הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 28543-10-19

לפני
כבוד השופטת אביגיל כהן

המבקשים - המערערים

  1. נורית קניאס
  2. אפרים קניאס

ע"י ב"כ עו"ד שי מ. רוסינסקי

נגד

המשיבים:

  1. שמואל בר-זיו
  2. אלי זוסמן

ע"י ב"כ עו"ד עדו אורלנסקי ועו"ד שני סדוף - פרל

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בי ת המשפט השלום בת"א – יפו (כב' השופט אריאל צימרמן) מיום 18.10.19 בתא"ח 57066-01-19 ולפי ה נדחתה בקש ת המבקשים – הנתבעים לביטול פסק דין שניתן נגדם ביום 7.10.19 בהעדר התייצבות לדיון.

2. המשיבים – התובעים שהינם אחים הגישו ביום 23.1.19 תביעה לפינוי מושכר – דירה בבעלותם המצויה ברח' ביאליק 90, חולון (להלן: "הדירה").

בכתב התביעה נטען כי בשנת 2010 שכרו נתבעת 1 ובעלה – ניסים קניאס, את המושכר לתקופה של 5 שנים, במהלכם הביעו רצונם לרכוש את הדירה אך לא היו בידם אמצעים כלכליים לעשות כן. בשנת 2015 פינו את הדירה.
לאחר מכן, נחתם ביום 21.3.16 הסכם שכירות בין התובעים לבתם של נתבעת 1 וניסים קניאס ולאחר תום תקופת השכירות פונתה הדירה. נתבעת 1 ובעלה חזרו על רצונם לרכוש את הדירה לכשיתאפשר להם.

בשלהי שנת 2017 פנה ניסים קניאס לתובע 1 והודיע לו כי בנו – נתבע 2 ינהל מו"מ לרכישת הדירה. נתבע 2 הודיע לו כי אין בידיו בשלב זה את האמצעים הכספיים לרכישת הדירה והוסכם כי בשלב זה תשכור נתבעת 1 את הדירה למשך 10 חודשים ובמקביל ינהלו הצדדים מו"מ לשם רכישת הדירה, כאשר נתבע 2 הצהיר כי יבצע את הרכישה בשם הוריו והסכם רכישה עתידי יעשה מולם.
הסכם שכירות נוסף נחתם בין התובעים לנתבעת 1 שתוקפו החל מחודש דצמבר 2017 ועד תום חודש ספטמבר 2018 (להלן: "הסכם השכירות"). נטען כי נתבעת 1 העבירה לנתבע 2 – בנה את זכות השכירות בניגוד להסכם והוא מתגורר במושכר.
דמי השכירות לפי ההסכם הם 5,500 ₪ לחודש. כמו כן, ניתנה לנתבעת 1 אפשרות להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת, כפוף למתן הודעה 3 חודשים מראש ומילוי כל תנאי ההסכם.
צוין כי בתום חודש דצמבר 2017 נחתם הסכם למכירת הדירה בין התובעים לנתבעת 1 אך לאחר שהתשלום הראשון חולל, בחודש ינואר 2018 נשלחה לנתבעים הודעת ביטול.
הצדדים המשיכו לנהל מו"מ ונחתם הסכם נוסף ביום 3.3.18 שאף הוא בוטל.
לטענת התובעים, בהתאם להסכם השכירות, ביום 30.9.18 תמה ההתקשרות בין הצדדים. ההסכם מעולם לא הוארך, האופציה לא מומשה. עם זאת, המושכר לא פונה.

רק ביום 3.10.19 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים.

3. התיק נקבע לדיון ליום 7.10.19 לשעה 9:00.
לדיון התייצבו ב"כ התובעים ותובע 1 בעצמו.
הנתבעים ובא כוחם לא התייצבו לדיון.

הדיון החל בשעה 9:08, לפי הפרוטוקול.

ב"כ התובעים ציינה לפרוטוקול כי היא חוזרת על האמור בכתב התביעה וטענה כי אין בכתב ההגנה כדי להוות הגנה כלשהי. לפיכך, משפקע הסכם השכירות, ביקשה ליתן פס"ד לפינוי המושכר

בפסה"ד שניתן במעמד הדיון ע"י כב' השופטת הבכירה כרמלה האפט נקבע:
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים; בשים לב לעובדה שעיון בכתב ההגנה אשר הוגש לבסוף בתיק זה אין למעשה הגנה לגופו של עניין; ובהינתן כי הנתבעים לא התייצבו לדיון במועד היום, אני מוצאת לקבל את התביעה".
בימ"ש קמא נתן צו לנתבעים וכל מי מטעמם לפינוי הדירה והשבתה לתובעים כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ השייך להם לא יאוחר מיום 21.10.19 שעה 12:00.
כמו כן, הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪.

4. הבקשה לביטול פס"ד:
ביום 10.10.19 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסה"ד ועיכוב הליך הפינוי.
נטען כי הגיעו מבעוד מועד לעמדת המידע בביהמ"ש אך לאחר דקות ארוכות של חיפושים היכן יושב המותב, הבהיר להם פקיד העזר כי הוטעו וכשהגיעו לאולם הסתבר להם כי הדיון הסתיים. לטענת המבקשים השעה הייתה 9:11, אם כי הקלדנית אמרה שהשעה הייתה 9:14.
נטען כי ב"כ המשיבים לא טרחה להתקשר לב"כ המבקשים.
לטענתם, אף אם היה איחור, מדובר באיחור "שלא חרג מרבע השעה הנהוגה הרי התנהגות קולגיאלית מינימלית יכולה היתה לפתור זאת".
בהמשך פירטו המבקשים את עיקרי הגנתם וטענו כי על ביהמ"ש לבחון את סיכויי הגנה לצורך הפעלת שיקול הדעת האם להיענות לבקשת הביטול. המבקשים טענו כי יש לתת להם את יומם בביהמ"ש.
על כן, לטענתם יש לבטל את פסה"ד.

המשיבים בתגובתם התנגדו לבקשה.
באשר לסיבת אי ההתייצבות:
נטען כי בימ"ש קמא עודכן שב"כ המבקשים נצפה בקפיטריית ביהמ"ש עובר לדיון ואף התבקשה רשות לצאת לאתרו. נטען כי לו המבקשים היו מגיעים בזמן לבימ"ש היה בידם די זמן לאתר את אולם ביהמ"ש.

לטענת המשיבים, התנהלות המבקשים לכל אורך הדרך עולה לכדי ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאבים.

באשר לסיכויי ההגנה:
נטען כי הם אפסיים וכי כתב ההגנה אינו מגלה עילת הגנה כלשהי.

5. בהחלטה מיום 18.10.19 נדחתה הבקשה לביטול פסה"ד והמבקשים חויבו בשכ"ט המשיבים בסך של 3,510 ₪.
בפתח ההחלטה צוין כי נוכח הבהילות בהכרעה ההחלטה תהיה קצרה.
צוין כי השיקול הפחות משמעותי הינו התנהלות המבקשים ונקבע כי "התנהלותם רחוקה מלהיות פשוטה, והסברם באשר למחדל שבאי-ההתייצבות אינו מניח את הדעת;". כן נקבע כי מחדלם מתעצם נוכח התקלות והעיכובים בהליך וכי הגיע העת להביא הליך זה שיועד להתברר בסדר דין מקוצר לכלל סיום.
נקבע כי השיקול העיקרי הינו סיכויי ההגנה. צוין כי המותב שנתן את פסה"ד לא הסתפק במתן פסה"ד במעמד צד אחד וקבע כי בכתב ההגנה "אין למעשה הגנה לגופו של עניין".
כב' השופט אריאל צימרמן קבע כי לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, קשה להגיע לכל מסקנה אחרת.
עוד נקבע כי שינויי חזית אגב הבקשה לביטול אינם כשרים וכי מהלכי המבקשים נחזים בשלב זה כ"ניסיון לדחיית הקץ, לא לליבון לגיטימי של מחלוקת שבין הצדדים".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

6. בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי החלטת בימ"ש קמא ניתנה בהעדר הנמקה, מבלי שנבחנו טענות המבקשים ובניגוד לפסיקה. המבקשים חוזרים על טענותיהם כפי שנטענו בבקשה לביטול פס"ד.
בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 20/10/19 במהלך פגרת סוכות.
התבקש עיכוב ביצוע פינוי באופן דחוף.

כב' השופטת התורנית נחליאלי - חיאט ביקשה לקבל את תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע עד ליום 24/10/19.
תגובתם המפורטת הוגשה.
המשיבים הסכימו להצעתי ולפיה תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע תהווה תשובה לבקשת רשות הערעור ולפיכך אני מכריעה בבקשת רשות הערעור כבר עתה.

7. המשיבים טוענים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.
מדגישים, כי תוקפו של הסכם השכירות תם עוד ביום 30/9/18 וחוב דמי שכירות ממשיך להצטבר.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה לאכיפת זיכרון דברים ביחס למכר הדירה בה"פ 15790-02-19 וביקש לעכב את בירור ההליך קמא בשל כך.
ביום 17/7/19 הורה בית המשפט המחוזי על הפסקת התובענה, כשלאחר מכן הורה בית משפט השלום על חידוש ההליך בתיק קמא ועל הגשת כתב הגנה.
בית משפט קמא נעתר לבקשות נוספות לארכה להגשת כתב הגנה ודיון שנקבע נדחה בשל כך.
רק ביום 3/10/19 הוגש כתב הגנה ,כאשר הדיון בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה בינואר 2019 היה קבוע ליום 7/10/19.
נטען כי פסק הדין ניתן כדין ואין טענת הגנה לנתבעים, כאשר בפועל הנתבעים משנים חזית בבקשתם לביטול פסק דין.
הודגש, כי אם אכן לפי טענת ההגנה החדשה (המהווה שינוי חזית) מדובר בהסכם שכירות מזויף, אזי מכוח איזה הסכם אחר יושבים המבקשים בדירה?
המבקשים מאשרים למעשה כי למצער, לא שילמו דמי שכירות מחודש מרץ 2018.
אם לשיטתם, אין הסכם שכירות או עילה בדין להחזקתם בדירה, ממילא המסקנה היא כי יש לפנותם מהדירה.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולדחות הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן:

א) אני סבורה כי יש צורך להכריע בבקשה כבר עתה, שכן פסה"ד כבר ניתן.
לפיכך, מצאתי לנכון ליתן רשות לערער ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב) דין הערעור להידחות לגופו.
אין צורך להרחיב בעניין ההלכה לפיה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יכול שיעשה מכוח אחת משתי עילות; האחת, ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה והשנייה, ביטול על פי שיקול דעת.

במקרה דנן ניתן פסק דין כדין. שעת הדיון הייתה ידועה והמבקשים לא התייצבו לדיון בזמן מבלי שבית משפט קמא אישר להם לאחר לדיון.

ג) כאשר ביהמ"ש בוחן האם יש מקום לבטל פסק דין מכוח שיקול דעת ביהמ"ש, עליו לבחון שתי שאלות:
אחת – סיבת המחדל (הסיבה לאי התייצבות במועד).
השנייה – סיכויי ההצלחה של המבקשים בתיק, אם יבוטל פסק הדין (שניתן בהעדר התייצבות). התשובה לשאלה זו – היא החשובה יותר.
כאשר קיימים סיכויי הצלחה, נוטה ביהמ"ש לבטל את פסק הדין גם כאשר הסיבה למחדל אינה מספקת וניתן "לכפר" על המחדל בדרך של פסיקת הוצאות (ראה בעניין זה: כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה 12) בעמ' 642-643).

ד) כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש העליון, היקפה של הנמקה ראויה משתנה ממקרה למקרה וייתכנו מקרים שבהם ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית.
(ראה לעניין זה: רע"א 9118/16 קוריאה מורטורס ישראל בע"מ נ' אברהם אונגר פסקה 10 (14.12.16)).

על מנת שערכאת ערעור תוכל לבחון את פסק הדין, עליו להיות מנומק באופן שבו ניתן יהיה להבין את יסודות ההכרעה וטעמיה.
ראה לעניין זה: רע"א 5753/18 אילן קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 תל אביב (6.8.18) בסעיף 3, וכן רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.10) בסעיף 7.

ההחלטה נשוא הבר"ע מנומקת אמנם באופן תמציתי, אך בימ"ש קמא נדרש בהחלטתו לכל הפרמטרים הטעונים בדיקה במסגרת בקשה לביטול פסק דין מכוח שיקול דעת בימ"ש שניתן בהעדר התייצבות וההנמקה מספקת.

אני מסכימה עם קביעת בימ"ש קמא בנודע ל"סיבת המחדל".

ה) באשר לסיכויי הצלחה:
בענייננו על המבקשים להצביע על הגנה אפשרית.
יודגש; המבקשים אינם חייבים להראות שהגנתם איתנה ובטוחה ודי להראות שהגנתם אפשרית וכי ביטולו של פסה"ד יצמיח להם תועלת.

זאת ועוד; אין עסקינן בנתבעים שלא התגוננו כלל ואז סיכויי ההצלחה נלמדים מהבקשה לביטול ומהתצהיר התומך בה.
בדיקת סיכויי ההצלחה של הגנת המבקשים נעשית עפ"י כתב ההגנה המצוי כבר בתיק ביהמ"ש (ראה בספרו של א' גורן שם, בעמ' 643).
כתב הגנה שהוגש כ-9 חודשים לאחר הגשת התביעה ולאחר מספר ארכות להגשתו.

במסגרת פסה"ד שניתן בהעדר התייצבות בימ"ש קמא קבע כי בכתב ההגנה אין למעשה הגנה לגופו של עניין.
בימ"ש קמא נדרש לכך שוב במסגרת ההחלטה לביטול פסה"ד ולאחר שבחן את טענות הצדדים בנוגע לסיכויי ההגנה שנטענו במסגרת הבקשה לביטול פס"ד, לא שוכנע כי ניתן להגיע למסקנה אחרת.

אין לי אלא להצטרף לאמור בהחלטת בימ"ש קמא בנדון. מעיון בכתב ההגנה, עולה כי לא הועלתה טענת הגנה אפשרית. בכתב ההגנה צוין כי נתבע 2 מתגורר בדירה מיוני 2018. זאת כאשר הסכם השכירות הוא עד סוף ספטמבר 2018. נטען כי גובש זיכרון דברים שלא נחתם לרכישת דירה. זיכרון הדברים נוסח ע"י תובע 1 ונתבע 2 הסכים לו. זיכרון הדברים הועבר באמצעות דואר אלקטרוני לצדדים. נטען כי מדובר בזיכרון דברים מחייב ש אמור היה להבשיל להסכם מחייב. אין מחלוקת כי לא נחתם בין הצדדים הסכם מכר בנוגע לדירה. זיכרון הדברים אף הוא לא נחתם. אין כיום הליך תלוי ועומד בבית המשפט בנוגע לזיכרון הדברים ודבר לא נעשה בה"פ 15790-02-19 לאחר 17/7/19. על כן, ברור כי משלא קיים הסכם שכירות בין הצדדים, אין להתיר למבקשים להחזיק בדירה שלא בהסכמת המשיבים.

טענת המבקשים בתשובה לתגובה לבקשה לביטול פסק דין ולפיה לא נחתם הסכם שכירות בדצמבר 2017 כיון שהנתבע היה אסיר והחתימות על ההסכם אינן חתימות המבקשים, ממילא לא יכולות לסייע למבקשים. אם אין בנמצא הסכם שכירות בינם ובין המשיבים, אך ברור שהתביעה לפינוי מושכר מוצדקת ויש לפנות הדירה במהירות.

9. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.

ב) המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תש"פ, 28 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.