בבקשה שלפני, ועל כן אין מקום לצירופן לבקשת רשות ערעור.
לפיכך, דין הבקשה להידחות.

11. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית ביחס להחלטה מיום 17.2.21.
בנוגע להחלטה מיום 18.4.21 : ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל לגופו.

המסמכים, בהתאם לטבלה שצורפה לבקשה לצירוף ראיות חדשות, יוגשו לבימ"ש קמא תוך 10 ימים מיום קבלת פסק דין זה .

ב. הבקשה להגשת ראיות נוספות בבקשת רשות ערעור, נדחית.
לאור התוצאה, יישא כל צד בהוצאותיו.
הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"א, 12 מאי 2021, בהעדר הצדדים.