הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 19369-01-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקש

מאיר כליפה
ע"י ב"כ עו"ד (רו"ח) ירון אבני

נגד

המשיב

אלון בראלי
ע"י ב"כ עו"ד יו בל פלדה

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט אילן רונן) מיום 6/1/21 בת.א. 8631-07-20 ולפיה חויב המבקש – התובע להפקיד סך 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב – הנתבע.

2. בתיק קמא מתבררת תביעתו של המבקש בגין פרסום לשון הרע וזאת בגין הגשת "תלונת סרק כוזבת ושקרית במשטרה" (מתוך סעיף 5 לכתב התביעה).

3. המשיב – הנתבע הגיש בקשה לחיוב בערובה להבטחת הוצאותיו בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן גם: " התקנות הישנות").

בבקשתו הזכיר הליך אחר המתנהל בין הצדדים:
ת.א. 17154-08-19 כליפה נ' די.אנד.טי. אנילביץ 33 בע"מ ופסגות השמיים השקעות ובנייה בע"מ (שמר אלון בראלי הוא המנהל שלהן ) המתבררת בבית משפט השלום בתל אביב, שם הוסכם בהסדר דיוני כי תומצא ערבות צד ג' בסך של עד 60,000 ₪ של מר אשר זגורי להבטחת הוצאות הנתבעות שם וכי מר זגורי יתבקש להצהיר, כי אין לו חובות ויצהיר על נכסי מקרקעי ן וכלי רכב שבבעלותו. (סעיף 4 להחלטה מיום 23/11/20).

בבקשה פורטו טענות למעשי מרמה של התובע – כליפה ונטילת כספים שלא כדין, לרבות הברחת כספים מנושים רבים. תוך הבאת החלטת בית משפט מחוזי באר שבע בפש"ר 4049-08-17 מיום 6/7/19 ולפיה בוטל הליך הפש"ר של כליפה לאור הסתרת נתונים ומשהגיע למסקנה כי כליפה אינו ראוי להגנת ההליך.
נטען, כי כליפה הגיש הליך הסדר נושים חדש (פש"ר 35036-07-19) ולא ברור כיצד ישלם את ההוצאות שייפסקו נגדו בתיק קמא.

4. כליפה התנגד לבקשה.
טען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכל מהותה למנוע ממנו את יומו בבית משפט.
נטען כי הנתבע פועל שלא כדין. הקליט ישיבת גישור וביצע הקלטת סתר תוך ביצוע מעשה פלילי. אין ממש בטענות הנתבע כלפיו.
בתביעה שבה חויב ליתן ערבות צד ג' בסך 60,000 ₪ היה מדובר בכ- 6% מסכום התביעה.
בתביעה דנן שעומדת על סך 140,474 ₪ בלבד סכום של 6% הוא סך 8,500 ₪ בלבד וניתן להסתפק בערבות צד ג' באותה מתכונת.

5. בהחלטה מיום 6/1/21 נקבע כי על התובע להפקיד סך 20,000 ₪.
לא התבקשה תגובה לתשובה לאור חלות תקנה 50 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 (להלן: " התקנות החדשות").
נקבע כי על סמך תקנה 157 לתקנות החדשות, ניתן לחייב בהפקדת ערובה כפי שקבעה תקנה 519 לתקנות הישנות.
נקבע כי אין מחלוקת על מצבו האישי של התובע – נקלע להליכי פש"ר ולא הוכח ש כי אלו בוטלו ביום 6/7/19 בשל "התנהלותו החמורה".
לאחר מכן פתח בהליך נוסף בניסיון להגיע להסדר נושים. כלומר – מצבו הכלכלי קשה ועלול להקשות עליו להיפרע על הוצאותיו ככל שתדחה התביעה.
נקבע כי כיוון שעובדות אלו אינן שנויות במחלוקת, אזי היעדר תצהיר בתמיכה לבקשה אינו מאיין את הבקשה.
מכתבי הטענות עלו סימני שאלה רבים בנוגע לתביעה וסיכוייה לרבות הגנת סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע, אשר מאפשרת הגשת תביעת לשון הרע בע ניין הגשת תלונה למשטרה אך תביעה שכזו מתקבלת. רק כשהבירור העובדתי מעלה כי המתלונן לא האמין באמיתות תלונתו וידע שאינה אמת.

לא התקבלה הטענה כי ניתן להסתפק בערבות צד ג' וגם אין להסתפק בסכום המוצע. בשים לב לסכום התביעה ולהשקעה שתידרש בבירור הטענות.

6. בבקשת רשות הערעור נטען כי יש ליתן רשות ערעור כיוון שככל שההחלטה לא תשונה אזי תימחק התביעה.
ההחלטה פוגעת בזכות היסוד של הגישה לערכאות. אין למבקש יכולת כלכלית להפקיד סך 20,000 ₪. וככל שיקבל הלוואה בסכום זה, הרי מדובר בהעדפת נושים אסורה.
נטען כי לפי תקנה 151 (ב) לתקנות החדשות, פסיקת הוצאות מאזנת בין הבטחת זכות הגישה לערכאות ובין הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי דין, וכי עקרונות אלו לא נשמרו במקרה דנן.
נפל פגם בהיעדר צירוף תצהיר שתמך בבקשת הנתבע ובית משפט קמא התעלם מראיות מהותיות שמובילות להערכה שונה ביחס לסיכויי התביעה.
הוסתרו ראיות ולא ברור מדוע בית משפט לא קיבל הצעה לערבות צד ג' – כפי שהיה בהסדר דיוני בתיק האחר שמנוהל בין הצדדים.
לאחר שהופקד ערבון בבקשת רשות הערעור ביקש ב"כ המבקש לצרף כראיה נוספת תצהיר שהגיש הנתבע בפברואר 2021 בהליך אחר ממנו ניתן ללמוד לטענתו כי לא היה ממש בטענות של הנתבע במשטרה על "ניפוח" סכום ההמחאה (טענה ולפיה הוספו 3 אפסים לסכום צ'ק של 277 ₪).

7. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) ככלל, החלטה בעניין הפקדת ערובה להוצאות היא החלטה דיונית – ניהולית אשר מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין (רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח יואב כפיר סעיף 9 להחלטת כב' הש' ע' גרוסקופף (3.11.19).

זאת ועוד; לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגובה סכום הערובה שקבעה הערכאה הדיונית.

ראה לעניין זה: רע"א 7252/16 פלוני נ' פלוני, סעיף 9 להחלטת כב' הש' נ' סולברג (21.11.16).

המקרה דנן אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

ב) תקנה 519 לתקנות הישנות אפשרה חיוב תובע פרטי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבעים ונועדה לאזן בין שני אינטרסים חשובים.
האחד – זכות הגישה לערכאות.
השני – מניעת תביעות סרק תוך הבטחה כי לנתבע יהא ממי להיפרע בנוגע להוצאותיו אם תידחה התביעה.

נקבע, כי אין מחייבים אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד.
ביהמ"ש צריך לשקול גם את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים והתנהלותם ותום ליבם.
היעדר יכולת כלכלית של תובע אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק.
ראה לעניין זה: רע"א 1572/14 עזר נ' אמריקה – ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (14.7.14) פסקה 6, רע"א 4744/17 ארוך נ' בנק ירושלים (14.6.17) ורע"א 9934/16 קרמנשהצ'י נ' ביזאן (18.1.17); רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח יואב כפיר סעיף 9 להחלטת כב' הש' ע' גרוסקופף (3.11.19).

ג) תקנה 157 לתקנות החדשות לא שינתה בפועל את המצבים שבהם מחוייב תובע בערובה והתקנות החדשות מחדדות את הצורך בפסיקת הוצאות משפט ראויות בכל הליך משפטי שמתנהל.
אציין, כי לפי התקנות החדשות, היעדר הפקדה מוביל למחיקת התביעה ולא לדחייתה, כפי שנעשה לפי התקנות הישנות.

ברע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (28/12/2020) נקבע (סעיף 9) כי נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הראליות של הצד שכנגד שזכה.
נקבע כי פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך.
פסיקת הוצאות צריכה לאזן בין זכות גישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, ובהם מניעת הגשת תביעות סרק, שאיפה למניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב.

ד) במקרה דנן, זהו מקרה שבו על פני הדברים יש הצדקה לחיוב בהפקדת ערובה לאור מצבו הכלכלי של התובע והחשש המבוסס ול פיו ככל שיחויב בהוצאות, לא ישלמם למשיב.
על כן קיומו של תצהיר או היעדרו מטעם המשיב לא יעלה ולא יוריד בעניין זה.
קביעות בנוגע לסיכויי ההליך הן רק לכאוריות וממילא בית משפט לא עורך בירור עובדתי בעניין בשלב זה – הבירור ייעשה במסגרת ההליך העיקרי.
סכום של 20,000 ₪ כהוצאות בתביעת לשון הרע שמוגשת על סך של כ- 150,000 ₪ אינו בלתי ריאלי. הסכום שהוצע על ידי המבקש כערבות (8,500 ₪ ועוד על ידי ערבות צד ג') הוא לא ריאלי.
סכום התביעה הוא רק פרמטר אחד שיש לקחתו בחשבון, מתוך כלל הפרמטרים שנלקחים בחשבון בעת פסיקת הוצאות.
על כן, אין זה המקרה החריג שבו תתערב ערכאת ערעור בגובה סכום הערובה שנקבע על ידי הערכאה הדיונית.

8. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) משלא התבקשה תשובת המשיב אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אייר תשפ"א, 25 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.