הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4361-01-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערער - המבקש

Michael Menzer
ע"י עו"ד אייל דורון ועו"ד רון ליבסון
ממשרד ש. הורוביץ ושות' (על פי יפוי כח מוגבל)

נגד

המשיבים

1.קיי קפיטל בע"מ
ע"י עו"ד אוריאל גניהר ועו"ד נחמי מייזליש

2.WHITE OAK PARTNERS
ע"י ב"כ עו"ד אייל דורון ועו"ד רון ליבסון
ממשרד ש. הורוביץ ושות'

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עמית משה סובל) מיום 4/12/17 בת.א. 32916-05-17 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט אשר ניתן לגביו.

2. המשיבה 1 (להלן גם: "התובעת" או "קיי קפיטל") הגישה תביעה בסך 1,127,250 ₪ נגד המשיבה 2 (להלן גם: "הנתבעת" או "וויט אוק ") ונגד המבקש וזאת מכוח חוזה שנעשה בשפה האנגלית ביום 27/3/14 (להלן: "ההסכם").
החוזה הוא בין חב' גלדן וחב' קיי קפיטל שהוגדרו יחד איי-אל ובין וויט אוק.

קיי קפיטל היא חברה פרטית העוסקת בין השאר באיתור פרויקטים להשקעה עבור משקיעים ישראלים.
וויט אוק עוסקת בהשקעה במתחמי מגורים בארה"ב.
בסעיף 4 לכתב התביעה נכתב לגבי וויט אוק כי:
"הנתבעת עוסקת השקעה במתחמי מגורים ׁ(MULTY FAMILY) בארה"ב.
בתקופה הרלוונטית לתביעה זו יחידי חברת הנתבעת היו ה"ה מייקל מנצר, סטן הרשקוביץ וראסל גיניס. קשריה של התובעת עם הנתבעת נעשו באמצעות יחידי הנתבעת הנ"ל. בשלבים שונים של הקשר בין הצדדים".

על פי ההסכם , ככל ששותף אשר מוצג לוויט אוק על ידי קיי קפיטל, מתקשר בהצלחה במישרין או בעקיפין בעסקה , אזי איי-אל זכאית לקבל מחצית מהשכר שתקבל וויט אוק מאותו שותף.
לפי סעיף 3 להסכם השכר לא יפחת מ- 0.75% מסך כל שווי הנכסים בעסקה שיירכשו על ידי וויט אוק והשותף.
התביעה הוגשה בגין עסקה נטענת, שנעשתה על ידי מגדל. נטען כי שווי הנכסים שיירכשו / נרכשו על ידי מגדל וויט אוק הוא בשווי של כ- 167 מיליון דולר ולכן השכר שמגיע לאיי-אל הוא 626,250 דולר ארה"ב. מחצית מסכום זה מגיע לקיי קפיטל. כלומר – 313,125 דולר ארה"ב.

ביחס למבקש – הנתבע 2 נכתב בכתב התביעה, כי הוא נושא באחריות לחיובי ווויט אוק כלפי קיי קפיטל בהתאם לסעיף 5 לחוזה ולכן הוא צורף לתובענה כנתבע נוסף. (סעיף 17 לכתב התביעה).
זו עילת התביעה נגדו ואין בלתה.

ההסכם קבע תניית שיפוט ולפיה ההתדיינות ביחס להסכם תעשה בישראל ולפי הדין הישראלי (סעיף 14 להסכם) ולפיכך הוגשה התביעה בישראל.

התובעת הגישה בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: " התקנות").
ניתן היתר שכזה במעמד צד אחד ביום 18/5/17. וויט אוק הגישה כתב הגנה. לא טענה דבר בנוגע להיעדר סמכות לבית משפט בישראל.
המבקש – הנתבע 2 הגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום.
בקשתו נדחתה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3. הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט:
בבקשה הועלו טענות ללא הפרדה ממשית בין הנתבעים השונים.
הבקשה חוזרת למעשה על הנטען בכתב התביעה ולכן נטען, כי מדובר בתביעה ראויה לטיעון כנדרש בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ובעניינינו, מתקיימות החלופות השונות בתקנה 500 לתקנות:
תקנה 500 (4) (ג) לתקנות בשל קיומה של תניית שיפוט לניהול ההליך בישראל ולפי הדין הישראלי.

תקנה 500 (4) לתקנות:
התביעה היא לקבלת תשלומים מכוח הסכם הכוללת תניית שיפוט.
התמורה צריכה להתקבל בגין עסקת מגדל. עסקה שנעשתה על ידי תושבי ישראל והמשא ומתן לעניין ההסכם מושתת על שיחות טלפון ודואר אלקטרוני שנערכו מישראל והתקבלו בישראל.

תקנה 500 (5) לתקנות:
הנתבעים הפרו את התחייבויותם לקיים את ההסכם בישראל כי התשלום אמור להיות בישראל.

תקנה 500 (7) לתקנות:
מעשה או מחדל שנעשו בישראל. נטען כי המשיבה עשתה ועושה עושר ולא במשפט והיא תצטרך להשיב את טובות ההנאה שקיבלה בישראל ולחלופין פעלה בחוסר תום לב ועל פי הפסיקה ניתן לקבוע שגם עילה של הפרת חובת תום לב נכנסת להגדרת "מעשה או מחדל" לפי תקנה 500 (7) לתקנות. המשיבה – התובעת היפנתה לעניין זה לפסק הדין בע"א (ת"א) 2613/01 Pratt Holdings Ltd נ' מנשה אורי. (29/11/01).

4. בקשת הנתבע 2 – בקשת המבקש לביטול היתר המצאה:
המבקש נסמך על מספר טענות עיקריות:
א) בכתב התביעה ובבקשה לא הצליחה התובעת להוכיח כי קיימת "שאלה רצינית שיש לדון בה" נגדו באופן אישי. אין חוזה בינו ובין התובעת. ממילא אין תניית שיפוט מוסכמת בהסכם בינו ובין התובעת. לא ניתן לבסס עילת המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות על בסיס עילת תביעה שלא נטענה נגדו בכתב התביעה. אין עילת תביעה נגדו בגין עשיית עושר ולא במשפט וגם לא בגין הפרת חובת תום לב במו"מ לכריתת הסכם ולכן אין אפשרות להשתית עילת המצאה אישית נגדו לפי תקנה 500 (7) לתקנות.

ב) המבקש אינו צד להסכם בין החברות. הניסיון להתבסס על סעיף 5 להסכם מנוגד לעקרונות יסוד בשיטת המשפט הישראלי.

ג) תצהירו של מר כבירי מטעם התובעת לא עמד בדרישות הדין בכל הנוגע לבקשה להיתר המצאה.

ד) הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעת הסרק שהוגשה נגדו:
המבקש הוא נתבע זר המתגורר בארה"ב. מועסק על ידי חברה אמריקאית שמקום מושבה בארה"ב ועוסקת בנכסי מקרקעין בארה"ב. התובעת היא זו שפנתה לוויט אוק בארה"ב מתוך התעניינות לתווך בינה ובין משקיעים ישראלים המעוניינים להשקיע במקרקעין בארה"ב. אין כל טענה ביחס למבקש בכתב התביעה המעלה זיקה כלשהי לישראל.

ה) המצאת כתבי בי דין היתה פגומה מיסודה.

5. ב"כ התובעת – קיי קפיטל התנגד לבקשה ונימוקיו העיקריים ה יו כדלקמן:
א) המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר. זוהי זכות דיונית השמורה לו אך יש לה השלכות.

ב) אין לקבל את הטענה ולפיה לא ניתן להשתית את ההיתר ההמצאה על עילת עשיית עושר והפרת חובת תום לב שכן פרק "הרקע העובדתי" בכתב התביעה מייחס לנתבעת חוסר תום לב ומרמה (סעיף 14) ו"הנתבעת כולל גם את הנתבע 2".

ג) בבסיס התביעה האישית נגד המבקש עומד סעיף 5 להסכם אשר מחיל על הנתבע את כל הוראות ההסכם באופן אישי.
לא יתכן שהנתבע יאמר שהוא חתם על ההסכם כמנכ"ל החברה ולא באופן אישי כאשר הסכים להכניס את סעיף 5 להסכם.

ד) מטרת הצדדים בחתימה על סעיף 5 היתה לכלול גם את בעלי המניות והשותפים שהמבקש הוא אחד מהם.
לכן הפרשנות האפשרית היחידה לאומד דעת הצדדים היא, כי הם התכוונו לתת עודף ביטחון לתובעת ולאפשר לתבוע את יחידי הנתבעת (סעיף 12 לתגובה).

ה) חילופי מיילים מוכיחים כי המבקש היה פעיל ביצירת הקשר עם משקיעים פוטנציאליים ומגדל בתוכה.

6. טענות המבקש בתשובה לתגובה:
א) נטל השכנוע בהתקיימות התנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט מוטל מחדש (de novo) על כתפי המבקשת – התובעת. כאשר כל ספק בדבר התקיימות התנאים יפורש לתובעת הנתבע הזר ונגד מתן ההיתר.

מפנה בין היתר לע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstary Company Ltd פ"ד נח (2) 465 (2004, ע"א 9725/04 אשבורן נ' CAE (4/9/07) (להלן: "עניין אשבורן") ורע"א 415/13 Roland Hecht נ' אדיר שפירא (10/4/13).

ב) רכישת סמכות בינלאומית לגבי נתבע הנמצא מחוץ לגבולות ישראל איננה עניין של מה בכך. לא מדובר בעניין פרוצדוראלי אלא מהותי ובמקרה דנן התובעת כשלה בהוכחת התנאים הנדרשים:
(1) לא הוכחה עילת המצאה נגד המבקש ברמת הוכחה של תביעה הראויה ל דיון.
התובעת כשלה בהוכחת שאלה רצינית שיש לדון בה.

(2) תצהירו של מר כבירי לא הניח תשתית עובדתית נדרשת על פי דין לצורך היתר המצאה ביחס למבקש.

(3) הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.

(4) כתבי בי דין לא הומצאו כדין למבקש.

התשובה לתגובה מבוססת על פסיקה ועל הוראות הדין ואני מציינת זאת כיוון שהחלטת בית משפט קמא שניתנה ביום 4/12/17 מתעלמת לחלוטין מתוכן התשובה לתגובה. (קיימת בהחלטה סקירת הטענות בבקשה ובתגובה לה. אין איזכור כלשהו של התשובה לתגובה).

7. החלטת בית משפט קמא:
בהחלטה מנמק בית המשפט קמא מדוע במקרה דנן יש לאשר את היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט גם ביחס למבקש.

א) באשר לקיומה של "עילת תביעה ראויה":
בית משפט קמא נסמך על סעיף 5 להסכם שמכוחו צורף המבקש כנתבע לתביעה.
בשל חשיבות סעיף זה לענייננו אצטט את סעיף 5 בנוסחו המקורי באנגלית:
"The term "White oak" shall indude any and all of the following White oak and/or any of companies held by it (Including their shareholders and/or any of their directors, managers of employees) and/or White oak 's shareholders and/or its associates"
בכתב התביעה תורגם סעיף 5 כדלקמן:
"המונח "ווייט אוק" יכלול כל אחד מהבאים: ווייט אוק ו/או כל חברה המוחזקת על ידה (לרבות בעלי המניות ו/או כל אחד מהדירקטורים, המנהלים או המועסקים שלה) ו/או השותפים של ווייט אוק".

כל עילת התביעה על פי כתב התביעה נגד המבקש באופן אישי התבססה על סעיף 5 להסכם (סעיף 17 לכתב התביעה).

בית משפט קמא קבע, כי משהודה המבקש שהוא נמנה על בעלי המניות של החברה, אזי "הנני קובע" שהמבקש הוא צד להסכם התיווך.
נקבע כי בית משפט קמא העמיק בחלופי מכתבי הדואר האלקטרוני בין הצדדים וקבע כי נחה דעתו שהמבקש לקח חלק פעיל בהתקשרות של החברה הנתבעת עם החברה התובעת.
בשים לב לכך שנדרשת בשלב הנוכחי רק עילת תביעה ראויה, נקבע כי קיימת עילת תביעה ראויה לתובעת.

ב) נקבע כי התקיימו במקרה דנן עילות תקנה 500 לתקנות:
(1) תקנה 500 (4) (ג) לתקנות על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי סעיף 14.

(2) תקנה 500 (5) לתקנות לפי סעיף 3 לחוזה יש לשלם תשלומים לתובעת

(3) תקנה 500 (7) לתקנות: ניתן להיעתר למבוקש גם כאשר מדובר בתביעות שעילתן הפרת חובת תום לב ועשיית עושר ולא במשפט.

נקבע כי לאור תניית השיפוט הייחודית בהסכם אזי ברור שהפורום הנאות להתדיינות הוא בישראל.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

8. ווייט אוק החתומה על ההסכם שבין הצדדים לא התנערה ואינה מתנערת מתניית השיפוט שנקבעה בישראל. היא התכבדה והגישה כתב הגנה מפורט ביחס לתביעה וההליך בעניינה מתנהל ויתנהל.

השאלה שבית משפט קמא היה צריך לבחון היא אינה השאלה – אם לפי הוראות הדין התקיימו התנאים להמ צאה מחוץ לתחום השיפוט ביחס לוויט אוק אלא ביחס למבקש – הנתבע 2 תוך בחינת הטיעונים לגביו.

9. ב"כ הצדדים חזרו במהות הדברים בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, על הטיעונים שנטענו בבית משפט קמא.
ב"כ המבקש ציין, כי נראה שהחלטת בית משפט קמא התעלמה לחלוטין מהתשובה לתגובה אשר הוגשה.
אין חולק על כך, שבהחלטה אין התייחסות לגופו של עניין לתשובה לתגובה.
ב"כ המשיבה בתגובתו אמנם לא יכול להצביע על התייחסות בהחלטה לתשובה לתגובה אך מציין כי על גבי התשובה לתגובה כתב כב' השופט סובל "עיינתי" (פתקית מיום 19/11/11 – א.כ.) מכאן הוא יוצא מנקודת מוצא ולפיה בית משפט קמא עיין בתשובה לתגובה.

בין כך ובין כך, התייחסות לגופו של עניין בהחלטה לתשובה לתגובה אינה קיימת מבחינה עובדתית.

לא מצאתי לנכון להחזיר את הדיון בהחלטה לבית משפט קמא על מנת לתת החלטה מנומקת תוך התייחסות לתשובה לתגובה, כיוון שאני סבורה שגם ללא התשובה לתגובה דין בקשת המבקש – הנתבע 2 לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ביחס אליו להתקבל.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים ניתנת בזה רשות לערער והערעור מתקבל לגופו מהנימוקים הבאים:
א) בשל מהות ההחלטה נשוא הבר"ע ובשים לב לכך שאי מתן אפשרות לערער על ההחלטה כבר עתה עשוי להוביל להליך מיותר, מצאתי לנכון ליתן רשות לערער.
כפי שכבר ציינתי לעיל, דין הערעור להתקבל לגופו באופן שבו יש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט ביחס למבקש.

ב) כאשר מבקש נתבע זר לבטל היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט אשר ניתן במעמד צד אחד, מתקיים דיון מחדש בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט (De novo).
נטל ההוכחה מוטל על מגיש הבקשה למתן היתר המצאה. עליו להראות כי עניינו נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה לפי תקנה 500 לתקנות. על התובע להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" ובמקרה של ספק פועל הדבר לטובת הנתבע ובית משפט לא יתיר את ההמצאה (ראה לעניין זה עניין אשבורן בסעיף 6 ובפסקי דין המאוזכרים שם).
נוסף לכך, על מבקש היתר ההמצאה לשכנע את בית המשפט שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה" לגופו של עניין.
כלומר, לגבי עילת התובענה עצמה.
כפי שנקבע בעניין אשבורן, גם אם מתקיימים תנאי תקנה 500, עדיין מסור לבית משפט שיקול דעת לבחון אם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין הצדדים.

ג) ומהכלל אל הפרט:
בענייננו, השאלה אם כתב התביעה מבסס עילת המצאה אישית נגד המבקש והשאלה – אם התקיימו מי מהחלופות של תקנה 500 לתקנות הן שאלות השלובות זו בזו , שכן קביעת בית משפט קמא ולפיה ההסכם בין החברות מחייב גם את הנתבע – המבקש באופן אישי זאת מכוח סעיף 5 להסכם, היא זו שהובילה לקביעה כי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה נגד המבקש באופן אישי .
כפועל יוצא מכך, שההסכם מחייב את המבקש באופן אישי אזי הופעלו החלופות בתקנה 500 בנוגע לקיומו של חוזה : הסכמה לתניית שיפוט בחוזה , מקום ביצוע התשלום לפי החוזה וכיוצ"ב.

אני סבורה, כי במקרה דנן ועל פני הדברים, לא ניתן לקבוע באופן כה נחרץ כפי שנעשה על ידי בית משפט קמא, כי סעיף 5 להסכם בין שתי החברות מחיל חבות אישית על כל אחד מבעלי המניות בחברה הנתבעת ו/או על האורגנים באותה חברה.
לא כך נכתב בהסכם.
בעלי המניות והאורגנים לא התבקשו לחתום באופן אישי על ההסכם וממילא לא חתמו עליו באופן אישי. כל ההסכם מנוסח כהסכם בין חברות.
אין דרישה לערבות אישית. בסוף ההסכם חותמים שלושה אנשים שהם בשר ודם, בשם שלוש חברות. המבקש חותם בשם ווייט אוק, תמיר כבירי חותם בשם קיי קפיטל ואדם נוסף חותם בשם חברת גלדן . כאשר נכתב לגבי המבקש שהוא CEO.

המבקש מפרש את סעיף 5 כסעיף שאינו אמור לחייב מי מיחידי ווייט אוק בתשלום כלשהו. לפי פרשנותו, סעיף 5 הוא סעיף הגדרות , שמגיע מיד לאחר סעיף 4 להסכם אשר קובע במפורש, כי הגורם היחיד שישלם את עמלת ההצלחה במקרה שיתמלאו התנאים לזכאות לאותה עמלה תהיה ווייט אוק.
סעיף 5 מטרתו היתה להבהיר שווייט אוק תצטרך לשלם עמלה גם במקרה שהעסקה הרלוונטית נעשתה באמצעות חברת בת או גורם אחר הקשור לווייט אוק.

סעיף 5 לא כולל שום התחייבות מצד בעלי מניות של ווייט אוק אשר אינם צד להסכם, לקחת על עצמם התחייבות אישית.

שתי הפרשנויות לסעיף 5 הן סבירות. ניתן אף לומר בזהירות המתבקשת, כי דרך הפרשנות של המבקש – הנתבע נשמעת הגיונית יותר.
אין זה המקום ואין זה השלב לקבוע מסמרות בעניין.
רק לאחר קיום דיון בהליך העיקרי לגופו של עניין והבאת ראיותיהם, ניתן לקבוע קביעות ומסמרות בעניין.

במקרה דנן, על סמך קריאת סעיף 5 להסכם הגיע בית משפט קמא לקביעה ולפיה על בסיס סעיף 5, ומאחר והמבקש לא מכחיש שהיה בעל מניות, אזי המבקש הוא צד להסכם.
אני סבורה, כי על סמך כתב הטענות לא ניתן להגיע לקביעה זו.
ככל ששתי הפרשנויות לסעיף 5 הן סבירות, אזי הנטל על התובעת – המשיבה להוכיח את טענותיה והספק פועל לטובת המבקש – הנתבע.
זאת ועוד, לא ניתן גם ללמוד מחלופי המיילים שהוחלפו בין החברות , על כך שהמבקש הוא צד באופן אישי להסכם.
חילופי מיילים בין חברות נעשים מטבע הדברים כחילופי מיילים בין אנשים, אשר כותבים את המיילים. חברה בע"מ איננה יכולה לכתוב בעצמה הודעת מייל מבלי שאנשים יכתבו את אותם מיילים.
חתימתו של המבקש על ההסכם בשם חברה בדיוק כפי, שעשה מר כבירי מטעם התובעת וכן כתיבת מיילים בכל הקשור להתנהלות בין החברות אין בה כדי להוביל ל קביעה ולפיה המבקש באופן אישי הוא צד להסכם.
על כן, מקובלים עלי טיעוני ב"כ המבקש ולפיהם במקרה דנן, כל ספק משמש לטובת המבקש . לפיכך, לא ניתן היה לקבוע כי קיימת "תביעה ראויה לטיעון" ביחס למבקש. על סמך הסכם שה וא אינו חתום עליו באופן אישי והוא אינו ערב לו.

ב"כ המשיבה הפנה בתגובתו לדברי כב' השופט גרוניס בעניין אשבורן (סעיפים 7-8) במסגרתם נקבע, כי לצורך בחינת עילת ההמצאה אין סיבה שבית משפט ינהל דיון ארוך לגבי עילת התובענה עצמה ואין סיבה שיטיל על המבקש נטל כבד בשלב המקדמי. כלומר – אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מקיף ומלא בעילת התובענה כפי שעוד ייעשה בגדר ההליך העיקרי. (סעיף 7 לתגובה).
מקובלים עלי בהחלט דברים אלו.
אך במקרה דנן, בפועל, בית משפט קמא בהחלטתו קבע מסמרות בנוגע לעילת התובענה.
נקבע כי המבקש חב אישית על פי ההסכם, כאשר זו עילת התביעה היחידה שמועלית נגדו בכתב התביעה.
אמנם לאחר ניסוח הדברים באופן של קביעה נחרצת , סויג בהחלטה כי בשלב זה של הדיון נדרשת עילת תביעה ראויה, אך לא ניתן להתעלם מהאופן הנחרץ שבו נקבעו הקביעות קודם לכן (סעיף 3 להחלטה).

ד) משמצאתי כי לא ניתן לקבוע על סמך לשון ההסכם בלבד כי המבקש מחויב באופן אישי על פי ההסכם, אזי לא ניתן היה להכליל לגביו את תקנות 500 (4) (ג) ו- 500 (5) לתקנות כפי שנעשה על ידי בית משפט קמא. תניית השיפוט המוסכמת על ווייט אוק לא חלה לגבי המבקש וכך גם הוראות סעיף 3 להסכם.

ה) נותר לבדוק, האם ניתן להחיל את תקנה 500 (7) לתקנות על המבקש, כפי שנעשה?
תקנה 500 (7) מאפשרת המצאה מחוץ לתחום כאשר:
"התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה".

בית משפט קמא קובע כי לפי "פסק דין קונפינו שר" (לא צוין מספר הליך ולא מראה מקום) ניתן לבסס עילה לפי תקנה 500 (7) גם בנוגע לתביעות שעילתן הפרת חובה תום לב במהלך משא ומתן .
נקבע, כי לגבי ווייט אוק ניתן לקבוע כי התנהלותה יכולה לעלות לכדי הפרת חובת תום לב ובשל סעיף 5 להסכם ניתן להחיל זאת גם על המבקש – הנתבע.

בבקשת רשות הערעור מציין ב"כ המבקש, כי בהעדר מראה מקום קונקרטי לאותו פסק דין "קונפינו שר" ניתן להניח, כי בית משפט קמא כיוון לדברים שנכתבו בספרה של המלומדת ט' קונפינו שר ,סמכות שיפוט על נתבע זר (תש"ס – 2000 ) שם בעמודים 105 וב- 107 יש התייחסות לנושא בנוגע לתביעות בעילה של חוסר תום לב במשא ומתן ,כאשר הטענה איננה רלוונטית כלל לענייננו. בכתב התביעה לא נטענו טענות לגבי חוסר תום לב בניהול משא ומתן וגם לא בתצהירו של מר כבירי אשר תמך בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט וגם לא נטען זאת בבקשה עצמה.
כאשר בוחנים את עילות התביעה בהקשר של תקנה 500 יש להידרש לנטען בכתב התביעה ובבקשה לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.
עיינתי היטב בכתב התביעה .טענות חוסר תום הלב אשר מיוחסות לוויט אוק הן ביחס לתקופה שלאחר חתימת החוזה (סעיפים 12-14 לכתב התביעה).
בסעיף 15 לכתב התביעה הוגדרו עילות התביעה: הפרת חוזה, אכיפת התחייבות וגרימת נזק לתובעת.
אין טענה לעשיית עושר ולא במשפט. אין טענה לניהול משא ומתן בחוסר תום לב. ממילא טענות אלו לא מופנות גם לגבי המבקש. בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט קיימת חזרה על הנטען בכתב התביעה. עילות התביעה בגינן התבקשה רשות להמצאה מחוץ לתחום השיפוט הוגדרו בסעיף 14 לבקשה כעילות בשל הפרת חוזה ואכיפת התחייבות המשיבה (סעיף 14 לבקשה).

כאשר קיי קפיטל הגישה בקשה להיתר מחוץ לתחום השיפוט היא ערכה הבחנה בנוגע לנתבעים השונים. כך למשל לגבי תקנה 500 (5) נכתב: "הנתבעים הפרו את החוזה בישראל". וגם סעיפים ו' ו- ז' נכתבו בלשון רבים: "הנתבעים".
לגבי תקנה 500 (7) השתמשה היי קפיטל בלשון יחיד "המשיבה".
זאת נוסף לעובדה שהבקשה אינה יכולה ליצור עילות תביעה שלא בה זכרן בכתב תביעה.
גם פסק הדין אליו היפנה ב"כ התובעת בבקשה למתן היתר ע"א (ת"א) 2331/01 Pratt Holdings Pty Ltd נ' מנשה אורי אינו יכול לסייע לו כיוון ששם נותחה עילת התנהלות שלא בתום לב במסגרת משא ומתן לחתימת חוזה.

במקרה שלפנינו לא זו עילת התביעה העומדת בפנינו.
ככל שמבקש ב"כ המשיבה להסתמך על פסק דין זה, ניתן להפנותו לנקבע שם על ידי כב' השופטת דותן בנוגע למבחן הנדרש לצורך "שאלה רצינית שיש לדון בה", שם הובאו הדברים שנכתבו בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין עמ' 248-247 .

לסיכום עניין זה:
עסקינן במבקש המתגורר בארה"ב. עובד בארה"ב. החברה שהתובעת התנהלה מולה היא חברה בארה"ב שעיסוקה במקרקעין בארה"ב. החוזה בשפה האנגלית. ללא פרשנות סעיף 5 להסכם שבין החברות אין עילת תביעה נגדו בכלל ובישראל בפרט.
בשל מסקנתי זו לא מצאתי לנכון להדרש לטענות הנוספות שהועלו ע"י המבקש.
בנסיבות אלו, אני סבורה, כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי אין להתיר למשיבה להמציא למבקש המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

10. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל לגופו.

ב) היתר ההמצאה למבקש מחוץ לתחום השיפוט בטל.

ג) המשיבה תשא בהוצאות המבקש ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ד) הערבון אשר הופקד על ידי המבקש יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

ה) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.