הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 39840-09-16

בפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת

המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")
ע"י עו"ד יעקב רהט

נגד

המשיב

ש.י.
ע"י עו"ד אנג'לו ניסים גניש

החלטה

1. לפני בקשת רשות לערער על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב (כב' השופט יובל גזית) מיום 4/7/16 בת.א. 35050-01-12 ולפיה נעתר בימ"ש לבקשתו של התובע – המשיב ומינה מומחה נוסף, אורתופד בתחום הברכיים.

2. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות, אף ללא צורך בתגובה.

3. התובע הגיש עוד בשנת 2012 תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") וזאת בגין שתי תאונות.
תאונה ראשונה – מיום 1/5/10.
תאונה שניה מיום 3/12/10.
מונו מומחים ע"י בית משפט, ובתחום האורתופדי מונה ביום 8/8/12 ד"ר אבידוב ליברמן.
ד"ר ליברמן הגיש חוות דעת מומחה ולאחר שנתבקש לבדוק שוב את המשיב הגיש חוות דעת משלימה.

4. בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 10/4/16 נחקר ד"ר ליברמן על חוות דעתו. בחקירתו נשאל שאלות גם לגבי הברך והשיב: "...לא ראיתי שהתייחסתי לברך". (עמ' 14 שורה 10 לפרוטוקול) אישר, כי המשיב התלונן בחדר מיון בעניין התאונה השניה בנוגע לברך.

השיב כי זהו אינו תחום התמחותו, וכאשר נשאל: "...להערכתך אם נביא מומחה מסוים לברך הוא יוכל להגיד תשובה אחרת?
השיב: "יכול להיות". (עמ' 14 שורות 27-28 לפרוטוקול).
ד"ר ליברמן נשאל שאלות נוספות לגבי הברך (למשל עמ' 16, 17 לפרוטוקול). הוא אף סבר כי אין צורך בבדיקה חוזרת. (עמ' 25 שורה 17 לפרוטוקול).

5. ביום 5/5/16 ביקש ב"כ המשיב למנות מומחה אורתופדי נוסף בתחום הברכיים וזאת לנוכח עדותו של ד"ר ליברמן.
המבקשת בתגובתה התנגדה למינוי. טענה, כי אין ראשית ראיה לפגיעה בברך ומהתיעוד הרפואי לא עולה ראשית ראיה שכזו.

6. כב' השופט גזית נעתר לבקשה למינוי מומחה כמבוקש לאחר עיון בטיעוני הצדדים ולנוכח האמור בחקירתו של ד"ר ליברמן.

מכאן הערעור שלפני.

7. ב"כ המבקשת טוען, כי ההחלטה איננה מנומקת ויש צורך בהנמקה כאשר מדובר במינוי מומחה רפואי נוסף בתחום שלגביו כבר ניתנה חוות דעת מומחה.
נטען, כי המשיב הוא זה שהחליט בדיעבד וזמן רב לאחר התאונות לנסות לקשור כאבי ברכיים לתאונה נשוא התביעה, וזאת שעה שקיים תיעוד רפואי ממנו עולה כי אין כך הדבר.

8. אין חולק על כך, שיש צורך לנמק החלטות שיפוטיות.
יפים לעניין זה דברי כב' השופטת חיות ברע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה (ניתן ביום 8/12/15) בסעיף 11 לפסק הדין:
"בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבותה של חובת ההנמקה ונפסק כי " כלל גדול הוא - כתוב או בלתי כתוב - כי בית משפט חייב לתת נימוקים להחלטתו" (ע"א 176/54 נחום נ' ועדת ערר לפי חוק הנכים ( תגמולים ושיקום), תש"ט-1949, פ"ד ט 617, 635 (1955); בג"ץ 7/83 ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לח(1) 673, 689 (1984); בג"ץ 142/70‏ ‏שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, ירושלים, פ''ד כה(1) 325, 334 (1971) וכן רע"א 8996/04 עודד שכטר נ' נציגות הבית המשותף ע"י שרה כץ, [פורסם בנבו] פסקה ט' (21.12.2004); כן ראו: תקנות 190( ב), 192 ו-460(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי). ההנמקה נועדה, בין היתר, "לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה של הערכאה הדיונית וכן על מנת לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה" (רע"א 6393/11 סולבר חצור בע"מ נ' מזל עזרא [פורסם בנבו] (8.11.2011) (להלן: עניין סולבר)). כמו כן משמשת ההנמקה כלי חיוני בידי השופט עצמו בגיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי ( אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)). על בית המשפט לפרט את נימוקי החלטתו מטעם נוסף והוא - מראית פני הדברים על מנת שלא ידבק בעשיית המשפט " אבק של שרירות" (ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 25, 30 (2002) והאסמכתאות שם; רות גביזון " בית המשפט וחובת ההנמקה" משפטים ב 89, 92 ( התש"ל)) וכדבריו של הנשיא לנדוי " שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין" (משה לנדוי " הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט" משפטים א 292, 303 ( התשכ"ח-התשכ"ט)).

באותו עניין נקבע מפורשות בהמשך סעיף 11, כי יתכנו מקרים שבהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת לא יהיו פגם מהותי ולא יוביל לביטול ההחלטה לגביה הוגשה בקשת רשות ערעור, ואף נקבע, כי התשובה לשאלה, מה היא הנמקה ראויה יכול שתשתנה מעניין לעניין ויש להכריע בכל מקרה לפי נסיבותיו, וכפי שנקבע בסוף סעיף 11 לפסק דין:
"בעניינים מסוימים תיחשב ההנמקה כראויה גם אם היא קצרה ותמציתית (עניין ארזי, 749-748) וכדבריו של בית משפט זה:
יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו (בג"ץ 7390/95 קרטה נ' המשנה לנשיא, כבוד השופט ש' לוין (לא פורסם) (להלן: עניין קרטה); ראו גם: עניין רודמן, שם; בג"ץ 1918/96 כהן נ' שופטת בית המשפט העליון ד' דורנר [פורסם בנבו] (8.9.1996); דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (16.7.2002)).

9. אני סבורה, כי בנסיבות העניין, ההחלטה מנומקת באופן שאינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור, ובוודאי שלא התערבות בהחלטת ביניים אשר נעשית רק כאשר השגה על ההחלטה בשלב ערעור על פסק הדין תוביל לנזק של ממש או שיהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים. וראה לעניין זה: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (ניתן ביום 8/12/15).
ההחלטה התקבלה רק לאחר שהמומחה הקיים בתחום האורתופדי העיד, וגם אישר, כי קיימת אפשרות שאורתופד אחר העוסק בתחום הברך יחשוב בצורה שונה ממנו.
בית משפט העליון כבר קבע לא אחת, כי יש לנקוט במשנה זהירות כאשר נדחית בקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי חוק הפלת"ד. ראה לעניין זה רע"א 4402/16 פלוני נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 21/8/16) וכן נקבע, כי במק רה של ספק, עדיף למנות מומחה ואולי יתברר כי המינוי היה מיותר, מאשר שלא למנות מומחה כאשר קיים ספק. (ראה גם רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ – ניתן ביום 30/5/12).

10. במקרה דנן, לאור הספק שהתעורר לאחר עדותו של המומחה הקיים בתיק, מצא בית משפט לנכון למנות מומחה נוסף. הוא ממילא יבחן את כל הטעון בירור, לרבות הספקות שמעלה ב"כ המבקשת בנוגע לקשר בין התאונה / תאונות ובין כאבי הברכיים.

11. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון ליתן רשות לערער.

12. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

13. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.