הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3750-12-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת

עינת בן-דוד ארגוב
ע"י ב"כ עו"ד מנשה בן דוד

נגד

המשיב

בנק לאומי תל אביב סניף מגדלי אביב 10812
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל רוהר

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הבכירה רחל ערקובי) מיום 25/11/18 בת.א. 68000-10-18.

2. המבקשת הגישה ביום 28/10/18 תובענה ל"ביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה".
עסקינן בהסכם פשרה מיום 11/4/18 שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי כב' השופטת ערקובי ביום 12/4/18 בתא"ק 44906-11-17 תביעת המשיב – הבנק נגד המבקשת.
הסכם הפשרה התייחס לחוב בחשבון משותף של המבקשת עם בעלה אלדד ארגוב. (להלן גם: "אלדד") וראה ב"הואיל" הראשון להסכם – נספח 2 לבר"ע.

3. בתובענה קמא – תוב ענה לביטול פסק דין נטען, כי הבנק ניהל מו"מ שלא בתום לב ותוך מרמה והטעיה. המבקשת הוטעתה לחשוב שהחוב ייגבה גם ממנה וגם מאלדד, אך מתברר כי הבנק משתף פעולה עם אלדד ואינו מתכוון לגבות ממנו תשלומים.
במקביל ביקשה המבקשת לעכב את ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק דין בתובענה קמא.

המשיב – הבנק התנגד למבוקש. טען כי התובעת היא עורכת דין שהיתה מיוצגת במו"מ שקדם לחתימת ההסכם על ידי אביה עורך הדין. לא הפקידה ערבות כנדרש בסעד זמני, הגישה בקשתה בשיהוי – כ- 5 חודשים לאחר ההסכם ו- 3 ימים לפני המועד לקיום ההתחייבות החוזית שלה. אין הצדקה למתן סעד זמני. הודגש כי הבנק פעל בתום לב וכי עמידה על הזכות החוזית אין בה משום חוסר תום לב.
לאחר תשובה לתגובה, נקבע בהחלטה מיום 4/11/18, כי על המבקשת לשלם על חשבון החוב סך 5,000 ₪ לחודש לצורך עיכוב ההליכים עד לבירור ההליך.

לאחר שהמבקשת הבהירה כי שילמה כל חודש 1,000 ₪ כנדרש לפי הסכם הפשרה וטענה כי לא היה מקום לטעון שלא שילמה את כל המוטל עליה היא ביקשה לעיין מחדש בהחלטה.
ניתנה החלטה ביום 14/11/18 במסגרתה נקבע, כי על המבקשת לשלם 5,000 ₪ כתנאי לעיכוב ההליך.
לדיון שהתקיים ביום 25/11/18 התייצבו המבקשת, אביה – בא כוחה, ב"כ הבנק וכן אלדד, שהצהיר כי אף הוא עורך דין.
בסופו של דבר נקבע בהחלטה כי "צו המניעה הזמני שניתן יעמוד על כנו בשלב זה".
כלומר – כנגד הפקדת תשלום חודשי בסך 5,000 ₪ לא יבוצע פסק הדין שביטולו מתבקש במסגרת התובענה קמא.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

4. בבקשת רשות הערעור נטען, כי בית משפט קמא הסתמך על "עובדות" שכלל לא נטענו והן אינן נכונות עובדתית, כאשר התנה את העיכוב בהפקדת סך 5,000 ₪ לחודש.
טענות הבנק נתמכו בתצהיר של בא כח הבנק ("דבר שתמוה בפני עצמו") אך התברר, כי עובדות התצהיר אינן נכונות ולמצער – בלתי מדויקות.
נטען כי בית משפט קמא התעלם מפערי הכוחות שבין המבקשת והבנק ולא התייחס לכך שבמאזן הנוחות לא ייגרם כל נזק לבנק שיש לו נכס כבטוחה והוא מורשה גם על ידי אלדד וגם על ידי המבקשת למכור אותו.

גביית סכום אסטרונומי של 5,000 ₪ לחודש מהאישה בלבד תמוטט אותה כלכלית.
פתיחת תיק הוצל"פ תפגע בשמה הטוב כעורכת דין.
המבקשת הציעה נכס מקרקעין משותף ומוכנה להעמיד אף את הרכב הרשום על שמה ועל שם אלדד לבנק.

5. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) הסוגיה שלפנינו היא למעשה עיכוב ביצועו של פסק דין כספי.
ככלל, אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי, ו"הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה". ראה לעניין זה: בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה פ"ד נ"ד (4) 319, 326 וכן רע"א 782/18 הינדה גל באמצעות בנה אליהו גל נ' נציגות הבית המשותף ברחוב מוסקוביץ 5 ברחובות (13/3/18).
הלכות אלו ניתנו ביחס לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור על פסק הדין אך הרציונל יפה גם לעניינינו.

ב) זאת ועוד, ככלל, קשיים כלכליים של מי שחויב בתשלום על פי פסק דין אינם מצדיקים כשלעצמם עיכוב ביצוע פסק דין כספי. (ראה לעניין זה: ע"א 8053/17 דוד מלמד נ' ציונה ליבוביץ ואח' החלטה מיום 5/3/18 בסעיף 7).

ג) עוד אזכיר מושכלת יסוד ולפיה, לפי הלכת בית המשפט העליון, מתערבת ערכאת ערעור בהחלטות בנוגע לעיכוב ביצוע רק במצבים שבהם מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין. ראה: רע"א 6072/13 סגל נ' מסעי בני ישראל בע"מ, פסקה ח' (8.9.2013) וכן רע"א 5096/16 עדינה שושנה רוזנשיין נ' מלי רוזנבלום פסקה 14 (4.1.2017).
כך גם ביחס להחלטות ערכאה דיונית בנוגע לסעדים זמניים. וראה לעניין זה: רע"א 4086/18 עבד אלמחסן קוטינה ואח' נ' נביל סיאם, ההחלטה מיום 25/6/18 סעיף 11 ופסקי הדין המאוזכרים שם. (להלן: "עניין קוטינה").

ד) בשלב הסעד הזמני יש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה וכן מאזן הנוחות, כאשר מתקיימת ביניהם "מקבילית כוחות".
מקובל ליתן מעמד בכורה למאזן הנוחות וראה בעניין קוטינה בסעיף 12 , וכן ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' שמריז, פסקה 12 (13.4.2014); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, פסקה 13 (18.1.2017)).
שיקולים נוספים שיש לבחון הם שיקולי יושר וצדק בנסיבות העניין וראה לעניין זה: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פסקה 10 (28.6.2010); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, פסקה 24 (28.12.2015)).

ה) ומן הכלל אל הפרט:
אין צורך לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי התובענה לגופה, אך ברור שהמבקשת – עורכת דין , בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", תצטרך לעמול קשה על מנת לשכנע א ת בית משפט קמא כי דינו של הסכם עליו חתמה, כשהיא מסתייעת גם באביה עורך הדין. הסכם שכתוב לטעמי בשפה ברורה ומובנת, דינו להתבטל.
מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה, שכן, ככל שתביעתה תתקבל, ברור שניתן יהיה על נקלה לקבל חזרה מהבנק את הכספים שהיא תשלם.

בית משפט קמא או בית משפט זה אינו אמור לבצע במסגרת הקיימת "חקירת יכולת" למבקשת, ולקבוע תשלום חודשי אריתמטי המתבסס על יכולת ה הכלכלית של המבקשת. גם כאשר מבוקש עיכוב ביצוע פסק דין במסגרת ערעור על פסק הדין, בית משפט שלערעור אינו מבצע "חקירת יכולת" למערער.
בהסכם הפשרה התחייבה המבקשת להסדיר את פרעון מלוא יתרת החוב בחשבון עד ליום 1/11/18.
דהיינו – לקחה על עצמה התחייבות ולא סייגה אותה בתנאי שאלדד ישלם עד אותו מועד גם כן. (ראה סעיף 3.3 להסכם למשל).
אמנם המבקשת טוענת כי דינו של ההסכם בטלות, אך חתימתה עליו מעידה כי לכאורה לקחה בחשבון שתצטרך לשלם לבנק על חשבון חובה סכום שאינו מבוטל.

משהתקבלה חלקית בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין כנגד תשלום חודשי בסך 5,000 ₪ הרי עסקינן בהחלטה סבירה שאין מקום להתערב בה , בנסיבות העניין,כערכאת ערעור.

6. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.