הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 9365-03-20

לפני
כבוד ה שופט גרשון גונטובניק

המערערת
סייף קאר מערכות מניעת גניבה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יונתן דרורי, יותם וירז'נסקי אורלנד ואייר סתיו
דרורי-וירז'נסקי-אורלנד ושות'

נגד

המשיבה
די-לוק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אהוד גבריאלי והילה עוז מאיר
זליגסון, גבריאלי ושות'

פסק דין
לפני ערעור על החלטת סגנית רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (כב' סגנית הרשם ז'קלין ברכה) לבטל את פטנט המערערת. הטעמים לביטול היו, בין השאר, אי פירוט נאות של דרכי הביצוע של האמצאה ואי יעילותה. האם המערערת ביססה צידוק להתערב בהחלטה זו?
הרקע וההליכים אצל סגנית הרשם
במוקד המחלוקת פטנט 182360 (להלן: הפטנט), שאמור להרים תרומה למאמץ המתמשך של המלחמה בגניבות הרכב. בקשת הפטנט הוגשה (ביום 1.2.07) על ידי חברת סייף קאר מערכות למניעת גניבה בע"מ (להלן: חברת סייף קאר, בעלת הפטנט או המערערת). היה זה במסגרת השלב הלאומי של בקשה בינלאומית שהתבררה. כמו כן, הבקשה תבעה דין קדימה מבקשה שהוגשה בארצות הברית שמספרה US 60/764327 (להלן: בקשת הבכורה) מיום 2.2.06. בקשת הפטנט קובלה ובהיעדר התנגדות, הוענק הפטנט ביום 16.7.10.
ביום 5.9.16 הגישה חברת די-לוק בע"מ (להלן: מבקשת הביטול או המשיבה) בקשה לביטול הפטנט. נראה כי כזאת נעשה לאחר שהמערערת טענה בהליך אזרחי כי המשיבה מפרה את הפטנט שלה (ת"א 22857-06-16 שאוחד עם ת"א 12793-06-16). בית משפט זה (חברתי כבוד השופטת עמית-אניסמן) הורה על עיכוב ההליך עד מתן החלטה בבקשת הביטול.
האמצאה מושא הפטנט עניינה בכספת שנועדה לעטוף את מחשב הרכב או רכיב אחר שבו, השולט בהתנעתו. בעלת הפטנט טוענת כי עובר לאמצאה, הכספות הקיימות עשו שימוש בברגים שהראש שלהם ניתק כדי למנוע מגנבי הרכב להבריגם החוצה, אך לא היה בכך כדי להועיל, שכן גנבי הרכב הגיעו עם כלי חיתוך מסתובבים (כמו מסור-דיסק) באמצעות ם ניסרו חריצים בראשי הברגים, ויצרו נקודות אחיזה שאפשרו את הברגתם החוצה.
כדי להתמודד עם דפוס פעולה זה באה בעלת הפטנט, ופיתחה כספת עם מנגנון הגנה ייחודי. הברגים שסגרו את הכספת יוצרו מחומר קשה, והכספת עצמה מחומר בעל טמפרטורת היתוך נמוכה יותר . כתוצאה מכך, כך נטען, שעה שהפורץ המתוסכל ינסה לבצע זממו בבורג באמצעות כלי החיתוך המסתובב, התוצאה תהיה אינטראקציה בין חומר הבורג לחומר המעטפת, תוך ריתוך הבורג לחלק הכספת הקרוב. בכך תימנע הברגתו החוצה תוך פתיחת הכספת. באופן זה, האנרגיה שמפעיל הפורץ היא שגורמת לסיכול פריצתו. עיקר האמצאה מבוסס אפוא על מעטפת ומחברים (ברגים) שמיוצרים מחומרים שונים בעלי נקודות התכה שונות.
הפטנט כולל 10 תביעות, וכב' סגנית הרשם פרטה שתיים מהן (תביעות 1 ו-6). המערערת הוסיפה והבהירה כי מדובר בתביעות בלתי תלויות. עיקר האמצאה של תביעה 6 דומה לתביעה 1 אך היא רחבה יותר. נטען שהיא לא דורשת עלייה של טמפרטורת המחבר מעל לנקודת ההיתוך של חומר המעטפת. כמו כן, האינטראקציה בין המעטפת לבין לפחות אחד מהמחברים במהלך ניסיון הסרת הכספת, יגרום לריתוך של לפחות אחד מהמחברים ללפחות אחד משני חלקי המעטפת.
במסגרת בירור בקשת ביטול הפטנט הגישו הצדדים תצהירים וחוות דעת של מומחים. עוד הוגשו סרטי וידאו מטעמם, שמטרתם הייתה לתמוך בטענותיהם בעניין האופן בו המוצר פועל או כושל מלפעול. ההליך היה מקיף, והוגשו בו כתבי טענות מפורטים ורחבי יריעה. שלב ההוכחות לפני סגנית הרשם נפרש על שני מועדים.
לאחר שכב' סגנית הרשם בחנה את טענות הצדדים היא מצאה לקבל את הבקשה ולבטל את הפטנט מאחר שאין הוא עומד בדרישות סעיפים 12, 13 ו-3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הפטנטים או החוק) וגם לא בדרישות תקנה 20(א)(3) לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן: התקנות). כזאת נעשה בהחלטה מפורטת ומנומקת ואסתפק בהצגת עיקריה.
4. תחילה נקבע שהאמצאה בבקשת הבכורה והאמצאה מושא המחלוקת אינן "שוות בעיקרן" וקיים ביניהן שוני שאינו רק מילולי אלא גם מהותי. לכן, יש להעמיד את התאריך הקובע לא על בקשת הבכורה אלא על מועד הגשת הבקשה הבינלאומית (1.2.07).
לאחר מכן בחנה סגנית הרשם את דיות התיאור ואת בהירות התביעות שבפטנט, והגיעה למסקנה כי מבקשת הפטנט לא עמדה בהוראות הדין. ההנחיה הניתנת מצד בעלת הפטנט לבעל המקצוע לבחור חומר ממנו תיוצר המעטפת היא בעלת טווח רחב, וקיים גם טווח שונות ניכר של הטמפרטורה הנוצרת מתופעת החיכוך של כלי מסתובב כאמור המופעל על הברגים. בעל המקצוע הממוצע יידרש לבצע ניסויים במטרה לבחון האם החומרים אותם בחר, על פי פירוט הפטנט החסר , אכן מקיימים את האמצאה.
סגנית הרשם התייחסה גם לתביעות הנלוות לפירוט האמצאה, וציינה שעליהן להיות תמציתיות וברורות. תביעה בה היקף ההגנה הנתבע רחב מהמתואר בפירוט לא תהיה קבילה בהיותה "תביעה חומדת", המנסה לקבל הגנה רחבה מהראוי. על רקע זה נקבע שמבקשת הפטנט עשתה שימוש עמום במונח "ריתוך", והוצגו העמדות הפרשנויות שהעלו הצדדים למונח זה. ככל שתהליך הריתוך לא חייב התכה כתוצאה מהחום בלבד, אלא כתוצאה מהפעלת לחץ או שילוב של לחץ וחום, היה צריך לכלול התייחסות פרטנית בעניין זה מצד בעלת הפטנט אך כזאת לא הוצגה. בעל המקצוע הממוצע לא קיבל מהפטנט די נתונים כדי לדעת כיצד להגיע להתקן שמקיים את תביעת הפטנט. מכאן, שאם מתחרה פוטנציאלי של המערערת רצה לברר האם הוא מפר את התביעה, לא עמדה לרשותו דרך מעשית לדעת זאת מתוך הפטנט.
כב' סגנית הרשם הוסיפה והסבירה שלמעלה מהצורך היא דנה בטענות נוספות שהעלו הצדדים. היא דחתה את טענת מבקשת הביטול כי בעלת הפטנט מכרה מוצרים מושא הפטנט לפני המועד הקובע; או שאין באמצאה חידוש, לאור פרסומים שונים שהציגה המשיבה. עוד נקבע שלא ניתן לקבוע שהאמצאה נעדרת התקדמות המצאתית, כנדרש על פי החוק.
לבסוף, קבעה סגנית הרשם כי לא בוסס שהאמצאה היא יעילה. בעל מקצוע ממוצע לא יוכל לבצע את האמצאה על פי הפירוט שבפטנט באופן שיבטיח את יעילותה. היעילות תלויה הן בבחירת החומרים הן באופן הפעלת הכלי בעל החלק המסתובב, שאינו מצוי בשליטת היצרן. קיימת אקראיות בערכי הטמפרטורה הנוצרת בנקודת החיכוך, ולא בוסס שתתקיים התכה בכל פעם שיעשה ניסיון לפרוץ את הכספת.
סגנית הרשם חייבה את המשיבה בשכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות בסך 10,000 ₪.
5. על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפני.
טענות הצדדים והדיון בערעור
6. החלטתה המקיפה של סגנית הרשם הוליכה להודעת ערעור מקיפה, ולתשובה מקיפה אף היא מטעם המשיבה. טענות הצדדים הן רבות ואביא כאן את תמציתן. אתייחס לחלק נוסף מהן גם בשלב הדיון וההכרעה, ובשאר לא מצאתי סיבה לסטות מהתוצאה אליה הגעתי.
7. המערערת טוענת כי אמצאתה עומדת בכל התנאים להכרה שבדין, ומכאן שהכרעת סגנית הרשם היא שגויה. המוצר שפיתחה זוכה להצלחה מסחרית רבה, נתון המבסס את יעילותו. הצלחה זו לא הייתה באה לעולם אלמלא המוצר היה חדשני ואפקטיבי. סגנית הרשם קבעה בעצמה שטמונה בו התקדמות המצאתית. הצלחה זו היא שהניעה את המשיבה לנצל את עמלה של המערערת, עד כדי ייצור מוצרים המפרים את הפטנט. תחילה הציגה עצמה כמי שרוצה לרכוש את המערערת, אך לאחר שנחשפה למידע הסודי אגב המשא ומתן היא ניצלה אותו. לא טוהר המרשם עמד לנגד עיני המשיבה, אלא הרצון להתנקם במערערת על שלא הסכימה לתנאי הרכישה שהציבה.
המערערת טוענת כי סגנית הרשם הפכה את נטל ההוכחה בניגוד לדין. הנטל היה אמור להיות מוטל על כתפי מבקשת הביטול, והיא לא קבעה בהחלטתה שהמשיבה הוכיחה את טענותיה. תחת זאת היא קבעה שוב ושוב שהמערערת לא עשתה כן, אך הנטל, כאמור, לא היה מוטל עליה מלכתחילה. למעשה סגנית הרשם הטילה על המערערת נטל הדומה יותר לזה הנדרש בהליך פלילי, להראות שהאמצאה עובדת תמיד. המערערת מצידה בצעה סדרה של ניסויים מבוקרים בהם הוכיחה כי לאחר ביצוע חריצה של כל בורג נדרש כוח רב בהרבה (פי 4-2) כדי לפתוח אותו. היא צרפה בדיקות מקרוסקופיות מהן עולה שניתן ללמוד על ריתוך המתכות. לא היה מצופה ממנה להוכיח את יעילות האמצאה באופן הדומה לשלב בו מתבקש רישומה. הדבר היה מטיל עליה עלות כספית לא מוצדקת.
בנוסף, נטען שכב' סגנית הרשם טעתה בפרשנותה את המונח "welding" (ריתוך) המופיע בפירוט האמצאה . מונח זה הוא רחב, ובמקום לכבד את היקף פרשנותו בהתאם למסמכי הפטנט בכללותם, סגנית הרשם אמצה פרשנות צרה שלא שררה לגביה הסכמה בין המומחים מטעם שני הצדדים. היא קבעה בטעות, כך נטען, שהמונח מוגבל רק לריתוך כתוצאה מעליה בטמפרטורה. היא גם טעתה בניתוח של השפעת ניסיון הפריצה על טווח הטמפרטורה הרלוונטי, ובקביעה כי לא מתקיים ריתוך.
מוסיפה המערערת וטוענת כי הפטנט עומד בדרישת דיות התיאור, לפי סעיפים 13-12 לחוק ותקנה 20 לתקנות. פירוט הפטנט נותן דוגמה מפורשת לחומרים בעלי נקודת היתוך נמוכה המתאימים לייצור הכספת. כך צוינה האפשרות לעשות שימוש באלומיניום או בסגסוגת אלומיניום. הפירוט והשרטוטים כוללים תיאור מבני ברור של הכספת והסברים מקיפים על מנגנון הפעולה שלה. גם המומחה מטעם המשיבה הודה כי הוא מבין איך לבנות את הכספת, בהתאם למתואר בפטנט. מכאן שכב' סגנית הרשם טעתה כשקבעה שבעל מקצוע לא יידע באילו חומרים לבחור. הדברים נכונים הן ביחס לתביעה 1 הן ביחס לתביעה 6. והמשיבה עצמה ייצרה בפועל כספות על בסיס הפטנט. המשיבה גם נמנעה מלחקור את עדי המערערת בנושאים אלה על כל המשתמע מכך. מכאן גם שלא היה מקום לקביעת סגנית הרשם כי מתחרה לא יוכל לדעת האם הוא מפר את הפטנט.
המערערת מוסיפה וטוענת כי הפטנט עומד בדרישת היעילות. כאן טענה מבקשת הביטול כי פעולת הריתוך המובטחת לא מתקיימת, אך כדי לבחון הדברים יש לעמוד על משמעות המונח "ריתוך". לשם כך יש, כאמור, להתחקות אחר כוונת הממציא, באמצעות קריאת הפטנט כמסמך שלם. קריאה שכזו מלמדת כי הכוונה היא לאינטראקציה בין חומר המחבר (הבורג) לחומר המעטפת הגורמת להגברת החסינות של המתקן מפני פריצה. הדבר נוצר באמצעות לחץ או שילוב של חום ולחץ. כתוצאה מניסיון הפריצה תיווצר הגברה של הצימוד בין המחבר למעטפת. מכל מקום, בשום מקום בפטנט אין דרישה להתכה. עליית הטמפרטורה יכולה לגרום לריתוך אף ללא התכה של החומר. המומחים מטעם הצדדים הסכימו על חלק מהמובנים האפשריים למונח ריתוך, אך סגנית הרשם בחרה, בסופו של יום, לאמץ מובן שהציג המומחה מטעם המשיבה ושמומחה המערערת לא נשאל ביחס אליו.
כמו כן הסרטונים שהציגה המשיבה לא ביססו את טענותיה אלא דווקא את הקושי לפרוץ את הכספת , ועוד הציגה אינדיקציות נוספות ליעילות האמצאה. בכל הנוגע בתביעה 1 המערערת מפנה למאמרים מדעיים שהציגה המצביעים על טמפרטורות ההיתוך הרלוונטיות. בניגוד לעמדת סגנית הרשם הרי שהניסויים כן מאפשרים להסיק מסקנות ביחס לטמפרטורה המתפתחת בעת יישום הפטנט. לא היה בסיס לקביעתה כי הטמפרטורה באזור החיכוך לא תהיה גבוהה מנקודת ההיתוך של חומר המעטפת, ועוד טעתה כשקבעה שאין ודאות שתתפתח הטמפרטורה הנדרשת. על רקע כל אלה נטען ששגתה סגנית הרשם שעה ששללה ריתוך, מבלי לספק הסבר חלופי לחיבור המתכות שהוכח בישום האמצאה.
המערערת מוסיפה וטוענת שהותרת ההחלטה על כנה תגרום לפגיעה קשה בה שעה שהשקיעה כה רבות בפיתוח האמצאה. ולא רק בה היא תפגע אלא – במישור הכללי יותר – היא תעודד מעוולים לפגוע בקניין רוחני מוגן, ובמקום שייענשו בגין כך יוטל הנטל דווקא על בעל הפטנט להוכיח שהוא ראוי להגנה; בכך יצא חוטא נשכר.
לאור כל אלה נטען שיש לקבל את הערעור לבטל את החלטת סגנית הרשם, ולהורות על החזרת הפטנט לתוקפו.
8. המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות. לשיטתה, החלטת כב' סגנית הרשם תיקנה עוול של שנים, במהלכן הוכר פטנט במקום בו לא היה מקום להכיר בו . הערעור הוא וכחני אך לא יוכל לסתור את הקביעות המבוססות שניתנו על ידי הערכאה בעלת המומחיות המקצועית לדון בדברים. שעה שמדובר בערכאה כזו גדל משקל הכלל לפיו אין להתערב בממצאים העובדתיים והמקצועיים שקבעה. כב' סגנית הרשם בדקה האם ביצוע האמצאה יביא לקיום ריתוך. המשיבה הוכיחה שלא יתקיים ריתוך, וניתנה עדיפות לעמדת המומחה מטעמה. על רקע זה, ובניסיון להציל את הפטנט, העלתה המערערת טענות לגבי כל סוגי הריתוכים האפשריים, אך כשלה במאמציה.
אין לקבל הטענה כי נהפך נטל הראיה. המשיבה הציגה את ראיותיה. היא הציגה שני ניסויים נפרדים וחוות דעת של מומחה מטעמה, מהם עולה היעדר ריתוך. המומחה גם הסביר מדוע מבחינה מדעית לא יתקיים ריתוך. הוכחת היעדר יעילות האמצאה היא הוכחת עובדה שלילית, ולכן, לאחר שעמדה המשיבה בנטל הראשוני , עבר הנטל אל המערערת להראות אחרת, והיא לא עמדה בו. מכאן שהמשיבה הוכיחה שהאמצאה אינה יעילה והמבקשת לא סתרה זאת. בנוסף, עיון בהחלטת סגנית הרשם מעלה כי המומחה מטעם המשיבה הוא ששכנע אותה ולא המומחה מטעם המערערת. גם בכך אין למצוא כל פגם מבחינת היפוך נטלי ההוכחה. אין גם יסוד לטענה כי המערערת נדרשה לעמוד בנטל שכנוע כמקובל בהליכים פליליים. לשיטתה שלה, חייב היה להיווצר ריתוך בין לפחות בורג אחד ללפחות חלק מעטפת אחד, וכזאת לא קרה. בבסיס ביטול הפטנט לא עמד "ספק" אלא עמדה תשתית שהציגה המשיבה, שלא נסתרה. ניסויי המערערת לא הוכיחו ריתוך, ולא לא בדקו ריתוך. בנוסף, בוסס בצדק כי הפטנט לוקה באי דיות התיאור. בעל מקצוע ממוצע לא ידע מהם החומרים לביצוע האמצאה; הפרשנויות השונות של המערערת למונח "ריתוך", הן בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. בניגוד לטענת המערערת , פטנטים יש לפרש בצמצום, בשל כוח המונופול הטמון בהם. במיוחד אין מקום לאפשר לבעל הפטנט לשנות את פרשנות המונחים בהם הוא נוקב חדשות לבקרים.
המשיבה מוסיפה ומציינת כי אי דיות התיאור היא עילה מקבילה להיעדר איפשור (enablement) שהייתה אחת העילות המרכזיות שבגינן לא הוענק למערערת פטנט בגין הבקשה המקבילה שהגישה באירופה. על רקע זה המערערת ביקשה להגביל את האמצאה בבקשה באירופה לחומרי פלדה ואלומיניום אך הדבר לא מנע את ההחלטה הסופית שם לסרב למתן פטנט. המשיבה המשיכה ופירטה בהרחבה רבה את התשתית שהוצגה לפני כב' סגנית הרשם, והסבירה מדוע המסקנות אליה הגיעה מבוססות כדבעי, וטענה שהיא התייחסה בפירוט לטענות הצדדים במסגרת ההחלטה .
9. ביום 6.12.20 השלימו הצדדים את טיעונם בעל-פה. המערערת טענה כי היה על כב' סגנית הרשם להגיע לתוצאה מידתית יותר ולא לבטל את הפטנט אלא לאפשר לה לתקנו בדרך של הוספת פירוט. המשיבה מצידה טענה כי מדובר בהרחבת חזית, וממילא לגופם של דברים לא היה מקום לאפשר תיקון כאמור.
10. לאחר הדיון התבקשו הצדדים להגיש התייחסות משלימה לשאלה האם יש מקום, בנסיבות העניין, להעניק סעד המאפשר לבעלת הפטנט להציג פירוט מקיף יותר של האמצאה במענה לקושי היעדר הפירוט, שמצאה סגנית הרשם.
בעניין זה טענה המערערת כי ככל שהפטנט אינו מתואר דיו, הפתרון הראוי וההוגן היה להורות על תיקונו. מדובר בפטנט חדשני ופורץ דרך ולכן אין לבטל את ההתקדמות ההמצאתית הטמונה בו ויש לאפשר את תיקונו. לבית המשפט עומדת הסמכות להורות על תיקון הפטנט. תכלית סמכותו של הרשם בעניין זה היא למנוע פגיעה לא נחוצה בבעל הפטנט. על רקע זה הוא רשאי לתת החלטה המשאירה את בקשת הפטנט על כנה, אך מתנה את הרישום בתיקון בקשת פטנט או בסילוק הליקויים. לצד זאת גם לבית המשפט עומדת סמכות להורות על תיקון כאמור. המערערת גם הציעה נוסח אפשרי לתיקון הפטנט באופן שיישב את הסתייגויות כב' סגנית הרשם.
המשיבה מתנגדת לכל מתן אפשרות תיקון. המערערת לא ביקשה לתקן את הפטנט כשיכלה לעשות כן בטרם ההכרעה, כשהוא היה עדיין בתוקף. לרשם אין סמכות לתקן את הפטנט ביוזמתו או לבטלו ביטול חלקי. כב' סגנית הרשם ביטלה את הפטנט במלואו, ואין להתערב בשיקול דעתה. בנוסף, המשיבה עומדת על טענתה כי מדובר בהרחבת חזית מצד המערערת שלא העלתה טענה זו גם לא בהודעת הערעור. הצעתה של המערערת לתיקון סותרת את טענותיה לפני כב' סגנית הרשם. בנוסף, המערערת נסמכת על דעת יחיד בבית המשפט העליון שאינה בגדר הלכה פסוקה. החוק מסדיר את היכולת לתקן בקשות פטנט באופן ממצה, ואין ליצור הסדר נוסף בדרך של חקיקה שיפוטית בנושא. היוזמה לתיקון פטנט להבדיל מתיקון טעות סופר בו, חייבת לבוא מבעליו. המערערת לא ביקשה לעכב את ביצוע תוקף צו הביטול, ומשזה נכנס לתוקפו אין עוד בנמצא פטנט שניתן לתקן. בנסיבות העניין, גם אם הייתה מוגשת בקשה לתיקון פטנט, היא הייתה נדחית.
11. עד כאן הפרוזדור ומכאן לטרקלין.
דיון והכרעה
12. כבר בפתח הדברים אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שעיינתי בחומר הרב שהועמד לעיוני, נחה דעתי שדין הערעור להידחות.
המערערים ניסו כמיטב היכולת לשוות לערעור אופי עקרוני, ולהציג את החלטת כב' סגנית הרשם כמערערת מושכלות יסוד בדיני הפטנטים. למרות ניסיונם דעתי בעניין זה שונה. על הפרק הכרעה פרטנית על בסיס נתונים קונקרטיים המיוחדים לאמצאה שעל הפרק.
לפני המערערת ניצבת משוכה גבוהה. כידוע, "התערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית תיעשה במקרים חריגים, כשנפלה טעות בולטת בקביעתם" (חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 475-474 (2012)). אכן, כוחו של הכלל נחלש שעה שעל הפרק עומדות קביעות הנעשות על בסיס מסמכים או הערכות לוגיות של חוות דעת מומחים. ועדיין, יש לזכור , כי התרשמות זו היא מצד ערכאה מקצועית-מומחית, ולדבר יש משמעות.
אחזור כאן לשם הנוחות על דברים שפסקתי בעניין אחר, ולפיהם מוסד הרשם הוא רשות מינהלית מקצועית ומומחית, שנוכח מומחיותה בחר המחוקק להפקיד בידיה את הסמכות להכריע בהתאם לאמור בחוק הפטנטים. לצד הכשירות המקצועית הרשם צובר ניסיון רב ערך, וטביעת עין מקצועית הנשענת על ניסיון ארגוני המעמיק והולך מבקשה לבקשה, מהכרעה להכרעה. אכן, בית המשפט הוא בעל הסמכות לדון בערעורים המוגשים על החלטות הרשם, אך אין המדובר ביחס הרגיל שבין ערכאת ערעור לבית משפט קמא. בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון הם חלק ממערכת שיפוטית אחת בעלת דרגות שונות. לעומת זאת כאן מתקיים יחס בין ערכאת ערעור שהיא חלק ממערכת השיפוט הכללית לבין רשות מינהלית מקצועית ומומחית. על רקע זה יש לייחס את המשקל הנאות לקביעות המקצועיות של הרשם. ויש לייחס להן משקל נכבד יותר ככל שמדובר בסוגיות המצויות בליבת מומחיותו (עש"א (ת"א) 51697-06-19 Dr. Kong Footcare Limited נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר (פורסם במאגרים; 2020; בפסקה 7 לפסק הדין); לעניין זה ראו גם את החלטת חברתי, כב' השופטת אברהמי, בעש"א 71499-10-18 (ת"א) WYETH LLC נ' רשם הפטנטים (פורסם במאגרים; 2020; בפסקה 36 לפסק הדין).
כב' סגנית הרשם בחנה את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שהוצג לה ביסודיות, ומסקנותיה מקובלות עלי והן מעוגנות היטב בתשתית שהועמדה לעיונה. עוד מקובלת עלי טענת המשיבה כי לא בוצע כאן היפוך של נטלים, או כי המערערת נדרשה לעמוד באמות מידה הדומות במהותן לאלה של הדין הפלילי. המשיבה סיפקה ראיות המטילות צל על היות האמצאה כשירת פטנט. הצדדים הצטיידו בחוות דעת והציגו ניסויים וסרטונים. בסופו של יום מצאה כב' סגנית הרשם להעדיף את התשתית שהציגה המשיבה, והעדיפה את חוות דעת המומחה מטעמה. אין כאן היפוך נטלים, וכפי שאראה להלן, מסקנותיה מעוגנות היטב בדין.
סגנית הרשם קבעה שהמערערת לא עמדה בדרישת הפירוט הנדרשת מכוח החוק והתקנות, ובנוסף, כי לא הוכחה יעילות האמצאה. אתייחס לדברים כסדרם.
אי דיות פירוט האמצאה
13. סעיף 11 לחוק הפטנטים מחייב שבקשת פטנט תכלול את "פירוט האמצאה". וסעיף 12 לחוק מוסיף וקובע:
מיום 1.6.2012
תיקון מס' 9
ס"ח תשע"ב מס' 2325 מיום 8.12.2011 עמ' 54 ( ה"ח 572)
צו תשע"ב-2011
ק"ת תשע"ב מס' 7064 מיום 26.12.2011 עמ' 416
צו (מס' 2) תשע"ב-2012
ק"ת תשע"ב מס' 7104 מיום 29.3.2012 עמ' 974
(א) בקשת פטנט תוגש ללשכה לרשות בדרך ובצורה שנקבעו ובצירוף האגרה שנקבעה, ותכלול את שם המבקש, מען למסירת מסמכים בישראל ופירוט האמצאה.

מיום 12.7.2012
תיקון מס' 10
ס"ח תשע"ב מס' 2367 מיום 12.7.2012 עמ' 483 ( ה"ח 597)
12. הפירוט
(א) הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה.
תקנה 20(א)(3) לתקנות קובעת כי הפירוט יכלול "תביעה המגדירה את האמצאה בצורה תמציתית וברורה".
ועוד יש להוסיף לעניין זה את סעיף 13 לחוק הקובע:מיום 10.8.1995
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ה מס' 1538 מיום 10.8.1995 עמ' 402 ( ה"ח 2215, ה"ח 2371)
12. (א) הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה.
(ב) לענין סעיף קטן (א), אמצאה שענינה חומר ביולוגי או הליך לייצור חומר ביולוגי או אמצאה הכרוכה בשימוש בחומר ביולוגי, והחומר הביולוגי הופקד במוסד הפקדה, יכול שחלק מתיאור האמצאה או מדרכי ביצועה, ייעשו על ידי הפניה להפקדה שנעשתה, הכל בדרך ובתנאים שיקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
לענין סעיף זה –
"חומר ביולוגי" – חומר ביולוגי שאינו זמין לציבור ושלא ניתן לתארו בדרך שעל פיה יוכל בעל מקצוע לבצע את האמצאה, ובלבד שהחומר הביולוגי הוא בעל יכולת שכפול או שעתוק, בין באופן עצמאי ובין בתא פונדקאי מהחי או מהצומח;
"מוסד הפקדה" – מוסד שהוכר כרשות הפקדה בינלאומית לפי סעיף 7 לאמנת בודפשט, או מוסד שהרשם הכיר בו לענין סעיף זה, והודעה על כך פורסמה ברשומות;
"אמנת בודפשט" – אמנת בודפשט בדבר הכרה בינלאומית בהפקדת חייקטים למטרת הליכי פטנטים, שנחתמה ביום 28 באפריל 1977 כפי שתוקנה ביום 26 בספטמבר 1980; האמנה מופקדת לעיון הציבור בלשכה.

מיום 1.6.2012
תיקון מס' 9
ס"ח תשע"ב מס' 2325 מיום 8.12.2011 עמ' 54 ( ה"ח 572)
צו תשע"ב-2011
ק"ת תשע"ב מס' 7064 מיום 26.12.2011 עמ' 416
צו (מס' 2) תשע"ב-2012
ק"ת תשע"ב מס' 7104 מיום 29.3.2012 עמ' 974
(ב) לענין סעיף קטן (א), אמצאה שענינה חומר ביולוגי או הליך לייצור חומר ביולוגי או אמצאה הכרוכה בשימוש בחומר ביולוגי, והחומר הביולוגי הופקד במוסד הפקדה, יכול שחלק מתיאור האמצאה או מדרכי ביצועה, ייעשו על ידי הפניה להפקדה שנעשתה, הכל בדרך ובתנאים שיקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
לענין סעיף זה –
"חומר ביולוגי" – חומר ביולוגי שאינו זמין לציבור ושלא ניתן לתארו בדרך שעל פיה יוכל בעל מקצוע לבצע את האמצאה, ובלבד שהחומר הביולוגי הוא בעל יכולת שכפול או שעתוק, בין באופן עצמאי ובין בתא פונדקאי מהחי או מהצומח;
"מוסד הפקדה" – מוסד שהוכר כרשות הפקדה בינלאומית לפי סעיף 7 לאמנת בודפשט, או מוסד שהרשם הכיר בו לענין סעיף זה, והודעה על כך פורסמה ברשומות;
"אמנת בודפשט" – אמנת בודפשט בדבר הכרה בינלאומית בהפקדת חייקטים למטרת הליכי פטנטים, שנחתמה ביום 28 באפריל 1977 כפי שתוקנה ביום 26 בספטמבר 1980; האמנה מופקדת לעיון הציבור בלשכה ברשות.
13. התביעות
(א) הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות המגדירות את האמצאה, ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט.
(ב) ניתן לבטא בתביעה יסוד מיסודותיה של האמצאה כאמצעי או כצעד לעשיית פעולה מסויימת ואין צורך לפרט את המבנה, החומר או הפעולות הדרושות לעשייתה של אותה פעולה; רואים תביעה שבוטאה כאמור כאילו פורטו בה המבנה, החומר או הפעולות הנוגעות בדבר כפי שתוארו בפירוט.
14. דרישת הפירוט שמעמיד החוק היא בעלת חשיבות רבה. היא משקפת את האינטרס הציבורי שגם בו יש להתחשב לצד זכויות בעל האמצאה, והרצון לתגמל את הממציאים ולתמרצם לפתח את מוצריהם. באמצעות דרישת הפירוט מונחל הידע העומד בבסיס הפיתוח לציבור הרחב. כפי שציינה כב' השופטת נתניהו " האינטרס הציבורי הוא לעודד אמצאות וחידושים המועילים לחברה. הגנת הפטנט הניתן לבעל האמצאה והמקנה לו מונופול מוגבל בזמן [...] לא נועדה רק לטובתו הוא אלא בעיקר לטובת הציבור. בתמורה להגנה זו, המאפשרת לבעל האמצאה לפתח אותה ולנצלה לטובת הציבור, חייב הוא לגלות את פרטי האמצאה ודרכי הביצוע שלה, על-מנת שבתום תקופת המונופול תהפוך האמצאה לנחלת הציבור" (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846, 852 (1990)). לפנינו מעין "עסקת חבילה", המאפשרת לבעלי הפטנט ליהנות מקניינם המוכר, ובתנאי שיפרטו את האמצאה ואת התביעות הנלוות לה כראוי.
15. כב' סגנית הרשם הגיעה לכדי דעה כי בנסיבות העניין לא בוצע פירוט כראוי. עניין זה מצוי בליבת המומחיות של מוסד הרשם, ולא נמצאה לי עילה להתערב בשיקול דעתה:
כך למשל המערערת טענה כי המומחה מטעם המשיבה ציין כי ברור לו איך לבנות את הכספת, אך מרכיב ה"welding" לא מתקיים (עמ' 124 ש.1 (27.3.19)). אלא שהדברים אינם מדויקים, לטעמי. אם נקרא בפרוטוקול בעמוד לאחר מכן אומר אותו מומחה (בעמ' 125 ש.3) "שרטוט, תפקידו באמת להציג תכנון שאפשר להפוך אותו ל-, לממש אותו בצורה, אבל כאן אין לך, לא עובי דופן, לא כתוב לך מה סוג החומר, לא כתוב לך באיזה תהליך עשו אותו, אם זה עיבוד שבבי או שביציקה, לא כתוב לך שום דבר, אין כאן, הנייר הזה, תסלח לי, הוא לא, לא רק שהוא לא אומר שום דבר". דברים אלה מדברים בעד עצמם, וכאמור, כב' סגנית הרשם מצאה לנכון לקבל את גישתו של המומחה מטעם המשיבה.
מנעד החומרים האפשרי להרכיב את המכשיר הרלוונטי הוא גבוה. המומחה מטעם המערערת ד"ר קאופמן הודה כי ביצוע האמצאה על ידי שימוש בחומרים כעופרת ובדיל יצריך ניסויים ובכלל לא בטוח שיתרחש ריתוך כנדרש בתביעות 1 ו-6 אם ייעשה שימוש בחומרים אלה (עמ' 88-83 (28.3.19)). בעניין זה שאלה כב' סגנית הרשם את מומחה המערערת האם זה נכון שכלל לא בטוח שהאמצאה תעבוד בכל מקרה ש בונה הכספת ייטול שני חומרים שיש להם נקודת היתוך שונה, והמומחה אישר זאת (שם, עמ' 87 ש.23 ואילך). בכך הוא אישר את חוסר ההכוונה המספק שבפירוט.
על רקע זה קבעה כב' סגנית הרשם כי "בעל מקצוע אינו יודע מראש מקריאת הפטנט מהם המאפיינים של החומרים המתאימים לביצוע האמצאה. עליו לבחור שני חומרים, שלגבי אחד מהם הוא יודע מהי מידת הקשיות ולגבי השני הוא יודע את נקודת ההיתוך ואז עליו לבדוק האם נוצר ריתוך כתוצאה מחריצת המחבר. ככל שלא נוצרת הטמפרטורה הנדרשת הגבוהה מנקודת ההיתוך של המעטפת, אזי ייתכן כי לא בחר בחומרים המתאימים. כמו כן ייתכן שחריצה אחרת הייתה מפיקה את הטמפרטורה הנדרשת והחומרים שבחר כן מתאימים מבחינה מטלורגית. השונות בערכי הטמפרטורה אינה מבטיחה אף קבלת תוצאות זהות בין ניסויים עוקבים שיתבצעו לבדיקת קיומה של האמצאה" (פסקה 55 להחלטה). ניתוח זה, שלא עורער, מדבר בעדו.
ג) נקודה חשובה נוספת שעומדת לחובת המערערת מצויה באי הבהירות של המושג welding. המערערת ניהלה דיון מקיף במשמעות המושג הן לפני סגנית הרשם הן במסגרת ערכאה זו. הוצגו לו פירושים שונים, שחלקם נוגע בריתוך, חלקם בהיתוך, חלקם בהיצמדות מתכות ועוד. ריתוך כרוך בטמפרטורה, בלחץ ובמאפייני המתכות הרלוונטיות. המומחה מטעם המערערת ציין גם אפשרויות ל"ריתוך קר" וגם לריתוך מסוג "Friction Stir Welding", אלא שאם לפנינו מנעד כה רחב הרי שנמצאנו מאששים את המסקנה שהאמצאה אינה בעלת רמת פירוט נאותה. הטענה של המערערת כי כוונתה לאינטראקציה בין חומר הבורג לבין חומר המעטפת הגורמת להגברת החסינות אינה יכולה להספיק, ואינה נותנת מענה נאות לאופן בו על בעל המקצוע לנהוג בבואו להרכיב את המוצר.
כב' סגנית הרשם פירשה את המונח כמחייב התכה על ידי עליית הטמפרטורה. המערערת הקדישה מאמצים רבים כדי לערער קביעה זו, אך לצורכי ההכרעה בערעור לא נדרשת העמקה בדבר, שכן נותרה על כנה קביעת סגנית הרשם לפיה "משלא אוזכר גורם הלחץ בשום מקום בפטנט, לא יכול בעל מקצוע בתחום להבין כי לכך התכוון בעל הפטנט" (פסקה 77). לצורכי הפגם של אי דיות הפירוט די בכך.
16. די בניתוח עד כה כדי להוביל לדחיית הערעור בנקודה זו.
היש להורות על תיקון פירוט ה אמצאה?
17. נמצא שהאמצאה אינה מפורטת דיה. הפירוט אינו עומד בדרישות הוראות סעיף 13-12 לחוק ובהוראות תקנה 20(א)(3) לתקנות. יחד עם זאת, כב' סגנית הרשם קבעה שלא בוסס היעדר חידוש או היעדר התקדמות המצאתית. האם בנסיבות אלה מתחייב ביטול הפטנט? האין אפשרות לתקן את המקולקל? כך, למשל, שעה שנמצא כי הפירוט אינו מספק, האין מקום לאפשר לבעלת הפטנט לתקנו?
אודה כי השאלה הטרידה אותי.
18. במבט ראשון, יכול להתקבל הרושם שביטול הפטנט אינו ראוי ואינו צודק.
בעניין זה הפנתה המערערת להחלטת כב' השופט, כתוארו אז, רובינשטיין ברע"א 11194/04 פוליביד נ' גבעתי (פורסם במאגרים; 2005), שפסק כי " בבוא הרשם לדון בתיק ביטול, ובראותו כי לא התקיימו המרכיבים המתנים אישורו של פטנט, ולכן עליו לבטלו, אולם סבור הוא כי בתיקונים מסוימים ניתן ליתן לפטנט תוקף, אך הגון וראוי הוא כי החלטתו לא תיעצר בביטול גרידא, אלא תפתח את פתח התיקון" (פסקה ה(2)(א) להחלטה). ועוד נקבע ש"התכלית היא למנוע ממי שמתיימר לבעלות על פטנט ליהנות מזכויות שמקנה פטנט כשאינן מגיעות לו; אך מנגד גם אין מקום לפגוע במי שרשם את הפטנט, אם נמצא על ידי הרשם כי באופן חלקי ישנם במה שפיתח מרכיבים העשויים להצדיק פטנט. מדוע יהא על הרשם להפעיל גרזן, אם יכול הוא לנהוג בדרך של עיפרון כחול?" (שם, בפסקה ה(3)).
את החלטתו השתית כב' השופט רובינשטיין באותה הפרשה על יסודות "עקרונות של הגינות ותום לב" (שם, בפסקה ה(2)(א)).
לטעמי, ניתן גם להשתיתה על עקרון המידתיות מתחום המשפט הציבורי. שעה שכבר מוּכר פטנט, באופן המקנה זכויות לבעליו, הרי שכשבאים לבטלו יש לפעול באופן מידתי. אם בכל זאת האמצאה כשירה לפטנט, האין להכיר במאמצים שנלוו לפתוחה, וככל שהדברים אינם מפורטים דיים לאפשר את השלמת הפירוט?
כך ממבט ראשון אך הדברים מורכבים יותר ממבט שני.
ההגינות והמידתיות נבחנות לאחר מעשה (ex post), אך המחוקק הגדיר מראש (ex ante) את התנאים להכרה בפטנט. על המבקש הכרה לעמוד בהם. אם יעוצב כלל משפטי המאפשר לתקן בקלות את הדברים בדיעבד, נחליש את התמריץ לעמוד בכללים מראש. ובכך, בניסיון לעשות צדק במקרה פרטני, נמצא עלולים לערער את יסודות המבנה כולו. הדבר גם עלול להוביל לתמריץ להגיש תביעות חומדות מצד בעלי האמצאה, כפי שציינה כב' סגנית הרשם, שמטרתן להגדיל את היקף ההגנה של הפטנט, זאת משום שבעלי האמצאה יעריכו כי במקרה הגרוע מבחינתם, יאלצו לצמצמן בהמשך הדרך ודבר לא ייגרע.
בנוסף, מתעוררת השאלה מה היחס בין אפשרות התיקון לבין המסלולים שמתווה החוק, והאם ניתן להוסיף להם על ידי פרשנות רחבה של סמכויות הרשם או בחקיקה שיפוטית. שאלה זו מעוררת, כמובן, מורכבות משלה שיש לה פנים לכאן ולכאן. נזכור שהחלטתו של כב' השופט רובינשטיין ניתנה בדעת יחיד, והצדדים לא הציגו הלכה מחייבת בנושא.
על רקע זה יש להיזהר מפני פריצת הגבולות. ככל שנשקלת האפשרות לתקן את תיאור הפטנט ואת תביעותיו מחוץ למתווה המוסדר בחוק, וככל שאפשרות התיקון תוכר בדין, יש לקחת בחשבון, כמה שיקולים אפשריים, מבלי למצות כמובן:
א) את עוצמת הפגם, שככל שהיא גבוהה יותר כך יקשה על התיקון;
ב) את תום ליבו של בעל הפטנט, שהיעדרותו תקשה אף היא על התיקון;
ג) את מידת החידוש וההתקדמות שבאמצאה ועוד, שככל שהן גדולות יותר נשאף להגן על האינטרסים של בעליהן.
ד) ועוד.
19. המקרה הנוכחי אינו דורש הכרעה בכל אלה וניתן להותירה לעת מצוא. זאת משני טעמים נפרדים, שדי בכל אחד מהם לדחות את טענת המערערת: ראשית, כב' סגנית הרשם מצאה כי האמצאה אינה יעילה. מכאן שאין טעם בהשלמת התיאור, שעה שאחד מתנאי הכשירות הבסיסיים חסר. שנית, בפני המערערת עומדת משוכה דיונית, שאין בכוחה להתגבר עליה. היה עליה להעלות טענות בנושא זה לפני הכרעת סגנית הרשם. אין זה ראוי מבחינה דיונית להמתין לתוצאת ההתדיינות ורק לאחר מכן, משהתברר כי טענות בעלת הפטנט נדחו, להעלות את האפשרות של התיקון. יותר מכך, אפשרות זו לא הועלתה באופן ממשי בכתב הערעור, והיא הוצגה רק במהלך השלמת הטיעון בעל פה. כל אלה לא מצדיקים לצעוד בנתיבות השלמת התיאור במקרה שלפני.
20. אין מקום אפוא להורות על השלמת התיאור של האמצאה או להחזיר את הנושא לדיון לפני סגנית הרשם.
יעילות
21. למעשה, די היה באמור עד כה כדי לדחות את הערעור. כב' סגנית הרשם הוסיפה נדבך נוסף להחלטתה וציינה כי הפטנט אינו מקיים את דרישת היעילות. לאחר עיון לא מצאתי להתערב גם לא בקביעה זו.
22. דרישת היעילות היא אחד התנאים לכשירות הפטנט. סעיף 3 לחוק מורה אותנו:
3. אמצאה כשירת פטנט – מהי?
אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט.
בעניין זה קביעותיה של סגנית הרשם מעוגנות בחומר הראיות שהוצג לה, ובהערכתה את חוות דעת המומחים. המשיבה הציגה בסרטון הראשון שהגישה שלא מתקיימת פעולת הריתוך, וכך גם בסרטון שני, וכן הציגה ניסוי שביצע המומחה מטעמה, שביסס את אי יעילות האמצאה. כב' סגנית הרשם לא השתכנעה ביחס לניסויים שהציגה המערערת (פסקה 136 להחלטה). בקביעות מסוג זה לא נוטה ערכאת הערעור להתערב.
כזכור, סגנית הרשם קבעה כי גם אם מתקיים לעיתים ריתוך לא ניתן להבטיח את התקיימותו בכל פעם. מציאות זו עומדת בניגוד לבשורה המבטיחה ריתוך כאמור בתביעות 1 ו-6. תביעה 1 קובעת במפורש כי "במהלך ניסיון לא מורשה להסרת לפחות אחד מבין מספר המחברים באמצעות שימוש בכלי בעל חלק מסתובב, מתרחש ריתוך של לפחות אחד מבין מספר המחברים אל לפחות אחד מבין שני רכיבי המעטפת". ותביעה 6 קובעת כי "כאשר אינטראקציה בין המעטפת לבין לפחות אחד מהמחברים במהלך ניסיון הסרה בלתי מורשה של לפחות אחד מהמחברים גורם לריתוך של לפחות אחד מהמחברים ללפחות אחד משני חלקי המעטפת" (עמ' 4-3 להחלטה). תיאור זה הוא בלתי מסויג.
המערערת טוענת, כזכור, כי סגנית הרשם טעתה במשמעות המונחים היתוך וריתוך, ושיש לפרשם באופן רחב יותר. אולם כאן צודקת המשיבה שעה שהיא מפנה להשתלשלות הדברים שהובילה לרישום הפטנט בשעתו. בתביעות המקוריות ציינה בעלת הפטנט כי כתוצאה מניסיון לא מורשה לפרוץ יתבצע "attachment" בין המתכות. הכוונה היא להגברת החיבור ביניהן. אך תיאור זה לא הניח את דעתו של הבוחן מטעם הרשות מבחינת ההתקדמות ההמצאתית, ועל רקע זה הוכנס הניסוח של ""welding (ראו האמור בעמ' 72-62 לחקירת ד"ר קאופמן, 28.3.19). על רקע זה, ספק אם הפירוש שמעניקה כעת המערערת למונח היה צולח את שלב הרישום אצל רשם הפטנטים.
השתלשלות דברים זו מהווה נדבך נוסף התומך בפרשנות שהגיעה אליה סגנית הרשם, ובנסיבות אלה עומדת קביעתה כי ישנה היתכנות למנעד תגובות של החומרים שבמוצר לניסיון הפריצה. ערכי הטמפרטורה המתפתחת בנקודת החיתוך יכולים להיות בעל י שונות גבוהה (סעיף 45 להחלטה). עדותו של המומחה מטעם המשיבה נמצאה עדיפה, והוא ציין כי יהיו מקרים בהם הטמפרטורה כתוצאה מהחיכוך תהיה נמוכה מנקודת הריתוך הרלוונטית (פסקה 48 להחלטה). נתון זה מראה כי קיימת אפשרות ממשית להיעדר ריתוך. תגובת המוצר גם תלויה באופן בו מנסה הפורץ להפעיל את המכשיר החיתוך המסתובב, וגם עניין זה חותר תחת יעילותה.
כל אלה הופכים את ההמצאה לבלתי יעילה, בהינתן התיאור שלה ונוסח תביעות בעלת הפטנט.
התוצאה
23. הערעור נדחה.
24. בהינתן היקף כתבי הטענות, המערערת תישא בשכ"ט ב"כ המשיבה בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות מתבקשת להעביר את כספי העירבון שהופקד לשם כך למשיבה (באמצעות ב"כ) והיתרה תשולם על ידי המערערת תוך 30 יום מהיום, שאחרת ישא הסכום הנותר הפרשי ריבית והצמדה (מהיום).
25. המזכירות מתבקשת לסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.