הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 39799-08-21

מספר בקשה:3
לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקש

יאיר נתניהו
ע"י עו"ד ד"ר יוסי כהן

נגד

המשיבים

1. אבי אלקלעי
ע"י עו"ד רון לוינטל

2.אבשלום זלינגר

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט השלום מיום 4.7.21 (כב' השופטת כוכבה לוי בת"א 59964-11-19) שדחה את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר הגנה ושבמסגרתו הוא חויב לשלם למשיב 1 סך של 250,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.

רקע עובדתי

בחודש נובמבר 2019 הגיש המשיב 1 (להלן: התובע או המשיב ) כנגד המבקש (להלן: הנתבע או המבקש ) וכנגד המשיב 2, תביעה כספית ע"ס של 500,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב . נטען כי הנתבע שיתף רשומות ( פוסטים) שפרסם המשיב 2.

עוד קודם להגשת התביעה, שלח ב"כ התובע מכתב התראה לנתבע וביום 17.10.19 השיב ב"כ הנתבע לב"כ התובע כי "לטענת מרשי הוא לא כתב מאומה אלא רק שיתף פוסט שאפילו לא קרא.. מרשי אינו מכיר ככלל את תוכן הפוסט וכמובן שאינו תומך באמור בו. ככל שמרשך נפגע משיתוף הפוסט אנא קבל את התנצלות מרשי".

כתב התביעה מוען למענו הרשום של הנתבע – רח' סמילנסקי 9 (בלפור 1) ירושלים שהוא בית ראש הממשלה. על פי אישור המסירה, דבר הדואר נמסר ל"איציק". לאחר שחלף המועד להגשת כתב ההגנה והנתבע לא הגיש כתב הגנה , הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה וטען כי התביעה הו מצאה לנתבע ביום 2.12.19.

ביום 28.2.20 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ולפיו חויב הנתבע בסך של 250,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך של 6,250 ₪ ו כן סך של 30,963 ₪ שכ"ט עו"ד.

ביום 5.3.20 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, היות שלטענתו נודע לו מאמצעי התקשורת שניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה (להלן: הבקשה). בבקשה טען הנתבע, שהוא מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה וכלל לא ידע שהוגשה כנגדו התביעה. לדבריו: "על פי הדין, מחובת הצדק לבטל את פסק הדין", אין על אישור המסירה מהדואר חתימה ושם של מקבל הדואר אלא מצוין רק השם "איציק" ולא מדובר במסירה כדין.

הנתבע טען בתצהירו כי: "מטעמים מובנים, לאף אדם במעון אסור לקבל דבר דואר כלשהו, לא במרוכז ולא בנפרד. יובהר, אף דבר דואר אינו יכול להימסר במעון אלא רק במשרד ראש הממשלה". לדבריו, אישור המסירה הוא כוזב ולא צורף תצהיר מוסר כמחויב על פי התקנות. הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", היות שהוא לא קיבל את התביעה.

ביום 12.3.20 החליט כב' הרשם הבכיר אבי כהן שלאור בקשתו של התובע לחקור את הנתבע על תצהירו, יש לקיים דיון. בהחלטתו נקבע גם כי:

"במקרה שלנו הנתבע 1 טוען למעשה אך ורק כי יש לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", משמע הנתבע 1 השליך את יהבו על נושא חוקיות ועצם מסירת מסמכי התביעה לידיו. הנתבע 1 נמנע מלטעון טענות הגנה (ודאי לא באופן מפורט כנדרש) לגוף התביעה".

כב' הרשם הבכיר הציע לצדדים בשולי ההחלטה, שפסק הדין יבוטל והנתבע יוכל להגיש כתב הגנה בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 5,000 ש"ח. למחרת, הודיע הנתבע שהוא דוחה הצעה זו.

ב"כ התובע הודיע שהוא מבקש לזמן לדיון שיתקיים את מוסר ומקבל דבר הדואר ולצורך כך הוא ביקש מביהמ"ש לזמן לעדות את עובד משרד ראש הממשלה שחתם על אישור המסירה וכן את עובד הדואר שביצע את המסירה למעון ראש הממשלה.

ביום 3.12.20 הגיש הנתבע "בקשה לתוספת תצהיר לבקשה לביטול פסק דין ולתיקון הבקשה" (להלן: הבקשה לתיקון). לבקשה צורף תצהיר של סמנכ"ל ראש אגף ביטחון וחירום במשרד ראש הממשלה (להלן: הסמנכ"ל) הכולל הסבר מדוע התביעה לא התקבלה אצל הנתבע. בתצהיר זה צוין שדבר הדואר שמוען לנתבע התקבל במשרד הראשי ביום 2.12.19. בתצהיר אף פורט הנוהל של קבלת דואר במעון ראש הממשלה.

ביום 10.3.21 התקיים דיון בבקשה לתיקון ומסגרתו נחקר הנתבע והסמנכ"ל. בסיום הדיון ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא הדוחה את הבקשה לתיקון. בהחלטה נקבע בין היתר כי:

"לא מצאתי כל הצדקה ולא שוכנעתי כי היה מקום מלכתחילה להגיש בקשה לתיקון הבקשה באיחור כה ניכר ביחס להחלטת כב' הרשם אבי כהן מיום 12.3.20.... הבקשה המאוחרת אשר הוגשה בדצמבר 2020 לתיקון הבקשה לביטול פסק דין, אינה מגלה כל עילה לתיקון הבקשה 9 חודשים לאחר החלטתו של כב' הרשם אבי כהן... בהחלט שוכנעתי כי דבר הדואר הרשום אשר על פי התיק הממוחשב כלל את כתב התביעה, הומצאה כדין למשרד ראש הממשלה, הגם שמוען לכתובת מגוריו של הנתבע על פי מרשם האוכלוסין".

בית המשפט קמא הורה לצדדים להגיש סיכומים קצרים ביחס לבקשה "המקורית" לביטול פסק הדין וביום 4.7.21 ניתנה החלטתו שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין וחייבה את הנתבע בהוצאות בסך של 29,250 ₪ (להלן: ההחלטה).

הנתבע לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור. בנוסף לבקשת רשות הערעור, הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אשר הועברה להכרעתי במסגרת תורנות פגרת הקיץ.

תמצית ההחלטה

בקשת הנתבע היא בקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק בלבד "מבלי להצביע כהוא זה על סיכויי הגנה או סיכויי הצלחה להגנת המבקש... המבקש, במהלך חקירתו לפני, לא רק שלא הצביע על סיכויים כלשהם להגנה כלשהי, אלא שהקל ראש בכבודו של התובע ובאפשרות לפגיעה בכבודו".

כתב התביעה נשלח בדואר רשום ומוען לכתובתו הרשומה של הנתבע במשרד הפנים, שם התגורר הנתבע. הוכח שדבר הדואר "נמשך" בפועל, עבר את כל התהליכים הב יטחוניים והושם בתיבה שמיועדת לשוכני מעון ראש הממשלה. התובע "לא טרח לברר או להביא ראיות שיתמכו בטענתו כי דבר הדואר לא נמסר לו... המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי לא נמסר לו ואף לא לטעת ספק בדבר מסירתו כדין לשוכני מעון ראש הממשלה ובכללם המבקש. מאחר וכאמור בפני בקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק – בטענת אי מסירה בלבד – דוחה את הבקשה ".

הנתבע חויב בהוצאות התובע בסך של 29,250 ₪.

תמצית טענות המבקש

"סיכויי הערעור כמעט מוחלטים והנזק שייגרם למבקש ממימושה הוא כה גדול, עד שהוא עלול לקרוס כלכלית". המשיב לא הגיש ולו תצהיר אחד התומך בבקשותיו ובתגובותיו והוא אף "ביטל בהיחבא ושלא כדין עדות של עד שזומן ע"י בית המשפט". בית המשפט קמא כלל לא חקר את המשיב על נזקיו הנטענים ונזקו כלל לא הוכח. בית המשפט קמא אף התעלם מכך שהמבקש "נבחר" מתוך אלפי משתפים "באופן המהווה אכיפה בררנית וחסרת תום לב". ביהמ"ש קמא לא הבחין גם בין שיתוף לפרסום למרות שהמבקש רק שיתף.

בית המשפט קמא סטה ללא כל סיבה מוצדקת מההלכה לפיה יש לנהוג ברוחב לב בבקשות לתיקון כתבי טענות ויש לפעול בגישה ליברלית והוא דחה שלא כדין את הבקשה לתיקון. לא הוכח גם מה היה במעטפה שנמסרה לכאורה למעון ראש הממשלה ו המשיב אף סיכל את זימונו של עד מרכזי – מר אברהם שרגאי, לאחר שהוא זומן ע"י בית המשפט ובית המשפט קמא התעלם מכך . גם מעדות הסמנ"ל עולה שהמבקש לא קיבל את התביעה והמחדל של אי הבאת העד ממעון ראש הממשלה רובץ דווקא לפתחו של המשיב .

הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב פסק הדין "הוא משמעותי ביותר עד בלתי הפיך" ומאידך, למשיב לא ייגרם נזק אם ימתין מספר חודשים לתשלום הסכום שנפסק בפסק הדין. "למבקש אין את האמצעים הכספיים לשם תשלום פסק הדין, אין לו את היכולת להשיג את סכום פסק הדין והנזק שייגרם לו אם ההחלטה לא תעוכב הוא גדול מנשוא".

המשיב פעל בחוסר תום לב מובהק ועשה שימוש לרעה בהליכי משפט. "סיכויי הבקשה והערעור "גבוהים מאוד...כמעט אבסולוטים" ומאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק. אם הערעור יתקבל "יתקל המבקש בקשיים בהשבת מצב הדברים לקדמותו".

תמצית טענות המשיב

המבקש הגיש תצהיר שקרי שבו טען שאין בידו לשלם את הסכום שנפסק ואולם במסגרת הליך הוצאה לפועל שמתנהל נגדו בגין אי תשלום הוצאות, התברר שיש בחשבונותיו סכום של מעל מיליון ₪. המשיב צירף לתגובתו דפי חשבון שמהם עולה שלמבקש יש בחשבון עו"ש אחד מעל 100,000 ₪, בחשבון עו"ש שני מעל 500,000 ₪, בחשבון נוסף כמעט 80,000 ₪ ובפיקדונות כמעט 350,000 ₪.

בבקשה לעיכוב ביצוע יש לבחון את מצבו של המשיב, שמא לא יוכל להשיב את הסכומים שיקבל אם יתקבל הערעור ואולם המבקש לא טען כלל ולא הוכיח שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים ככל שהערעור יתקבל. בנוסף, בקשת רשות הערעור הוגשה בשיהוי ניכר, רק ביום 17.8.21 , ללא פירוט מצבו הכלכלי "בעודו נופש ברגעים אלו בהוואי, בחוף פרטי בחסות מיליארדר".

המבקש כלל לא טען בבקשה ובתצהיר שבמעטפה לא היתה התביעה והוא טען שכלל לא קיבל מעטפה. המבקש אף לא טען כל טענת הגנה ל גוף התביעה ושם את כל יהבו על ביטול מחמת הצדק. הנתבע עתר לביטול פסק הדין מטעמי צדק בלבד בטענה שקרית כאילו הוא לא קיבל את כתב התביעה ולא עומדת לו כל הגנה על פי חוק איסור לשון הרע. אף העד שהובא מטעמו העיד שדבר הדואר התקבל במשרד ראש הממשלה והגיע למעון הרשמי כשברור שמדובר במקום מאובטח שבו "אין ולו חלקיק סיכוי כי יעלם דבר דואר". הלכה היא שכלל לא ייטה בית המשפט לעכב ביצוע ומקרה דנן אינו חריג, במיוחד שסיכויי הערעור "אפסיים עד כדי לא קיימים".

המשיב, אשר הוא זה שזימן בתחילה עד נוסף, לא היה זקוק עוד לעדותו לאור תצהירו של הסמנכ"ל וזכותו היתה לוותר על זימונו לעדות. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, הסכום שנפסק אינו גבוהה ביחס לאיתנותו הכלכלית של המבקש ויש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה

כלל הוא, שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 145 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תש ע"ט - 2018). הצידוק העומד בבסיס כלל זה, נעוץ בזכותו של בעל דין שזכה בתביעתו, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר קבלת פסק הדין המזכה. לצד כלל זה, ישנם מקרים יוצאי דופן המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין. מטרתו של עיכוב הביצוע ה יא לשמור על המצב הקיים, כאשר עולה חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. (ח' בן נון וט' חבקין, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית (2012), 368-369 (להלן: בן נון וחבקין); ע"א 10013/17 דוד אמסלם נ' ישראל קרול (20.8.18) פסקה 4).

על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין לשכנע את ביהמ"ש בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, והשני – כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, כלומר, עליו להראות שישנו חשש של ממש שיהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור לאחר שכבר בוצע פסק הדין של הערכאה הראשונה. בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה הנוגעת לסיכויי הערעור, ולהפך. (ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (1.9.11) פסקה 8).

באשר לעיכוב ביצוע פסק דין כספי - הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, מאחר שמימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178, 182 (2002); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) עמ' 1117 להלן: גורן). על מבקש עיכוב הביצוע של פסק דין כספי לשכנע שבמידה שלא יעוכב פסק הדין, יהיה קושי לגבות בחזרה את הכספים שישולמו מכוח פס"ד ככל שהערעור יתקבל. אם מוכח שדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תביא לקריסתו הכלכלית של המערער או תגרום לו לנזק רב, ומנגד הנזק שייגרם למשיב אם לא יעוכב הביצוע הוא קטן יותר – ייטה ביהמ"ש לעכב את הביצוע. (בן נון וחבקין, 372).

במקרה דנן, מבלי שאני קובע כל מסמרות, לא ניתן לומר שסיכויי הערעור "כמעט מוחלטים" כפי שטוען המבקש, למרות שאכן קיימת גישה ליברלית ו"רחבת לב" בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובמקרים רבים בית המשפט נעתר לבקשות מסוג זה על מנת לאפשר לבעל הדין את יומו בכפוף לתשלום הוצאות. בעניינינו, ההחלטה מבוססת בין היתר על קביעה עובדתית שאושרה ע"י העד מטעם המבקש - הסמנכ"ל – שהצהיר שדבר הדואר התקבל במשרד הראשי ביום 2.12.19 והועבר ל"מגירת המעון הרשמי" ו"כנראה הועבר לחלוקה על פי הנוהל... מזכירות המעון... אמורה באמצעות אב הבית, נהג או בעצמן, למשוך את הדואר מהמגירה" (סעיפים 8.3-8. 6 לתצהירו) .

כמו כן, אף בבקשה לתיקון ולא רק בבקשה, לא נטען במפורט מה עילות ההגנה לגוף התביעה ולא פורטו נימוקי הביטול מכוח שיקול הדעת. כאמור, איני מביע כל דעה לגוף בקשת רשות הערעור ואולם לא ניתן לומר שהיא חפה מקשיים. יש גם להתחשב בעובדה כי : " בכל הנוגע להשגה על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין, על המבקש לצלוח ראשית את המבחן המקדמי לקבלת רשות ערעור בהתאם לאמות המידה שנקבעו..." (ע"א 7882/14 דוד הרון ואח' נ' שלומי (סלמן) עובדיה ואח' (27.11.14) .

גם כשנבחן את מאזן הנוחות, הוא אינו נוטה לטובת המבקש. המבקש לא טען כלל ולא הביא ולו בדל ראייה לכך שאם הערעור יתקבל לא ניתן יהיה לגבות חזרה מהמשיב את כספי הפיצויים. המבקש התעלם לחלוטין מרכיב זה ולא התייחס אליו כלל. זאת, למרות שחובתו היתה להוכיח רכיב זה לצורך מתן עיכוב ביצוע. שהרי, "כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת" (ע"א 9750/05 חי אליהו נ' יצחק אלנר 14.02.2006)‏ )". נטל השכנוע מוטל לפתחו של המבקש, ואין זה נטל קל (גורן, 1106).

בנוסף, המבקש לא הביא ולו בדל ראייה לטענתו שהוא עלול "לקרוס כלכלית" אם לא יעוכב פסק הדין וכי אין לו את האמצעים הכלכליים לפרוע את הפיצוי שהוטל עליו . כפי שנקבע ברע"א 6280/14 שרית טישלר נ' יוסי חטיאל ואח' (6.10.14): " הכללי הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של המערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע" והחריג לכך הוא מצב שבו אי העיכוב יביא להתמוטטות כלכלית (ראו גם: בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997)). המבקש לא צירף תלושי שכר או דפי חשבון או תמצית יתרות או תצהיר רכושי אחר המלמד על מצבו הכלכלי וטענותיו נטענו בעלמא ללא כל ביסוס. יתר על כן, המשיב צירף לתגובתו דפי "מידע בנושא נכסים בבנקים" מיום 25.7.21 שהועברו אליו במסגרת תיק הוצל"פ שהוא מנהל כנגד המבקש ומהם עולה שברשות המבקש כמיליון ₪ נזילים.

סיכומו של דבר: מקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע פסק דין כספי, למרות שמדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד וללא שהתביעה נדונה לגופה. הן סיכויי הערעור והן מאזן הנוחות לא נוטים לטובת המבקש.

הבקשה נדחית אפוא.

המבקש ישלם את הוצאות המשיב 1 בסך של 7,500 ₪.

ניתנה היום, י"ט אלול תשפ"א, 27 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.