הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 17701-01-20

לפני
כבוד ה שופטת חדוה וינבאום וולצקי

המבקש

ג. ד .
ע"י ב"כ עוה"ד אייל בוזגלו ואח'

נגד

המשיבה

ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד סיגל שירזי ואח'

החלטה

1. בפני בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת הבכירה חן מאירוביץ מיום 10.12.19 בת"א 7714-08-18, בה חייבה את ב"כ המבקש בהוצאות אישיות לאוצר המדינה בסך של 750 ₪.

2. עסקינן בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") בעקבות תאונה מיום 14.9.16 שבה נגרמו למבקש לטענתו נזקי גוף. בית משפט קמא מינה מומחה רפואי בתחום האורתופדי ובהמשך הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בשל הצורך להוסיף פגיעה נוספת שבה נפגע התובע מיום 28.10.18 שגם בה המבטחת היא המשיבה כאן.

בית משפט קמא העביר את הבקשה לתגובה בתוך 20 ימים.

בחלוף מועד התגובה ביקש המבקש כי תינתן החלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה.

3. בהחלטתו נשוא הבקשה שבפניי נזף בית משפט קמא בב"כ המבקש שלא דאג להמציא את הבקשה וההחלטה כנדרש ואף חייב אותו באותן הוצאות אישיות לאוצר המדינה.

בית משפט קמא ציין כי אין זו הפעם הראשונה שהחלטות שלו לא מקוימות.

בסמוך לאחר מכן הגיעה תגובת המשיבה כי היא מסכימה לתיקון התביעה.

4. בקשה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה.

5. ב"כ המבקש טוען כי בבקשה לעיון חוזר הפנה את בית המשפט קמא להחלטות שלו עצמו לפיהן הוא מפנה את הצדדים לצפייה בנט המשפט לצורך ספירת מועדים ועל כן לא היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות אישיות לקופת המדינה. מכל מקום אין מדובר במעשה או מחדל חריג שהיה מקום לחייב בהוצאות אישיות ללא אזהרה כי כך צפוי שייעשה.

6. מיד עם הגשת הבקשה הפניתי לב"כ המבקש שאלה כיצד מתיישבת הבקשה עם סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009 (להלן: "הצו") שקובע:

"לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:
(8) החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו;"

7. לטעמו של ב"כ המבקש אין המקרה שבפניי נכנס לגדרו של סעיף 1(8) לצו שכן הסעיף אינו מדבר על הוצאות שהושטו על בא כוח צד אלא על הוצאות משפט שמוטלות על צדדים. הוא מפנה לסעיף 2 לצו שבו נקבע:

"אין באמור בסעיף 1 כדי לגרוע מזכותו על פי דין של בעל דין לערער על החלטות מן הסוגים המפורטים בו במסגרת ערעור על פסק דין."

עוד הוא טוען כי החלטה כאמור אינה נבלעת בפסק הדין בהתאם לסיפא המחריגה של סעיף 1(8) לצו. שכן אם למשל ישחרר המבקש את בא כוחו בטרם יושלם ההליך, כיצד יוכל לערער על ההוצאות שהושטו עליו באופן אישי במסגרת פסק הדין כשאינו מייצג יותר את בעל הדין.

8. לחילופין מבקש ב"כ המבקש לטעון כי אם לא ניתן לראות בהחלטה ככזו שמאפשרת מתן רשות ערעור, כי אז יש לראות בה ככזו שמזכה בערעור ולראות בבקשה כערעור בזכות.

9. עיון בצו מלמד כי הוא עוסק בהוצאות משפט. מצאתי ולו לכאורה טעם בדבריו של ב"כ המבקש כי מדובר בהחלטה שיקשה לערער עליה במסגרת פסק הדין.

בקשות מסוג זה אין מקום להעביר לצד שכנגד שכן ההוצאות נפסקו לא לצד שכנגד אלא לאוצר המדינה ועל כן המדינה צריכה להשיב לבקשה גם מקום שאינה צד להליך. מטעם זה אין כל ייעול בשמירת הטענות לשלב הערעור לאחר פסק הדין כי ממילא תידרש התייחסות של צד שכלל אינו צד במשפט בין אם במהלך חיי התיק ובין אם בסופו. וכלל לא ברור כי ניתן לעכב בקשה על החלטה כאמור עד להינתן פסק דין סופי ופנייה בערעור עליה.

10. מטעמים אלו אני מורה לפרקליטות האזרחית ת"א להשיב לבקשה בתוך 20 ימים מיום שתומצא לה ההחלטה על ידי ב"כ המבקש במסירה אישית (שכן המדינה אינה צד להליך ולא יכולה לצפות בנט בתיק זה). העתק אישור המסירה יומצא לתיק זה על ידי ב"כ המבקש.

הפרקליטות בתגובתה תתייחס לטענת ב"כ המבקש כי מקום שההליך כבר החל, די בקיומה של החלטה בנט על מנת שצד שמסר כתובת אינטרנט יהיה מחויב לצפות בה ואין צורך בהמצאה במסירה אישית של בקשות על ידי הצד המגיש .

לא תוגש תגובת הפרקליטות בתוך המועד הקבוע , תחשב כמי שאינה מתנגדת לקבלת הבקשה.

11. לא מצאתי לחייב את ב"כ המבקש בהפקדת ערבון נוסף על תשלום ההוצאות האישיות בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 9.1.20.

12. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

13. בשלב זה אני קובעת תזכורת פנימית לקבלת אישור המסירה לפרקליטות ליום 29.1.20.

ניתנה היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.