הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 33084-01-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשת- המערערת:

ורד סנדיק אשד
ע"י ב"כ עו"ד יורם ליכטנשטיין

נגד

המשיבה:

ד"ר שרון גבריאל
ע"י ב"כ עו"ד לירן ינקוביץ ועו"ד ליאור חאיק

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כב' הש' אביים ברקאי) מיום 8.12.20 בת"א 25197-07-19 שעניינה גילוי ועיון כללי וספציפי ושאלון.

2. במסגרת ההחלטה התקבלה בחלקה בקשת המשיבה - התובעת ונדחתה בקשת המבקשת - הנתבעת.

הבקשה שלפני מתייחסת רק למסמכים שבימ"ש קמא הורה למבקשת להעביר למשיבה במסגרת בקשת המשיבה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.
מדובר ב- 4 קבוצות של מסמכים (להלן יכונו יחד: "המסמכים בקבוצות א'-ד'"):
א. קורסי ההכנה שמעבירה הנתבעת לרבות חומרים כתובים ו/או מצגות לימוד ו/או מערכי שיעור ו/או בנק בחינות ו/או בחינות כתובות שנמסרו לסטודנטים (כגון מבחני סימולציה) וכיוצא בזה משנת 2014 ועד היום, לפי מועדי הקורסים. (להלן: "קבוצת מסמכים א'" ).
ב. סרטוני הדרכה של הקורס הדיגיטלי מטעם הנתבעת (להלן: "קבוצת מסמכים ב'" ).
ג. מחולל הבחינות שבו משתמשת הנתבעת בשנים 2017, 2018 ו- 2019 (להלן: "קבוצת מסמכים ג'" ).
ד. כל המסמכים הנוגעים למרתון לסטודנטים שמעבירה הנתבעת באוניברסיטת אריאל המכונה "מפגש חד פעמי" לרבות מצגות, דפי נוסחאות ושחזורי מבחנים. (להלן: "קבוצת מסמכים ד'" ).

3. עסקינן בתביעה כספית על סך 450,000 ₪ ולצוי מניעה ועשה שהוגשה בחודש יולי 2019.

בכתב התביעה נטען כי המשיבה – התובעת היא דיאטנית קלינית, מרצה בכירה לתזונה באוניברסיטת אריאל משנת 2007. המשיבה שימשה מרצה של הנתבעת – המבקשת בתואר ראשון בקורס דיאטטיקה בין השנים 2008-2009; קורס ליבה המזוהה עם המשיבה באופן מוחלט. נטען כי המשיבה גילתה לאחרונה כי המבקשת מעבירה קורס הכנה לבחינה הממשלתית החופף או דומה עד מאוד למערכי השיעור שלה, תוך העתקת תכנים מקצועיים, שיטות לימוד ובכלל זה נוסחאות, פורמולות, דוגמאות מספריות שהן כוחן פרי יצירתה, עמלה ומחשבה אוטונומיים ומקוריים של המשיבה.
כן נודע למשיבה כי המבקשת מעבירה בחודשים האחרונים מרתון קורס דיאטטיקה לסטודנטים של המשיבה באוניברסיטת אריאל בשם "לעבור את שרון" תוך ניסיון לעשות עושר שלא כדין, שליחת חומרים "משוחזרים" לסטודנטים עבור תמורה כספית תוך התעשרות שלא כדין וגזל וכן פגיעה במשלח ידה ומעמדה של המשיבה.
המבקשת ציינה במצגות וחומרי הלימוד "כל הזכויות שמורות - ורד אשד" ללא כדין וללא הסכמת המשיבה. כן העתיקה שאלות שהן פרי עמלה חשיבתה ויצירתה הבלעדית של המשיבה מבחינות עבר עליהן נבחנה בעצמה בהיותה סטודנטית.
עוד נטען כי המבקשת מוציאה את דיבתה לרעה בקרב סטודנטים וכן מגישה נגדה תלונות סרק לוועדת האתיקה באוניברסיטת תל אביב.
עילות התביעה הן: חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007, חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999, עשיית עושר ולא במשפט, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981.

4. בכתב ההגנה טענה המבקשת כי למדה בעבר אצל המשיבה בשנים 2011 – 2010 קורסי דיאטטיקה א ו- ב' באוניברסיטת אריאל.
מדובר במתחרות מסחריות. המבקשת והמשיבה מקיימות קורס הכנה לבחינות הרישוי הממשלתיות בתזונה. המבקשת עושה זאת שנים ארוכות והמשיבה החלה את דרכה בתחום בסוף שנת 2018 (4 שנים לאחר המבקשת). נטען כי הואיל והמשיבה לא מצליחה להתמודד עם שמה הטוב של המבקשת בקורס, היא מנסה לפגוע בה ולהשתמש בכוחה העודף. הובהר כי המבקשת מנהלת קורס אחד – הכנה לבחינות רישוי ממשלתיות בתזונה.

בחינות אלה היקפן רחב מהיקף הקורס לדיאטטיקה. ונלמדים בו נושאים רבים שאינם נלמדים בקורס לדיאטטיקה. נטען כי הקורס אותו עברה אצל המשיבה אינו קשור בקורס ההכנה אותו מעבירה המבקשת כיום ביחס למבחני הרישוי הממשלתיים לתזונאים אותם עורך משרד הבריאות. הדגש בקורס ההכנה הוא על התשובות ועל ההסברים ולא על השאלות.
בעבר בשנת 2016 עקב פניות העבירה המבקשת מפגש חד פעמי בן מספר שעות, בנושא הקורס בדיאטטיקה למספר תלמידים קטן ("מרתון") שעיקרו היה מתן דגש על הסברים שלא הובהרו בצורה טובה דיה על המשיבה.
לטענת המבקשת, היא אינה עושה שימוש במערכי שיעור, מצגות, מחברות ,ספרי לימוד, שיטות לימוד, פורמולות, נוסחאות, כלים מדעיים, כלים אקדמיים המהווים יצירות מוגנות השייכות למשיבה. נטען כי המבקשת לא עשתה רווחים על חשבון המשיבה ומעולם לא שמה אותה ללעג ולקלס בעיני הסטודנטים.

5. בקשת המשיבה בבימ"ש קמא לגילוי ועיון במסמכים כללי וספציפי:

א. ביום 1.3.20 המשיבה הגישה בקשה "לגילוי ועיון כללי במסמכים ובקשה לגילוי מסמכים ספציפיים".
הבקשה לגילוי ספציפי הפנתה לדרישה מטעם המשיבה מיום 30.12.19 ונטען כי במכתב תשובה מיום 28.1.20 המבקשת דחתה את הדרישה באופן סתמי, כללי ומתחמק.
בין המסמכים שפורטו בבקשה שגילוים התבקש פורטו המסמכים בקבוצות א'- ד'.
נטען כי בכתב ההגנה הודתה המבקשת בהפרת זכויות יוצרים במערכי הקורסים, מצגות מבחנים ועוד ואף הסכימה לצו מניעה קבוע.
נטען כי המסמכים שהתבקשו ממוקדים ורלוונטיים למחלוקת, לבירור ההליך וחקר האמת ומצויים ברשות המבקשת.
המסמכים בקבוצות ב' –ד' מלמדים אודות היקף ההפרות של הזכויות הקנייניות של המשיבה.
נטען כי בלעדי המסמכים המבוקשים יקשה על המשיבה ויכביד עליה להציג תמונת מצב שלמה ומלאה באשר להיקף הפרת זכויות היוצרים והאופן בו התבצעה מאחר והמסמכים מוחזקים בידי המבקשת. לטענת המשיבה, עפ"י מבחני הפסיקה, לא קיים שיקול שיכול למנוע את גילוים.

ב. בתגובת המבקשת מיום 10.3.20 נטען כי אין בידי המשיבה ראיות להוכחת תביעתה ומדובר ב"מסע דיג". נטען כי מדובר בבקשה מכבידה, כוללנית וחורגת מגדר הסכסוך. הגילוי מתייחס למאות שאלות ושקופיות והוא בהיקף עצום, מופרז ופולשני. בבקשה אין נימוק המסביר מדוע המסמכים המבוקשים רלוונטיים להליך.
לגבי קבוצת מסמכים א' - נטען כי מדובר במסמכים סודיים, חסויים המהווים מידע מסחרי מוגן והם בגדר סוד מסחרי. המשיבה היא מתחרה שמנסה לקבל את הסוד המסחרי של המבקשת – החומר האקדמי שהיא מלמדת. מדובר בדיג של ראיות, בדרישה למטרות זרות ולא ראויות, מכבידה מעבר למידה ונרחבת מעבר לנדרש.
לגבי קבוצת מסמכים ג' – המבקשת פיתחה מחולל שאלות בהשקעה רבה של משאבים והמתחרה הישירה שלה שאין לה מחולל שאלות, מבקשת לקבל לידה את היתרון התחרותי הגדול של המבקשת. המשיבה לא הציגה ראייה רלוונטית לדרישה ולעובדה שבמחולל נמצאות הפרות. זו דרישה למטרות זרות ואינה נדרשת לצרכי ההליך, מדובר במסמכים חסויים, סודות מסחריים, היא נרחבת מעל לנדרש ומכבידה יתר על המידה.
לגבי קבוצת מסמכים ד' – דרישה זו אינה נדרשת לצרכי ההליך, מדובר בסודות מסחריים חסויים והמסמכים אינם רלוונטיים להליך, הדרישה נרחבת מעל לנדרש ומכבידה יתר על המידה.
המבקשת ציינה כי ה"הודאה" היחידה שלה בכתב ההגנה הייתה כי היא אינה עושה שימוש ולא תעשה שימוש ביצירות שהמשיבה טוענת להפרות ביחד אליהן. לכן הסכימה לצו מניעה קבוע ביחס לראיות שצורפו לכתב התביעה. כן נטען כי די בהעדר צירוף תצהיר תמיכה בבקשה, על מנת לדחותה.

ג. בתשובה לתגובה מיום 12.3.20 נטען כי מדובר בבקשה הנסמכת על טיעונים משפטיים והמבקשת לא צירפה תצהיר לתגובתה. המבקשת לא פירטה מדוע לדעתה יש במסמכים סודות מסחריים, וממילא מדובר בחיסיון יחסי.

6. החלטת בימ"ש קמא בנוגע לבקשת המשיבה לגילוי ועיון במסמכים בקבוצות א'-ד':

בימ"ש קמא מצא שמסמכים אלה רלוונטיים להוכחת התובענה והכרחיים לבירורה. בימ"ש קמא הפנה לפסיקה לפיה מסמכים מזיקים או מועילים לצורך המשפט התלוי ועומד ושייכים לעניין, החיפוש אחריהם אינו דיג.

על מנת לאזן בין זכות הגילוי שניתנה למשיבה לבין זכויותיה הנטענות של המבקשת, בימ"ש קמא מצא לנכון לסייג את צו גילוי המסמכים באופן בו: ייאסר על המשיבה לעשות כל שימוש במסמכים או בנתונים הכלולים בהם ולא לאפשר לכל אדם להעתיק את המסמכים או לצלמם אלא לצורך תובענה זו.
זאת ועוד; נקבע כי אין בסיס לטענת המבקשת לפיה קיימת חובה על בעל דין לצרף תצהיר לבקשה לגילוי מסמך המוגשת מטעמו. לפיכך, בימ"ש קמא לא מצא מקום לדחות את הבקשה בשל אי צירוף תצהיר תומך לה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

7. תמצית טענות המבקשת בבר"ע:

א. חשיפת המסמכים בפני המשיבה שהיא מתחרה עסקית ישירה של המבקשת תגרום לנזק בלתי הפיך החורג מגבולות ההליך ותעניק למשיבה יתרון כלכלי ומקצועי משמעותי על חשבון המבקשת.

ב. ההחלטה מרחיבה מעבר לעובדות המצוינות בכתב התביעה, ולכן החומרים שנדרש גילוי ועיון בהם אינם רלוונטיים לתביעה.
לגבי המסמכים בקבוצה א' נטען כי הדוגמאות הבודדות שהוצגו בכתב התביעה מתייחסות לשאלות בודדות מתוך אלפים שלא ברור מקורן, זכויות המשיבה בהן, היכן פורסמו ועל ידי מי. קביעה לפיה יש להעביר את כל מערכי השיעור וכל המסמכים הרלוונטיים משך 5 שנים אחורה, תמסור למשיבה מסמכים שאינם רלוונטיים.
לגבי המסמכים בקבוצה ג' – מחולל הבחינות מתבסס על שאלות התואמות לשאלות שהופיעו בבחינות ההערכה הממשלתיות בתזונה בעבר. המבקשת השקיעה בהפעלתו מאות שעות עבודה והפכה את בליל השאלות ליעיל וקוהרנטי. כעת עליה לחשוף בפני המשיבה שאין בידיה מחולל בחינות, את מלוא תוכנו ללא כל מגבלה כאשר לא ברור איזה שאלות שקיימות בו נטען לגביהן כי הן מפירות את זכויות המשיבה.
לגבי המסמכים בקבוצה ב' – התביעה אינה כוללת טענה המתייחסת להפרה בסרטון מסוים וההחלטה אינה מגבילה את מועדי הסרטונים שייחשפו.
לגבי המסמכים בקבוצה ד' – כתב התביעה אינו מפנה להפרת זכויות יוצרים שבוצעה במסגרת מסמכים אלה. בעניין זה טענת המשיבה היא בעילת לשון הרע.

ג. בימ"ש קמא לא ביצע איזון אינטרסים ראוי.
בימ"ש קמא התעלם מהשיקול ההכרחי של הגנה על סוד מסחרי.
המסמכים עומדים בהגדרת סוד מסחרי לפי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.
הודגש כי העסק של המבקשת מורכב ממיזם אחד בלבד – הקורס. מכוח החלטת בימ"ש קמא יחשפו פרטי ותוכנו של הקורס בפני המשיבה, מתחרה של המבקשת. המסמכים נשמרים בידי המבקשת ואינם נמסרים לאיש אלא אם חתם על הסכם סודיות מהותי.
ההגבלה שהוטלה על המשיבה אינה ניתנת לבדיקה ואינה אכיפה או יעילה.

ד. הנימוק היחיד שעמד בלב החלטת בימ"ש קמא לחשוף את המידע הסודי - "התובעת מנגד טענה כי הנתבעת לא הביאה עדות או אסמכתא כלשהי לרישום "יצירותיה" ועיגונן בדרכים המסחריות המקובלות" (סעיף 4.2 להחלטה).
מדובר בנימוק שגוי ולא רלוונטי .לא קיימת חובה בדין לרשום או לעגן סוד מסחרי במרשם כלשהו ורישום כזה רק יפקיע את סודיות המידע.

8. תמצית טענות המשיבה בתשובה לבר"ע :

א. המבקשת הסתירה בכוונה את החלטת בימ"ש קמא מיום 17.1.21 המורה לה להפקיד את המסמכים בנוגע אליהם ניתן צו גילוי לעיון בימ"ש בלבד.

ב. החלטת בימ"ש קמא מאוזנת, מנומקת, שקולה ולוקחת בחשבון את האינטרסים של שני הצדדים. רוב בקשות המשיבה לגילוי נדחו.
ההחלטה מצויה במתחם הסבירות ולא נגרם כל עיוות דין המחייב התערבות ערכאת הערעור.

ג. אין מקום להתערב במסקנה של בימ"ש קמא לפיה הונחה תשתית ראייתית ראשונית לצורך הבקשה לגילוי. לא הוצג דבר חדש מטעם המבקשת אשר ממחזרת את טענותיה בפעם השלישית.

ד. טענת המבקשת כי מדובר ב"סודות מסחריים" כללית וסתמית ולא הוכחה. הפתרון שניתן בעניין זה לפי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות נכון.
בימ"ש קמא ערך איזון מיטבי בין זכויות בעלי הדין והאינטרסים השונים לפי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות.
המבקשת לא עמדה בנטל לשכנע כי אין להתיר את העיון במסמכים לאור כך שהשאלה היא היקף ההפרות ולא ההפרות עצמן אשר הוכחו.

ה. הגילוי והעיון אינו חורג מהטענות העובדתיות המפורטות בכתב התביעה.
כמו כן, המשיבה הגישה דוגמאות רבות להפרת זכויות יוצרים שביצעה המשיבה

9. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער, לדון בבקשה רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור בחלקו, מהנימוקים כדלקמן:

10. ככלל, השגה על החלטות ביניים של ערכאה דיונית נעשית במסגרת ערעור על פסק הדין אלא אם כן מדובר ב"אותם מקרים נדירים" בהם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (וראה לעניין זה רע"א 7913/14 תרכובת ברום נ' חצב, סעיפים 6 ו- 7 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל (8.2.15).

אני סבורה כי קבלת הבקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים מטעם המשיבה ביחס למסמכים בקבוצות א'-ד' מצדיקה מתן רשות ערעור כבר בשלב הביניים משום שהיא עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות המבקשת.

כאשר נושא הדיון הוא החלטה לגלות מסמך שנטען כי הוא חסוי או מכיל סוד מסחרי, בימ"ש של ערעור נוטה ליתן רשות לערער .
בהקשר זה יפים הדברים שנפסקו ע"י כב' הש' נ' סולברג ברע"א 6676/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דיין (17.9.17) :
"לעיתים מזומנות, סוגיית גילוי המסמכים מעצם טבעה מצדיקה מתן רשות ערעור עוד בעיצומו של המשפט. זאת בעיקר בשני הקשרים: הראשון, כאשר בית המשפט מקבל בקשה לגילוי מסמכים, ונטען שהמסמכים המבוקשים נהנים מחסינות, מכילים סודות מסחריים וכיוצא באלה. במצב זה, ברי כי חשיפת המסמכים תהיה בלתי הדירה, ולא ניתן יהא לתקן את החשיפה בסיום ההליך. ההקשר השני הוא כאשר בית המשפט דוחה בקשה לגילוי מסמכים, כך שבעל הדין נדרש לנהל את המשפט ללא המידע שרצה לקבל.
במצב זה, ככל שיש הצדקה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית מוטב לעשות זאת כבר בשלב הנוכחי, משום שמבלעדי זאת יתנהל ההליך כולו "בדרך שגויה", שלא תוכל להירפא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי". (הדגש אינו במקור – א.כ.).
על כן מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור.

11. הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות ובכלל זה החלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים.
בכל הנוגע להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים נקבע כי גדר התערבותה של ערכאת הערעור הינו צר ומוגבל למקרים בהם ההחלטה של הערכאה הדיונית מנוגדת לדין, גורמת עיוות דין לאחד הצדדים, אינה סבירה או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראה בעניין זה : רע"א 7882/19 דומיקאר בע"מ נ' כהן, סעיף 14 להחלטת כב' השופטת י' וילנר (24.2.2020)).

במקרה דנן, מצאתי כי יש מקום להתערבות חלקית בהחלטת בימ"ש קמא.

12. נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא עקרון הגילוי, אולם כנגד עקרון זה עומדים שיקולים נוספים, ביניהם הגנה על האינטרסים הלגיטימיים של הצד המגלה.
ביהמ"ש נדרש לאזן בין השיקולים הללו בהתאם לנסיבות העניין (רע"א 6706/19 יונה חדד ואחיו נכסים והשקעות בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ, סעיף 4 להחלטת כב' הש' ע' גרוסקופף (23.12.19).
דרישת רלוונטיות איננה עומדת בחלל ריק לכשעצמה וגם טענות בדבר זכות לפרטיות או לסודיות אינן עומדות לכשעצמן.
יש לערוך איזונים בין האינטרסים השונים הרלוונטיים לגבי כל מקרה ומקרה.
ראה למשל: רע"א 504/18 קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ  נ' רוזנטויס בע"מ  (19.3.18).

זאת ועוד; כאשר נתבע מבקש מתובע מידע הכולל מידע סודי, כמו סוד מסחרי, בימ"ש מעדיף לעיתים את אינטרס הנתבע לגילוי האמת על פני אינטרס תובע לשמירת סודיות מידע, מה שלא נעשה לגבי מידע המבוקש מהנתבע על ידי תובע, זאת כיון שהנתבע נגרר בעל כורחו להליך משפטי ולא ניתן להניח לגביו כי הוא מסכים למחיר החשיפה, ולכן נקודת האיזון תהיה שונה. ראה לעניין זה: רע"א 7515/16 לוזון נ' ברקוביץ (5.12.16) בסעיף 21.

בימ"ש קמא לקח בחשבון את השיקול של "סוד מסחרי" ועמד על ההלכה לפיה יש להקפיד יתרה כי גילוי סודות מסחריים יינתן אל ורק לגבי מסמכים שהם רלוונטיים והכרחיים לבירורה.
בימ"ש קמא התיר את הגילוי הואיל וסבר כי מדובר במסמכים רלוונטיים והכרחיים לבירור המחלוקת.

אני סבורה כי חלק מהמסמכים אינם רלוונטיים וגילויים יכביד יתר על המידה.
אתייחס להלן לכל קבוצת מסמכים בנפרד.

(1) קבוצת מסמכים א':
דומני כי הדרישה מנוסחת באופן כללי וגורף ומרחיבה יתר על המידה .
אני מקבלת את טענת המבקשת כי הדרישה מכבידה ומוגזמת. 
אחד הפרמטרים אותם יש לשקול בעת החלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים הוא מידת ההכבדה של הגילוי על הצד שכנגד. ככל שמידת ההכבדה צפויה להיות גדולה יותר, כך יש להקפיד בבחינת הרלוונטיות של המסמכים (רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, סעיף 13 להחלטת כב' הש' ע' גרוסקופף (28.6.20)).

מצאתי לנכון לצמצם את הגילוי כך שיגולו קורסי ההכנה משנת 2014 רק ככל הנוגע למצגות ומבחני סימולציה שנמסרו לסטודנטים.
איני סבורה כי עוצמת רלוונטיות של המסמכים שאיני מתירה את גילוים, יש בה כדי להתגבר על מידת ההכבדה הצפויה למבקשת מגילויים.

(2) קבוצת מסמכים ב':
איני סבורה כי המסמכים רלוונטיים.
המשיבה לא הסבירה במסגרת הבקשה או התשובה לתגובה בבימ"ש קמא מדוע מדובר במסמכים רלוונטיים מלבד טענות כלליות. בשים לב גם לכך שלא מיוחסת הפרה קונקרטית בנוגע לסרטוני ההדרכה בכתב התביעה ומדובר בדרישה כללית ולא תחומה למועדים מסוימים או לסרטונים ספציפיים, לא מצאתי כי יש מקום להתיר את גילוי מסמכים אלה.

(3) קבוצת מסמכים ג':
אין מקום לגלות את המחולל . עסקינן בדרישה שהיא מעבר לנדרש וחורגת מהמחלוקת.
המחולל אינו חשוף לציבור התלמידים. הוא מצוי רק בידי המבקשת. די לצורך התביעה בגילוי מבחנים במסגרת קבוצת מסמכים א'. חשיפת המחולל לא מידתית והרבה מעבר לנדרש.

(4) קבוצת מסמכים ד':
אין בידי לקבל את טענת המבקשת בבקשת רשות ערעור לפיה כתב התביעה אינו מפנה להפרת זכות יוצרים שבוצעה במסגרת מסמכים אלה. ראה בעניין זה סעיף 12 לכתב התביעה.
לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטת בימ"ש קמא בנוגע לדרישה זו.

13. בהחלטה מיום 8.12.20 בימ"ש קמא מצא לנכון על מנת לאזן בין זכות העיון שניתנה למשיבה לבין זכויותיה הנטענות של המבקשת לסייג את צו גילוי המסמכים שניתן "באופן בו ייאסר על התובעת לעשות כל שימוש במסמכים או בנתונים הכלולים בהם ולא לאפשר לכל אדם להעתיק את המסמכים או לצלמם אלא לצורך תובענה זו".
מדובר במנגנון שתואם את דרישת סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות.

ביום 21.12.20 המבקשת הגישה בקשה לבימ"ש קמא ליתן ארכה לקיום ההחלטה מיום 8.12.20, לעיין מחדש בהחלטה מיום 8.12.20. לחלופין, חשיפת המסמכים רק בפני צד ג' מומחה שימונה ע"י בימ"ש. לחלופי חילופין, לעכב ביצוע ההחלטה.

בהחלטה מיום 21.12.20 ניתנה ארכה עד ליום 20.1.21 והתבקשה תגובה ותשובה לתגובה. הבקשה לעיון חוזר והבקשה לעיכוב ביצוע (טרם הגשת הבר"ע) נדחו.
אשר לבקשה למינוי מומחה צד ג' שיעיין בסודות מסחריים – נקבע כי תוגש תגובה ותשובה לתגובה ובכל מקרה על המבקשת להיערך עם מלוא המסמכים הנדרשים "וככל שיהיה צורך ולא תהא החלטה לענין המומחה – אלה יופקדו בבית המשפט".

בהחלטה מיום 14.1.21 נדחתה בקשת הארכה ובאשר לבקשה למינוי מומחה נקבע כי לאחר הפקדת המסמכים בימ"ש יוכל לעיין בהם ואולי אף להכריע על אתר ללא דיון בשאלת המומחה.

בהחלטה מיום 17.1.21 הובהר כי המבקשת רשאית להגיש את המסמכים עד ליום 20.1.21 ובאשר להפקדת המסמכים בבית משפט, הפנה להחלטות הקודמות מיום 21.12.20 ו – 14.1.21.

ביום 19.1.21 המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 8.12.20 בשל הגשת הבר"ע שלפני.
בהחלטה מיום 19.1.21 נדחתה הבקשה.
בסעיף 2 להחלטה נקבע:
"לגופו של ענין – אין מקום להיעתר לבקשה וזאת לאור מנגנון הגילוי שנקבע. מנגנון לפיו אפילו החלטה שתקבל את בקשת רשות הערעור לא תפגע בזכויות המבקשת. לענין זה אדגיש שבהתאם להחלטתי נקבע מנגנון לפיו הנתבעת רשאית להפקיד בבית המשפט את המסמכים אשר נטען לגביהם כי מהווים סודות מסחריים. כלומר, אין כאמור בהכרעה בבקשת רשות הערעור כדי להביא לדחיית גילוי המסמכים. ככל שערכאת הערעור תקבע כי אין לגלות ולהעביר את המסמכים לידי התובעת – הרי ממילא אלו לא יועברו שכן יהיו מוחזקים בבית המשפט. כבר בשל כך יש לדחות את הבקשה".

אם כך, לאחר מתן ההחלטה מיום 8.12.20 בימ"ש קבע מנגנון חדש לבחינת שאלת הסודות המסחריים, אם כי טרם נקבעו מסמרות בשאלה אם המסמכים יבחנו ע"י בימ"ש או אם יהיה צורך במינוי צד ג' לבחינת המסמכים.
ההחלטות הנוגעות לכך ניתנו טרם הגשת הבקשה שלפני, אולם המבקשת לא מצאה לנכון להתייחס לכך.
אני סבורה כי מנגנון זה מיטיב עם המבקשת ויאפשר לבימ"ש קמא לבחון את טענותיה ביחס לטענת סודות מסחריים. ממילא איני סבורה כי יש מקום להתערב ביחס לקביעה בנוגע לסודות מסחריים בהחלטה מיום 8.12.20.

14. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות ערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שיש להתיר גילוי ועיון כמפורט בסעיף 14 להחלטה זו ובשים לב למנגנון שקבע בימ"ש קמא בהחלטות שניתנו לאחר מתן ההחלטה מיום 8.12.20.

ב. כיוון שהטענות התקבלו רק בחלקן , יישא כל צד בהוצאותיו.
הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.