הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 20203-09-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת

רינת פנקר
ע"י ב"כ עו"ד יעקב נתנאל

נגד

המשיב

בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י עו"ד מיכל רבינוביץ

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עדי הדר) מיום 14/7/19 בת.א. 57020-09-17.

2. המבקשת - התובעת הגישה ביום 26/9/17 תביעה בסך 1,240,150 ₪ נגד המשיב (להלן גם: "הבנק").

3. ההליך הקודם שבין הצדדים:
הבנק תבע את המבקשת ואחיה אמיר גרינפלד בת.א. 63679/06 כיורשי אימם המנוחה גרינפלד צביה ז"ל (להלן: " המנוחה") שנפטרה ביום 1/10/00 וזאת בגין חוב שהצטבר בחשבון המנוחה שעמד על סך 227,967 ₪ (נכון ליום הגשת כתב תביעה מתוקן ביום 16/3/09).

המבקשת (להלן גם: "רינת") טענה בין היתר בהליך הקודם, כי המנוחה נתנה במתנה לאחיה כספים וזכויות, כולל חשבון הבנק אצל המשיב. אחיה הוא זה שיצר את החוב וגם

עמד מאחורי המהלך שבו הבנק מימש את דירת המנוחה בבני ברק - דירה שלרינת הוקנו בה על ידי המנוחה 75% וכך יצא שהדירה מומשה בסך 70,000 $ - סכום שלא היה בו כדי לכסות את החוב .כפועל יוצא מכך דווקא מנכס של רינת היו בו זכויות, שולמו כספים על חשבון החוב ולא מנכס שהוקנה לאחיה.

בפסק הדין שניתן בהליך הקודם ביום 27/3/14 על ידי כב' השופט בן חיים נדחתה תביעת הבנק נגד רינת ואחיה.
נקבע, כי לו היה הבנק מממש את הדירה בבני ברק סמוך לאחר פטירת המנוחה, כי אז היה שוויה גדול יותר.
נקבע כי בהעדר הסבר ענייני לחדלון של הבנק בכל הקשור למימוש המשכנתא במשך 5 שנים, הבנק הפר את חובתו לעשות שימוש בזכות בדרך מקובלת ובתום לב גם מכוח סעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.
כן נקבע (סעיף 5.10 לפסק הדין) כי הבנק התרשל בכך שניהל מו"מ רק עם אמיר - אחיה.

בסעיפים 5.11-5.12 לפסק הדין נקבע:
"5.11 נימוק נוסף המחייב דחיית התביעה נגד רינת, מובנה בעובדה לפיה הבנק ויתר במודע על זכותו למימוש המשכנתא שנרשמה גם לגבי נכס ברחובות, אשר אמיר קיבל מהוריו במתנה, וזאת ללא כל הסבר באופן שהנכס היחיד שנותר למימוש במסגרת המשכנתא, היה הדירה בבני ברק, ובכך שראה לנכון מבחינתו לתבוע את רינת בלבד, כמי שזכתה במתנה בעיזבון (75% מדירת בני ברק).
5.12 משנה חומרה יש לזקוף להתנהלות זו מצד הבנק, בשל העובדה לפיה אמיר טען באופן עקבי כי חשבון הבנק אינו כלול במסת העיזבון ואף הסכים ליטול על עצמו את החוב שהצטבר בו".

תביעת הבנק נדחתה כאמור נגד רינת ונגד אחיה.

4. ההליך קמא:
התביעה קמא הוגשה על ידי רינת על מנת לתבוע את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתנהלות הבנק, שנקבעו קביעות לגביה בהליך הקודם.

נטען, כי קיים מעשה בית דין והשתק פלוגתא לפיו הבנק התרשל והפר חובה חקוקה ועל ידי כך גרם נזק לרינת.
התביעה הוגשה בעילות נוספות כמו עולת נגישה לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום לב ועוד.

בפרק ז' של כתב התביעה נטען על ידי רינת למעשה בית דין ולהשתק פלוגתא:
קביעות בית משפט בהליך הקודם בנוגע להתנהלות הבנק.

5. הבקשה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים:
א) משהוגשו ראיות הצדדים הגישה רינת בקשה למחיקת סעיפים 3-15 לתצהיר עדותו של עד הבנק ונספחים 1-4 לתצהירו - מחמת הפרת חסי ון, פגיעה בפרטיות והפרת חובה חקוקה (פרסום הליכים שמתנהלים בבית משפט לענייני משפחה) וכן למחוק סעיפים 47-51 לתצהירו מחמת מעשה בית דין והרחבת חזית.

ב) הבנק התנגד לבקשה מהטעמים המרכזיים הבאים:
רינת הסתירה במכוון הליכים שניהלה נגד אחיה בגין אותם "נזקים" מופרכים כתוצאה ממכירת הנכס נשוא התביעה וכיום טוענת כי אסור לבנק לגלות את הנתונים שהוסתרו על ידה.

באשר לסעיפים 47-51 המתייחסים להסרת שעבוד מנכס ברחובות - נטען, כי אין מדובר בהרחבת חזית. כל הטענות הועלו בכתב ההגנה וכי אין מעשה בית דין.

ג) בתשובה לתגובה נטען, כי חל בעניינינו במובהק מעשה בי דין והשתק פלוגתא:
(1) בשני ההליכים נדונה אותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים - האם החוב לבנק היה של העזבון או של מי מהנתבעים.
נקבע, כי החוב של אחי המבקשת - אמיר וכי הבנק ויתר במודע על מימוש משכנתא לגבי נכס ברחובות וזה היה נימוק נוסף לדחיית התביעה נגד רינת בהליך הקודם.

(2) היה לבנק יומו בבית משפט ביחס לאותה פלוגתא.

(3) בית משפט קבע ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא.

(4) ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בהליך הראשון.

6. ההחלטה מיום 14/7/19:
נקבע כי יש לדחות את הבקשה ולקבוע כי קיים מעשה בי דין לגבי המחלוקת, מדוע לא מימש הבנק את הדירה ברחובות מהנימוקים הבאים:
א) נשוא הדירה ברחובות לא עלה במסגרת כתבי בי דין (כתב תביעה, כתב הגנה) בהליך הקודם.

ב) כתב ההגנה לא תוקן בהליך הקודם בכל הנוגע לדירה ברחובות.

ג) כיוון שהנושא לא עלה שם בכתבי הטענות, הבנק לא היה צריך להתמודד עם הטענה.

ד) בפסק הדין בהליך הקודם, הנושא לא נמנ ה על ידי כב' השופט בן חיים ברשימת הפלוגתאות ולא היה מדובר בסוגיה שתחרוץ את גורל התביעה.

7. בבקשת רשות הערעור נטען, כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו.
הנושא של הדירה ברחובות עלה מפורשות בהליך הקודם גם אם לא תוקן כתב ההגנה.
הבנק, שהיה התובע בהליך הקודם, לא טען להרחבת חזית. המסמכים והטענה מהווים חלק מהראיות ופסק הדין שניתן על פיהן יוצר מעשה בי-דין.
המסמכים היו בידי הבנק בהליך הקודם והוא לא גילה אותם אלא רק במסגרת הליכים לגילוי מסמכים. המסמכים צורפו לתצהיר העדות הראשית של רינת , שהיתה הנתבעת בהליך הקודם וצורפו גם לתצהיר המצהירה מטעם הבנק - שהיה התובע בהליך הקודם.
נטען, כי אין ספק שקביעת בית משפט בהליך הקודם (סעיפים 5.11-5.12 לפסק הדין) מהווה מעשה בית דין והשתק פלוגתא.

8. הבנק בתשובתו לבקשת רשות הערעור מבקש לדחותה.
נטען, כי החלטת בית משפט קמא נשענה גם על הצהרת ב"כ רינת בדיון שהתקיים ביום 14/7/19 שם אישר כי הליך גילוי הדירה ברחובות היה עוד לפני הגשת ראיות בהליך הקודם וכי עם גילוי נושא הדירה ברחובות, לא ביקש לתקן את כתב ההגנה או את תצהיר העדות הראשית.
נטען, כי מטרת הבר"ע היא למנוע את בירור הטענות של הצדדים במסגרת ההליך קמא.
נטען, כי לגופו של עניין, התנהלות רינת נובעת מהסכסוך בינה ובין אחיה.
לאחר פסק דינו של כב' השופט בן חיים בהליך הקודם, הגישה רינת תביעה נגד אמיר במסגרת ת.א. 24383-09-14 בגין אותם "נזקים" מופרכים, והתביעה נדחתה על ידי כב' השופט יהורם שקד. (פסק הדין צורף נספח 7 לתשובה לבר"ע. ערעור למחוזי ובקשת רשות ערעור לבית משפט העליון - נדחו).

לעניין זה אציין, כי התביעה נדחתה על הסף בבית משפט לענייני משפחה מחמת התיישנות ומבלי לקבוע אם קיימת עילת תביעה טובה אם לאו (ראה סעיפים 30-31 להחלטה מיום 18/3/15).

כאשר דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור (בע"מ 7465/16- החלטה מיום 9/11/16), אישר בית משפט העליון, כי תוצאת פסק הדין "מעוררת אי נוחות מסוימת, וזאת, במיוחד נוכח השלכותיה המקבילות על אחיה, בעל הדין שמנגד, שדומה כי ירושתו נותרה על כנה ללא פגע" - מתוך פסקה י"ד להחלטה.

ב"כ הבנק בתשובתה לבקשת רשות הערעור ציינה, כי כאשר המבקשת ניהלה 3 הליכים נגד אחיה בעניין נזקים שנגרמו לה לטענתה מדירת בני ברק, ברור שהיה עליה לגלות את פסק הדין באותם הליכים. רק באופן אקראי גילה המשיב את פסקי הדין באתר נבו ובעקבות זאת הוא הביא את המידע לבית משפט בתיק קמא.
ב"כ הבנק מדגישה, כי בקשת המבקשת היא לא רק למחוק סעיפים מתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם הבנק אלא בפועל גם להוציא חוות דעת שהוגשה מטעם הבנק, וכי הבקשה הוגשה רק כשנה לאחר סיום הליכים מקדמיים ולאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הבנק, בעוד שיכלה להגיש בקשתה כבר לאחר הגשת כתב ההגנה.
נטען, בין היתר, כי אין בעניינינו מעשה בי דין. אין השתק עילה (ודומה כי גם לא נטען שקיים השתק כזה) ואין השתק פלוגתא.
עוד נטען, כי במקרה דנן, משיקולי צדק ומניעות, אין לקבל את טענת המבקשת לקיומו של השתק פלוגתא.
9. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור, בכפוף לאמור בסעיף 9 ד' להחלטתי זו, וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) אזכיר מושכלות יסוד ולפיהן סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).
ב) ערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירור ההליך לגופו, מבלי לסלק ההליך על הסף וראה לעניין זה רע"א 2387/01 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (26/12/13) – סעיף 4, וכן החלטת כב' השופטת חיות , ברע"א 5062/16 רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ נ' ניצן ענבר ניהל פרויקטים בע"מ (ניתן ביום 23/8/16) בסעיף 6 ,רע"א 8222/18 עיריית תל אביב יפו נ' אברהם בכדשן ואח' (25/3/19( פסקה 11 וכן רע"א 6794/18 רחל איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ (26/11/18) סעיפים 8-9.

גם כאשר קיים חשש כי בסופו של דבר דחיית בקשה לסילוק על הסף תוביל לניהול הליך מיותר, אין זה מצדיק לכשעצמו סטייה מהעיקרון ולפיו ערעור על החלטת ביניים יתאפשר רק במסגרת ערעור על פסק דין וסטייה תיעשה רק במקרים יוצאי דופן.ראה לעניין זה:רע"א 4729/17 שמעון אליעזר דוד לוי נ' סילביאן אבירג'ל (22/5/18).

ג) ומן הכלל אל הפרט: בבסיס הבקשה, החלטת ביניים המכריעה בטענה למחיקת סעיפים תוך קביעה, כי אין עסקינן בהשתק פלוגתא ומעשה בי-דין. כלומר- לא התבקש סילוק על הסף בשל מעשה בית דין אלא בית משפט התבקש לקבוע, לבקשת התובעת, כי קיים מעשה בית דין.

דומני כי הרציונל העומד מאחורי אי התערבות ערכאת ערעור בהחלטת ערכאה דיונית שדוחה בקשת סף של נתבע לקבוע כי יש לדחות תביעה בשל מעשה בית דין דומה למקרה שבו בית משפט מתבקש לקבוע לבקשת תובע בהחלטת ביניים כי קיים מעשה בית דין.
ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות מסוג זה שמצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, אלא במקרים יוצאי דופן.
בכל הקשור לבקשה למחיקת סעיפים והוצאת מסמכים:
בחלק מהמקרים ניתן להכריע בשאלת פסילת ראיה או בשאלת קבילות בשלב שבו טרם נשמעו הראיות; ובחלקו האחר של התיקים; נדחית ההכרעה בסוגיה לשלב כתיבת פסק הדין.
לעניין זה יפים דבריו של כב' הש' עמית ברע"א 368/13 הרשות הפלשתינית נ' נורזיק (24.3.13):
" יש שופטים אשר מקדישים משאבי שיפוט בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם שמיעת הראיות, ולבקשת מי מהצדדים מורים על מחיקת חלקים מתצהיר זה או אחר, פוסלים ראיה כזו או אחרת וכיו"ב.
שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון. אעיד על עצמי, כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות, העדפתי לנקוט בגישה בתרא, באשר פעמים רבות בעיות שנראו קרדינליות וסבוכות לפני תחילת מסע, נמוגו בהמשך הדרך. לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה. מנגד, יש לזכור כי בעל דין אמור לדעת מהן הטענות המשפטיות והעובדתיות עמן הוא צריך להתמודד, ובהתאם, כיצד עליו להיערך מבחינת עדים והבאת ראיות לסתור. לא ניתן אפוא לקבוע מסמרות, ושופט הערכאה הדיונית נדרש ל"תפירה ידנית" בכל תיק בהתאם למאפיינים הייחודיים של התיק ושל הנפשות הפועלות במסגרתו".

ג) מילים אלו אמנם לא נכתבו בהקשר של טענת מעשה בי דין אך אני סבור ה, כי גם במקרה שלנו, אין הכרח להכריע בסוגייה כבר עתה.

אני סבורה, כי בנסיבות העניין, ההכרעה בשאלה - אם קיים מעשה בי-דין, אם לאו, ובכלל זה האם להורות על מחיקת סעיפים / נספחים מראיות הבנק יכולה להידחות לשלב מתן פסק הדין, לאחר שיישמעו ההוכחות והתמונה העובדתית והמשפטית תתברר לאישורה ובית משפט יכריע בסוגיה.
יש לזכור, כי גם אם אין "מעשה בי דין" או "השתק" אזי בית משפט קמא בפסק דינו יוכל להגיע לאותה מסקנה שהגיע אליה בית משפט בהליך הקודם בעניין הדירה ברחובות.
מסקנה זו תוכל להתקבל לאחר ניהול הליך לגופו ולאו דווקא בשל מעשה בי-דין.

ד) בעניין זה ברצוני לחדד.
לא מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור בשלב הנוכחי, ככל שעסקינן בהחלטת ביניים, ולפיה נקבע כי בשלב זה אין לקבוע כי קיים מעשה בית דין.
לאחר ניהול ההליך, ככל שבית משפט קמא יסבור כי קיים מעשה בי-דין, יהיה בסמכותו ממילא לשנות את החלטת הביניים ולקבוע בפסק דין כי קיים מעשה בי-דין.
ההחלטה נוסחה באופן ממנו ניתן להתרשם, כי זוהי מסקנה "סופית".לפיכך, מצאתי לנכון להדגיש, כי אני דוחה את בקשת רשות הערעור בהסתייגות ולפיה זו החלטת ביניים אשר ככל שיוברר בסופו של ההליך על ידי הערכאה הדיונית, כי יש לשנותה, ממילא היא תשונה בפסק הדין

10. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית כפוף להסתייגותי בסעיף 9 ד' להחלטה.

ב) בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

ג) הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תש"פ, 02 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.