הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 24081-09-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשים:

  1. נילי וינברג
  2. ד"ר משה וינברג, עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד עמרי מנחם

נגד

המשיבים:

  1. שמואל וילוז'ני
  2. איריס וילוז'ני

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 9.9.21 בת"א 40431-08-21 ולפי ה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני.
המבקשים גם הגישו בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בימ"ש השלום.

2. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, ולפיכך מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

3. המבקשים מנהלים מאבק משפטי רב תיקים וערכאות נגד המשיבים; אשר בתיהם צמודי הקרקע מצויים בשכנות ומחבר בין הבתים קיר משותף בחלקו. המשיבים מבקשים מזה שנים לבנות תוספת והמבקשים מתנגדים לכך.
בכותרת בקשת רשות הערעור תחת "קיומם של הליכים נוספים" נוקבים המבקשים ב- 5 הליכים:
ת"א 52875-03-19 וינברג נ' וילוז'ני, ת"א 46485-07-19 וינברג נ' רשות מקרקעי ישראל, עע"ם 7991/20 וינברג נ' ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז ת"א, עע"ם 7993/20 וינברג נ' ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז ת"א, עע"מ 8926/20 וינברג נ' רשות הרישוי המקומית לתכנון ובנייה תל אביב – יפו.
המשיבים בבקשת לביטול צו מניעה ארעי שניתן במעמד צד אחד נקבו ב- 19 הליכים שהתנהלו/ מתנהלים בסוגיית הבנייה:
ע"מ 34959-07-13 וינברג נ' וילוז'ני
עע"מ 8434/13 וינברג נ' וילוז'ני
ת"א 24537-03-14 וינברג נ' רשות מקרקעי ישראל
ת"א (ת"א) 48072-11-14 וינברג נ' וילוז'ני
ע"א 1523-12-14 וינברג נ' רשות מקרקעי ישראל
ת"א 52875-01-19 וינברג נ' וילוז'ני
עת"מ 1817-07-19 וינברג נ' עיריית תל אביב
ת"א 46485-07-19 וינברג נ' רשות מקרקעי ישראל
ערר 1121/0819 וינברג נ' רשות הרישוי
עת"מ 11798-12-19 וינברג נ' ועדת הערר
עמ"מ 7579/19 וינברג נ' ועדת הערר
בר"מ 699/20 וינברג נ' ועדת הערר
בר"מ 4452/20 וינברג נ' ועדת הערר
בג"צ 4623/20 וינברג נ' ועדת הערר
עת"מ 40350-07-20 וינברג נ' ועדת הערר
עת"מ 9923-09-20 וינברג נ' ועדת הערר
עע"מ 7991/20 וינברג נ' ועדת הערר
עע"מ 7993/20 וינברג נ' רשות הרישוי
עע"מ 8926/20 וינברג נ' רשות הרישוי

4. ההליך בבימ"ש קמא נפתח בפגרה – באוגוסט 2021 למתן צו מניעה קבוע; בשל כך שבניית המשיבים תגרום ל"היזק ראיה" למבקשים, פתיחת חלונות לכיוון בית המבקשים תאפשר למשיבים להשקיף או לצפות או לראות את הנעשה בבית המבקשים וכן בנייה המהווה "מטרד ליחיד" ופגיעה בפרטיות.

5. עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני וניתן צו ארעי במעמד צד אחד שימנע מהמשיבים מלבנות לפי היתר הבנייה שהונפק להם וזאת עד להכרעה בתובענה.
המשיבים ביקשו את ביטולו של הצו הארעי. הוגשו תגובה ותשובה . התקיים דיון ביום 29.8.21, המבקשת נחקרה על תצהירה וכך גם המשיב, הוגשו סיכומים בכתב וביום 9.9.21 ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת ולפיה נדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני.
לא אחזור על ההחלטה, המשתרעת על פני 10 עמודים במילותיי שלי.

אציין בתמצית שבתמצית, כי בימ"ש קמא דחה את הבקשה ממספר נימוקים מרכזיים:
למרות 19 ההליכים שננקטו עד כה במטרה למנוע את הבנייה; היתר הבניה צלח את התנגדות המבקשים. צלח הליכים בבימ"ש מחוזי וגם צלח בקשה למתן צו מניעה שהגישו המבקשים לביהמ"ש העליון.
בביהמ"ש המחוזי בהליך התלוי ועומד עולה גם כן טענת המבקשים בנוגע לפגיעה אפשרית בנכס שלהם. לא התבקש שם צו מניעה זמני. הגם שבאותו הליך עולות טענות עובדתיות דומות בעיקרן וביניהן פגיעה באור השמש ופגיעה בפרטיות. בימ"ש העליון ביום 29.4.21 דחה בקשה למתן צו מניעה ובקשה למתן סעד זמני תוך התייחסות למאזן הנוחות. הנימוקים יפים גם לענייננו; הגם ששם השאלות שבמחלוקת הן מתחום המשפט המנהלי ולא הנזיקי. עוד נקבע כי אין מקום למתן החלטה שתסתור את החלטת בימ"ש העליון.
נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים ויש ליתן משקל לכך שלמשיבים יש היתר בניה כדין ולתת עדיפות לבעל ההיתר.

בהחלטת בימ"ש קמא נקבע (סעיף 5.2 (ב)):
" יש מקום ליתן עדיפות לבעל היתר לפעול ולבנות בהתאם להיתר, כך בכלל וכך בעיקר כאשר הוצאת ההיתר וההליכים ביחס אליו נערכו במשך שנים וערכאות כה רבות.

כאן ייאמר שאף אם ייקבע בסופו של יום שאכן היה מקום לתביעה הנזיקית החדשה שהוגשה כעת על ידי המבקשים – הרי עדיין ניתן יהיה לתקן כל עוולה בדרך של מתן פיצוי ואף בדרך של הוצאת צו הריסה, ככל שייקבע כך על ידי בית המשפט. אך אין מקום למנוע מלכתחילה כל עבודת בניה, הגם שזו אושרה כדין. לענין זה העובדה שהמשיבים קיבלו היתר בניה כדין ואף נדחתה עתירה מנהלית בענין זה מטה את כפות המאזניים לכיוונם ו"משנה את נקודת האיזון", כך שאין להוציא צו מניעה שיאסור עליהם מימוש זכויותיהם. לענין זה ר' למשל הרחבה בעע"מ 3312/18, אשל עכו-זהר נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (מיום 24/5/18, כב' השופטת ע' ברון). שם התייחס בית המשפט לקבלת היתר על ידי המשיבים ולדחיית עתירה מנהלית כנגדו וקבע שהוצאת ההיתר מסיטה, כשלעצמה, את "נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים", וכלשון בית המשפט (ההדגשות לא במקור) – "שתיים הן אמות המידה לבחינת בקשה למתן סעד זמני בערעור: סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות בין הצדדים. היחס בין שני שיקולים אלה הוא של "מקבילית כוחות", אולם ככלל השיקול המכריע בין השניים הוא מאזן הנוחות. הנטל בבקשה למתן סעד זמני בערעור כבד מן הנטל בערכאה הדיונית שכן דחיית העתירה משנה את נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין במובן זה שנוכח דחיית העתירה ניתן לכאורה להניח כי העתירה אינה מבוססת ויש ליתן לזוכה ליהנות מפירות זכייתו" ".

עוד נקבע כי אין הדעת נוחה מפיצול טענות המבקשים בהליכים שונים ומהצורך של המשיבים להתמודד כל פעם בהליך אחר בגין מחלוקת שבסיסה הוא אחד, וודאי ניתן היה להעלות את הטענות בתביעה התלויה ועומדת במחוזי.
נקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי. נמצאו "תהיות" באשר לתום ליבם של המבקשים.
בימ"ש קמא נדרש לסיכויי התביעה הלכאוריים (סעיף 5.5).

הבקשה נדחתה. בוטל צו הארעי ונפסקו הוצאות.

6. בבקשת רשות הערעור נטען כי בימ"ש קמא "שגה באופן יסודי בקביעותיו" כאשר קבע כי בשל החלטת בימ"ש העליון שלא ליתן צו מניעה וסעד זמני אזי קיימת מניעות ליתו צו שכזה בתיק קמא.
נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. לפי ההלכה הפסוקה קיומו של היתר בניה לא משפיע ולא מעיד על קיומו של מטרד ליחיד.
בימ"ש קמא שגה בקביעותיו אודות פיצול ההליכים . שגה בדבר הקביעה בנוגע לשיהוי- רק ביום 15.8.21 החלו עבודות הבניה והבקשה הוגשה בחלוף יומיים ונטען כי בימ"ש קמא לא קבע מה סיכויי התביעה והותיר נושא זה פתוח בניגוד לצורך לקבוע קביעות בעניין זה.

7. כאמור; בפתח החלטתי, דין הבקשה להידחות.

8. ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים אלא במקרים חריגים בלבד לאור שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בעניינים אלו.
וראה לעניין זה: רע"א 5223/15 עדי ליבי מזרחי נ' עו"ד ורסנו לי(ניתן ביום 10/8/15), רע"א 8284/14 קורקוס נ' בנק איגוד לישראל (ניתן ביום 29/2/14), ורע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם (ניתן ביום 11/5/15).

נקבע לא אחת, כי בשלב הסעד הזמני, אין בימ"ש מכריע בגורל התביעה, אלא על בימ"ש להעריך את סיכויי התביעה תוך שקילת מאזן הנוחות שבין הצדדים.

שיקולים שקיימת ביניהם "מקבילית כוחות" והם המכריעים את גורל הבקשה לסעד זמני. ראה לעניין זה: רע"א 5982/14 יהודה נ' חוגי (27.11.14). רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ (12.5.13), רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה (7.6.20). למאזן הנוחות ניתן משקל מכריע ב"מקבילית הכוחות".
זאת ועוד; בימ"ש נותן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי במקרים חריגים.
לעניין זה ראה: רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, פסקאות 27-29 (28.12.2015); רע"א 7396/16 גרין נט מחזור וטיפול בפסולת בע"מ נ' עיריית ירושלים, סעיף 25 להחלטת כב' הש' סולברג (22.11.16).

9. ומן הכלל אל הפרט:

בימ"ש קמא לא קבע כי רק בשל העובדה שבימ"ש העליון דחה בקשה לסעד זמני/צו מניעה אזי דין הבקשה שהוגשה לבימ"ש שלום – דחייה; אלא נימק מדוע בנסיבות; לא יהיה זה ראוי ליתן צו סותר; בייחוד כאשר בימ"ש עליון בנוגע למאזן הנוחות נימק מדוע המאזן אינו נוטה לטובת המבקשים. מאזן הנוחות הוא דומה (אם לא זהה) גם בענייננו למרות שההליכים הם שונים ועילותיהם שונות.
בכל מקרה בימ"ש קמא נימק מדוע מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. לא נקבע כי קיומו של היתר בניה מונע בכל מצב אפשרות לתבוע בתביעה נזיקית; אלא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת האוחז בהיתר בניה.
דומני; כי במקרה דנן; כאשר היתר הבניה ניתן למרות הליכים רבים שננקטו ביחס אליו ע"י המבקשים ובימ"ש עליון לא עיכב ביצוע או מנע את הבניה מכוח ההיתר; אכן זהו המקרה המובהק שבו מאזן נוחות נוטה לטובת המבקשים ואין לילך שבי אחר טענת המבקשים ולפיה מטרת בקשתם היא לשמר מצב קיים בן כ- 50 שנה.
באשר לסיכויי תביעה לכאוריים: בימ"ש קמא אמנם בלשון מכבדת לא "סיכם" את התרשמותו מסיכויי התביעה אלא בסעיף 5.5 להחלטה סקר את "החולשות" שהוא מוצא בהליך (ראה 5.5 (ה)). הוא לא קבע כי אין סיכוי להליך או שסיכויו מצוינים וגם אין צורך בקביעה שכזו. הבחינה היא "לכאורית" ובכל מקרה למאזן הנוחות מעמד בכורה.
גם אם יוצאים מנקודת מוצא ולפיה המבקשים פועלים באופן לגיטימי ויש מקום גם לתביעה במחוזי וגם לתביעה בשלום; למרות שנכון לעכשיו ההליך המנהלי הכשיר את היתר הבניה ובימ"ש עליון לא עיכב את הבניה. אינני סבורה כי סיכויי התביעה טובים באופן המצדיק מתן צו; וזאת בלשון המעטה.

יצוין כי הבקשה הוגשה בשיהוי כפי שנקבע .היתר בניה לא ניתן ב- 15.8 והיה צריך להיות ברור למבקשים כי כל עוד בימ"ש עליון לא מנע את הבניה; אזי המשיבים יממשו את זכותם לבנות לפי היתר. לא הייתה כל הצדקה להמתין לתחילת הבניה.

לסיכום:
החלטת בימ"ש קמא אינה מחייבת התערבות ערכאת ערעור ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

הרבה מאוד לפנים משורת הדין; לא אחייב בהוצאות וזאת משלא התבקשה תשובה.

הערבון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"ב, 19 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.