הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 13120-11-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת- המערערת:

מרום השרון חב' לבנין (1973) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלעד בר-אל

נגד

המשיבה:

משיב פורמאלי:

רעיה סגל
ע"י ב"כ עו"ד רווית בן סרוק - וילוז'ני

.סלומון איזק גימפל (פורמלי)
ע"י ב"כ עו"ד עופר נתנאל

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בימ"ש השלום בתל אביב (כב' השופט נמרוד אשכול) מיום 14.10.18 ומיום 7.10.18 בת"א 61515-09-17 ולפיהן נדחתה בקשת המבקשת להכריע בבקשה לסילוק על הסף ונדחתה בקשה לעיכוב הליכים של הודעת צד ג' שהוגשה נגדה.

2. המשיב הפורמלי (להלן גם: "גימפל") הגיש תביעה כספית נגד המשיבה (להלן גם: "סגל") בעניין דירה שרכש מסגל בהסכם מיום 17.6.10.
הדירה נרכשה ע"י סגל מהמבקשת בשנת 2004. אין זה ההליך המשפטי הראשון שבין גימפל וסגל.
ביום 8.3.16 דחה ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' השופט שאול שוחט) בפסק דין שניתן בת"א 4966-07-11 את תובענת גימפל לפסק דין הצהרתי ולפיו הסכם המכר מיום 17.6.10 בטל וכי על סגל להשיב לו הכספים ששילם תמורת הדירה.
ההליך שנוהל בביהמ"ש המחוזי יכונה: "התביעה במחוזי".
תביעת גימפל הנוכחית הוגשה לפיצוי בגין ירידת ערך לדירה, אובדן דמי שכירות, תשלומי ארנונה ,ועד בית ועוגמת נפש.

סגל שלחה הודעת צד ג' למבקשת – החברה הקבלנית שבנתה את הדירה.

3. בקשת המבקשת לסילוק על הסף ועיכוב הליכים:
המבקשת ביקשה לסלק את הודעת צד ג' על הסף. לחלופין לעכב הליכים לאור סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") – בקשה מס' 4.

א) נטען בבקשה כי יש לסלק על הסף את הודעת צד ג' לאור החלטה שניתנה ביום 5.3.14 בתביעה במחוזי לפיה עוכבו ההליכים בין הצדדים בשל קיומה של תניית בוררות בין הצדדים. לחלופין – לעכב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות ולהעביר המחלוקת להכרעת בורר.

באשר לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין טענה המבקשת כי בדיון ביום 5.3.14, חיווה כב' השופט שוחט דעתו באופן ברור, כי אלמלא סעיף הבוררות ובהינתן כי התביעה העיקרית הייתה עוסקת בתיקון ליקויים או פיצוי בגינם (ולא במרמה) , ניתן היה להיזקק להודעת צד ג'. נטען כי מהדברים עולה כי בהינתן קיומה של תניית בוררות, לא ניתן לדון בהודעה לצד ג' בקשר עם הליקויים הנטענים.
נטען כי דינה של הודעת צד ג' להידחות על הסף הואיל ונוכח דברי ביהמ"ש המחוזי באשר לקיומה ותוקפה של תניית הבוררות ונוכח קבלת הבקשה לעיכוב הליכים בהחלטה מיום 5.3.14, הנתבעת מושתקת מהגשת הודעת צד ג' בבימ"ש השלום.

באשר לעיכוב ההליכים:
בסעיף 20 להסכם המכר בין המבקשת וסגל נקבע מפורשות ,כי כל סכסוך בין הצדדים, בין היתר בעניין קיומם או העדרם של ליקויי בנייה יובא להכרעת בורר.
נטען כי המחלוקת נשוא ההודעה לצד ג' באה בגדרה של הוראת סעיף 20 להסכם וכי צד ג' היה נכון לעשות כל שנדרש לצורך העברת המחלוקת להכרעת בורר.

ב) סגל טענה בתגובתה כי הודעת צד ג' בתביעת המחוזי סולקה על הסף ,כיוון ששם ההליך היה הצהרתי ולא כלל כלל סעד כספי בגין ליקויים נטענים. אין קביעה כי בשל תניית בוררות יש לסלק הודעת צד ג' על הסף.

נטען, כי עיכוב הליכים לפי חוק הבוררות נתון לשיקול דעת בימ"ש. תביעת גימפל נשענת על טענות לליקויי בנייה שנגרמו על ידי המבקשת ולכן אין מקום לדון בנפרד בתביעה עצמה – בבימ"ש ובנפרד במערכת היחסים בין סגל והמבקשת במסגרת בוררות.
כך יש חשש להכרעות סותרות באותו עניין וייגרם חוסר יעילות.

ג) בתשובה לתגובה טענה המבקשת ,כי אין בעניינינו "טעם מיוחד" המצדיק אי קיום הסכם הבוררות.
מדברי כב' השופט שוחט בפרוטוקול מיום 5.3.14 בתובענה במחוזי עלה ברורות כי הודעת צד ג' לא נדונה בשל סעיף בוררות ולא בשל העובדה שהסעד שם היה הצהרתי.
נטען כי לאור ההחלטה בתובענה במחוזי קיים השתק להודעת צד ג' בתביעה קמא, וכי בינתיים גימפל הביע הסכמה להצטרף להסכם הבוררות.

4. ההחלטה מיום 14.8.18:
נקבע, כי לאור החלטת בימ"ש הודיעו גימפל וסגל כי הם מסכימים לבוררות בין כל הצדדים, אך המבקשת הודיעה כי אינה מעוניינת לכרוך את בירור המחלוקת בינה ובין סגל עם ההליך שבין גימפל וסגל.
נקבע:
"...מתגובות של צד ג' שפורטו לעיל, עולה כי מחד גיסא הוא מסתמך על סעיף 5 (א) לחוק הבוררות כעילה לעיכוב הליכים וסילוק על הסף ומאידך גיסא מתברר כי הוא מתנגד לקיום הליך הבוררות וזאת משל נימוקים שפירט, בהתאם להלכה טענה לקיום הליך בוררות יש לטעון בתום לב". (סעיף 6 להחלטה).

התבקשו תגובות בעניין המחלוקת היחידה שנותרה אם כך לבירור – האם ההליכים שהתקיימו בתביעת המחוזי מהווים מעשה בית דין כנטען על ידי המבקשת – צד ג'.

5. התובע בהתייחסותו לשאלת מעשה בית דין טען כי אין כל מעשה בית דין בשאלת נפקותה של תניית הבוררות שבין הנתבעת לבין צד ג'. נטען כי הודעת צד ג' שנשלחה בתביעה בביהמ"ש המחוזי נמחקה הואיל והתביעה העיקרית הייתה לסעד הצהרתי ועל כן אין משמעות לשיפוי ע"י צד ג' ביחס לנתבעת.
למען הזהירות, נטען גם כי אין כל נפקות לטענת קיומו של מעשה בית דין ביחס לפסה"ד הסופי.

הנתבעת טענה כי יש לדחות את בקשת צד ג' לסילוק התביעה על הסף.
נטען כי בימ"ש קבע בתביעה במחוזי כי אילו היה מדובר בתביעה לחיוב כספי בגין ליקויים היה מקום להגיש הודעת צד ג' ולבחון את ההלכה הפסוקה ביחס לתניית הבוררות בין שולחת ההודעה לצד ג'. לא הייתה בתביעה במחוזי קביעה כי בשל תניית הבוררות יש לסלק על הסף או כזו המשתיקה את שולחת ההודעה במסגרת תביעה כספית בשל ליקויים.

גם צד ג' הבינה היטב כי ההודעה לצד ג' סולקה בתביעה במחוזי בשל היותו של ההליך הצהרתי להשבה שאינו מצדיק בכל מקרה הודעת צד ג'.

צד ג' – המבקשת טענה כי הסכם הבוררות בינה לנתבעת כבר עמד לביקורת ביהמ"ש במסגרת התביעה במחוזי. דבריו הברורים של כב' הש' שוחט בדבר תוקפו של הסכם הבוררות גרמו לבא כוחו דאז של הנתבעת להסכים למשוך את התנגדותו לבקשה לעיכוב הליכים.
הובהר כי טענת ההשתק כלל לא נסובה על פסה"ד הסופי.

6. ההחלטה מיום 7.10.18:
נקבע כי הכרעה בנוגע לקיומו של מעשה בית דין טעונה גם בירור עובדתי שייעשה לפני שתינתן החלטה בעניין.
נקבע כי בנסיבות העניין ובשלב זה, בשים לב לעמדתו של צד ג' (ההליכים בין התובע לנתבעת יסתיימו ורק לאחר מכן יש לפעול אם בכלל נגד צד ג'), תתברר המחלוקת בכללותה בבימ"ש זה, הן בנוגע לתביעה העיקרית והן בנוגע להודעת צד ג'.
נקבעו מועדים להגשת תצהירים ונקבעו מועדים להוכחות.

7. בבקשת רשות הערעור נטען כי ההחלטות מימים 14.8.18 ו- 7.10.18 אינן מנומקות ומבוססות.
המבקשת נחלצה כדין במסגרת התביעה במחוזי מהיגררות מיותרת כצד ג' לסכסוך בין גימפל וסגל מכח הסכם בוררות ואין כל הצדקה לגרור אותה עתה בהליך שני להליכים לא לה.
התנאים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות מתקיימים כאן ובימ"ש קמא בהחלטתו לא מתייחס לפסיקה הרלוונטית ולהוראות הדין. נטען כי בימ"ש קמא שגה עת הסיק כי סירוב המבקשת להצעת התובע לקיום הליך בוררות מורחב מהווה חוסר תום לב.
גם ההחלטה מיום 7.10.18 בעניין אי הכרעה כרגע בעניין הבקשה לסילוק על הסף לאקונית ולא מאפשרת ביקורת שיפוטית ראויה.
נטען כי בימ"ש קמא לא פירט מהם "הנושאים הנוספים" שאותם יש צורך לברר עובדתית.
טענת ההשתק נותרה "פתוחה" ולא ברור למה התכוון בימ"ש קמא בהחלטתו. נטען כי בימ"ש קמא שגה עת לא הכריע בבקשה לסילוק על הסף כאשר העובדות הרלוונטיות היו פרושות בפניו.

8. המשיבה בתשובתה טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף ולמען הזהירות מסכימה לדיון בבקשת רשות ערעור כבערעור.
סירובה של המבקשת להליך בוררות מורחב, שהתובע יהיה שותף לו, כמוהו כסירוב להליך בוררות והימנעות מעשיית כל הדרוש לצורך קיום הליך הבוררות. הסירוב מעיד על חוסר תום ליבה והוא בניגוד להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות.
לפיכך, החלטת בימ"ש קמא באשר לבקשה לעיכוב הליכים בדין יסודה.
נטען כי יש לדחות על הסף את הטענה למעשה בית דין והשתק. מדבריו של כב' הש' שוחט הודגש כי אילו הייתה בפניו תביעה כספית בשל ליקויים אז היה ניתן להגיש הודעה לצד ג' ולדון בסעיף הבוררות ובמבחני הפסיקה לגופם, כך יוצא שהמבקשת היא זו המושתקת מלטעון כעת למעשה בין דין או השתק.

המשיב הפורמלי הסכים לכך שבקשת רשות הערעור תידון כבערעור.
כיוון שההחלטות נוגעות למערכת היחסים שבין המבקשת וסגל, הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

9. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, מצאתי כי באשר להחלטה מיום 7.10.18 יש ליתן רשות ערעור.
כמו כן, יש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א, אך לדחות את הערעור לגופו.
באשר להחלטה מיום 14.8.18 דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) באשר להחלטה מיום 7.10.18:
החלטת בימ"ש קמא נעדרת נימוק לגופו של עניין.
בימ"ש קמא לא נימק מדוע יש צורך בבירור עובדתי לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף ומה הם הנושאים בהם נדרש אותו בירור.
נסיבות אלה, מצדיקות מתן רשות ערעור.

לגופו של עניין, אין לקבל את הבקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בית דין; ולכן דין הערעור להידחות לגופו.

מפאת חשיבות הדברים אצטט את דברי כב' הש' שוחט שנכתבו בפרוטוקול הדיון מיום 5.3.14 בת"א 4966-07-11 עליהם מבססת את המבקשת את טענת ההשתק:

"ביהמ"ש: ...התביעה הוגשה בגלל טענת מרמה. הסעד המבוקש הוא סעד של השבה. אילו היה מבקש לתקן ליקויים ולחייב בסכום כספי אז יכולת להגיש הודעת צד ג', ואלמלא סעיף הבוררות היה בהחלט ראוי לברר זאת יחד, בגלל שמתקיימים פרמטרים של תקנה 216, גם אם היה תנאי בוררות ספק אם אתה עומד בעובדות של פסה"ד המחוזי י-ם".
(עמ' 12 שורות 17-20 לפרוטוקול).

בהמשך, בהתאם לפרוטוקול, ב"כ הנתבעת ומגישת הודעת צד ג' הודיעה כי חוזרת בה מהודעה לצד ג' ומסכימה לקבלת הבקשה לעיכוב הליכים וסילוק על הסף של הודעת צד ג' ובהתאם ניתנה החלטת ביהמ"ש לפיה הבקשה התקבלה.

פרוטוקול הדיון משקף את הדיון (ראה סעיף 68 א (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984) ואין צורך בהקשר זה להידרש לניסיונות לבחון מעבר לכך, מה הבין כל אחד מהצדדים ומה התכוון בדבריו, בשים לב לכך שהמבקשת מבקשת להסתמך לצורך טענותיה על דברי ביהמ"ש.

תקנה 216 לתקסד"א קובעת כי:
"בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:
(1)   כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;
(2)   כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3)   כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי".

כב' הש' שוחט הסביר לצדדים על דרך השלילה, כי בתובענה שלפניו בה מבוקש סעד הצהרתי לא מתקיימים תנאי תקנה 216 לתקסד"א, להבדיל ממקרה של תובענה כספית לתיקון ליקויים, והזכיר לצורך כך גם את קיומו של הסכם הבוררות שיש לקחת בחשבון.

לא ניתן להסיק מדברי ביהמ"ש כי הואיל וקיימת תניית בוררות, אזי לא ניתן לדון במסגרת הודעת צד ג' העוסקת בתיקון של ליקויים.
בימ"ש המחוזי לא קבע זאת ואף לטענת המבקשת עצמה מדובר במסקנה שהיא סבורה שעולה מהדברים, כלשונה בסעיף 5 לבר"ע : "ומכלל הן אתה שומע לאו".

המסקנות שהמבקשת מסיקה מדבריו של ביהמ"ש כפי שהם משתקפים מפרוטוקול הדיון, אינם עולים מהדברים שנאמרו לפרוטוקול, ובוודאי שלא ניתן לטעון כי דברים אלו חוסמים את הנתבעת מהגשת הודעת צד ג' במסגרת תביעה אחרת - כספית.

התוצאה היא כי לא ניתן ללמוד מדברי ביהמ"ש אליהם מפנה המבקשת על מניעות כלשהי של המבקשת להגיש הודעת צד ג' נגד המבקשת במסגרת תביעה כספית שהוגשה נגדה ע"י המשיב הפורמאלי.

לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין נדחית בזאת.

ב) באשר להחלטה מיום 14/8/18:

החלטה זו עוסקת בבקשה החלופית של המבקשת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ביום 6/11/18 וניתן היה לסלק על הסף את בקשת רשות הערעור על החלטה זו כבר מטעם זה.
(ראה לעניין זה: רע"א 7113/18 עמותת חסד ואמת "לב אהרון" נ' שירה צור לדון (11/11/18) וכן רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני הביטוח בישראל ואח' (26.12.13) - סעיף 4; רע"א 8076/16 בטאט נ' דיור ב.פ. בע"מ פסקה ח' להחלטת כב' השופט א' רובינשטיין (5/2/17).

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטה זו.
סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי:
"(א) הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
...
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בנוגע לעיכוב הליכים עפ"י סעיף 5 לחוק הבוררות, שהוא עניין המצוי בשיקול דעת הערכאה הראשונה, רק במקרים נדירים (רע"א 11166/07 כהן הברון נ' מינהל מקרקעי ישראל (5/3/08); רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד, פ"ד מב (3) 74, 75).

המקרה שלפני אינו נופל בגדר אותם מקרים נדירים בהם יש מקום להתערבות ערכאת הערעור.
בימ"ש קמא מצא סתירות בעמדותיה השונות של המבקשת בנוגע לקיום הליך בוררות. בנסיבות אלה נ קבע כי לא מתקיים תנאי תום הלב.

מדובר בקביעה עובדתית, שאין מקום להתערב בה. זאת נוסף ליעילות בבירור כלל המחלוקות במסגרת הליך אחד.

10. לסיכום:

א. באשר להחלטה מיום 14.8.18 :דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. באשר להחלטה מיום 7.10.18 :ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.

ג. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪. סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.
יתרת הערבון תוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ד. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.