הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 28366-09-19

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשים

  1. קרביץ (1974) בע"מ
  2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יורם קמין ואח'

נגד
המשיבים
1. א. כ .
ע"י ב"כ עוה"ד גב' צחית עופר ואח'
2. יוניברסל משאיות ישראל בע"מ (פורמלי)
ע"י ב"כ עוה"ד יעל רוקח ואח'
3. מסגרית האחים אבו בע"מ (פורמלי)
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר ניסן שריפי ואח'

החלטה

1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט מנחם קליין בת.א. 60958-05-17 מיום 6.8.19 שבה הכריע בשאלת סיווג התאונה בה נפגע המשיב. היינו, האם פגיעת המשיב 1 (להלן: "המשיב") עונה להגדרה של תאונת דרכים או שמא מדובר בתאונה שאינה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

כב' בית משפט קמא מצא לקבוע כי מדובר בתאונה בעבודה שאינה תאונת דרכים. מכאן שהנתבעות הרלוונטיות הן המבקשות שבפניי , שהן המעבידה של המבקש והמבטחת שלה בביטוח אחריות.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

2. המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשות בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בטענה כי בשל רשלנותן והפרת חובות חקוקות על ידן נגרמה פגיעתו בתאונה. לטענתו, פגיעתו אירעה בעת שעסק בפריקת סחורה מתוך עומק המשאית לרמפה והרמפה נטתה על צידה ואחד המשטחים נע לעברו. בעת ניסיונו לברוח מהפגיעה של המשטח, נפל מן המשאית ורגלו האחת נלכדה ברמפה.

3. המבקשות טענו בכתב ההגנה כי פגיעת המשיב עונה להגדרה של תאונת דרכים מכוח החוק ועל כן יש מקום לתבוע את המבטחת בביטוח חובה ולא אותן. ליתר זהירות הגישו הודעה לצד ג' כנגד המשיבה 2 וזו הגישה הודעה לצד ד' כנגד המשיבה 3.

4. לאור טענת המבקשות בכתב ההגנה, החליט בית משפט קמא לפצל את הדיון כך שתחילה תידון השאלה אם עסקינן בתביעה מכוח החוק או מכוח פקודת הנזיקין.

5. לאחר שהצדדים הביאו את ראיותיהם וסיכמו טענותיהם ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי, ועל פיה האירוע בו נפגע המשיב אינו עונה להגדרה של תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בית משפט קמא קיבל את גרסת המשיב לאופן קרות האירוע וכן את הטענה כי אין מדובר במקרה שעונה על הגדרת תאונת דרכים.

הנמקת בית משפט קמא נסמכה על כך שמנוע המשאית היה כבוי בעת האירוע; האירוע התרחש בעת פריקה של הסחורה; לא ניתן להגדיר את נפילת המשיב מן הרמפה כ"ירידה" כהגדרתה בחוק שכן אין מדובר בפעולה רצונית אלא בניסיון להימלט מסכנה מיידית.

6. המבקשות טוענות שתי טענות עיקריות עליהן הן מבססות את טענתן כי יש מקום לשינוי ההחלטה:

האחת, כי חריג הפריקה והטעינה נסוג מפני שימוש אחר מוכר בהגדרת שימוש שבחוק, כאשר שניהם מתקיימים באירוע אחד. הן מפנות לדבריו של בית המשפט העליון ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב ואח', פ"ד נט (3) 541 מיום 13.12.04. בהקשר זה טוענות המבקשות כי גם ירידה מאולצת מהמשאית נחשבת כ"ירידה מרכב" ועל כן מדובר בשימוש שגובר על חר יג הפריקה והטעינה.

השנייה, כי בית משפט קמא לא דן בטענה של קיום החזקה המרבה, של ניצול הכוח המכני של הרכב. זאת , הגם שהזכיר את הטענה אך לא דן בה בסופו של יום.

7. המשיב טוען מנגד כי לא נפלה כל טעות בקביעת בית משפט קמא שכן לא ניתן לקרוא לנפילה מן המשאית "ירידה מרכב" ובעניין זה מביא את דבריו של המלומד א. ריבלין בספרו, תאונות הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים , מהדורה רביעית 2011 בעמ' 235-242, שם מאבחנים בין שימוש מוכר לבין שימוש דוגמת נפילה או הינתקות מרכב במהלך פריקה וטעינה שאזי לא ייחשב האירוע כתאונת דרכים.

עוד טוען המשיב כי לא התקיים בענייננו התנאי של ניצול הכוח המכני של הרכב. בעניין זה הוא מפנה לחוות הדעת של המומחה מטעמו.

מכאן שיש לדחות את הבקשה.

8. לאחר שעברתי על הבקשה, התגובה ובעיקר על החלטת בית משפט קמא אני סבורה כי יש מקום ליתן רשות ערעור.

על פי הפסיקה אין טעם בהותרת בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר סיווג התאונה לפסק הדין הסופי. לעניין זה אין לי אלא לצטט מדבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 3559/13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מיחאי קרפ ואח', מיום 12.9.13, סעיף 7 להחלטה (להלן: "עניין מחיאי"):

"כאשר מדובר בתובענה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע-הנפגע באירוע תאונתי, ונטען בה כלפי נתבעים אחדים לחבות מכוח חוק הפיצויים ולחלופין, כלפי נתבעים אחרים, לחבות מכוח דיני הנזיקין הרגילים, קיימת תועלת בקיום בירור מוקדם על-ידי ערכאת הערעור של שאלת סיווג התאונה שבה נגרם הנזק (אם תאונת דרכים אם לאו) שבגינה יש לחרוג מן הכלל שפורט לעיל. להחלטה בעניין סיווג התאונה, אם כ"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים אם לאו (שבמקרה כנ"ל היא למעשה "פסק דין חלקי והחלטה"), נפקות רבה על מתכונת ההליך, שכן הקביעה בעניין זה תסיים, בדרך כלל, את ההליך נגד קבוצת נתבעים מסוימת."

9. במקרה שבפניי מצב הדברים חמור אף יותר שכן המבטחת בביטוח חובה כלל אינה צד להליך בבית משפט קמא, ולכאורה אינה מודעת לטענה שהעלו המבקשות כאן ולפיה היא האחראית לפיצוי המשיב בגין פגיעתו באותה תאונה.

במצב דברים זה ברי כי נכון יהיה לקיים דיון כבר עתה בהחלטת בית משפט קמא בשאלת סיווג התאונה. ככל שבית משפט של הערעור יסבור כי יש לקבל את טענת המבקשות, הרי שיהיה בכך כדי להביא להגשת תביעה כלפי מבטחת החובה וזאת בטרם תחלוף תקופת ההתיישנות.

יהיה בכך גם כדי למנוע ניהול מיותר של הדיון על פי הכללים שרלוונטיים לתביעות מכוח פקודת הנזיקין, בשאלת הנזק , כלפי המבקשות והמשיבות הפורמליות . שהרי אם יימצא שאכן צודקות המבקשות בטענתן והדיון צריך להתנהל מכוח החוק, הפרוצדורה של הדיון בשאלת גובה הנזק שונה ומוכתבת בחוק.

10. מכאן, שיש מקום ליתן רשות ערעור.

11. חרף קביעתי זו אני סבורה כי לא נכון יהיה להכריע בשאלה שבמחלוקת במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור בדן יחיד, הגם שהסמכות נתונה.

שאלת סיווג התאונה לו הייתה מועלית בערעור על פסק הדין הסופי של מותב קמא, הייתה נדונה בהרכב תלתא. כך גם אם יחפצו המבקשות כאן להעלות את השאלה פעם נוספת במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי לכשיינתן. כי אז החלטה שתינתן במסגרת הבקשה שבפניי לא תחייב את מותב התלתא. דבר זה יוצר אי -וודאות ובפועל אף יכול שיאריך את הדיון, שכן לא ניתן יהיה לדבר על כל הסכמה תוך כדי ניהולו.

לעניין זה ראו דבריו של בית המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה כב' השופט שלמה לוין, ברע"א 7152/94 פנינה שידלוב נ' אברהם קיהן, פ"ד מט (5) 309 (1996)) בעמ' 313 , סעיף5 לפסק הדין .

12. גם בעניין מיחאי מוצא כב' השופט זילברטל הגיון בגישה זו וקובע כי נכון יהיה במקרים דוגמת זה שבפניי כי הדיון יתקיים בהרכב תלתא על מנת למנוע בהמשך חזרה של נתבעות לשולחן הדיונים ובעיקר אי-וודאות תוך כדי ניהול התיק, לאחר אותה החלטה בשאלת סיווג התאונה על ידי דן יחיד.

13. מטעם זה ראיתי לנכון לקבוע כי הדיון בבקשה יתקיים בפני מותב תלתא ואני מעבירה את התיק למזכירות על מנת שתנתב אותו למותב כאמור.

ניתנה היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.