הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 20930-11-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת:

אחים שריף לעבודות עפר ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ותד עאמר

נגד

המשיבה:

בתים ומבטים בע"מ
ע"י עו"ד ירון נאור

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 29.10.18 בתא"ק 25010-10-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – התובעת לתיקון כתב תביעה על דרך הוספת נתבעת .

התביעה הוגשה במקורה רק נגד המשיבה, והמבקשת ביקשה להוסיף נתבעת נוספת – בשמת פרץ.

2. לפי כתב התביעה בסדר דין מקוצר שהוגש ע"י המבקשת בחודש אוקטובר 2016 המשיבה – ה נתבעת חייבת לה סך של 128,700 ₪ (כולל מע"מ) עבור חודשים מאי – יוני 2016 בגין עבודות בנייה שביצעה עבורה.

בבקשת רשות להגן נטען כי המבקשת לא ביצעה את העבודות לשביעות רצונה של המשיבה ולא לפי ההזמנה והסבה לה נזקים כספיים אשר מקימים למשיבה זכות קיזוז.

לאחר שביום 22.3.17 התקיים דיון בבימ"ש קמא בבר"ל, ניתנה רשות להגן ונקבע שהתצהיר שצורף לבר"ל ישמש כתב הגנה.

3. הבקשה לתיקון כתב תביעה:
ביום 2.10.18 ביקשה המבקשת לצרף גם את בשמת פרץ כנתבעת. נטען כי בשמת פרץ שהינה בעלת מניות ובעלת שליטה במשיבה, עשתה שימוש לרעה המסך ההתאגדות תוך שהיא בשיתוף פעולה עם בא כוחה פעלה לריקון המשיבה מנכסיה על מנת לחמוק מתשלום חובות למבקשת. נטען כי בשמת פרץ חייבת בחבות אישית במלוא חובות המשיבה כנושאת משרה מאחר ונהגה במרמה, חוסר תום לב והטעיה.

המשיבה – הנתבעת התנגדה לבקשה. טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר שחלפו למעלה משנתיים מיום הגשת התביעה. נ טען כי הסעד של הרמת מסך שמתבקש ע"י המבקשת
הינו סעד קיצוני, חריג וחלקי בנסיבות העניין ואינו מתקיים בענייננו מקום שבשמת פרץ פעלה בתום לב כאשר נתנה לבנה אלדד פרץ את הסמכויות לניהול העסק, והדבר אינו עולה לכדי ביצוע עוולה.

בתשובה לתגובה נטען, בין היתר כי עיתוי הגשת הבקשה סביר והגיוני לאור העובדה שהתיק בשלבים מוקדמים ביותר לאור התנהלות המשיבה יחד עם מנהליה ובא כוחה ו הודגש כי התנהלותם חסרת תום לב.

4. בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 29.10.18 דחה את הבקשה.

נקבע:
"בהינתן כי התיק מתנהל מזה שנתיים ובהתחשב בכך שמרבית טענות התובעת כנגד הגב' פרץ מתייחסות להתנהלותה לאחר הגשת התביעה במסגרת תיק זה, ובהינתן כי העובדות שמקימות את עילת התביעה כנגד לא חופפות ולא נוגעות אפוא לעובדות שהקימו את עילת התביעה כנגד הנתבעת, שנמצאת בהליכי פירוק, אין הצדקה לאפשר תיקון כתב התביעה. מדובר בעילות נפרדות ושונות נגד נתבעים שונים. רשאית התובעת להגיש תביעה עצמאית ונפרדת כנגד הגב' פרץ. לפיכך, הבקשה נדחית. עם זאת, בנסיבות, ללא צו להוצאות".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5. ביום 7.11.18 עוכבו הליכי התביעה נגד הנתבעת בשל בקשה לפירוק המשיבה.

6. בבקשת רשות ערעור נטען כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים המתירים תיקון כתב התביעה, ועל כן בשמת פרץ אחראית לתשלום החוב באופן אישי עקב התנהלות חסרת תום לב ותרמית המבקשת ובימ"ש, בשיתוף פעולה עם בא כוחה אשר ייצג אותה בבימ"ש קמא וכן ייצג את העובדים בהליך פירוק המשיבה. כן נטען כי הגשת תביעה עצמאית ונפרדת נגד בשמת פרץ לאחר סיום ההתדיינות בתיק תחסום את המבקשת מהשגת הסעד המבוקש לאחר שבקשתה לתיקון נדחתה.

7. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א. ערכאת ערעור נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לתיקון כתבי טענות לעיתים נדירות.
בעניין זה יפים הדברים שנפסקו ע"י כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ (10.8.06) בסעיף 5 להחלטה:
"כלל הוא, כי תחום סדרי הדין, ובכלל זה סוגיית תיקון כתב טענות, נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית שבפניה מתנהל המשפט. בית משפט לערעורים יתערב בשיקול דעת זה רק לעתים נדירות, מקום שנמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר".

ב. בסוגיית תיקונים של כתבי טענות נקטה הפסיקה בשיטה ליברלית.
גם לגישה זו הוצבו גבולות ולצד האינטרס של בעל הדין המבקש את תיקון כתב הטענות בוחן בית המשפט גם את עניינו של הצד שכנגד ואת הנזק הדיוני שנגרם לו כתוצאה מהתיקון המבוקש.
ראה לעניין זה: רע"א 4429/16 טרקס אחזקות בע"מ נ' י. שומרוני חברה לבניין ופיתוח (2003) בע"מ (6/9/16):
"סמכות בית המשפט להתיר תיקון של כתבי טענות מעוגנת בתקנה 92 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בסוגיית תיקונם של כתבי טענות נקטה הפסיקה

בגישה ליברלית. ברם, גם לגישה זו הוצבו גבולות. לצד האינטרס בתיקון כתב הטענות, נשקל עניינו של הצד שכנגד והנזק הדיוני הנגרם לו כתוצאה מהתיקון המבוקש. גם נסיבות ההליך נלקחות בחשבון, בכללן: זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת שבין הצדדים; הוספת עילות תביעה חדשות שהראיות לגביהן שונות; התנהגות המבקש, כגון אם פעל בחוסר תום לב או נהג בשיהוי; התקדמות ההליכים במועד הגשת הבקשה; ועוד (ראו: ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (1980); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998); רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' נטפים בע"מ (7.8.2012)). קיצורו של דבר – לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב, ושיקולים אלה בצירוף השכל הישר יתוו את ההכרעה". (מתוך סעיף 15 להחלטה).

בימ"ש מייחס חשיבות לשלב שבו מבוקש לתקן כתבי טענות ולשאלה האם התיקון יסייע בהכרעה השיפוטית.
ראה רע"א 4803/17 קדם נ' טופ אלפא קפיטל ש.מ. בע"מ, סעיף 2 להחלטת כב' השופט הנדל (30.1.18).

ג. תקנה 24 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קו בעת כדלקמן:
"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה"

בפסק דין ברע"א 5861/15, רע"א 6330/15, רע"א 6597/15 עיריית תל אביב יפו, דיור ב.פ. בע"מ ו- 2 אח' ומרדכי כוזהינוף ו- 9 אח' נ' עובדיה שומוביץ ו- 2 אח' ורשות הפיתוח – רשות (26/1/16) נקבע בסעיף 25:
"במרוצת השנים הותוו בפסיקה השיקולים שיש לבחון על מנת להשיב על השאלה האם נוכחותו של צד זר "דרושה" במשפט. כך למשל, נקבע כי אין די בכך שצד

להליך מבקש את הצירוף והצד הזר מסכים למעשה הצירוף (ע"א 94/80 ברנר נ' פתוח יהודה בע"מ, פ"ד לח(2) 164, 165 (1984) (להלן: עניין ברנר)). עוד נקבע כי המבחן לצירופו של בעל דין איננו מתמקד בתועלתו ונוחותו של התובע (ע"א 203/77 חברת זמיר, קבלנות כללית בע"מ נ' החברה לבנין, פ"ד לב(1) 59, 61 (1977)), ואף לא בשאלה האם הצירוף יוביל לייעול כללי של מערכת המשפט (ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה, פ"ד יח(4) 132, 135 (1964)). כמו כן, הוטעם כי אין די בצורך במידע מצד שלישי, גם אם מדובר במידע חיוני ורחב היקף, כדי להצדיק את צירופו של אותו צד לתובענה כבעל דין (ראו: רע"א 10104/07 מדינת ישראל נ' אלדניפרי, [פורסם בנבו] פסקה 3 (21.2.2008); (רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 ו-25 (9.7.2015) (להלן: עניין ג'י.טי.אס)). לבסוף, נקבע כי שיקול חשוב לצורך הכרעה בבקשה לצירוף צד מתמקד ביעילות הדיונית באותו הליך, ועל כן במסגרת בחינת הבקשה על בית המשפט להביא בחשבון גם את המועד שבו היא הוגשה ואת השלב שאליו הגיע ההליך (עניין קורלנד, בפסקה 6)".

ד. ומן הכלל אל הפרט –

המבקשת טוענת כי בימ"ש קמא לא התייחס לכך שהתנהלותה של פרץ הביאה במישרין לפירוק המשיבה, לא התייחס למסמכי בקשת התיקון ובמיוחד לתצהיר אבו סלאח לוטפי בו הצהיר על מרמה שנעשתה ע"י בנה של בעלת המניות במשיבה וכי דרכם להונות אנשים, לא התייחס למחדלי בעלי המשיבה אשר מקימים עילת עשיית עושר ולא במשפט וכו'.

אין מקום לבחון טענות אלה, שנוגעות לגופו של עניין, בגדר בקשה לצירוף נתבע ותיקון כתב התביעה.

בימ"ש קמא מצא כי בגין המחלוקת שעלתה בכתבי הטענות, אין צורך בצירוף הנתבעת.
בימ"ש קמא לקח בחשבון במסגרת שיקוליו את חלוף הזמן ואת האפשרות להגיש תביעה נפרדת נגד הנתבעת שהוספתה התבקשה .

מעיון בהחלטת בימ"ש קמא עולה כי נשקלו השיקולים הרלוונטיים ובימ"ש קמא ראה לקבוע כי אין מקום להותיר את התיקון ולהוסיף את הנתבעת. לפיכך, לא מצאתי כי חרג מתחום שיקול הדעת הראוי והנכון, ואין הצדקה להתערב בהחלטתו.

8. לסיכום:

(1) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

(2) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

(3) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ט, 11 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.