הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 13355-05-21

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשת

רות אמיר
ע"י ב"כ עו"ד גתאי ברלל ועו"ד רן כהן

נגד

המשיבה

שירלי טוטנאור-דוידוביץ'

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עמית יריב) מיום 9/3/2021 בעש"א 17794-03-21 אשר דחה ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם עמית גולן) מיום 18/2/2021 בתיק 506801-09-16 שדחה טענת "פרעתי" שהוגשה על ידי המבקשת.

2. עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שדינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה.

3. תיק ההוצל"פ נפתח לצורך ביצוע פסק דין שניתן ביום 10/6/2019 בת.א. 56696-06-15 ולפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה: "מלוא סכום התביעה צמוד כדין ממועד הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל" ובניכוי סכומים ששולמו או ישולמו על ידי הנתבעים האחרים שניתן פסק דין נגדם.
כמו כן חויבה המבקשת לשלם 25,000 ₪ שכ"ט עו"ד וכן שלשת רבעי סכומי האגרות (סעיפים 170-171 לפסק הדין).

4. בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 10828-09-19 בפסק דינו מיום 26/1/2021 דחה את הערעור.

שלושת שופטי ההרכב נימקו מדוע דין הערעור להידחות והמערערת – המבקשת חויבה בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

5. המבקשת הגישה בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצל"פ וטענה כי למרות שערעורה על פסק הדין נדחה, אזי בית המשפט המחוזי פירש ושינה חלק מקביעות בית משפט השלום. בין היתר בנוגע לאופן חישוב החוב.
נטען כי לפי פסק הדין בערעור היא היתה צריכה להשיב למשיבה את הכספים שהופקדו בפועל בחשבונה שלא כדין, ולא לפי חלופה אחרת שהתבקשה בתביעה ולכן לא רק שהיא לא צריכה לשלם כספים למשיבה, אלא היא שילמה ביתר כ- 40,000 ₪.
כב' רשם ההוצל"פ דחה את הבקשה, כיוון שערעור על פסק הדין נדחה ולכן החוב בתיק ההוצל"פ הוא לפי פסק הדין.

6. כב' השופט עמית יריב בפסק דינו מיום 9/3/2021 בערעור שהוגש על החלטת כב' רשם ההוצל"פ דחה את הערעור, מבלי לבקש תשובה, תוך החלת תקנה 138 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 (להלן: " התקנות החדשות") בעניינינו, שכן פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי דחה את הערעור ללא סייג. מבלי לבצע שינוי או תיקון לפסק הדין שניתן בבית משפט השלום ולכן לא היה מקום לטענת ה"פרעתי".

7. בקשת רשות הערעור שלפני היא "בגלגול שלישי".
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תדחה בקשתו עיוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

עניינינו אינו נכנס לגדר החריגים כלל ועיקר.

בית משפט מחוזי בערעור לא שינה מאומה מחלקו האופרטיבי של פסק דינו של בית משפט השלום.
סכום התביעה עמד על סך 385,955 ₪ (לפי כתב תביעה מתוקן).
בית משפט שלום בסעיף 170 לפסק הדין חייב את המבקשת ב"מלוא סכום התביעה צמוד כדין..." בניכוי סכומים ששולמו לתובעת – המשיבה על ידי נתבעים אחרים.
אף לא אחד משלושת חברי הרכב הערעורים בבית משפט המחוזי שינה קביעה זו.
לכן – רשם ההוצל"פ, שאמון על ביצוע פסק דין ככתבם וכלשונם לא היה רשאי לקבל את בקשתה של המבקשת בטענת "פרעתי". ממילא גם לא היתה היתכנות להליך הערעור בבית משפט השלום.

8. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשפ"א, 08 יוני 2021, בהעדר הצדדים.