הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 46324-01-21

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת סיגל רסלר-זכאי

מבקשת:

קרן שיין
ע"י ב"כ עו"ד רמי קוגן ואורלי עוז רבינוביץ

נגד

משיב:

שמעון ברק
ע"י ב"כ עו"ד אלון לוין

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. החלטתי לדחות את הבקשה.

ההחלטה נשוא הערעור (ת"א 34501-10-18) ניתנה על ידי כב' השופטת הבכירה דורית קוברסקי ביום 1.12.2020 (להלן: "ההחלטה "). ערעור הוגש ביום 13.12.2020 ובפסק דין מיום 6.1.2021 קבעה כב' סגה"נ השופטת יהודית שבח כי "... אין מדובר בפסק דין, גם לא בפסק דין חלקי. מדובר בהחלטת ביניים, לכל היותר – בהחלטת חבות המאמצת קביעות שניתנו בהליך מקביל, אך ללא הכרעה לגופה של תביעה, ממילא גם ללא דיון בגובה הנזק וללא כל תוצאה אופרטיבית. ... על ההחלטה נושא העניין ניתן היה להשיג רק על דרך הגשת בקשת רשות ערעור. אני מורה על מחיקת הערעור". (להלן: "הערעור בזכות" ו- "פסה"ד ").

הבקשה שלפני הוגשה ביום 25.01.2021.

לטענת ב"כ המבקשת הערעור בזכות הוגש במועד. נטען, כי בא כוחה הקודם של המבקשת אף נימק בהרחבה את החלטתו להגיש ערעור בזכות, אשר נדחה כאמור בפסה"ד. נטען, כי בהתאם להלכה הפסוקה הדורשת "טעם מיוחד" בקבלת בקשה להארכת מועד, במקרה דנן, יש מקום בדין ובצדק להיעתר לבקשה ממספר טעמים, ביניהם, השלכת הותרת ההחלטה על כנה בהליכים נוספים המתקיימים כנגד המבקשת בבתי משפט שלום, היקפן הכספי הכולל של המחלוקות העומד על סך של כ- 2 מיליון ₪ וכי עסקינן בטעות אנוש גרידא של בא כוחה הקודם של המבקשת אשר בחר להגיש, בטעות, ערעור בזכות.
נטען כי טעות של עורך דין הוכרה בפסיקה כ"טעם מיוחד" להארכת מועד. (ר' ע"א 6842/00 משה ידידה נ' סול קסט (15.3.01) ; ת"א (מחוזי חי') 61590-01-12 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (12.1.15))

לסיכויי הערעור, נטען כי קבלת הטענה של השתק פלוגתא במקרה זה הינה הרחבה בלתי סבירה הן של דוקטרינת השתק פלוגתא והן של דיני הרמת מסך. בענייננו, אין המדובר בצדדים זהים, הרכיבים העובדתיים אינם זהים והתקבלה טענת השתק פלוגתא בעילה שנקבע פוזיטיבית שאינה מתקיימת. נטען כי, למבקשת לא ניתן יומה בבית המשפט מאחר ובית משפט קמא היה מודע לכך שהצדדים אינם זהים, והוא התבסס על דוקטרינת השתק פלוגתא הגנתי (ר' רע"א (מחוזי חי') 17520-05-09 רובי סונסינו נ' אפולו אדקס בע"מ (12.10.09)). עוד נטען, כי אין פגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב בעת שאין חולק כי הוגש ערעור בזכות במועד, והמשיב היה מודע לרצונה של המבקשת להגיש ערעור וכן לטענותיה.

בתגובת המשיב נטען כי יש לדחות הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. נטען כי אין המדובר בטעות אנוש בגינה לא הוגשה הבקשה במועד. שכן, בכתב הערעור בזכות נימקה ופירטה המבקשת בהרחבה מדוע הגישה את הערעור בזכות ולא ברשות. קרי, המבקשת בחרה ביודעין שלא להגיש בקשת רשות ערעור. לפיכך, כך נטען, המדובר בטעות שבדין.

נטען, כי הבקשה אינה עומדת במבחן הפסיקה ובדרישה ל"טעם מיוחד" להארכת מועד בגין נסיבות חיצוניות אשר אינן נתונות לשליטתו של בעל הדין, להבדיל מנסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, כגון אי הבנה או תקלה שניתן היה למונעה מבעוד מועד ואשר אינה מהווה טעם מיוחד. (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי (20.10.96)).

נטען, כי על פסה"ד לא הוגש ערעור והוא חלוט. זאת ועוד, הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 25.1.2021, חלוף זמן זה מהווה לכשעצמו נימוק לדחיית הבקשה.

באשר לסיכויי הערעור, הפנה המשיב לפסה"ד של כב' סגה"נ השופטת שבח. נטען כי הקביעה שם מעידה כי לא רק שאין נימוק בעטיו ייעתר בית המשפט להארכת מועד, אלא שסיכויי הערעור קלושים ביותר.

דיון והכרעה

למועדים הקבועים בדין תכליות רבות. הם נועדו לקדם יעיליות ותקינות של ההליכים. הם מסייעים בקידום הוודאות המשפטית וסופיות הדיון. הם אף מקדמים שוויון בין בעלי הדין, הכפופים לאותם סדרי דין ומסייעים בהבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם. (ראו למשל בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.2006)).

הארכת מועד להגשת ערעור תתאפשר רק בהתקיימם של "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר האזרחי, תשמ"ד-1984, תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

כמו כן, "בנסיבות המתאימות יש לסטות מכללי הפרוצדורה כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק" (רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' - מ.א.ר בע"מ (19.7.2009)). יחד עם זאת, סטיה שכזאת תעשה רק לאחר בחינת נסיבות המקרה ולאחר עריכת איזון בין השיקולים הנוגדים ובהם סיכוייו הלכאוריים של הערעור לגביו מתבקשת הארכת המועד, הסיבה לאיחור ומשך האיחור (בש"מ 6039/18 יעקב בצלאל נ' הועדה המחוזית לתכנון ירושלים (17.10.2018)).

הערעור בזכות הוגש במועד. הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, בהתאם לתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שהיו בתוקף במועד. המחלוקת נעוצה בשאלה האם האיחור בהגשת הבקשה נבע כתוצאה בטעות אנוש או בשל טעות שבדין, בעת שבהתאם להלכה הפסוקה, הראשונה תוכר כ"טעם מיוחד" ואילו השניה לא. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וכן בערעור שבזכות, אני מקבלת עמדת המשיב לפיה המדובר בטעות שבדין.

בריישא לכתב הערעור בזכות ערך ב"כ המבקשת הבחנה בין החלטה עליה ניתן ערעור בזכות אל מול המקרה בו נדרשת הגשת בקשת רשות ערעור ומנמק מדוע הוגש כתב הערעור כערעור בזכות וזאת הגם שמדובר בהחלטה ולא בפסק דין. קרי, ב"כ של המבקשת בחן את הדין ואף הפנה להלכות אשר לשיטתו תומכות בעמדתו. יחד עם זאת, עמדתו נדחתה בפסה"ד. דהיינו, נפלה אצל ב"כ המבקשת טעות שבדין.

ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם הנעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן מצויות בשליטתו או בתחום ציפיתו הסבירה של מבקש ההארכה, ואשר לא ניתן היה להיערך אליהן מראש. הלכה היא כי " טעות שבדין" אינה מהווה, בדרך כלל, צידוק לאיחור בהגשת ההליך הערעורי :-

"כידוע, על המבקש הארכת מועד להגשת הליך לשכנע את בית המשפט כי קיים "טעם מיוחד" למתן ההארכה המבוקשת (תקנה 528 לתקנות; וראו לאחרונה: בש"א 7814/19 כהן נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (27.11.2019)). ככלל, טעות שבדין אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד, אלא אם מדובר בטעות סבירה, כאשר סבירות זו נמדדת לפי הקושי בהבנת הדין ובמאמצים הכנים שנעשו על ידי מבקש ההארכה להימנע מן הטעות ( בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.1.2012)). עם זאת, עם השנים רוכך הכלל, ונקבע כי בנסיבות מסוימות בהן מדובר בטעות שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום להכיר בטעות כ"טעם מיוחד". כמו כן יש לשקול את סיכויי ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 17 (21.4.2015); בש"א 8010/14 פלג נ' פבריקנט את סלנט גרופ בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (18.1.2015))". ( בש"א 7955/19 נהאד חמדאן וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה - רשות המיסים (8.12.19) פס' 7).

בנסיבות אלו, מכל המפורט לעיל, בהעדר טעם מיוחד למתן אורכה, לאור סיכויי ההליך שכמפורט לעיל אינם גבוהים ובעת שלא "נסגרה הדלת" למבקשת לערער על ההחלטה שהינה החלטת ביניים, במסגרת ערעור על פסה"ד הסופי שינתן בביהמ"ש קמא, ככל שיוגש, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה סך של 2,500 ₪ ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, ניתן בסמכותי כרשמת, בהעדר הצדדים.