הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 2685-12-17

לפני
כבוד ה שופטת חנה פלינר

מערערת
שירין אלון
בעצמה

נגד

משיבים
1.נגד הזרם בע"מ- חברה בפירוק
2.עדי גילה חכמון (מפרקת)
3.כונס נכסים רשמי תל אביב

פסק דין

ביום 13.2.2017 נפתח תיק פר"ק שמספרו 26963-02-17 במסגרתו התבקש מתן צו פירוק לחברת נגד הזרם אשר מפעילה את מסעדת " האיטלקיה בתחנה" בתל אביב ( להלן: "החברה" ו-"המסעדה" בהתאמה). ההליך נפתח לבקשת עובדי המסעדה אשר טענו כי החברה לא שילמה להם משכורות והפרשות לפנסיה ויתר זכויות סוציאליות ולנוכח שיחת החברה עם עובדיה מיום 12.2.2017 , שם הודתה החברה כי אין ביכולתה לשלם את חובותיה לנושיה.

ביום 15.2.2017 התקיים דיון בפני כב' השופט איתן אורנשטיין, במסגרתו התברר כי קיימת מחלוקת בין בעלי המניות ( גם לעניין היקף החובות של החברה) וכי לא ניתן להפעיל את המסעדה, משכך ניתן צו לפירוק זמני של החברה ועו"ד עדי גילה חכמון מונתה לתפקיד מפרקת זמנית כפוף להפקדת התחייבות עצמית בסך 150,000 ₪ ( כתב ההתחייבות צורף לתיק ביום 19.2.2017).

ביום 20.3.2017 ( במסגרת בקשה מס' 10- בקשה לאישור מכר) אישר ביהמ"ש את מכר החברה לטובת הרוכש, חברת טופ טראסט בע"מ בערבות מר יבגני קליקה ( להלן: "הרוכש" ו-"הערב") בתמורה לסך של 500,000 ₪ ( וראה: סעיפים 13-14 להצעת הרוכש). ביום 9.4.2017 התקיים דיון נוסף בפני כב' השופט אורנשטיין, במהלכו הבהירה עו"ד חכמון כי הוצע לעובדי החברה לחזור ולעבוד בה ( פרוטוקול הדיון מיום 9.4.2017, בעמוד 1, שורות 29-30). כמו כן, במסגרת הדיון ניתן צו פירוק קבוע לחברה והמפרקת מונתה לתפקיד מנהלת מיוחדת ( להלן לשם הנוחות: "המנהלת המיוחדת").

ביום 25.5.2017 נותב תיק הפירוק לטיפולי בהתאם להחלטת כב' הנשיא איתן אורנשטיין. ביום 10.6.2017 הגישה עובדת בחברה, הגב' שירין אלון, היא גם המבקשת בעש"א זו ( להלן: "המערערת") את בקשה מס' 17 בתיק לאישור ותשלום תביעת חוב ( להלן: "בקשה מס' 17").
בקשה מס' 17- לאישור ותשלום תביעת חוב

מעיון בבקשה מס' 17 עולה כי המערערת היא סטודנטית בת 24 אשר עבדה בחברה מיום 20.10.2014 ועד לפירוק החברה; במסגרת הבקשה טענה המערערת כי לאחר המכר יתרת הכספים שבקופת הכינוס יעלו על יתרת חובות העובדים ולכן יש להעביר את הכספים לעובדי החברה; כי המנהלת המיוחדת מפצירה בעובדים להגיש תביעות לביטוח לאומי; כי המנהלת המיוחדת משתהה בהעברת מקדמה לעובדים.

ביום 9.5.2017 הגישה המערערת, אשר אינה מיוצגת, תביעת חוב על סך 74,692 ₪ וטופס לביטוח לאומי. ביום 7.9.2017 הוגשה תגובת המנהלת המיוחדת במסגרתה דחתה את טענותיה. המנהלת המיוחדת ציינה כי המערערת החל לעבוד בחודש 10/2014 בחברה על בסיס שעתי, בתפקיד מלצרית ולאחר מכן קודמה לתפקיד אחראית משמרת. המנהלת המיוחדת ציינה כי תביעת החוב נבדקה ואושר סך של 5,767 ₪ בדין קדימה עבור שכר עבודה ונלוות, באשר לפיצויים ציינה המנהלת המיוחדת כי המערערת נדרשה להמציא מסמכים מחברת הביטוח היות והפוליסה נוידה לחברת ביטוח אחרת ואין למנהלת המיוחדת אפשרות לקבלת נתונים; כי הכרעת החוב נשלחה למערערת בדואר רשום שחזר מהטעם " שהנמען לא ידוע במען" וכי ההכרעה תשלח בשנית לכתובתה המעודכנת של המערערת. לבסוף, הבהירה המנהלת המיוחדת כי טרם הוגשו כל תביעות החוב של העובדים ואין בפני המנהלת המיוחדת מלוא התמונה ולכן הדרך המהירה והמתאימה לתשלום תביעת החוב היא דרך הביטוח הלאומי. במסגרת החלטתי מיום 7.9.2017 ניתנה למערערת זכות תשובה כדין, כמו כן, קבעתי כי "ככל שיש בידי המבקשת (=המערערת) מסמכים נוספים עליה להמציאם לידי המנהלת המיוחדת ללא דיחוי. ככל שלמבקשת השגות על ההכרעה בתביעת החוב, יש לנקוט בהליך המתאים בפרק הזמן המתחייב על פי דין".

ביום 17.10.2017 הגישה המערערת תשובה לתגובת המנהלת המיוחדת במסגרתה טענה היא כי תביעת החוב היא הנכונה; כי פנתה למנהלת המיוחדת בבקשה לקבל מסמכים חסרים והאחרונה הפנתה אותה אל רו"ח החברה כאשר השניים מפנים את המבקשת האחד אל השנייה ולהפך. בו ביום ניתנה החלטתי לפיה "... נלמד כי העתק ממכתב הפיטורין הועבר למבקשת, כי המבקשת הגישה תביעת חוב על סך של 74,692 ₪ כשאושר לה סך של 5,767 ₪. המנהלת המיוחדת ציינה כי שיגרה למבקשת את הכרעת החוב ולפיכך דומה כי בשלב זה אין מקום לסעד של גילוי מסמכים וככל שסבורה המבקשת כי נפלו פגמים באישור תביעת החוב או שהסכומים אינם נכונים, עליה להגיש ערעור בדרך המקובלת, ובמסגרת הדיון בערעור ניתן יהא להציג את המסמכים המבוקשים. עם זאת ובטרם החלטתי הנ"ל תהא סופית, ועל מנת לייתר ככל הניתן את הליך הערעור, תודיע המנהלת המיוחד (צ"ל המיוחדת, ח.פ)... האם יש מניעה כלשהי מלהעביר את המבוקש בסעיף 15 לתשובה לתגובה. מוצע לצדדים להפגש על מנת שכל צד יבהיר עמדתו בטרם נקיטת הליכים נוספים". ( ההדגשות שלי, ח.פ).

ביום 18.10.2017 הגישה המנהלת המיוחדת תגובה מטעמה לפיה אין ברשותה ( או ברשות מנהל חשבונות בחברה) מסמכים לעניין דוחות נוכחות מחודש 11/2014 ועד לחודש 01/2017 . בו ביום ניתנה החלטתי אשר בסייפא לה הבהרתי כי "המבקשת רשאית לפעול כמפורט בהחלטתי שניתנה אתמול (17.10.2017)".

תיק העש"א 2685-12-17

ביום 3.12.2017 נפתח ערעור שונה אחר ( עש"א 2685-12-17) לבקשת המערערת במסגרתו מתבקש ביהמ"ש לבטל את הכרעת המנהלת המיוחדת ( אשר לא הומצאה למערערת עד למועד הגשת הערעור, כך לטענת המערערת) ולהורות כי למערערת מגיע מלוא סכום תביעת החוב על סך 79,410 ₪. לשיטת המערערת שגתה המנהלת המיוחדת עת בה לא דרשה ( או " צוותה" במילותיה של המערערת) לקבל מסמכים שנעלמו מעיניה; כי המנהלת המיוחדת שגתה היות ולא צרפה את דיווחי הנוכחות לתלושי השכר והתנגדה לגילוי המסמכים; כי המנהלת המיוחדת שגתה עת בה טענה שהנטל מוטל על המערערת, שכן המדובר בעובד ולכן חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 לפיו הנטל עובר לכתפי המעביד וכי כאשר המנהלת המיוחדת בנעלי החברה עליה לפעול על פי חוק זה; כי שגתה המנהלת המיוחדת עת בה לא הסתמכה על תצהיר המערערת והאסמכתאות שצורפו לו; כי שגתה המנהלת המיוחדת עת בה ממליצה לפנות לביטוח לאומי ומנגד קופת הכינוס מצויה בעודף תזרימי והמדובר בעובדים בעלי זכות קדימה.

המערערת מפנה לסעיף 4.2 להכרעת תביעת החוב שם קבעה המנהלת המיוחדת כדלקמן:
"... תביעתך לקבלת הפרשי שכר, חגים ובחירות- נדחית, שכן לא הוצגה כל ראיה או אסמכתא התומכת בטענתך, נהפוך הוא עיון ברישומי החברה מלמדת כי קיבלת שכר מלא בהתאם לחוק ובהתאם לשעות העבודה בפועל" וטוענת כי המנהלת המיוחדת לא יכולה לעיין ב"רישומי החברה" אשר אינם בידה ( כך למצער באשר לדוחות הנוכחות החסרים); עוד טוענת המערערת כי על פי המסמכים שהומצאו על ידה ניתן לראות בבירור כי חישובי שעות העבודה ( רגילות, נוספות, שבת) וכספי הודעה מוקדמת; פידיון חופשה; דמי הבראה; ביגוד; פיצויי פיטורין; הלנת שכר שגויים וראה הדוגמאות המפורטות בסעיפים 19 ה'- 23, 25-27 להודעת הערעור; באשר לכספי פנסיה הנטענים המערערת מקבלת את קביעת המנהלת המיוחדת לפיה יש לפנות לחברת הפנסיה אולם מבקשת שהאחרונה תאשר את גובה הסכום לפנסיה.

ביום 11.12.2017 תיקנה המערערת את סעיף 11 לכתב הערעור וטענה כי המנהלת המיוחדת אמרה לאחר הצעת ביהמ"ש כי ישנם טעויות בשכר העובדים וכי תגיש לה הכרעת חוב מתוקנת ( להלן: "תיקון סעיף 11" ).

ביום 9.1.2018 הוגשה תגובת המנהלת המיוחדת לערעור במסגרתה טענה כי יש לדחות את הערעור הן מבחינת פרוצדוראלית בשל איחור בהגשתו ( ראה אישור המסירה שהודבק על דלתה של המערערת לאחר ביקור בכתובתה העדכנית, שליח ביקר בביתה בתאריכים 17.9.2017, 24.9.2017, 3.10.2017) והן לגופו, היות ולשיטת המנהלת המיוחדת הנטל מוטל על כתפי הנושה בהתאם לתביעה אזרחית ובהתאם לכלל " המוציא מחברו עליו הראייה"; המנהלת המיוחדת דוחה את טענת המערערת לפיה בהעדר המסמכים יש להסתמך על הצהרת המערערת וטוענת כי חתימתה איננה " חותמת גומי" וכי עליה להכריע על בסיס המסמכים שלפניה וכי למערערת ניתנו הזדמנויות להוספת מסמכים להוכיח תביעתה ולא עשתה כן.

עוד טוענת המנהלת המיוחדת באשר לחישובי המערערת כי אלו נעשו על בסיס הערכתה בלבד; בהעדר רישום שעות שיתמוך בחישוביה. כן מציינת המנהלת המיוחדת כי המערערת אישרה בפניה כי לא פנתה לחשב החברה בטענות הנוגעות לטעויות בנוגע לשעות נוספות וכי השגותיה התעוררו עת בה שקדה עם אמה ( חשבת שכר) על הגשת תביעת החוב. כמו כן, טוענת המנהלת המיוחדת כי החברה שילמה שעות נוספות בהתאם למדרגות המס הקבועות בחוק ובהתאם להסכם העבודה מול המערערת ( נספח ה' לתגובת המנהלת המיוחדת); כי חשב השכר קיבל מבעלי מניות החברה קובץ אקסל הכולל שעות עבודה בחברה וכי בעניינה של המערערת, היה זה ליאור בן עדי, גיסה של המערערת, שהעביר את נתוני הנוכחות להנהלת החשבונות.

תשובת המערערת הוגשה לתיק ביום 18.1.2018. במסגרת תשובתה חזרה המערערת על בקשתה והוסיפה כי לעניין האיחור, מזכירת ביהמ"ש ציינה בפניה כי ערעור יוגש בתוך 45 יום, ממתן החלטת ביהמ"ש ( שניתנה ביום 17.10.2017) וכי הערעור הוגש באיחור של יום היות ולא ידעה המערערת כי עליה לשלם אגרת פתיחה לעש"א ( בסך 893 ₪); כי המנהלת המיוחדת התעלמה מהתחשיבים המרובים שנעשו והתמקדה בחודש אחד בלבד; המנהלת המיוחדת התעלמה מטענותיה כי נתוני שעות העבודה שהועברו לרו"ח אינם תואמים את המציאות; כי הדו"ח שהגישו מנהלי החברה נגוע בטעות חישוב שעות. עוד טענה המערערת כי פנתה אל משרד מנהל חשבונות ויועצת מס במשרד לבנה רוזן ומצרפת ממצאיהם- נספח א'. בנוסף, מבקשת המערערת כי ביהמ"ש יקבע דיון במעמד הצדדים.

לאחר שעיינתי בתיק הפר"ק ובפרט בפרוטוקולי הדיונים ובבקשה מס' 17 (על תגובותיה), בהחלטות בית המשפט, בכתב הערעור, בתגובת המנהלת המיוחדת, בתשובת המערערת לה, סבורה אני כי דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

נדמה כי המועד להגשת הערעור חלף עבר וראה אישור המסירה נושא תאריך 3.10.2017 והערעור היה צריך להיות מוגש 45 יום לאחר מכן וראה גם סעיף 6 להכרעת החוב ( המציין מפורשות כי מניין הימים ימנה מיום קבלת תביעת החוב). אולם בנסיבות המתוארות היות והמערערת אינה מיוצגת, נוכח טענתה כי הוטעתה ע"י המזכירות, אתייחס לערעור גופו.

הנני דוחה את טענות המערערת לפיה הנטל בעניינה מוטל על כתפי המנהלת המיוחדת. מדובר בהוכחת תביעת חוב, על כל המשתמע מכך, ולא בתביעה בבית דין לעבודה. על המערערת, כנושה בתיק פירוק, להציג בפניי בעל התפקיד את כל התשתית הראייתית שבידה המבססת את תביעת החוב. על בעל התפקיד להכריע בתביעת החוב על פי הדין והפסיקה. אציין כבר כעת, ואדגיש זאת בהמשך, בעל התפקיד הינו גורם "מעיין שיפוטי" אולם אין מדובר בגורם בעל סמכויות כשל שופט, לא בפן הפרוצדוראלי ולא בפן מהותי.

תביעת החוב נבדקה ע"י המנהלת המיוחדת בהכרעה מפורטת ומנומקת ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעתה. המערערת מתבססת על השערות (" הערכה זהירה" של שעות העבודה שבוצעו בשנים קודמות) כאשר אין מסמך אובייקטיבי אשר יש בו כדי להוכיח את עמדה ובפרט לא הומצא דו"ח נוכחות הכולל שעות כניסה ויציאה מהעבודה. בהקשר זה ראה סעיף 2 לכתב התביעה ( נספח א' לתגובת המנהלת המיוחדת) לפיו לשיטת המערערת עצמה צומצם היקף משרתה בשנה ב' לעבודה. מנגד, המנהלת המיוחדת ישבה עם המערערת ועברה עימה על חודש מדגמי הוא חודש 10/2014 ולאחר בדיקת המנהלת המיוחדת נמצא כי המסמכים המצויים בתיק קובץ האקסל ותלושי השכר נמצא כי תשלום השכר תקין וכדין בהתאם לצו ההרחבה לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. אציין כי גם מעיון בתלושי השכר עולה כי ישנה חלוקה בשיעור של שעות נוספות בשיעור של 125%, 150%, 175%.

למערערת ניתנו הזדמנויות רבות להמצאת המסמכים החסרים וזו לא פירטה את המאמצים שנעשו. להפך, נדמה כי המערערת סבורה כי על המנהלת המיוחדת לפעול עבורה על חשבון קופת הפירוק כאשר אין הדבר כך. עוד מתגובת המנהלת נלמד כי המערערת לא פנתה כלל אל חשב החברה של החברה בעת בה עבדה בחברה ( ואולי גם לא לאחר סיום עבודתה שם). למעשה, המערערת היא זו שמעלה טענות כנגד מסמכים בכתב (בין היתר תלושי השכר) וטוענת שבמשך כל התקופה שעבדה בחברה, מעל שנתיים ימים, שכרה חושב באופן שגוי. היכן היתה המערערת בכל תקופת עבודתה? מדוע לא בדקה את תלוש השכר והשעות מדי חודש בחודשו? מדוע החרישה את טענותיה וכעת מבקשת היא "לפתוח לאחור" את כל ההתחשבנות שלה לגבי שעות העבודה עם החברה? סבורה אני כי אין זה מתפקידה של המנהלת המיוחדת לפעול לאיתור מסמכים נוספים מעבר לאלו שהוצגו בפניה, והמנהלת המיוחדת עשתה את עבודתה נאמנה בהתאם למסמכים שהוצגו בפניה. משכך הנני דוחה את רכיב זה לעניין תשלומים בגין שעות נוספות והפרשי שכר.

לעניין רכיב הודעה מוקדמת – מפנה לטענת המנהלת המיוחדת לפיה שינתה המערערת גרסתה מ-30 ימים ל-27 ימים בלבד וכי החישוב אינו תואם את הסכום הנתבע. כמו כן, מפנה לטענת המנהלת המיוחדת לפיה הכרעת החוב תואמת את הוראות החוק וסעיף 31 לחוזה העבודה עליו חתמה המערערת. משכך דוחה את רכיב זה.

לעניין רכיב פידיון חופשה- מקובלת עלי עמדת המנהלת המיוחדת לפיה רכיב זה תואם את סעיף 22 לחוזה העבודה שנחתם מול המערערת. התביעה בגין רכיב זה נדחית בזאת.

באשר לרכיב דמי הבראה- בהעדר ראיה לסתור מקובלת עלי עמדת המנהלת המיוחדת ( שניתנה לטענתה לאחר שהתייעצה עם עורכי דין בתחום דיני העבודה) וקביעתה כי היות ושכר שעתי גבוה משכר המינימום אין עילה לחרוג מהסכמות בהסכם העבודה ולכן רכיב זה נדחה במלואו. כדי לסתום את הגולל לעניין רכיב זה ראה סעיף 17 להסכם העבודה שם נכתב כי " השכר שעתי כולל תשלום בגין קצובת הבראה" ופרק ח' להסכם במסגרתו הוסכם כי " קצובת הבראה תשלום במסגרת השכר השעתי" אזכיר כי המערערת בגירה וחתמה על חוזה העבודה .

באשר לרכיב הביגוד- בהעדר לאסמכתא מתאימה משדבר לא הוסכם במסגרת חוזה העבודה ולא בא לידי ביטוי בתלושי השכר, יש לקבל את עמדת המנהלת המיוחדת גם ברכיב זה.

באשר לרכיב הפנסיה- המערערת לא הביאה כל מקור חוקי לפיו על המנהלת המיוחדת לאשר גובה סכומי פנסיה ולא הבהירה מדוע יש לדרוש " הצהרה" שכזו במסגרת תיק העש"א או תיק הפירוק. כמו כן, ראה גם עמדת המנהלת המיוחדת לפיה הזכות להגשת תביעה בגין מרכיב הפנסיה מוקנית לקופת הפנסיה ולא לעובד וכי חברת הפנסיה הגישה בענייננו תביעת חוב. משכך הערעור לעניין רכיב הפנסיה נדחה.

באשר לרכיב הפיצויים- רכיב זה תואם את הוראות הדין והסכם העבודה וכן סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג- 1963. המערערת לא הגישה מסמכים מקופת הביטוח החדשה אליה ניידה את פוליסת הביטוח שלה ועליה להמציא למנהלת המיוחדת את המסמך החסר " טופס עזר ל-106" לשם קבלת זכאות הכספים. הערעור בגין רכיב זה נדחה בזאת.

באשר לרכיב הלנת שכר- מפנה לאמור בסעיף 19 לחוק הגנת השכר הקובע כי כאשר " ניתן לגבי מעסיק צו כאמור בסעיף 127 נה לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשכ"ח-1968, לא יהיה המפרק כמשמעותו בסעיף 127 סא(א) לחוק האמור חייב בתשלום פיצוי הלנת שכר". מהאמור נלמד כי במצב בו ניתן כנגד המעביד צו פירוק אין המפרק חב בפיצוי הלנת שכר ומשכך נדחה רכיב זה.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אפנה לדברי כב' השופט איתן אורנשטיין עש"א ( ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ( פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 12.5.2014): " זאת ועוד, נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חדלות הפירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חדלות הפירעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת הערעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין." ( ההדגשות שלי, ח.פ) .

במקרה שלפנינו המערערת שוגה בשתי הנחות יסוד: (1) שעל המנהלת המיוחדת היה לבחון את תביעת החוב כאילו, כביכול, מדובר בתובענה שהוגשה לבית דין לעבודה; (2) שעל בית משפט של פירוק לבחון מחדש את תביעת החוב. לכך נוסיף גם את הדרישה הלא מוצדקת של המערערת לפיה יש להתייחס למסמכים של הגב' לבנה רוזן אשר הוגשו רק במסגרת התשובה לתגובת המנהלת המיוחדת במסגרת תיק עש"א. אזכיר כי על ביהמ"ש לבחון את הכרעת החוב על בסיס הנתונים אשר היו בפני המנהלת המיוחדת אשר מתפקדת כזרועו הארוכה של בימ"ש וכגוף מעין שיפוטי.

סוף דבר – הערעור נדחה. שוכנעתי כי המנהלת המיוחדת הכריעה על סמך החומר שהיה בפניה; על המערערת מוטל נטל השכנוע להוכחת תביעת החוב, במיוחד כשטענתה היא שבמשך כל תקופת עבודתה תשלום שכרה נעשה על בסיס נתונים שגויים וכי המסמכים הקיימים אינם משקפים את המציאות. לא מצאתי כל פגם המצדיק התערבות של בית משפט זה בהחלטת המנהלת המיוחדת .
המערערת תשלם למנהלת המיוחדת את הוצאות הערעור בסך של 1,500 ₪ (וההוצאות נקבעו במשורה) וזאת תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.