הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 14282-08-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשים:

  1. אסף שני
  2. זהר שני
  3. רמי רביב
  4. לטיף דורי
  5. ירון גילר
  6. מנחם לוי
  7. ליאת לוי
  8. דנה פרידל
  9. נדב פרידל
  10. יגאל שולר
  11. יעל ביכור
  12. גלברט אליעזר
  13. עליזה גלברט
  14. עינת לאלו
  15. צפורה רבינוביץ
  16. דוד לוי
  17. מנואל גלרנטר
  18. יולט סמוכה
  19. עמר אופן
  20. אלי עזורי

ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור

נגד

המשיבים:

1. רובין חברה קבלנית לבנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יגאל לונגו
2. פרומוט מתקני חניה בע"מ
עו"ד אסף שפירא
3. עמירם בורוביץ
ע"י ב"כ עו"ד צביקה גרייבר

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט) מיום 16.7.18 בת"א 55648-05-16 במסגרתה הורה על מינוי מומחה מטעמו – מר פטר מגנוס.

2. ענייננו בתביעה שהגישו בעלי דירות בבניין ברח' איתמר 6 ברמת גן (להלן: "הבניין") שנבנה ע"י הנתבעת במקום בניין שנהרס במסגרת פרוייקט תמ"א 38ב , בנוגע למתקן חנייה אוטומטי אשר הובטח להם לטענתם , במסגרת חוזה מכר ל רכישת הדירות מהנתבעת – משיבה 1.

בכתב התביעה התובעים טענו כי בבניין לא הותקן מתקן חנייה אוטומטי. כי קיימים בו ליקויי בטיחות רבים, כי רכיבי המ תקן לא כוללים הגנה מפני קורוזי ה וכי זמן המחזור במתקן החניה ארוך מדי ולא סביר.
התובעים עתרו לצו עשה שיחייב את הנתבעת לספק להם מתקן חניה אוטומטי, לתקן את המפגעים הבטיחותיים ולקצר את "זמן המחזור" (מועד הזמנת רכב מתוך החניון ועד למועד בו ניתן לבצע הזמנת רכב נוסף מתוך החניון) לזמן סביר.
כן עתרו התובעים לפיצוי בעלות השכרת חנייה לתקופה בה לא סופק להם מתקן החנייה בסך 52,500 ₪ נכון לחודש מאי 2016 וסך נוסף של 7,500 ₪ עבור כל חודש בו לא יסופק המתקן, וכן סך של 500,000 ₪ בגין עגמת נפש.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה מטעם התובעים (מר איתן חנני -מהנדס).

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובעים וצירפה חוות דעת מומחה (ד"ר שלום חינג'ה) .
כן הגישה הנתבעת הודעת צד ג' למשיבים 2 -3.
בהודעת צד ג' נטען ,כי ביום 2.5.14 נחתם הסכם בין הנתבעת – משיבה 1 למשיבה 2 במסגרתו התחייבה משיבה 2 להתקין בבניין מתקן חנייה אוטומטי כמפורט בהסכם.
משיב 3 הינו מהנדס יועץ ובודק מוסמך , בין היתר , של חניונים אוטומטים וביצע את בדיקת הבטיחות של מתקן החניה האוטומטי ונתן אישור להפעלתו.
הנתבעת טענה כי היא זכאית לפיצוי או שיפוי או השתתפות מהצדדים השלישיים לגבי כל סכום או צו עשה בו תחויב.
צדדי ג' הגישו כתב הגנה להודעת צד ג' והוגש כתב תשובה מטעם התובעת.

3. השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו:

א. בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק ביום 9.4.17 בפני כב' השופטת יסכה רוטנברג נקבע:
"על כל הצדדים מוסכם שאם בית משפט סבור, שיש מקום למינוי מומחה, כי אז השלב המתאים הוא עתה. כפי שהבהרתי אני אכן סבורה, שיש מקום למנות מומחה כדי לבחון אם מדובר במתקן תקין וכן אם מדובר במתקן העונה על ההתחייבויות החוזיות בין הצדדים. יש צורך במינוי מומחה ספציפי בעל ידע בתחום הספציפי של מתקני חנייה מסוג המתקן נשוא התביעה. הצדדים יבואו בדברים בעניין זהות המומחה. בעניין זה עדיף בעיני שהצדדים יגבשו הבנה על מנת שהמומחה אכן יהא מומחה בתחום, על מנת שלא יעלה חשש שהמומחה קשור למי מהצדדים, ועל מנת שלא יהיה מצב שבית המשפט ממנה מומחה, אך מי מהצדדים אינו מעוניין במינוי".
כן התבקשו הצדדים להודיע לבימ"ש את זהות המומחה שהוסכם.

ב. בישיבת קדם המשפט השנייה מיום 4.7.17 נשמעו טענות הצדדים באשר לזהות מומחה מטעם בימ"ש, ולאחר מכן נקבע כך:
"לאור המחלוקת החריפה בעניין זהות המומחה כאשר התובעים דורשים דווקא מינוי של מכון תקנים והנתבעים סבורים שמינוי זה אינו המינוי הנכון, בשלב זה לא ימונה מומחה והמינוי ישקל פעם נוספת לאחר שהצדדים יגישו תצהירים. סברתי, ועודני סבורה כי יתכן ומינוי שכזה יחסוך הליכים אך יתכן, לאור עמדות הצדדים, כי המינוי לא יקדם באופן מספק. על כן בשלב זה, המינוי לא יצא לדרך והצדדים יגישו תצהירים.

עולה כי שמות שצד אחד מציע נפסלים על ידי צד אחר. דומני כי יש מקום לשקול עניינית כל שם בעיקר כאשר יכול להיות כי שמות שיוצעו יהיו קשורים למי מהצדדים. לאור זאת וכאשר יש שם של מומחה שאינו קשור לאף צד ראוי לשקול מינויו מבלי קשר לחשש כי השם הוצע על ידי אחד הצדדים ועל כן יש להניח כי אותו צד קשור לו.

בנסיבות שנוצרו התיק יתנהל בדרך רגילה...".

ג. התיק עבר לשמיעה בפני כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט.
בישיבת קדם המשפט הרביעית שהתקיימה ביום 16.7.18 התבקשו הצדדים להתייחס לשאלת הצורך במינוי מומחה ולזהות המומחה, בשים לב לכך שבימ"ש קמא סבר כי קיימת סבירות גדולה כי יש מקום למינוי מומחה מטעם בימ"ש (ראה החלטה עמ' 10 שורות 18-19 לפרוטוקול הדיון).
ב"כ התובעים, ב"כ הנתבעת וב"כ צדדי ג' השמיעו את עמדותיהם וטענותיהם בנוגע למינוי מומחה מטעם בימ"ש וכן באשר לזהות המומחה.
לאחר מכן, בימ"ש קמא קבע:
"ראיתי לנכון לנוכח טענות הצדדים וחוות הדעת שהוגשו למנות מומחה מטעם בית המשפט.
לא מצאתי לנכון כי מכון התקנים הוא הגוף אותו יש למנות לעניין זה.
אני ממנה את המומחה מטעם בית המשפט את מר פטר מגנוס.
למען הסדר הטוב תוך 7 ימים ייתן המומחה הודעה אם יש לו היכרות אישית עם מי מהצדדים אשר יוצרת מניעה לשמש כמומחה ובמידה ותהיה מחלוקת בין הצדדים לעניין זה אדון בה.
בשכרו של המומחה יישאו הצדדים בשלושה חלקים שווים: התובעים מצד אחד, הנתבעת מהצד האחר וצד ג' מהצד השלישי.

הצדדים יעבירו למומחה תוך 30 יום את כתבי הטענות ואת חוות הדעת מטעמם.
הצדדים יישאו בשכר טרחת המומחה לפני עריכת חוות הדעת.
הנחיות מדויקות למומחה באשר לכתב המינוי ישלחו בנפרד ותוך 7 ימים שבהם אמור המומחה להודיע האם יש לו היכרות אישית עם מי מהצדדים".
כן נקבעה ישיבות הוכחות בתיק לחודש מרץ 2019.

על החלטה זו מוגשת הבר"ע שלפני.

למען הסדר הטוב, אציין כי לאחר מתן ההחלטה, עוד בדיון, ביקש ב"כ המבקשים כי בימ"ש ישקול פעם נוספת את מינויו של פטר מגנוס.

בימ"ש קמא נתן החלטה נוספת בעניין :

"כפי שציינתי לעיל לא ראיתי לנכון כי מכון התקנים הוא הגוף הנכון לשמש מומחה בעניין.
עצם העובדה כי אחד המומחים שהועלה ע"י הנתבעים הוא פטר מגנוס איננו עילה לפסול אותו.
ככל שלא תעלה מניעות מטעם המומחה וכפי שקבעתי לתזכורת פנימית בעוד 7 ימים, לא מצאתי פגם במומחה מעצם העובדה שהוצע ע"י הנתבעים.
לפיכך לא ראיתי לנכון לשנות מהחלטתי".

5. בבקשת רשות ערעור מבוקש לפסול את מר פטר מגנוס לשמש כמומחה בתיק ולבטל את החלטת בימ"ש קמא מיום 16.7.18.
המבקשים טוענים כי עוד מראשית ההליכים בתיק הם התנגדו למינויו של מר מגנוס והציעו את מיכה סוויסה האחראי על התחום במכון התקנים או כל גורם אחר שימונה ע"י מנכ"ל מכון התקנים. כמו כן המבקשים הסכימו לכל מינוי אובייקטיבי אחר מטעמו של בימ"ש כאשר לא מדובר במומחה שהוצע ע"י מי מהצדדים והמשיבה התנגדה להצעה זו.
בנסיבות אלה, משלא הגיעו הצדדים להסכמה לגבי זהות המומחה ובימ"ש קמא סבר כי יש למנות מומחה מטעמו, היה עליו למנות מומחה אובייקטיבי אשר לא הוצע ע"י מי מהצדדים בהליך וב"כ המבקשים נתן הסכמתו לכך עוד בראשית ההליכים בתיק.
עוד נטען כי הואיל והצדדים ובימ"ש קמא סברו כי המועד הנכון למינוי מומחה היה במעמד קדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 9.4.17, הרי שיש להורות על ביטול החלטת בימ"ש בדבר מינוי מומחה בשלב כה מתקדם של ההליך.

6. לאחר עיון בבקשת רשות ערעור ובנספחיה וכן בתיק בימ"ש קמא, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א. ככלל, השגה על החלטות ביניים של ערכאה דיונית נעשית במסגרת ערעור על פסק הדין אלא אם כן מדובר ב"אותם מקרים נדירים" בהם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (וראה לעניין זה רע"א 7913/14 תרכובת ברום נ' חצב (8/2/15)).

ענייננו אינו נופל לגדר חריגים אלו.

ב. נקבע לא אחת, כי החלטה על מינוי מומחה מטעם בית משפט היא בגדר ענין שבניהול המשפט ודרכי הדיון וערכאת ערעור אינה נוטה ככלל להתערב בעניינים אלו: "...אפילו ערכאת הערעור סבורה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. במסגרת זו באות גם החלטות האם למנות מומחה מטעם בית המשפט". (ראה רע"א 4382/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה "דרום השרון" נ' ד"ר מיכל רוטשילד (גוטסמן) סעיף 16 להחלטת כב' הש' ח' מלצר (30 .4.09) (להלן: "עניין דרום השרון").

ברע"א 2961/17 אלפרין נ' מדינת ישראל (19.4.17) נפסק:
"החלטה הנוגעת למינוי מומחה היא החלטה דיונית באופיה, וכפועל יוצא מכך שיקול הדעת בעניינה מסור לערכאה הדיונית; לא בנקל תתערב בכך ערכאת הערעור, ולא ראיתי כי הנדון דידן מצדיק לעשות כן (רע"א 122/15 עדין סופר קטינג נ' ד"ר בדארנה, פסקה 4 (15.2.2015))". (סעיף 8 להחלטת כב' הש' נ' סולברג).

ג. ההחלטה אם למנות מומחה מטעם בית משפט (שלא בהסכמת בעלי הדין או מי מהם) מסורה לשיקול דעתו של בית משפט לפי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") וזאת בכל עת ולאחר שניתנת לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בעניין.

במקרים יוצאי דופן, אין מניעה שבית משפט ימנה מומחה גם בשלב מאוחר וסופי של הדיון (ראה עניין "דרום השרון" בסעיף 15 להחלטת כב' הש' ח' מלצר ).

עם זאת, בענייננו כלל אין מדובר בשלב מאוחר של הדיון.
המומחה מטעם בימ"ש מונה בשלב קדם המשפט. טרם התקיימה ישיבת הוכחות בתיק.

יודגש; למרות שהתקיימו מספר ישיבות קדם משפט בתיק וקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר הצורך במינוי מומחה וזהותו, אין מניעה למנות מומחה כאשר הערכאה הדיונית סבורה כי עדיין יש צורך במומחה מטעם בימ"ש על מנת שניתן יהיה להגיע להכרעה הנכונה בנושא מקצועי שעליה להכריע בו .

כאמור, נקבע בתקנות כי בימ"ש יכול בכל עת למנות מומחה מטעמו, גם בהעדר הסכמה.

ד. לא מצאתי פגם בעצם מינויו של מר מגנוס כמומחה חרף התנגדות המבקשים למינויו.

בישיבת קדם המשפט מיום 4.7.17 ב"כ הצדדים התייחסו בין היתר לזהות המומחה.
ב"כ התובעים טען כי הוא מתנגד למינויו של מר מגנוס הואיל ואינו מומחה ספציפי בתחום.
ב"כ הנתבעת הצהיר כי מר מגנוס לא נותן להם שירותים ואין לנתבעת קשר אתו.
ב"כ צד ג'2 הצהיר כי אין לו קשרים עם מגנוס וכי הלקוח שלו "קולגה של מר מגנוס והסביר כי "יש מעט מומחים בתחום בארץ ומטבע הדברים יש קשרים קוליגאליים". (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 12-13).
ב"כ צד ג'1 הצהיר כי אין לו קשרים עם מגנוס וכך גם מנכ"ל צד ג' 1.

בישיבת קדם המשפט ביום 16.7.18 שבו הצדדים והתייחסו לשאלת זהות המומחה לבקשת בימ"ש קמא.
ב"כ התובעים הציע שמנהל מכון התקנים ימנה את המומחה. כן טענה כי מתנגדת למינוי מגנוס הואיל ואין צורך במומחה וכן כי הנתבעת וצדדי ג' התעקשו כל הזמן על מינויו והוא "מזמן לא עוסק בתחום".
ב"כ הנתבעת ציין כי יש למנות את מר מגנוס.
ב"כ צד ג'1 הסכים עם מינויו של מר מגנוס.
ב"כ צד ג' 2 הצטרף לטיעוני ב"כ הנתבעת באשר לצורך במינוי מומחה מקצועי לגבי חניה.

למען הסדר הטוב אוסיף כי ביום 22.7.18 אף המומחה מטעם בימ"ש הודיע כי הוא מוכן לשמש כמומחה מטעם בימ"ש בעניין מתקן החנייה והצהיר שאין ניגוד עניינים מצדו ואין לו קשר מקצועי או עסקי עם הצדדים בתיק. המומחה ציין כי למען גילוי נאות הוא מודיע "שלפני די הרבה שנים בדקתי 2 מתקני חנייה שחב' פרומוט מתקני החיינה בע"מ התקינה ומתחזקת".

ה. בסיכומו של דבר, משמצא בימ"ש קמא לנכון למנות מומחה מטעמו שיסייע לבימ"ש להגיע לחקר האמת ולאחר שאפשר לצדדים להביע עמדתם הן לעצם המינוי והן באשר לזהות המומחה, לא מצאתי כי עסקינן בהחלטה שיש צורך בהתערבות לגביה, ודאי שלא בשלב הנוכחי, בו טרם ניתן פס"ד ועסקינן בהשגה על החלטה ביניים.
למותר לציין כי ניתן יהיה להשיג על ההחלטה בשלב הערעור על פסה"ד.

עוד אציין כי התובעים ציר פו לכתב התביעה חוות דעת מומחה מטעמ ם והיא מצויה בתיק קמא. התובע ים לא ויתר ו על חוות הדעת. ממילא לאחר שתוגש חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש, זכות ם של התובע ים , כמו גם זכותם של הצדדים האחרים לבקש לחקור את המומחה בהתאם לתקנות.
7. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. לאור התוצאה אליה הגעתי, התייתר הצורך בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע.
תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע התבקשה ע"י כב' השופטת התורנית בפגרה, והמשיבים 1-2 נאלצו להגיש תגובה לבקשה בפגרה.
לו לא היתה מוגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, אזי הייתי דוחה את בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות, אך משהוטרחו המשיבים 1-2 להגיש תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, אין לפטור את המבקשים לחלוטין מתשלום הוצאות.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 ושכ"ט עו"ד בסך 2000 ₪ ובהוצאות המשיבה 2 ושכ"ט עו"ד בסך 2000 ש"ח.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ח, 02 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.