הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 32132-02-20

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשים

1.יהונתן שביב
2.איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גלעד ברמן ואח'

נגד

המשיב

ח. ס. ב.
ע"י ב"כ עו"ד עסלי רים ואח'

פסק דין

בפני שתי בקשות רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בת"א (כבוד השופטת סיגל דומניץ סומך) בת.א 56106-06-15, האחת מיום 14.1.20, בה מונה למשיב מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה (להלן: "החלטת מינוי הנוירולוג") והשניה מיום 19.3.20, בה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר נח גונן (להלן: "החלטת פסילת חוות הדעת").

נוכח היותן של הבקשות קשורות זו בזו, ראיתי לאחד את הדיון בשתי הבקשות.

רקע:

ביום 14.3.00 נפגע המשיב, בהיותו בן 6 שנים בלבד, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

המשיב, תושב הרשות הפלשתינאית, נפגע בשטחי הרשות, בדרכו לבית הספר בהיותו הולך רגל, מרכב של אזרח ישראלי, אשר פגע בו והעיף אותו על הכביש.

תחילה הוגשה התביעה ביום 2.1.13 לבית המשפט השלום בנצרת, אולם היא נמחקה ביום 31.3.15 והוגשה בשנית לבית המשפט השלום בתל אביב ביום 25.6.15.

במקביל עם הגשת כתב התביעה הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הנפשי ובתחום העיניים.

המשיבים התנגדו למינוי המומחים הרפואיים.

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 29.10.18 מצא להורות על מינוי מומחה בתחום הנפשי בלבד:

"לאחר עיון בתיעוד שצורף, לנוכח דלות התיעוד, היעדר ראייה לפגיעה בעיניים בתאונה כעולה מהתיעוד הסמוך לאחריה ולאור העובדה שהתלונה בתחום זה צויינה לראשונה מספר שנים לאחר התאונה, מצאתי לקבוע כי לא הוכחה ראשית הראייה הנדרשת למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום העיניים.
לעומת זאת, בתחום הפסיכיאטרי לא מצאתי לחסום את דרכו של התובע להוכחת נכותו, באם קיימת...."

ביום 4.8.19, התקיימה בדיקתו של המשיב במרפאתו של המומחה בתחום הנפשי, ד"ר גונן. הבדיקה בוצעה בנוכחות עורך דין אשר שימש כמתורגמן בבדיקה.

משנודע למבקשים פרט זה, פנו לבית משפט קמא בבקשה להורות על בדיקתו החוזרת של המשיב אצל המומחה.

בית משפט קמא, בהחלטה מיום 18.9.19, דחה את הבקשה וקבע כי : "משבוצע התרגום ע"י מתורגמן מקצועי ואובייקטיבי, אין מקום לעריכת בדיקה נוספת.".

ביום 20.9.19, הומצאה לבית משפט קמא הודעה מטעמו של המומחה בתחום הנפשי ובה המליץ המומחה על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי וזאת על רקע חבלת הראש אשר עבר המשיב בעת התאונה. כן ביקש המומחה לבצע אבחון נוירולפסיכולוגי למשיב וזאת על מנת להעריך את הליקוי הקוגנטיבי ככל שקיים, עקב חבלת הראש.

נוכח הודעת המומחה הגיש המשיב בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.

המשיבים הסכימו להפנייתו של המשיב לביצוע אבחון נוירופסיכולוגי, אולם התנגדו למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.10.19, קבע כי בשלב זה יפנה המשיב לביצוע אבחון נוירופסיכולוגי וההחלטה בבקשה למינוי מומחים נוספים תינתן לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה בתחום הנפשי.

בהתאם להחלטה זו מונתה ד"ר רעיה אריאל לצורך עריכת האבחון הנוריופסיכולוגי למשיב.

במכתבה של ד"ר אריאל למומחה בתחום הנפשי, מיום 7.11.19, הודיעה כי לאחר שעברה על חומר הרקע בעניינו של המשיב, היא לא תוכל להגיע למסקנה כלשהי לגבי השלכות התאונה שהייתה לו על תפקודו הנוירופסיכולוגי וזאת ממספר טעמים: האחד כי אין בידה אינפורמציה לגבי תפקודי החשיבה של המשיב מלפני התאונה; השני, כי אין לה אינפורמציה לגבי תפקודו האקדמי והחברתי לאחריה; השלישי, מבחן האינטיליגנציה המשמש את אנשי המקצוע בישראל לבדיקת ילדים ונוער בנוי על נורמות האוכלוסייה דוברת העברית בישראל ובשל כך הוא מתאים רק חלקית לצעירים מהמגזר הערבי בישראל ועוד פחות מתאים לצעירים מהרשות הפלסטינית; הרביעי, היא אינה ראתה בחומר הרקע שקיבלה תלונות ספציפיות לגבי פגיעה בתפקודי החשיבה של המשיב (בניגוד לתלונות הקיימות על פגיעה בתפקודו הרגשי).

ביום 8.11.19, הומצאה חוות דעתו של ד"ר גונן. המומחה העריך את נכותו של המשיב בשיעור של 16% לפי סעיף 34 (ב) (2-3).

במסגרת חוות הדעת שב והמליץ המומחה על מינוי מומחה בתחום הנויורלוגי וציין כי: "על מנת שלא להחמיץ איפיונים אחרים הקשורים בחבלת הראש הנני נותר נאמן להמלצתי.".

משהומצאה חוות דעתו של המומחה בתחום הנפשי, פנה המשיב ביום 12.11.19, בבקשה למתן החלטה בבקשה למינוי מומחים. המשיבים התנגדו לבקשה תוך שהפנו למכתבה של ד"ר אריאל, ממנו ביקשו ללמוד כי למעשה לא קיימת למשיב פגיעה נוירולוגית.

ביום 14.1.20, ניתנה החלטת בית משפט קמא, לפיה נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב והורה על מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי וזוהי לשון ההחלטה:

"... לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הנתבעת ובתשובת התובע מצאתי, כי לאור חבלת הראש שנגרמה לתובע בתאונה מושא התביעה, המלצת המומחה בתחום הפסיכיאטרי – ד"ר נח גונן וגילו הצעיר של התובע במועד התאונה, יש מקום להיעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

אני ערה לממצאיה של ד"ר רעיה אריאל ואולם, על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע ולאור האמור לעיל יש מקום למינוי האמור.
לא מצאתי כל ראשית ראייה ולו קלושה למינוי מומחה בתחום העיניים והבקשה למינוי מומחה בתחום זה - נדחית."

ביום 14.2.20 הגישו המשיבים בקשה לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי וזאת לטענם לאור כשלים מהותיים שנפלו בהליך הבדיקה בעת שנכחו בה אביו של המשיב ועורך דין ששימש באופן פעיל כמתורגמן בבדיקה.

לאחר קבלת תגובה ותשובה לתגובה, ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה, דחה בית משפט קמא את הבקשה, זוהי ההחלטה השנייה המונחת בפניי וזו לשונה:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, לא מצאתי טעם לפסילת חוות הדעת בשלב זה.
באשר לזהות המתורגמן, משהצהירה ב"כ התובע, כי המתורגמן אשר היה נוכח במועד הבדיקה הוא מתורגמן אובייקטיבי אשר אין לו קשר למי מהצדדים איני מוצאת בזהותו כל פגם. איני רואה פסול גם בכך שבהכשרתו המתורגמן הוא עורך דין, כל עוד אינו מייצג מי מהצדדים.
אשר לנוכחות אביו של התובע בבדיקה, ככלל זהות הנוכחים בבדיקה נתונה לשיקול דעתו המקצועי של המומחה. זכותה של הנתבעת להפנות למומחה שאלות הבהרה בנושא זה ואף לחקור את המומחה, אולם בשלב זה, וכל עוד לא נחקר המומחה איני מוצאת בעובדה זו כשלעצמה להוות עילה לפסילת חוות הדעת בשלב זה.
אזכיר, כי בהתאם לפסיקה, לעיתים נדירות יפסל מומחה מטעם בית המשפט, קל וחומר לאחר שכבר ניתנה חוות דעתו.
בנסיבות אלה, דינה של הבקשה, למצער בשלב זה, להידחות.".

כאמור על שתי החלטות אלו של בית משפט קמא מונחות בקשות רשות הערעור שבפניי. אדון בהן כל אחת בתורה:

החלטת מינוי הנוירולוג

טענות המבקשים

בשים לב לנסיבות תיק זה, יש לדון בבקשה כבר בשלב זה של הה ליך, על מנת למנוע מינוי מומחה מיותר ושגוי ונשיאה בהוצאות שלא לצורך.

החלטת בית משפט קמא מבוססת במידה רבה על חוות דעת של מומחה בית המשפט בתחום הנפשי, כאשר במקביל לבקשה זו, מוגשת בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה.

ככל שתיפסל חוות הדעת של המומחה בתחום הנפשי, יישמט לחלוטין הבסיס למינויו של המומחה בתחום הנוירולוגי.

שגה בית משפט קמא בהחלטתו, שעה שמדובר בהרחבת חזית, שכן מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי כלל לא התבקש בכתב התביעה. על המשיב היה תחילה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה הנתמכת בתצהיר והוא לא עשה כן.

שגה בית משפט קמא בהחלטתו עת נעתר לבקשה שהועלתה לראשונה כמעט 20 שנה לאחר התאונה, בשיהוי ניכר ממועד התאונה, וללא חוט מקשר לאירוע וללא תלונות מצד המשיב במישור זה.

שגה בית משפט קמא בהחלטתו ובנימוקיו שעה שנימק את החלטת המינוי בכך שלמשיב נגרמה חבלת ראש בתאונה, כאשר אין ולו מסמך אחד ממנו עולה חבלת ראש או ממצאים אובייקטיביים כלשהם ביחס לחבלת ראש שנגרמה בתאונה או תלונות במישור הנוירולוגי לאחריה.

החלטת בית משפט קמא מבוססת על נימוקים שגויים וביניהם: קיומה של חבלת ראש בתאונה, המלצת המומחה בתחום הנפשי, אשר מלאה בכשלים מהותיים ובקביעות שאינן מבוססות וגילו הצעיר של המשיב.

שגה בית המשפט קמא עת בחר להתעלם מהערכתה המפורטת של ד"ר רעיה אריאל, שמונתה לצורך ביצוע הערכה נוירופסיכולוגית למשיב, שקבעה כי אינה יכולה לבצע את שהוטל עליה מאחר ולמשיב לא נגרמה חבלת ראש בתאונה ואין תלונות לנזק בתחום זה.

המומחה בתחום הנפשי חרג מהסמכות שניתנה לו ומשכך שגה בית משפט קמא עת מצא ליתן משקל להמלצתו של המומחה בתחום הנפשי.

בית משפט קמא אישר למשיב לצאת למסע דייג שמטרתו לדוג נכויות בבחינת "שיטת המצליח". החלטת בית משפט קמא עומדת בניגוד להלכה הפסוקה.

לחילופין, שגה בית משפט קמא עת קבע כי המבקשים יישאו בשכר טרחת המומחה. מן הראוי היה, לכל הפחות, ולאור דלות התיעוד בעניינינו, המקים ספק של ממש, להטיל את שכר טרחת המומחה על המשיב.

בית משפט קמא החליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתו של המומחה בתחום הנפשי.

טענות המשיב

הבקשה למינוי מומחים רפואיים אין בה כדי להידרש לתיקון כתב התביעה כפי שהמבקשים טוענים בבקשתם. הבקשה למינוי בתחום הנוירולוגי הינה בעקבות המלצתו של המומחה בתחום הנפשי.

בסמוך לתאונה פנה המשיב לפסיכיאטר, כאשר בתיעוד הרפואי צוין כי המשיב סובל מזעזוע מוח.

שורה של פסקי דין קבעו כי המלצת מומחה בחוות דעתו למינוי מומחה אחר, מהווה ראשית ראיה או השלמה לראשית ראיה הנדרשת לצורך ההחלטה למנות מומחה אם בכלל.

בתביעות מכוח החוק, כאשר הנפגע אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה, על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני המשיב.

בית המשפט העליון קבע כי במקרה של ספק, על בית המשפט להעדיף את האפשרות שהמינוי היה מיותר, על פני מצב בו המבקש אכן סובל מנכות ולא יקבל את שמגיע לו.

התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית למנות מומחה נוסף תהא רק במקרים מיוחדים בהם ההחלטה אינה מתיישבת עם חומר הראיות או עם שורת הצדק והגיונם של הדברים. אין זה המקרה. ההחלטה על מינוי מומחה נוסף היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה המבררת והלכה מושרשת היא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות הביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי דין , אופן ניהול ההליך וממצאי עובדה ומהימנות, ובכלל זה בעניינים הקשורים למינוי מומחים.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול מינויו של המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה.

החלטת בית משפט קמא למנות מומחה בתחום הנוירולוגי אינה אלא החלטה דיונית הנוגעת יותר מכל לאופן ניהול ההליך ולסדרי דין. ככזו, מסורה היא לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעת זה , וזאת כאשר ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות או עשויה לגרום לעיוות דין לאחד הצדדים ( רע"א 5137/20 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני, ניתן ביום 20.8.20 מפי כבוד השופטת וילנר).

איני סבורה כי זהו המקרה שבפניי ואסביר.

תביעה זו מתנהלת מכוח החוק. על פי החוק ותקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 (להלן: -"התקנות"), הדרך היחידה העומדת בפניי תובע להוכחת נכותו היא באמצעות מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט.

בהתאם להלכה הפסוקה, בתביעות המוגשות מכוח החוק, יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה (ראה ע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, ניתן ביום 23.4.90 מפי כבוד השופט אור ; רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לבטוח בע"מ, ניתן ביום 12.11.98 מפי כבוד השופט אור; רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 23.5.13 מפי כבוד השופט זילברטל).

הלכה זו משליכה גם על מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור (רע"א 9246/16 ‏ פלוני נ' שלמה - חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 11.1.17 מפי כבוד השופט זילברטל; רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה, ניתן ביום 5.8.12 מפי כבוד המשנה לנשיא, השופט ריבלין).

כאשר קיימת ראשית ראייה לאפשרות קיומה של נכות, ימנה בית המשפט מומחה לחוות דעתו בעניינים שברפואה, כאשר הפסיקה הכירה במהלך השנים כפרקטיקה נוהגת באפשרות להצדיק מינוי מומחה רפואי על סמך המלצת מומחה אחר שמונה ע"י בית המשפט.ו(לעניין זה ראה: א' ריבלין "תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה רביעית, עמ' 649, המפנה גם לרע"א 5477/98 קרן ימין נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , (פורסם בנבו 24.11.1998); רע"א 247/01 מססה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2001 (3)1196) . זאת במיוחד כך כשעסקינן בתחומים משיקים דוגמת נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

במקרה דנן, הגם שהבקשה למינוי המומחה בתחום הנוירולוגי נולדה רק לאחר שהמומחה הרפואי בתחום הנפשי המליץ על מינוי שכזה והגם שהבקשה הוגשה בחלוף 20 שנה מיום התאונה, אני סבורה כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא ואסביר.

בעניינינו מדובר בתאונה אשר ארעה למשיב בהיותו קטין בן 6 שנים בלבד . המשיב נפגע בהיותו הולך ר גל מרכב נוסע. התאונה ארעה בשטחי הרשות, שם מערכת הרפואה אינה מקפידה על רשומות רפואיות מסודרות. לכתב התביעה צורף תיעוד רפואי דל ביותר בסמוך לאחר התאונה. מעיון בתיעוד שצורף עולה כי התובע סובל מ- "Chronic Post Concussional Syndrome including Noctural enuresis " (זעזוע המלווה בהרטבות לילה ), כאשר בהמשך מצויין כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים אשר פגעה בו בכל מיני חלקים בגוף ובעיקר בפניו: "…who was exposed to R.T.A on 14.03.2000, where he hit directly on different parts of his body especially his face".

איני מקבלת את טענת המבקשים כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי התובע סבל מחבלת ראש. אין ספק כי גם אם החומר הרפואי הינו דל ביותר, כאשר רשום זעזוע ובהמשך מצוין כי המשיב נפגע בחלקי גוף שונים ובעיקר בפניו, הרי שלכאורה יש ראשית ראיה כי מדובר בזעזוע מוח. לכן , קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב סבל מחבלת ראש מתיישבת עם המסמכים הרפואיים.

צירופה של חבלת הראש עם המלצת המומחה בתחום הנפשי, מיישמת את ההלכה הנהוגה כפי שפורטה לעיל, ו לכן אין מקום להתערב בה.

החלטת פסילת חוות הדעת

טענות המבקשים

התאונה אירעה בשטחי הרשות הפלסטינית, לפני 20 שנה. ניסיונות המבקשים להעתקת תיקו הרפואי של המשיב מהרשות הפלסטינית עלו בתוהו מאחר ולא קיבלו היתר מהמוסדות הרפואיים ברשות להעתקת תיקו הרפואי. משכך, לא עלה בידם של המבקשים להעביר תיעוד רפואי מעברו של המשיב, למומחה בתחום הנפשי. כתוצאה מכך עמד בפני המומחה תיעוד רפואי מטעמו של המשיב בלבד.

אין בידי המבקשים כל אפשרות לערוך בדיקה עצמאית ביחס להתפתחותו של המשיב עובר לתאונה , וממועד התאונה ועד היום. המידע היחיד הקיים בתיק הינו המידע הרפואי שמספק המשיב בעצמו, אשר יש לו אינטרס ברור בתוצאות ההליך ומכאן ברורה הבעייתיות הטמונה במצב זה.

כבר בנקודת הפתיחה נמצאים המבקשים בנחיתות ראייתית אל מול המשיב.

בנסיבותיו של תיק זה היה ראוי להקפיד וביתר שאת, על ניהול ההליך באופן הוגן תוך הקפדה יתרה על זכויותיהם של הצדדים לבל ייפגעו וייגרם להם עיוות דין.

בית משפט קמא לא נימק החלטתו דיה ואין בהחלטה התייחסות של ממש לטענות המבקשים ולטענתם כי נגרם להם עיוות דין בתהליך בדיקת המשיב על ידי המומחה.

בית משפט קמא התעלם לחלוטין מהעובדה כי התנהלות המשיב עובר לבדיקתו היא שהובילה בסופו של דבר לעובדה כי הבדיקה במרפאתו של המומחה התנהלה באופן פסול ותוך גרימת עיוות דין למשיבים.

בית משפט קמא התעלם בהחלטתו מההליך שקדם לבדיקתו של המשיב על ידי המומחה הרפואי, במהלכו הודיע המשיב באופן שאינו משתמע לשתי פנים על כוונתו להגיע לבדיקה אצל המומחה בליווי מתורגמן שהינו עורך דין.

שגה בית משפט קמא בהחלטתו ובנימוקיו עת קבע כי ב"כ המשיב הצהיר כי אין לו קשרי עבודה עם המתורגמן שנכח בבדיקה. ראשית, תצהיר בעניין זה מעולם לא ניתן; שנית, אין בכוחה של הצהרה זו, גם אם ניתנה, כדי לרפא את המחדל שנסב סביב בדיקתו של המשיב.

שגה בית משפט קמא בקביעתו כי אין פסול בהיותו של המתורגמן עורך דין בהכשרתו, במיוחד שעה שמדובר בעורך דין שנשכר על ידי המשיב, שכרו שולם על ידו ועורך הדין שנכח בבדיקה הינו בעל התמחות בנזיקין.

שגה בית משפט קמא עת קבע כי זהות הנוכחים בבדיקה נתון לשיקול דעתו המקצועי של המומחה. אמנם המומחה מהווה ידו הארוכה של בית המשפט, אולם הבטחת תקינות הבדיקה וההליך המשפטי מוטלת בראש ובראשונה על בית המשפט.

בנסיבות תיק זה נוכחות אביו של המשיב בנוסף לעורך הדין, במהלך בדיקתו של המשיב במרפאת המומחה, מהווה התערבות פסולה במהלך הבדיקה באופן שלא מאפשר עוד לסמוך כי הליך הבדיקה היה חף ממשוא פנים.

בית משפט קמא התעלם לחלוטין מהעובדה כי עובר לסיכום חוות דעתו של המומחה, פנו המבקשים לבית משפט קמא, בבקשה למתן הוראות לבדיקתו החוזרת של המשיב בנוכחות מתורגמן אובייקטיבי שאינו עורך דין וזאת על מנת לייתר את הבקשה דנן. אולם בית משפט קמא דחה את הבקשה בטרם הובררו מלוא העובדות ולא נתן דעתו לצורך בעריכת ברור ממשי באשר להתנהלות שתוארה.

טענות המשיב

לאחר ניסיונות מטעם המבקשים לעכב את ההחלטה למינוי המומחה, נקבע בסופו של יום מועד לבדיקת המשיב ליום 19.5.19. מאחר והמשיב לא קיבל היתר כניסה לישראל נדחה מועד הבדיקה ליום 4.8.19.

נוכח העובדה כי היתר כניסה לישראל ניתן רק בסמוך למועד לגביו התבקש ההיתר, לא פעלה ב"כ המשיב לחפש מתורגמן מבעוד מועד.

רק ביום 1.8.19, כאשר קיבל המשיב היתר כניסה לישראל, יצרה ב"כ המשיב קשר עם משרד ב"כ המבקשים לצורך בדיקה מולם האם הם דואגים למתורגמן מטעמם.

ב"כ המבקשים התנגדה ומסרה כי היה על המשיב להודיע על הצורך במתורגמן מזמן ולא ביום 1.8.20, יום חמישי כאשר הבדיקה קבועה ל- 4.8.20, יום ראשון. משכך ביקשה לשנות את מועד הבדיקה.

לאחר שיצרה ב"כ המשיב קשר טלפוני עם המומחה לצורך שינוי מועד הבדיקה, הודיע לה המומחה כי ככל שישונה מועד הבדיקה היא תחוייב בהוצאות כגובה שכר הטרחה שנפסק על ידי בית משפט. כן ציין המומחה כי עליה למצוא מתורגמן מוסמך. לשאלתה את ב"כ המבקשים אם תסכים לשאת בהוצאות בגין שינוי מועד הבדיקה, השיבה ב"כ המבקשים שלא.
המשיב הצליח למצוא חברת תרגום שיכולה לשלוח מתורגמן מוסמך למרפאתו של המומחה ביום 4.8.19. התרגום בוצע על ידי מתורגמן מחברת ליצ'י תרגומים בע"מ, חברה שמוכרת בתרגום איכותי.

לב"כ המשיב או מי מטעמה, אין שום קשר עם חברת ליצ'י לרבות עם המתורגמן שנשלח מטעמה למומחה לא במישרין ולא בעקיפין. תרגום הבדיקה נעשה ללא משוא פנים הכל כמתחייב.

בעת הזמנת המתורגמן לא ידעו באי כוח המשיב את זהותו של המתורגמן וההזמנה לא נעשתה ספציפית עבור אדם מסוים.

על השכלתו של המתורגמן נודע לראשונה לב"כ המשיב רק באמצעות ב"כ המבקשים, לאחר שקיבלה מכתב מהמבקשים לפיו ביקשו להעמיד את המשיב לבדיקה נוספת מאחר והמתורגמן הינו עורך דין מטעם ב"כ המשיב.

בסמוך לקבלת המכתב יצרה ב"כ המשיב קשר עם המומחה וביקשה לברר אודות טענות המבקשים. אז נמסר לה כי המתורגמן הינו עורך דין בהשכלתו ובשל כך המומחה יצר קשר טלפוני עם המבקשים , בטרם עריכת הבדיקה, וביקש את אישורם לצורך הבדיקה. עוד ציין המומחה כי לאחר שב"כ המבקשים דיבר טלפונית עם המתורגמן ובירר אודות זהותו, אישר לו לערוך את הבדיקה.

המבקשים תולים את כל יהבם על השכלתו של המתורגמן בהיותו עורך דין תוך ניסיון לשכנע את בית המשפט כי מדובר בעו"ד מטעם המשיב.

המבקשים נמנעו משליחת שאלות הבהרה למומחה ורק לאחר שבית משפט קמא נעתר לבקשת המשיב למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, פנו המבקשים בבקשה להורות על פסילת חוות הדעת של המומחה.

התנהגות המבקשים לוקה בחוסר תום לב מובהק ומטרתה הינה אך ורק עיכוב התנהלות התיק ובזבוז זמן יקר הן של ביהמ"ש והן של המשיב.

המבקשים ידעו עוד בטרם ביצוע הבדיקה על ידי המומחה כי המתורגמן הינו עורך דין, עובדה שהמשיב או מי מטעמו לא ידע אותה, ובחרו לשתוק מרצונם, לא טרחו לטלפן לב"כ המשיב ולעדכן אותה בטרם הבדיקה. די בעובדה זו כדי להוביל לדחיית הבקשה על הסף.

אין בנוכחות אביו של המשיב כדי לגרום עיוות דין למבקשים, שכן המומחה לא ניזון רק ממידע שקיבל מאביו של המשיב. המידע שקיבל המומחה מאת אביו הינ ם דברים שהמשיב בעצמו לא יודע בהיותו קטין בזמן התאונה ומדובר בדברים שטחיים שאין בהם כדי לשנות את חוות הדעת.

הלכה ידועה היא, כי לצורך הכנת חוות דעת, רשאי המומחה בתחום הנפשי לקיים שיחות וראיונות עם אנשים היכולים למסור לו מידע מועיל הנובע מקרבתם לנבדק.

גם אם נצא מנקודת הנחה כי מוטב שבן משפחה של הנפגע לא יהיה נוכח בעת בדיקת המומחה מטעם בית המשפט, אין מקום לפסילתה האוטומטית של חוות הדעת כפועל יוצא מנוכחות זו.

עיון בחוות דעתו של המומחה מעלה כבר בראשית חוות דעתו ציין המומחה את נוכחותו של האב בבדיקה, עניין שיש בו להעיד על כנותה של חוות הדעת.

במקרה זה הליווי של המשיב על ידי אביו היה מוצדק . עסקינן בנפגע, אשר היה קטין בעת התאונה. בהינתן שהמשיב היה קטין בעת התאונה ברי כי מי שיכולים ליתן פירוט בדבר הקורות אותו לאחריה והטיפול שקיבל הם הוריו. משכך, על פניו, טבעי שגם המומחה יזדקק להטרו-אנמנזה מההורים או אחד מהם. חוות הדעת נשענת רק בחלקה הראשון על דברי האב ו נוגעת לתקופה בה היה המשיב קטין. בחלקה האחר, ניזונה חוות הדעת מהתרשמותו של המומחה מהמשיב בעצמו .

ב"כ המבקשים רשאי לחקור את המומחה בחקירה נגדית, בין היתר, בשאלת מעורבות המלווה, ואם ימצא לנכון, יוכל לשוב ולהעלות כל השגה שיש לו כלפי חוות הדעת, לאחר החקירה.

ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית שעניינן בסדרי דין ודיני ראיות ומקרה זה אינו בא בגדר המקרים בהם ראוי לעשות כן.

פסילת מומחה רפואי תיעשה כאשר עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או כאשר המומחה פעל בחוסר תום לב. מדובר בצעד חריק שאינו נעשה כדבר שבשגרה. הנחת היסוד הינה שהמומחה הינו אובייקטיבי וחסר פניות.

פסקי הדין עליהם ביקשו המבקשים לסמוך בקשתם, אינם יכולים ללמד לעניינינו שכן שם בעת הבדיקה נכחו ב"כ של הנפגע ולא בן משפחה קרוב. בעניינינו, ב"כ המשיב לא נכחה בבדיקה והתרגום נעשה באופן מקצועי וללא משוא פנים.

אי שביעות רצון מחוות הדעת אין בה כדי להוות טעם לסתור חזקת המקצועיות של המומחה ואף אין בה לבדה כדי לבסס צורך במינוי מומחה נוסף.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשוב ה לתגוב ה, מצאתי לדחות את הבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה בתחום הנפשי.

ברע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, ניתן ביום 3.5.18, סקרה כבוד השופטת וילנר את מעמדו וחובותיו של מומחה בית המשפט:

"רבות נכתב על תפקידו ומעמדו של מומחה מטעם בית המשפט, ולא אחת הוא תואר כזרועו הארוכה של בית המשפט... האמון הרב לו זוכה מומחה מטעם בית המשפט, נובע, בין היתר, מחזקות התקינות והמקצועיות המיוחסות לו. הנחת המוצא היא כי המומחה הממונה על-ידי בית המשפט יבצע מלאכתו נאמנה, ויפעל בהגינות ובמקצועיות.

לצד חזקות התקינות והמקצועיות מהן נהנה מומחה בית המשפט, ועל-מנת להצדיק את האמון הרב שניתן בו, מוטלות עליו חובות שונות שהן מקצת החובות המוטלות על בית המשפט עצמו.

הסוג הראשון של החובות המוטלות על המומחה הן חובות אמון, בגדרן נדרש המומחה לנהוג בתום לב, באובייקטיבית, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים, ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה. ככלל, נקבע כי על המומחה לדווח לבית המשפט על כל נסיבה העלולה לפגום בניטראליות שלו, גם אם למראית עין בלבד...."

בהמשך ההחלטה מפורטות דרכי הפעולה אשר עומדות בפני בית משפט, כאשר המומחה אינו עומד בחובות המוטלות עליו, אלא שבמקרה שבפניי טרם הגיע הדיון לשלב שבו בית משפט קמא יידרש לשאלה זו.

הלכה היא כי פסילת חוות דעת, מוגבלת לנסיבות יוצאות דופן בהן נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (ראו רע"א 7098/10 אוהד טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 31.1.11 מפי כבוד המשנה לנשיאה, השופט ריבלין; וכן רע"א 6585/19 נ.ש.ד.ד 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל, ניתן ביום 25.11.19 מפי כב' השופט גרוסקופף; רע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העמצאי לת"ת ובתי ספר, ניתן ביום 9.12.19 מפי כב' השופטת וילנר).

לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי בא בגדר מקרים חריגים אלה שפורטו בפסיקה , ואיני סבורה כי יש בכל אחת מהפעולות שנעשו על ידי המומחה כדי להוביל למסקנה כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את פסילת חוות הדעת.

איני מקבלת את טענת המבקשים כי יש בהמלצת המומחה, למנות מומחה בתחום הנוירולוגי , כדי סטייה מסמכות שהוקנתה לו. כאמור תחום הנפש ותחום הנוירולוגיה הינם תחומים משיקים, אשר לעיתים יש בהם כדי להשפיע האחד על השני. עצם המלצתו של המומחה בתחום הנפשי למנות מומחה בתחום הנויורלוגי אין בה כדי לסטות מסמכות שהוקנתה לו ויש בה כדי להציע לברר נושאים אשר אין הוא יכול לעשות במסגרת הכלים המצויים בידיו.

נוכחות אביו של המשיב- הלכה ידועה היא, כי לצורך הכנת חוות דעת, רשאי המומחה בתחום הנפשי לקיים שיחות וראיונות עם אנשים היכולים למסור לו מידע מועיל הנובע מקרבתם לנבדק:

"בהעדר טעמים מיוחדים, אין לאסור על מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי – להבדיל, בדרך כלל, ממומחים אחרים – להשתמש במכשיר החשוב והחיוני, המקובל בתחום זה, של שיחות, ואף ראיונות, עם אנשים היכולים לתת למומחה, לפי דעתו המקצועית, מידע מועיל הנובע מקרבתם לנבדק בעבר ובהווה. בעזרת מידע זה ייטיב המומחה לחקור את מצבו של הנבדק וכך תהיה התמונה שיציג לפני בית המשפט שלמה ומדוייקת ככל האפשר. עם אנשים אלה נמנים בני משפחה, מורים ואף אחרים, שהמומחה החליט שיש לו צורך במידע שבידיהם...",(רע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל, ניתן ביום 25.11.96 מפי כבוד השופט טירקל ).

בעניינינו, בהינתן שהמשיב היה קטין בעת התאונה ברי כי מי שיכולים ליתן פירוט בדבר הקורות אותו לאחריה והטיפול שקיבל הם הוריו. הוא הדין בכל הנוגע למצבו עובר לתאונה. אין לצפות מילד בן 6 שיבין מה הן יכולותיו הלימודיות ועוד. משכך, על פניו, טבעי שגם המומחה יזדקק להטרו-אנמנזה מההורים או אחד מהם.

גם נוכחותו של המתורגמן הייתה הכרחית. בנסיבות שתוארו בתגובת המשיב שלא בכדי מצאתי לפרטם ולתארם, הרי שאין בעובדה כי המתורגמן הינו עורך דין כדי להביא לפסילתה של חוות הדעת.
מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי "משהצהירה ב"כ התובע, כי המתורגמן אשר היה נוכח במועד הבדיקה הוא מתורגמן אובייקטיבי אשר אין לו קשר למי מהצדדים איני מוצאת בזהותו כל פגם. איני רואה פסול גם בכך שבהכשרתו המתורגמן הוא עורך דין, כל עוד אינו מייצג מי מהצדדים.". מדובר במסקנה הגיונית מתוך הנתונים, בעיקר שעה שדבר היותו של המתורגמן עורך דין הובאה לידיעתם של המבקשים מיד עם הגעתו של המתורגמן למרפאת המומחה.

לא ראיתי כי הטענה שעלתה בתגובה של המשיב זכתה לתשובה מלווה בתצהיר שלא כך היו פני הדברים ועל כן ראיתי לקבלם לצורך הדיון שבפניי כנכונים. לאחר שהוברר למבקשים היותו של המתורגמן עורך דין ולאחר שניהלו שיחה עם המתורגמן, ניתן למומחה אישור לבדוק את המשיב ולערוך חוות דעת בעניינו.

כך גם הטענה כי המשיב הוא ששילם את שכרו של המתורגמן אינה יכולה במקרה זה להושיע את המבקשים. על פי התיאור המבקשים לא היו נכונים לשתף פעולה ולפעול למציאת מתורגמן באופן מידי נוכח אישור הכניסה שניתן למשיב בסמוך לבדיקה. ככל שתשלום שכרו של המומחה בתחום הנפשי הוטל על המבקשים הרי שגם ההוצאה של תרגום הייתה צריכה להשתלם על ידם. משלא נענו והמשיב ביקש לקדם את הדיון בעניינו אך טבעי שפעל למציאת מתורגמן ותשלום שכרו. על כן גם טענה זו לא יכולה להוות עילה לפסילת חוות הדעת.

לאור כל דבריי שלעיל ונוכח ההלכה בנושא פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, הרי שאין מקום לסטות ממסקנתו של בית משפט קמא.
סוף דבר

שתי בקשות רשות הערעור דינן דחייה.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו באמצעות באת כוחו.

לאחר קבלת אישור על תשלום ההוצאות ניתן יהיה להשיב למבקשים את העירבון שניתן בשני התיקים המאוחדים.

ניתן היום, ט"ו תשרי תשפ"א, 03 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.