הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 37983-02-21

בפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המערערים

  1. הגלידה מול הקניון בע"מ
  2. ח. ה . א .
  3. איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יובל ראובינוף ואח'

נגד
המשיבים

1. מיסטרל ציוד למסעדות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אביב קמחי
2. ח. מ .
ע"י ב"כ עוה"ד טל פרחי
3. אקיפ, החברה לציוד מלונאי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות'

פסק דין

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו, כב' סגן הנשיא, השופט ישי קורן, מיום 18.1.21, בת"א 49058-12-16 , שבה דחה את בקשת המ בקשים לסילוק ההודעה לצד ג' שנשלחה אליהם, על הסף.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

המשיבה 2 (להלן: "התובעת") נפגעה בתאונת עבודה , ביום 21.11.14, בעת שעבדה בגלידריה של אחיה, המבקש 2, שעבד תחת חברה, היא המבקשת 1. המבקשת 1 הייתה מבוטחת על ידי המבקשת 3.

כתוצאה מהאירוע נפגעה התובעת בעינה ואיבדה את הראייה בה. לטענתה היא סובלת לצד נכות בגין העיוורון גם מנכות נפשית.

התובעת הגישה תחילה את תביעתה לבית משפט קמא כנגד המשיבה 1, בטענה שסיפקה לגלידריה מ כשיר הקצפה לא תקין. בהמשך ביקשה לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת המשיבה 3 בטענה כי היא הייתה היבואנית של המ כשיר.

התובעת בחרה שלא להגיש את התביעה כנגד אחיה, החברה באמצעותה פעל, והמבטחת שלה, גם לאחר שטענות בעניין זה עלו מטעם המשיבות 1 ו – 3.

המשיבות הגישו הודעה לצד ג' כנגד המבקשים בטענה כי ככל שיימצא שהן חייבות בפיצוי התובעת, הרי שהן זכאיות לשיפוי מהמבקשים.

המבקשים הגישו כתב הגנה להודעות לצד ג'.

בשלבים מאוחרים של הדיון ועובר לקביעת התיק לשמיעת הראיות, הודיעה התובעת כי מקובל עליה שהפיצוי לו היא זכאית אינו עולה על תגמולי המל"ל שהיא מקבלת ותוסיף לקבל, ועל כן מדובר בתביעה לתשלום פיצוי בשיעור שלא יעלה על 25% מסכום הנזק.

לאור הודאת התובעת פנו המבקשים וביקשו לסלק על הסף את ההודעות לצד ג' שנשלחו אליהם, מן הטעם כי בנסיבות אלו לא יוכלו שולחות ההודעה לחזור עליהם לשיפוי. זאת מאחר ועל פי סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") זכאי העובד שנפגע לתוספת של 25%, רק מצד ג' והמעביד אינו בא בגדר צד ג' מכוח סעיף 82 לחוק.

בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטתו נשוא הערעור שבפניי וקבע:

"ניתן בזה תוקף של החלטה להודעת התובעת לפיה לא תטען התובעת לנזק שעולה על סכום תגמולי המל"ל, ובהתאם לכך לא תהיה התובעת זכאית לסכום שעולה על 25% מסכום הנזק, כפי שיקבע על ידי ביהמ"ש, ותהיה זכאית לכל היותר לרבע מסכום הנזק, מתוך החלק היחסי של סכום הנזק הכולל בשיעור חלקה של הנתבעת באחריות, כפי שיקבע ביהמ"ש אם בכלל.
אני דוחה את בקשת צדדי ג' 1 ו – 2 לסילוק ההודעה או ההודעות נגדם על הסף. ברור לכל שלצורך הכרעה בתביעה על פי גדרי המחלוקות שהוגדרו לעיל , יש הכרח לקבוע את חלוקת האחריות בין המעורבים השונים, לרבות ובעיקר המעסיקים של התובעת. אינה דומה קביעה בדבר חלוקת אחריות בין בעלי דין לקביעה כאמור ביחס למי שהוא בעל דין לעומת מי שמופיע בהליך כעד בלבד. בהיבט הפורמלי אני מקבל לחלוטין את ההפניה שאליה הפנה בא כוח צד ג' 3, לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שאינן שונות בעניין זה באופן מהותי מן התקנות הישנות ובכללו של דבר, מדובר בבעל דין דרוש שיש הכרח להותירו בהליך זה כבעל דין לצורך קביעת חלוקת האחריות, גם אם אין הוא חשוף באופן ישיר לתביעה כספית או לתביעת שיפוי בהליך זה."

טענות המבקשים

אין עילת תביעה כנגד המבקשים לאור סעיף 330 לחוק ומכאן שגם אם יתקבלו כל טענות שולחות ההודעה - דינן של ההודעות נגדם להידחות.

אין צורך בהותרת המבקשים כצד להליך על מנת לברר את הסוגיות העובדתיות. המבקשים הודיעו לבית משפט קמא כי יעידו בפני בית המשפט. גרסת המבקשים ידועה ונתמכה בתצהיר של המבקש 2 שהוגש זה מכבר לבית משפט קמא.

הותרת המבקשים כצדדים בהליך תגרור אותם להוצאות מיותרות של ניהול ההליך, לרבות דיוני הוכחות והגשת סיכומים כאשר בפועל ההודעה נגד ם תדחה.

פרשנות תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות" ) אינה מאפשרת צירוף המבקשים כצדדי ג' כשאין תוחלת לתבוע מהם שיפוי.

על כן יש לקבל את הבקשה ולהורות על סילוקן של ההודעות לצד ג' על הסף.

טענות המשיבה 1

התובעת נמנעה מלהגיש תביעתה גם כנגד המ בקשים מחמת שהמבקש 2 הינו אחיה. זאת הגם שתיקנה א ת תביעתה במרוצת השנים חמש פעמים, כאשר היא מוסרת גרסאות שונות לאופן התרחשות התאונה.

ההודעה לצד ג' שנשלחה למבקשים, נשלחה עובר להודאת התובעת.

יש להותיר את ההודעה על כנה שכן היא תייעל את הדיון וחקר האמת לצד שמירה על עקרונות דיוניים בהם ההודעה מפיחה חיים ואילו במחיקתה עשויות המשיבות להימצא נפסדות דיונית.

יש לבחון את סוגיית ההודעה לצד ג' בהתאם לתקנה 22 לתקנות החדשות, שבה יש תוספת שלא הופיעה בתקנה 216 לתקנות הישנות , והיא שניתן להגיש הודעה לצד ג' גם כנגד מי ש "מתקיים קשר עובדתי או משפטי משותף בסוגיה שבינו ובין הצד השלישי, הכרוכה בנושא התובענה."

לא ניתן להתעלם מהסיפא של התקנה שמושתתת על טעם אחר לגמרי שאינו תלוי כלל ועיקר בסוגיית השיפוי ומתן סעדים שונים.

אין מקום להותיר את המבקשים אדישים לתוצאה, אלא ראוי שיגישו ויציגו ראיות פוזיטיביות מהן ניתן יהיה להסיק על חלוקת האחריות.

בהעדר הודעה לצד ג' אין למשיבה זכות קנויה כי בית משפט יברר את מערכת היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם. מתן הודעה לצד ג' מונע עמימות וחוסר בהירות באשר לחזית המחלוקת בין הנתבעים.

משכך יש להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.

טענות המשיבה 3

בית משפט של ערעור ממעט להתערב בהחלטות מסוג זה שנוגעות לאופן ניהול ההליך.

ישנה חשיבות רבה לקיומו של "מעשה בי-דין" בכל הנוגע לשיעור האחריות של המעביד לתאונה. ככל שתסולק ההודעה לצד ג' כלפי המעביד והוא ישמש כעד בלבד במסגרת התביעה של התובעת, הרי שקיים חשש אמיתי וממשי כי לא יראה עצמו מחויב וקשור לקביעות ולמסקנות בית המשפט בפסק הדין שיינתן , בכל הנוגע לחלוקת האחריות , ויטען כי אינן מהוות מעשה בי-דין כלפיו. מכאן , שאם תוגש בעתיד תביעה נוספת כמו למשל תביעת המל"ל, כי אז יהיה צורך לברר מחדש את שאלת האחריות וחלוקתה.

החלטת בית משפט קמא מתיישבת עם הוראת הדין בתקנה 22 לתקנות החדשות ועם הוראת הדין בתקנה 216 לתקנות הישנות. זאת מאחר ובשתי התקנות קיימת האפשרות לשלוח הודעה לצד ג' גם כנגד מי שקיימת בינו לבין הנתבע פלוגתה הכרוכה בנושא התובענה.

מכאן שיש להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.

עמדת התובעת

התובעת הותירה לשיקול דעת בית משפט את ההחלטה שכן היא אדישה לה.

דיון

הכלל הוא שבית משפט של ערעור ימעט להתערב בהחלטות שעניינן דחיית בקשות לסילוק על הסף. לעניין זה ראו בין היתר את דבריו של כב' השופט עמית ברע"א 8271/19 אדמה מכתשים בע"מ נ' מקסימה, המרכז להפרדת אויר בע"מ ואח', מיום 11.3.20 (להלן: " עניין אדמה מכתשים").

חרף זאת ולאחר שעברתי על הבקשה לרשות ערעור, על תגובות הצדדים ועל החלטת בית משפט קמא, ראיתי ליתן רשות ערעור, לדון בערעור ולקבל את הערעור וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

אין חולק כי המבקשים אינם צפויים לשאת בתשלום כלשהו בהליך בבית משפט קמא, אף אם ייקבע כי האחריות המלאה נופלת לפתחם. זאת לאחר שבספטמבר 2020 הודיעה התובעת כי היא מצמצמת את תביעתה לאותם 25% מהנזק, כפי שיוכח, לכל היותר.

עוד אין חולק כי נכון להיום, למעלה משש שנים לאחר קרות האירוע נשוא התביעה, לא הוגשה תביעת המל"ל בגין תגמולי המל"ל שה וא משלם וישלם לתובעת.

כך גם אין חולק כי המבקש 2 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וניתנה התחייבותו כי הוא יעיד במשפט ככל שיוזמן על ידי מי מהצדדים.

לבסוף, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובעת בחרה שלא לתבוע את המבקשת 1, החברה שבבעלות אחיה או את אחיה, חרף הידיעה כי קיים ביטוח שנעשה על ידי המבקשת 3.

בהינתן נתונים אלו יש לבחון האם יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בנסיבות המיוחדות של תיק זה.

בית משפט קמא קבע כי בפן הפורמלי מקובלת עליו הטענה כי אין הבדל מהותי בין תקנה 216 לתקנות הישנות לבין תקנה 22 לתקנות החדשות.

עיון בדברי ההסבר לנוסחן החדש של התקנות לא מעלה כי הייתה כוונה ליצור שינוי בהסדר שהיה קבוע בתקנות הישנות.

הן על פי תקנה 216 הישנה והן לפי תקנה 22 החדשה נמצא כי ניתן להגיש הודעה לצד ג' גם כאשר העניין שבין שולח ההודעה לצד ג' לבין צד ג' מקיים קשר משפטי או עובדתי משותף לסוגיה שבין התובע לנתבע, שולח ההודעה.

ובמה דברים אמורים? למשל כאשר עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזק שהגיש תובע כנגד נתבע וזה האחרון שולח הודעה לצד ג' כנגד בעל חוזה שלו שהתחייב בחוזה לשפותו בכל נזק שייגרם לצד ג' במקרקעין שלו וכדומה. או תביעה כנגד מזיק ששולח הודעה לצד ג' למבטחת שלו שמתנערת מחבותה מכוח הפוליסה לתת לו כיסוי ולייצגו בהליך.

במקרים דוגמת אלו, עומד כנגד צד ג' החשש שיידרש לשאת בתוצאות פסק הדין ולשלם לשולח ההודעה שיעור כלשהו מהסכום שנדרש שולח ההודעה לשלם לתובע. במקרים אלו נדרש הצד השלישי להתגונן ולנהל את ההליך כדי למנוע את חיובו או כדי להביא לכך שיידרש לשלם רק את הסכום שהוא אחראי לו ולא יותר. משכך הוא נדרש להוציא הוצאות משפט בדמות שכר טרחת עורך דין מייצג, עלויות חוות דעת ועוד.

במקרה דוגמת זה שבפניי שבו לעת הזו (לאור הצהרת התובעת שצוטטה לעיל) אין שולחות ההודעות לצד ג' מבקשות להיפרע את חיובן, ככל שיוטל עליהן, מהצד השלישי, המבקשים שבפניי, הרי שהעילה להותרת המבקשים אינה נובעת מרצון לשיפוי או השתתפות בחיובי פסק הדין לכשיינתן.

לטעמי אין תקנה 216 הישנה ולא תקנה 22 החדשה מאפשרת שליחת הודעה לצד ג' כנגד צד שאין כלפיו דרישה כספית בשלב הזה. אין להגיש הודעה לצד ג' כנגד צד רק כדי לחייבו למסור תשובות לשאלון או פרטים אחרים. לכך ישנם פתרונות אחרים בדין.

מכאן שאין בידי לקבל את קביעת בית משפט קמא כי לא הרי קביעת חלוקת האחריות בין צדדים שחלקם אינם צד להליך לבין קביעה כאמור כשהם צד להליך.

בתביעות שיבוב של המדינה או של חברות ביטוח, אין זה נהוג לשלוח הודעות לצד ג' כנגד הניזוקים עצמם. שהרי כל טענה שעומדת למזיק כנגד הניזוק עומדת לו גם כנגד משובב הנזק. כך למשל בתביעת שיבוב של משרד הביטחון כנגד מזיקים, אין זה מקובל לשלוח הודעה לצד ג' כנגד אותו חייל שניזוק. זאת גם אם יידרש במהלך המשפט לקבוע את מידת אחריותו או אשמו התורם לקרות הנזק.

הוא הדין מקום שאחד מהצדדים פושט רגל או חברה שנמצאת בפירוק. בית משפט יידרש לקבוע את שיעור אחריותו של צד זה הגם שלא ניתן לתבוע אותו והוא אינו מהווה צד להליך.

לעיתים יהיה מקום לשלוח הודעה לצד ג' כנגד ניזוק אם בינו לבין המזיק ישנו הסכם שיש בו כדי לשנות את קביעת האחריות מכוח דיני הנזיקין בלבד. אלא שבמקרים אלו יכול שהניזוק אכן יימצא נדרש לשלם לשולח ההודעה. לא כך בענייננו.

במקרה שבפניי אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט עמית בעניין אדמה מכתשים שבו לא מצא תוחלת בהותרת ההודעה לצד שלישי על כנה מאותו טעם כי כנגד אותם צדדים שלישיים לא ניתן יהיה ליתן שום סעד אופרטיבי.

אין חשש כי בהעדר המבקשים כצדדים לתיק לא ניתן יהיה לקבוע את מידת אחריותם. ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט גרוסקופף ברע"א 7848/18 מדינת ישראל (משרד התחבורה - רשות הספנות והנמלים) נ' פלונית, מיום 21.12.18 שמתייחסים למצב בו התובע התפשר עם חלקם של הנתבעים החייבים ונותר חייב שלא התפשר. כלפי זה האחרון יצטרך התובע להוכיח גם את חלקם של החייבים שהתפשר עמם, ומכל מקום לא יוכל ל היפרע אלא בניכוי חלקם של אלה עמם התפשר.

ניתן להקיש מן המקרה שם למקרה שבפניי. במקרה שבפניי בחרה התובעת, ביודעין ומתוך כוונה, שלא לתבוע את מלוא המזיקים הפוטנציאליים. את המעביד שהיה צריך להדריך אותה בעבודה וסיפק לה את המכשיר ממנו נפגעה – בחרה שלא לתבוע. ניתן לראות בכך כאילו התפשרה עמו בסכום אפס. עובדה זו לא תעמוד למשיבות לרועץ שכן בעת ניהול ההליך תידרש התובעת גם לדיון בשאלה מה היה חלקו של המעביד לקרות הנזק שנגרם לה. מכאן שלא ייגרם נזק למשיבות מן העובדה שהמעביד אינו צד להליך.

ב"כ המשיבה 3 מבקש להיתלות בדבריו של כב' השופט גרוסקפף ברע"א 5562/20 דורון אביב ואח' נ' מדינת ישראל ואח', מיום 26.10.20 בסעיף 19 להחלטה. אלא שהאמור באותו סעיף אינו אלא אוביטר דיקטום, שאינו נדרש כלל להכרעה בהליך שם, שעניינו היה שיעור תשלום האגרה בהודעה לצד ג' במסגרת תביעה נגזרת. יתרה מכך, כב' השופט גרוסקופף מפנה לעניין אדמה מכתשים שהוזכר לעיל שממנו יש ללמוד כי אין מקום להודעה לצד ג' כנגד צד שלא ניתן ליתן נגדו סעד אופרטיבי בהליך המתנהל.

מנגד, הותרת המבקשים בהליך משמעה הטלת הוצאות ניהול המשפט עליהם לשווא. זאת הגם שעד עתה כבר הוציאו הוצאות על הגשת כתב הגנה, הכנת תצהיר עדות ראשית ועוד. בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה לבית משפט קמא, לא ביקשו המבקשים שבפניי כי ייפסקו להם הוצאות אלא הסתפקו בבקשה לסילוק על הסף מהמשך ניהול ההליך. בהגינות רבה לא התבקשו הוצאות שכן עד למועד הצהרתה של התובעת, היו המבקשים צד ראוי ונחוץ בהליך.

במקרה כאן כל שמבקשות המשיבות הוא לחייב את המבקשים לנהל בהליך זה, הליך שטרם בא לעולם ושאם יגיע יהיו הן פטורות מהוכחת טענותיהן שוב. הכוונה היא כמובן לתביעת שיבוב של המל"ל. כאמור עד היום לא הוגשה תביעה כאמור.

לטעמי אין זה ממן הצדק וההגינות לכפות על צד ל היכנס להוצאות ניהול הליך רק מחמת שאולי בהמשך תוגש נגדו ונגד שולחי ההודעה כלפיו, תביעה. במקרה שבפניי על אחת כמה וכמה משכבר חלפו למעלה מ – 6 שנים ממועד הפגיעה ו – 5 שנים ממועד קביעת נכותה הצמיתה של התובעת על ידי המל"ל (כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה מיום 30.5.16) ותביעה לא הוגשה .

סוף דבר

מכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את הערעור ולהורות על סילוקן של ההודעות לצד ג' שנשלחו כנגד המבקשים.

המשיבות 1 ו – 3 יישאו בהוצאות המבקשים בסך של 3,500 ₪ כל אחת וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההליך בבית משפט קמא.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.