הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 25868-12-20

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקשים

1.צמיגי שמעוני
2.רינה שמעוני
3.דוד שמעוני
4.מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יגאל אלון ואח'

נגד

המשיבה

הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צבי יעקובוביץ ואח'

פסק דין

בפניי מונחת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופט נ. סמארה) בת"א 33023-10-19 מיום 19.11.20, בה הורה למבקשים להמציא לידי המשיבה העתק של הסכמי פשרה שנערכו בתיקים אחרים שהמשיבה אינה צד להם.

רקע והליכים

ביום 3.5.13 פרצה שריפה (להלן: "האירוע") אצל המבקשת 1, פנצ'ריית צמיגי שמעוני (להלן: "המבקשת 1" ו/או "הפנצ'רייה"), אשר המבקשים 2 ו-3 הם הבעלים והמנהלים שלה והמבקשת 4, מגדל חברה לביטוח בע"מ, היא המבטחת שלה (להלן יקראו כולם ביחד: "המבקשים").

השריפה התפשטה מהפנצ'רייה גם למספר עסקים סמוכים והסבה להם נזקים.

בין היתר התפשטה השריפה גם לבית העסק "איסכור מתכות ופלדה בע"מ" (להלן: "המבוטחת"), אשר מבוטח על ידי המשיבה, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"), בפוליסת ביטוח מסוג אש.

לאחר שהמשיבה מינתה מומחים מטעמה לבחינת נסיבות האירוע, היקף הנזקים והיקף חבותה מכוח הפוליסה, היא שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח בגין נזקי האירוע.

התביעה נשוא בקשה זו הינה תביעת שיבוב אותה הגישה המשיבה כנגד המבקשים בגין הכספים ששילמה למבוטחת שלה בגין נזקי אירוע השריפה. לטענת המשיבה בהתאם לבדיקות שנעשו על ידי שני חוקרי שריפות נמצא כי השריפה פרצה עקב עבודות בחום שביצע המבקש 3 בפנצ'רייה.

המבקשים הכחישו במסגרת כתב ההגנה את הנטען נגדם בכתב התביעה ואת האחריות המיוחסת להם. הם טענו כי שריפת העסק התרחשה כתוצאה מהצתה מכוונת של בית העסק וכי מדובר בהנחות לא מבוססות של מומחי השריפות מטעמה של המשיבה.

ביום 5.11.20, הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה למתן צו כנגד המבקשים לגילוי מסמכים כללי וספציפי. בין היתר עתרה המשיבה להמצאת רישיון עסק, אישור לעבודות בחום, רישיון לעבוד עבודות בחום, המצאת דוחות מומחים אשר בדקו את נסיבות האירוע או הנזקים הנטענים שנגרמו למבקשים ולצדדי ג', סקר מיגונים ואישור קיום מיגונים, הצעת ביטוח, פוליסת ביטוח על מלוויה, תכתובות עם המבקשת 4 באשר לאירוע ולעמדת המבקשת 4 לאירוע, תיק בניין ותיק כיבוי אש של הפנצ'רייה (להלן: "הבקשה הראשונה").

באותה בקשה ציינה ב"כ המשיבה כנימוק לכך שהיא סבורה שהמבקשים אחראים לאירוע, כי אילולא כך לא הייתה מסתיימת תביעה קודמת בפשרה. זאת ותו לא.

המבקשים בתגובתם לדרישות המשיבה, טענו שמדובר בדרישות שאין להן כל בסיס וכי מדובר למעשה במסע דייג של מסמכים שאינם רלוונטיים להכרעה במחלוקת נשוא התביעה.

באשר לאמירה הנוגעת לתביעה שהסתיימה בפשרה טענו המבקשים בתגובתם כי אין כל נפקות לסיום הליכים אחרים בפשרה וכי שיקולי המבקשים לסילוק תביעות אחרות בפשרה אינם נוגעים להליך הנוכחי.

ביום 19.11.20 התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה דרשה המשיבה כי המבקשים יגלו את המסמכים שנדרשו בבקשתה הראשונה מיום 5.11.20. בנוסף, טענה המשיבה כי לאחר שהוברר לה, במהלך שיח שניהלה עם המבקשים , כי נוהלה תביעה נוספת בגין אותו אירוע, היא העבירה למבקשים דרישה נוספת לקבלת פרטים אודות כל התביעות שהוגשו בגין האירוע נשוא התביעה (להלן: "הדרישה הנוספת").

המבקשים חזרו על טענתם כי כלל המסמכים שהתבקשו על ידי המשיבה ולא נענו, הם אינם רלוונטיים.

לאחר שבית משפט קמא שמע את טענות הצדדים, הוא הורה בהחלטתו כי המבקשים ימציאו לעיונה של המשיבה את המסמכים שהתבקשו על ידה בבקשתה הראשונה.

בנוגע להסכמי הפשרה קבע כי הם יועברו לעיונו בלבד:

"בנסיבות בהן מתברר כי התקיימו הליכים נוספים שהסתיימו בפשרה בגין אותו אירוע, מכיוון שב"כ הנתבעת (המבקשים-ח.ו.ו) טוען כי הסכמי הפשרה הם חסויים מכיוון שאין בכוונתו שיהוו תקדים או משענת לתיק זה ולאחר שבית המשפט הבהיר לב"כ הנתבעת כי הטענה העיקרית בתיק זה הינה שהייתה הצתה על יד צד ג' אשר פוטרת את הנתבעים מאחריות ולכן הדבר אינו מתיישב כל כך עם סיום הליכים של ניזוקים נוספים מהשריפה בפשרה וכי בית המשפט סבור שעקרון תום הלב אשר חולש על כל תחומי בית המשפט ועל החיים עצמם מחייב שקיפות ומבלי שהדבר יהווה פגיעה בהגנת הנתבעים אני מורה לב"כ הנתבעת להמציא לעיונו הבלעדי של בית המשפט מבלי שישלח לצד שכנגד ומבלי שהדבר ייסרק במערכת נט המשפט את אותם הסכמי פשרה בהליכים המקבילים. בית המשפט יעיין ויחזיר את זה לידיו של ב"כ הנתבעת מבלי שהדבר ייחשף לצד התובעת בתיק זה אלא אם בית המשפט יסבור אחרת .
לפיכך, על הנתבעים באמצעות בא כוחם להמציא את כל המסמכים הנדרשים בפרוטוקול לעיל לידי ב"כ התובעת לכל המאוחר בתוך 30 יום מהיום..."

על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי.
טענות המבקשים

בית משפט קמא הורה למבקשים להמציא למבקשת את כל המסמכים שפורטו בבקשה מבלי לאבחן ביניהם ומבלי שהמשיבה תטען או תציג ראיה לרלוונטיות של מסמכים אלו למחלוקת נשוא התביעה ומבלי שבית משפט קמא נתן דעתו לשאלת הרלוונטיות של המסמכים למחלוקת.

בית משפט קמא לא התייחס לנימוקי המבקשים ביחס לרשימה הסיטונאית של המסמכים אותה נדרשו המבקשים לגלות והורה למבקשים להמציא למשיבה את כלל המסמכים שהתבקשו ולהמציא לעיון בית משפט קמא את הסכמי הפשרה ולאחר שיעיין בהם יוחלט אם להעבירם למשיבה.

מדובר בהחלטה שאינה מבוססת בתקנות סדרי הדין או בהלכות הנוגעות לגילוי מסמכים בהליך האזרחי ומנוגדת למדיניות משפטית נכונה.

מדובר במסמכים שלא גול ו על ידם ואינ ם מהוו ים חלק מהמסמכים הרלוונטיים להכרעה בתביעה.

הבקשה לגילוי מסמכים אינה נתמכת בתצהיר כנדרש בתקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") ואף אין בה כל נימוק מדוע על המבקשים לגלותם מעבר לטענה כי "מדובר במסמכים חשובים מאין כמותם הנוגעים לשאלת האחריות, לשאלות הביטוחיות והן לשאלת גובה הנזק הנטען".

בקשת המשיבה לגילוי הסכמי הפשרה הועלתה בעל פה במועד הדיון, ללא שנתמכה בתצהיר וללא כל הנמקה ולכן לא היה כל מקום לדון בבקשה כלל.

די בפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בהחלטת בית משפט קמא, הן בהגשתה שלא במועד הקבוע בתקנות והן בדיון בבקשה שהוגשה בניגוד לתקנה 117 לתקנות, להביא לביטול ההחלטה.

בהתאם להלכות בית המשפט העליון לא היה מקום ליתן צו לגילוי מסמכים שלא גולו על ידי המבקשים ובית משפט קמא שגה בהחלטתו.

בית משפט קמא אמור לבחון את הראיות ולקבוע אם הוכיחה המשיבה את טענתה לפיה בוצעו עבודות בחום בעסקו של המבקש ואם עבודות אלו גרמו לשריפה, או שמדובר בהצתה של בית העסק, כאמור בדו"ח שירותי הכיבוי.

לצורך הכרעה בשתי אפשרויות אלה, התוחמות את גדר המחלוקת בתביעה דנן, אין רלוונטיות לכל המסמכים שהמבקשים נדרשו לגלות, כך אישור לביצוע עבודות בחום, וכך בפרט הסכמי פשרה בתיקים אחרים שהמשיבה אינה צד להם והמבקשים שבים על טענתם כי מדובר במסע "דייג", מצד המשיבה, אותו היה על בית משפט קמא לבלום בהיבט הפרוצדוראלי והענייני.

הסכמי הפשרה שנחתמו בהליכים האחרים, בעניין אותה שריפה ממש, אינם רלוונטיים להכרעה במחלוקת נשוא התביעה, קרי האם מדובר בהצתה או שמדובר בשריפה שנגרמה מחמת פעולה / רשלנות של המבקש, כך שלא היה מקום להורות על גילויים מלכתחילה.

מתן צו הכופה על חברת ביטוח לחשוף הסכמי פשרה שערכה בתיקים אחרים פוגעת במוסד הפשרות. ברור כי אם יחשוש צד כלשהו, כי הגעה לפשרה תעמוד בעוכרו בהליכים אחרים, ספק אם יסכים להגיע לפשרה . כמדיניות משפטית ראויה , וכל עוד אין מדובר במסמך אשר יכול לסייע לבית המשפט להכריע בפלוגתאות נשוא התביעה, אין ולא היה מקום להורות על גילויים, לא לבית משפט קמא ולא כל שכן למשיבה.

עיקרון תום הלב, אליו התייחס בית משפט קמא בהחלטתו , אינו רלוונטי לעניי ן. העובדה שהמבקשת 4 אינה מוכנה לחשוף הסכמי פשרה בתיקים אחרים אינה נובעת מחוסר תום לב אלא משיקולים ענייניים. זכותה של המבקשת 4 שלא לחשוף מסמכים שאינם רלוונטיים. דווקא הניסיון לכפות על צד לחשוף הסכמים שעשה בתיק אחר הם הנג ועים בחוסר תום לב.

על המשיבה להוכיח את הרשלנות המיוחסת למבקשים וקיומו של קשר סיבתי בינה לבין הנזק הנטען, והמוכחש . הסדרי הפשרה אינם רלוונטיים לצורך זה.

עם קבלת הבקשה, המלצתי למשיבה כבר בהחלטתי מיום 15.12.20 לשקול ולוותר על הבקשה לקבלת הסכמי הפשרה וזאת משני טעמים: האחד, כי לא ניתן לחשוף הסדרי פשרה מבלי לקבל תחילה את הסכמת הצדדים השלישיים שחתומים עליהם; השני, כי יש בחשיפת הסדרי פשרה כדי לגדוע את האפשרות לסיים תיקים במתכונת זו , שכל משמעה קניית סיכונים והעדר הכרעה.

המשיבה בתגובתה להצעה טענה כי היא לא עתרה לקבל את הסכמי הפשרה מעולם, לא בהליך גילוי המסמכים או דרישות מקדמיות אשר הופנו למבקשים ואף לא במסגרת הדיון אשר התקיים בפני בית משפט קמא. לכן, משלא ביקשה עיון בהסכמי הפשרה היא אינה עומדת על קבלת מסמך שלא נתבקש על ידה.

במסגרת תגובתה עמדה המשיבה על קבלת כל יתר המסמכים אשר נתבקשה המצאתם ואשר לגביהם ניתנה החלטה מפורשת כי יש להמציאם עד למועד נקוב אשר חלף זה מכבר, אך המסמכים לא הומצאו.

לטענתה המסמכים אותם נדרשים המבקשים להמציא לעיונם הינם מסמכים דרושים ורלוונטיים, אשר אין לחסותם ויש בכוחם לפזר את מסך העשן האופף תיק זה ונסיבותיו, תוך שהם יסייעו ממש בידי בית משפט קמא להכריע במחלוקות השנויות בין הצדדים .

המשיבה הותירה את ההחלטה בבקשה שהוגשה ככל שהיא נוגעת להסכמי הפשרה לשיקול דעת בית המשפט.

המבקשים, בתשובתם לתגובת המשיבה , הלינו על אי דיוקים שעלו בתגובתה של המשיבה בנוגע להשתלשלות האירועים בתיק וטענו כי הבקשה מתייחסת להחלטת בית משפט קמא כולה ולא רק בנוגע לחשיפת הסדרי הפשרה.

דיון

המצאת הסכמי הפשרה

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית משפט קמא, ובתגובת הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה בכל הנוגע להחלטת בית משפט קמא להמציא ל עיונו את הסכמי הפשרה אליהם הגיעו המבקשים עם צדדי ג'.
אמנם הכלל הוא שבית משפט של ערעור ימעט להתערב בהחלטות שהן בתחום ניהול המשפט של בית משפט קמא, אך במקרה כאן מצאתי כי יש מקום להתערב בשל השגגה שנפלה מלפני בית משפט קמא.

הכלל לפיו יש לנהל משפט בקלפים פתוחים לצורך חקר האמת אינו עומד לבדו. ישנם מקרים שבהם הוא נסוג בפני כללים אחרים שגם אותם מצא המשפט חשובים ועקרוניים.

כפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 15.12.20, לא היה כל מקום כי בית משפט קמא יורה למבקשים להמציא, אף לעיונו , הסכמי פשרה שנעשו בין המבקשים לבין צדדי ג' וזאת משני טעמים: האחד, אי קבלת עמדתם של אותם צדדי ג' לחשיפת הסדרי הפשרה והשני, תכליתו של הסדר פשרה.

הסכמי פשרה אינם ראיות בתיק שיש בהם כדי להוכיח את האחריות הנטענת, שהרי מטיבם הם מתקבלים מבלי שמי מהצדדים מקבל עליו אחריות. הכיצד הסדר פשרה שבו רשום סכום מסוים מוסכם יכול ללמד על האחריות. כל שהוא יכול ללמד הוא כי ביח ס לתובע מסוים הסכים נתבע לשלם משהו. למה הסכים ומדוע בסכום זה? – לא יתן הסדר הפשרה תשובה.

ואולי מדובר באותה מבטחת או שהיו סיבות שהנתבע היה מוכן לקבל סכום נמוך יותר אך בזמן קרוב? הרבה שיקולים, שהם חיצוניים לאירוע עצמו , יכולים להוות סיבה להגעה להסדר פשרה.

יתרה מכך, הסדרי פשרה מטיבם הם חסויים. ועל כן לא ניתן לפגוע בזכותו של צד להסדר פשרה שאינו צד למשפט ללא קבלת הסכמתו להסרת חסיונו של הסדר הפשרה. במקרה שבפניי אותו צד או צדדים להסכמי הפשרה שנחתמו עם המבקשת 4 אינם חלק מההליך. מכאן שלא ניתן היה לתת את החלטת בית המשפט בטרם נעשתה פנייה אליהם לקבלת עמדתם.

לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כב' השופט יורם דנציגר ברע"א 4781/12 י. מ. עיני קונדיטוריה בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 6.3.13, שהובא על ידי המבקשים:

"לצד האמור, יש לזכור כי זכות העיון אינה מוחלטת. זכות זו יכול שתיסוג בפני ערכים ואינטרסים נוגדים. בהקשר זה נפסק כי החתירה אחר האמת אינה חזות הכל, ובמילותיו של השופט [כתוארו אז] א' ברק: "אין לומר כלל כי תתגלה האמת, גם אם ייחרב העולם" (ראו: עניין בנק איגוד, בעמ' 61). אשר על כן, במסגרת הליך לגילוי מסמך ולעיון בו, במהלכו מעלה אחד הצדדים טענות בדבר קיומו של חיסיון או אינטרס נוגד אחר, על בית המשפט לבחון האם יש, בנסיבות העניין, לחסום את הגילוי המבוקש. "חסימה" כאמור יכול שתיעשה לנוכח קיומו של חיסיון (סטטוטורי או הלכתי) או בשל קיומו של אינטרס נוגד אחר אשר בנסיבות המקרה יש לייחס לו משקל בכורה.
....
כידוע, מוסד הבוררות הוא מנגנון חלופי ליישוב סכסוכים השואב את עיקר כוחו מרצון הצדדים, כאשר הליכי הבוררות מגשימים רצון זה [ראו, למשל: רע"א 2798/09 מצליח נ' רוטשטיין מערכות מידע (1986) בע"מ [פורסם בנבו] (23.6.2009); רע"א 1066/06 ארסד בע"מ נ' רונן [פורסם בנבו] (27.3.2006)]. אחד היתרונות המרכזיים שנהוג לייחס לבוררות, הוא חשאיות הדיונים המתנהלים במסגרתה.
....
לצד האינטרס האישי של המבקשים בפרטיות, אינטרס נוסף שיש לקחת בחשבון ואשר עשוי, עקרונית, להצדיק את חסימת הגילוי של מסמכי תיק בוררות, הוא הרצון לעודד ולחזק קיומן של מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין [ראו והשוו: רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פ"ד סא(2) 634 (2006) (השופטת א' פרוקצ'יה) (להלן: עניין דיסקונט) (שעסק בחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט); רע"א 4416/09 גבאי אדריכלות ובנין ערים בע"מ נ' א. רובין אדריכלים בע"מ [פורסם בנבו] (3.9.2009), פסקה 9 להחלטתי (להלן: עניין גבאי אדריכלות)]. ניתן לשער כי ידיעתם של צדדים לסכסוך שתוצרי הליך הבוררות יוותרו חסויים, תתמרצם להעדיף פניה לאפיק של בוררות על פני פניה לבתי המשפט הרגילים."

יש לציין שבהליך שם דובר על בקשה לגילוי מסמכים מתוך תיק הבוררות שהתנהל בין הצדדים, כאשר נקודת המוצא של בית המשפט הייתה שהמסמכים רלוונטיים להליך שם. בענייננו, אין מדובר בתיק אחר שהתנהל בבית משפט, נשמעו בו ראיות וניתן פסק דין אלא הוא הסתיים בהסדר פשרה ואת המסמך של הסדר הפשרה התבקשו המבקשים להמציא. מקל וחומר ברור שאם לא ניתן להמציא מסמכים מתוך הליך בוררות, בוודאי שאין מקום להמציא מסמך שעניינו הסדר פשרה.

מכאן שהחלטת בית משפט קמא בעניין זה מבוטלת ואין על המבקשים להמציא הסדר או הסדרי פשרה שחתמה המבקשת 4 עם צדדים אחרים בגין אותו אירוע שריפה.

המסמכים שהתבקשו בבקשה הראשונה

בכל הנוגע ליתרת ההחלטה, המורה למבקשים להמציא למשיבה את שאר המסמכים הנדרשים, מצאתי לקבלה בחלקה.

ראשית יש לציין כי מעיון בפתיח של הבקשה עולה כי המבקשים מלינים כנגד החלטת בית משפט קמא להורות להם להמציא העתקים של הסכמי פשרה שנערכו בתיקים אחרים שהמשיבה אינה צד להם.

באותו פתיח לבקשה לא התייחסו המבקשים ליתר ת ההחלטה המורה על המצאת המסמכים הנוספים שהתבקשו במסגרת הבקשה הראשונה. (ואכן גם במסגרת הצעתי למשיבה, להסכים ולוותר על הבקשה לקבלת הסכמי הפשרה , לא ביקש תי את התייחסותה ליתר ת המסמכים ).

בהמשך הבקשה מובלעת התייחסות גם ליתרת המסמכים, אך ברי שעיקר הבקשה נוגעת להוראה להמצאת הסכמי הפשרה.

ההחלטה אם להורות על מתן צו לגילוי מסמכים או אם לא, מצויה בסמכותה של הערכאה הדיונית, לה נתון שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לאופן ניהול ההליך, ובכלל זאת בעניינים הקשורים בגילוי ועיון במסמכים (ראה רע"א 8761/20 פלונית ואח' נ' פלוני, ניתן ביום 20.1.21 מפי כב' השופט עמית).

נוכח הלכה זו הרי שהתערבותה של ערכאת הערעור מצומצמת וכעת יש לבחון את המסמכים שהתבקשו.

עיון ברשימת המסמכים שגילויים התבקש על ידי המשיבה מלמד כי חלקם רלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים ובוודאי שיש להציגם והם:

פוליסה (שכבר הוצגה);
רישיון עסק;
רישיון לעבוד בחום ואישור לעובדים לעבוד בחום (ככל שאישור כאמור נדרש);
חוות דעת מומחים על צרופותיהם;
סקר מיגונים;
אישור על קיום המיגונים;
הודעה על מקרה הביטוח;
תיק כיבוי אש של העסק.

מסמכים אלו רלוונטיים שכן יכול שיהיה בהם כדי ללמד על התנהלות המבקשים בניהול עסקם, שהרי אם העסק מתנהל בלי רישיון נדרש או לא עומד בדרישות המיגון, עשויה להיות לכך משמעות. כן ברי שרלוונטיים מסמכ ים שמלמדים על קביעות המומחים מטעמם של המבקשים.

מנגד, לא מצאתי מדוע יש להורות כבר עתה על הגשת דוחות חקירה. מדובר במסמכים שנעשים לצורך משפט ויש תחילה לברר האם הם רלוונטיים לצורך ההליך הנוכחי או שמא נעשו לצורך בירור פנימי של מבקשת 4 באשר לחבותה כלפי מבקשים 1-3.

על פי הנהוג בהתאם להלכה ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה (1) 515, מיום 19.12.99, מפי כב' השופט שלמה לוין (להלן: "הלכת סוויסה"), רשאי צד לבקש לעכב גילוי תוצרי חקירה עד לאחר חקירת הצד שכנגד. הדבר נתון לשיקול דעת בית משפט. על מנת שבית משפט יוכל להפעיל שיקול דעת, נהוג שדוחות החקירה על תוצריהן נמסרים תחילה לבית המשפט, לעיניו בלבד ואזי ניתנת החלטה בשים לב להנחיות שבהלכת סוויסה.

באשר למסמכים כמו תיק בניין, הצעת ביטוח ועמדת המבקשת 4, איני בטוחה ברלוונטיות של מסמכים אלו לצורך ניהול התביעה למול המשיבה. אמנם בית משפט קמא לא דן בכל אחד מאותם מסמכים מבוקשים, אך מחמת שבית משפט של ערעור ימעט להתערב בהחלטות מסוג זה, לא מצאתי להתערב בקביעה ביחס למסמכים אלו שכן על פניו אין מדובר בחוסר סבירות של ממש .

סוף דבר

בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל בכל הנוגע לגילוי הסכמי פשרה.

באשר לדוחות החקירה על תוצריהן, אין מקום להעבירם בשלב זה למשיבה ולכל היותר ישקול בית משפט קמא לקבלם לעיונו ואזי יחליט בהתאם לכללים שנקבעו בהלכת סוויסה ואלו שבאו בעקבותיה.

שאר ההחלטה של בית משפט קמא נותרת על כנה. ככל שהמבקשים טרם השלימו את העברת העיון במסמכים, יעשו כן בתוך 21 ימים מהיום .

בנסיבות העניין לא מצאתי לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א, 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.