הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 22300-04-17

לפני
כבוד ה שופטת תמר אברהמי

מערערת
ARTISENT, LLC
ע"י ב"כ עו"ד איתן שאולסקי [סנפורד ט. קולב ושות']

נגד

משיב
רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר
ע"י ב"כ עו"ד גינת אריאל קצ'קו [פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי]

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: "רשם הפטנטים" או "הרשם") מיום 12.3.2017 (להלן גם : "ההחלטה" או "החלטת הרשם") לדחות שתי בקשות לרישום מדגמים אותן הגישה המערערת (מספריהן: 56798 ו-57507).

2. החלטת הרשם מיום 12.3.2017 ניתנה לאחר שבוחנת מדגמים סרבה לאשר את הבקשות לרישום לפי שאלה נעדרות חידוש כמתחייב בדין, לנוכח שני פרסומים קודמים. המערערת ביקשה להשמיע את טענותיה בפני הרשם ועשתה כן. אף רשם הפטנטים מצא כי אין לאשר את הרישום ובהחלטתו דחה את הבקשות.

בקשת המערערת להשמיע טענות בפני הרשם בוצעה כנראה לפי תקנות 49-48 לתקנות המדגמים (ור' מוצג רש/4 למוצגי המשיב). המערערת ציינה בטיעוניה כי החלטת הרשם ניתנה במסגרת "השגה" של המערערת על החלטה של בוחנת המדגמים.

רקע
3. עניינן של בקשות הרישום במתקן המיועד להתקנה על קסדה, אשר מאפשר הצמדה של חפצים שונים לקסדה. רשם הפטנטים מתאר בהחלטה את אשר עולה מהשרטוטים בבקשות, כך:

"כפי שניתן לראות בשרטוטים, הבקשות מתייחסות למתלה זוויתי, שבחלקו האמצעי מסילה שלאורכה חריצים מלבניים. הזווית למעשה יוצרת שני חלקים של המתלה קדמי ואחורי (שני אלה מצויים בחזית המתלה, בחלק שאינו אמור להיות מוצמד לקסדה). הן בחלק הקדמי והן בחלק האחורי חריצים מעל המסילה ומתחתיה. מעל המסילה, בחלק הקדמי, ישנם שבעה חריצים, וכן מתחתיה. בחלקו האחורי של המתלה חמישה חריצים בחלקו מעל המסילה וחמישה מתחתיה. עוד יודגש כי חלק מהחריצים מלבניים וחלקם מרובעים" (סע' 3 להחלטה).

4. תחילה הוגשו הבקשות בגדרה של בקשה מס' 56798. בעקבות מכתב ליקויים מיום 2.9.2015 פוצלו העתירות לשתי בקשות. בקשה אחת תובעת הגנה על קו המתאר של המתלה וכן את הקווים ההיקפיים של החריצים המלבניים שבמתלה. הבקשה מסתלקת מיתר היבטי המתלה. בקשה נוספת (57507) תובעת הגנה על קו המתאר של המתלה, על חלק מחריצי המסילה ועל חור פתח שנועד כנראה לאמצעי חיבור לקסדה כגון בורג. הבקשה מסתלקת מיתר היבטי המתלה.

5. במכתב ליקויים מיום 2.11.2015 נמצא כי (שתי) הבקשות נעדרות חידוש כדרישת סע יף 30(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים , לאור שני פרסומים קודמים שנמצאו באינטרנט (להלן יחדיו: " הפרסומים הקודמים"):
פרסום הנושא תאריך 23.10.2013 בו נראית תמונה של קסדה המוצבת על בובה, כשעל גבי הקסדה מוצב המתלה הנתבע בבקשות (להלן: "הפרסום הראשון"). הפרסום הראשון נמצא באתר http://www.365airsoftshop.com/fast-jump-military-bj-helmetus-seals-plate-p-988.html .
פרסום הנושא ציון שנת 2010 בו נראה מתלה בשני מבטי על, כשלידו ברגים ואמצעי חיבור לקסדה (להלן: "הפרסום השני"). הפרסום השני נמצא באתר https://www.armsunlimited.com/Ops-core-ACH-ARC-Helmet-Accessory-Rail-Kit-p/opscoreacharc.htm .

הפרסומים הקודמים הציגו מוצר של המערערת עצמה.

6. המערערת שלחה תגובתה למכתב הליקויים ולאחר בחינה הודע – במכתב ליקויים מיום 17.2.2016 – כי לא היה בתשובתה כדי להתגבר על הליקויים משום שאין בהבדלים בין השרטוטים לגביהם מבוקש ברישום לבין הפרסומים הקודמים כדי להתגבר על "מבחן העין".

7. המערערת פנתה לרשם הפטנטים והביעה בפניו את השגותיה, הן בכתב והן בדיון שנערך לפניו.

החלטת הרשם
8. בהחלטתו קבע הרשם כי המערערת (המבקשת שם) אינה עומדת בדרישת החידוש הקבועה בדין, וזאת גם אם היה מקום להגדיר את תחום הבקשות כתחום בו מוגבלת חירות העיצוב (שאז, לפי הפסיקה, דרישת החידוש או המקוריות תבוא על סיפוקה גם על יסוד שינויים ותוספות קטנים למדי). נמצא כי ההבדלים שבין הפרסומים הקודמים לבין הבקשות אינם מהותיים ואין להעניק בגינם הגנה של מדגם.

9. הרשם מציין כי המערערת מתמקדת למעשה בשני הבדלים עיקריים בין בקשותיה לבין הפרסומים הקודמים: (א) הבדל במספר החריצים ואופיים (שקעים לעומת חרכים); (ב) קווי המתאר של המתלה (מחורץ או ישר). הרשם קובע לאחר עיון בהבדלים אלה כי אין בעיצוב החדש לגביו הוגשו הבקשות, אלמנ טים חדשים שאינם מוכרים כלל מה גם שאופן יישומם אינו שונה דיו מיישומם בעיצוב הקודם.

10. הרשם קובע כי די באמור כדי לדחות את הבקשות לרישום מדגמים. בנוסף מצוין כי גם אם ניתן היה להתגבר על המכשלה של דרישת החידוש , הרי ש לפרטי החפץ לגביהם מבוקש רישום המדגמים יש תפקיד מהותי ועיקרי בפעולת החפץ - החריצים נועדו להוות עוגן או תופסן לרכיבים שיורכבו על גבי הקסדה. הרשם מפנה לפסיקה הקובעת בין השאר כי ההשוואה מתמקדת בתכונות שהן מושכות לעין, כי אין להביא בחשבון רכיבים פונקציונאליים במסגרת ההשוואה, כי דמיון בין חלקים פונקציונאליים לא יהיה בעוכרי המדגם ואילו שוני ביניהם לא יסייע.

הרשם מציין כי קו המתאר וכן החריצים אינם בהכרח בולטים לעין בהצבתם על הקסדה, שהוא תפקידו של המוצר בבקשות ואין בקו המתאר חידוש מה גם שהמערערת לא שכנעה כי אינו פונקציונאלי.

11. הרשם מסכם כי בהפעלת מבחן העין ובבחינת החפץ הנתבע בבקשות, בהתרשמות מהחוזי הכללי, הצרכן הסביר שהיה נחשף לפרסומים הקודמים היה מזהה בהם את המתלים שנתבעים בבקשות. כמו כן נמצא כי הצרכן הסביר ואף המשתמש המיודע, שהוא על פי רוב לקוח בתחום הבטחוני , לא היה עומד על ההבדלים גם בבחינה מדוקדקת יותר, מעבר לחוזי הכללי.

12. לפני סיום מציין רשם הפטנטים כי המערערת הציעה באופן חילופי כי תתווסף "הצהרת חידוש" לגבי ההבדלים שבין בקשות הרישום לבין הפרסומים הקודמים וקובע כי הצהרה כזו אינה יכולה ליישב את הקשיים שפורטו בהחלטתו. ככל שיש הבדל, הרי שהוא טמון באלמנטים שאין בהם כדי לעמוד בתנאי הרישום.

13. הרשם קבע כי דין בקשות המדגמים להדחות .

הערעור
14. במסגרת הערעור טוענת המערערת בפרט כדלקמן:
הפרסומים הקודמים אינם מציגים את מלוא תדמיתם של החפצים. הפרסומים מציגים מבט חזיתי בלבד, אינם מאפשרים לצרכן הסביר לראות את היטל-העל של החפצים, כמו גם את היטל הצד של החפצים וכיצד נראה החלק התחתון שלהם, אינם מאפשרים לראות חירוץ או העדר חירוץ של חלקי חפצים שאינם בתמונות והמתבונן בפרסומים הקודמים אינו יכול לראות את נפח החפצים, עוביים וה'קונטור' שלהם. לא ניתן לראות בפרסומים הקודמים את השרטוטים והפרטים בבקשות לרישום מדגמים וזאת עת מדובר בפרטים עיצוביים רבים ומגוונים. משכך, אין בסיס לקביעה כי המדגמים אינם חדשים.
הרשם טעה ביישומו של "מבחן העין". לפי הפסיקה, העין בה מדובר אינה עינו של בית המשפט אלא עינו של הצרכן הרלוונטי. הרשם לא בדק מיהו הצרכן הרלוונטי, ובמקרה דנן הצרכן הוא מומחה לרכש צבאי ובטחוני. לעינו של צרכן רלוונטי זה, מדובר בהבדלים משמעותיים הניכרים לעין ולא בהבדלים בלתי משמעותיים כקביעת הרשם.
הרשם טעה בקובעו שההבדלים מתמקדים בהיבטים פונקציונאליים ומשכך אין בהם כדי ליצור את החידוש הנדרש לרישום מדגמים. העובדה שלחורים בחפצים יש גם יישום פונקציונאלי, אינה מונעת הכרה בחידוש שבהם לשם רישום המדגם. היבט פונקציונאלי ימנע רישום מדגם רק כשהוא חיוני לצורך השימוש בחפץ ואין מגוון אפשרויות לעיצובו בלי לפגוע בפונקציונאליות של החפץ. במקרה דנן, עיצוב החורים הרלוונטיים אינו מוכתב "כל כולו" על ידי תפקידם. ניתן לעצבם במגוון צורות, כמו עיגול, משולש, משושה, ועוד. בנוסף, קו המתאר (מחורץ למול ישר) הינו הבדל משמעותי למול הפרסומים הקודמים ולא יכולה להיות מחלוקת כי עסקינן בהבדל אסתטי ולא פונקציונאלי מובהק וכי באופן אסתטי שונה משטח חלק ממשטח מחורץ.
קיימים הבדלים רבים בין הפרסומים הקודמים לבין החפצים.
הרשם התעלם מהעובדה שבארצות הברית עלה בידי המערערת לרשום מדגם.
הרשם טעה בכך שלא קיבל את ההצעה החילופית לגבי הצהרת חידוש ולא נימק היטב את החלטתו בענין זה.
אינטרס הציבור לא יפגע ככל שירשמו המדגמים שכן ההגנה של טענת העדר חידוש למדגמים תעמוד לציבור לעולם אם חלילה המערערת תתבע גורם כלשהוא על הפרת המדגם.

15. רשם הפטנטים מצדו משיב כי אין במקרה דנן כל מחלוקת עיונית ממשית אלא מדובר במקרה בו המערערת מקווה להחליף את התרשמותו המיומנת והמנומקת של רשם הפטנטים בהתרשמותה שלה כמעצבת החפצים, מהלך שאין לו הצדקה.

נטען כי הן בוחנת מחלקת המדגמים והן הרשם עצמו בחנו את בקשות המדגמים, קראו ושמעו טיעונים בכתב ובעל פה והסיקו כי הבקשות אינן ראויות לרישום כמדגם. צוין כי זוהי מסקנה הגיונית, ראויה ומבוססת, בליבת התחום עליו אמונה הרשות, ההחלטה מפורטת ומנומקת ואינה מגלה פגם המצדיק את תיקונה.

16. בדיון שהתקיים ביום 27.2.2018 חזרו הצדדים על טיעוניהם וכן התייחסו זה לטיעוני זה והדגישו ובארו סוגיות העומדות על הפרק. כמו כן, במסגרת הדיון בחן בית המשפט, בנוכחות הצדדים ותוך שמיעת עמדותיהם והסבריהם, שרטוטים של הבקשות ואת הפרסומים הקודמים.

מדגמים - כללי
17. מדגמים נועדו להגן על יוצר צורה חדשנית של מוצר. דיני המדגמים מגנים על הצורה עצמה ונועדו לחול "בתחום של applied arts ובמיוחד בתחום התעשייתי, שכן זה התחום שבו יש חשיבות להגנה רחבה על צורה כצורה ולא על הצורה כביטוי" (ע"א 513/89 S/interlego a נ' lines bros. S.a-exin, פ"ד מח(4) 133 (12.9.2010) (להלן: "ענין אינטרלגו "), בעמ' 187).

"בבסיסה של ההגנה המוענקת לעיצובים חדשניים של מוצרים תעשייתיים עומדת ההכרה בכך, ש"העיצוב התעשייתי משמש מקדם המכירות הראשוני של המוצר, איש יחסי הציבור, של המוצר התעשייתי"" (ע"א 11487/03 August Storck KG נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ , פ"ד סב(4) 1 (23.3.2008) (להלן: "ענין טופיפי"), בעמ' 11, בעקבות ע"א 3406/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ (1.3.1999) (להלן: "ענין סלע ")).

"המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה".

ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נז(3) 702 (8.5.2003) (להלן: "עניין מיפרומאל "), בעמ' 709.

18. בענין אינטרלגו ציין כב' הנשיא שמגר כי פיתוחו של תחום המדגמים נבע בין היתר, מאי-התאמתם של דיני זכויות יוצרים להגנה על צורות של מוצרים פונקציונליים בכלל ומוצרים פונקציונליים-תעשייתיים בפרט (שם, בעמ' 187).

ליחס בין דיני מדגמים לדיני זכויות יוצרים, ר' ענין אינטרלגו וכן ר': ע"א 1248/15 Fisher Price Inc. נ' דורון - יבוא ויצוא בע"מ (31.08.2017) ("ענין פישר פרייס "); ת"א (מחוזי מרכז) 5311-04-08 עזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ (5.10.2010); מאיר נועם " ההגנה בישראל על יצירות ארכיטקטוניות כמדגם" עיוני משפט טו 343 (1990) (להלן: "נועם"), בעמ' 351-348; שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים, כרך שני (מה' שלישית, 2008), חלק רביעי, פרק ח'.

ליחס בין דיני מדגמים לדיני פטנטים, ר' ע"א 430/67 שרנוע בע"מ נ' תנובה מרכז, פ"ד כב(1) 113 (29.1.1968) ("ענין שרנוע"). ליחס למול סימני מסחר, ר' למשל בקשה לרישום סימן מסחר 264427 PARFUMS CHRISTIAN DIOR (26.2.2017).

כן ר' יונתן דרורי ויותם וירזנסקי-אורלנד דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי (2014) (להלן: " דיני מדגמים"), בעמ' 20-11. אמנון גולדנברג " הגנת העיצוב התעשייתי" ספר לנדוי (כרך שלישי, 1995) 1159.

19. על הגנת המדגם חלה (עדיין) פקודת הפטנטים והמדגמים ("הפקודה"). הפקודה, משנת 1924, הועתקה בעיקרה מהחוק הבריטי אותה עת (ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (2.11.2014); ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577 (15.7.1997) ("ענין ארפל")).

בחודש אוגוסט 2018 צפוי להכנס לתוקף הסדר חקיקתי מעודכן, בגדרו של חוק העיצובים, תשע"ז – 2017 (ס"ח 2662, עמ' 1176) ( להלן: "חוק העיצובים" או "החוק החדש"). החוק החדש עושה שימוש במונח "עיצובים" תוך שצוין בדברי ההסבר להצעת החוק כי בשינוי המונחים (ממדגמים לעיצובים) אין כדי לשנות מהמהות וכי ההתייחסות לדיני עיצובים "שקולה לחלוטין" לדיני מדגמים כלשון הפקודה (ה"ח 928, בעמ' 696). מכל מקום, על הענין דנן חלה הפקודה ואליה התייחסו הצדדים.

20. הגדרת "מדגם" מופיעה בסעיף 2 לפקודה:

"מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני;"

21. כעולה מההגדרה והפסיקה, לענין מדגם צריכה הצורה למשוך את עינו של הצרכן הרלוונטי באופן שישפיע על בחירתו במוצר; במקביל, לצד הדרישה הפוזיטיבית למשיכת עין, ההגנה תשלל – כעולה מסיפא ההגדרה - מחפץ שצורתו פונקציונלית גרידא באשר כולה מוכתבת מתכליתו (מיפרומאל, בעמ' 709; ענין סלע ). "דיני המדגמים נועדו להגן על צורתם המיוחדת של מוצרים העונה על דרישת משיכת העין, ונשללת ממוצרים שצורתם פונקציונלית בלבד" (ע"א 1248/15 ענין פישר פרייס , בסע' לא). "דיני המדגמים...נועדו להסדיר את ההגנה על צורות חדשניות או מקוריות של מוצרים תעשייתיים, ובלבד שצורות אלו מושכות את עין הצרכן ואינן בעלות אופי פונקציונלי" ("ענין טופיפי"), בעמ' 10).

ודוק: "הפונקציונליות של חפץ אינה שוללת את כשרות צורתו לרישום כמדגם. ... אבל כאשר הצורה מוכתבת כל כולה רק על-ידי התפקיד שעל החפץ למלאו, ולפי הידוע בשעת רישום המדגם לא היתה קיימת דרך אחרת, יעילה באותה מידה, להשגת אותה מטרה פונקציונלית, כי אז אין היא ראויה לרישום בתור מדגם" (שרנוע, בעמ' 116).

22. בענין רישומו של מדגם, קובע סעיף 30(1) לפקודה:

"הגיש אדם בקשה בטופס ובצורה הקבועים וטען בה כי הוא בעליו של כל מדגם חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל, רשאי הרשם לרשום את המדגם עפ"י חלק זה."

על בסיס האמור, בפסיקה מונים לעתים שלושה מבחני כשירות לרישום מדגם: "(1) המבקש הוא הבעלים של המדגם; (2) המדגם הוא חדש או מקורי; (3) המדגם לא נתפרסם קודם לכן בישראל" (ענין ארפל, בעמ' 609).

23. דרישות החידוש והמקוריות "חלופיות הן....החידוש מציג דרישה לפיה המדגם צריך להראות צורה, דוגמא או קישוט בלתי מוכרים בכלל, ואילו המקוריות מדברת על דרך יישומם של אלמנטים ידועים באופן שונה מן הידוע קודם לכן באותו תחום" (ענין סלע; השווה: נועם, בעמ' 347-346; כן השווה: סע' 3 לחוק העיצובים ודברי ההסבר לסעיף זה בה"ח 928 עמ' 701).

דרישת אי הפרסום הקודם מהווה למעשה בסיס לטענת החידוש במדגם, שהרי ככל שבוצע פרסום, "מתאיין חידושו" של המדגם הנטען (דיני מדגמים, בעמ' 165).

24. חלק ניכר מהפסיקה הנוגעת למדגמים מקורה בטענה כי מוצר פלוני מפר את זכויותיו של בעל מדגם רשום. ההכרעה אם מוצר מסוים מפר זכות מדגם רשומה של מוצר נעשית על-פי "מבחן העין" (ענין מיפרומאל, בעמ' 710). מבחן העין ושאלת הדמיון עומדים על הפרק גם כאשר נדרשים לשאלת הכשירות לרישום מדגם, עת נבחנים קיומם של חידוש או מקוריות וקיום פרסום בעבר (ר' למשל ענין סלע). יאמר כבר כאן כי חלק ניכר מטעוני המערערת נוגע למעשה ליישומו של מבחן העין במקרה, הדמיון בין הפרסומים הקודמים לבין הבקשות , והחידוש בבקשות.

25. פסק הדין המנחה בענין מבחן העין הוא ענין מיפרומאל, אשר מתייחס למספר שלבים של מבחן זה.

תחילה יש לבחון מיהו הצרכן הרלוונטי אשר לפי "עיניו" יבחן הדמיון וכן לבחון את מהות ה"חפץ" העומד להשוואה במובן של התנאים הרגילים בהם עומד החפץ לשימוש או למכירה. בשאלת הצרכן הרלוונטי צוין כי "העין שמדובר בה לאו עינו של בית-המשפט היא, אלא עינו של הצרכן, קרי אותו אדם שהמוצר מכוון אליו....ככלל, הצרכן הפוטנציאלי, אשר בעיניו נבחן המוצר, הוא "הצרכן הממוצע" או "הצרכן הסביר", הרוכש את המוצר בלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב לצורך בחינה מדוקדקת, ובלי שהוא עורך השוואה בין המוצרים בשוק ....עם זאת ייתכנו מקרים שבהם יחייב אופיו של המוצר כי ההשוואה תיערך בעיניו של מומחה לדבר ... בהיותו הצרכן הנכון" (מיפרומאל, בעמ' 711-710).

26. השלב המרכזי במבחן העין, אשר מעורר "את עיקר הקושי" (מיפרומאל, בעמ' 711), הוא שלב ההשוואה. הפרה תקבע לא רק במקרה של זהות בין המוצרים אלא גם במקרה בו מדובר ב"חיקוי בולט" של החפץ המוגן במדגם (סע' 37 לפקודה).

27. כיצד יבוצע הליך ההשוואה? מדובר בהשוואה של התרשמות כוללת להבדיל מהשוואה דקדקנית בין פרטים.

"ההשוואה הראויה צריך שתיעשה על-ידי בחינת תדמיתו הכוללת של המוצר כפי שנקלטה בעינו של הצרכן הרלוונטי. הדגש מושם על התרשמות הצרכן מן החוזי הכללי של המוצר, כשההנחה היא שמבטו של הצרכן אינו דקדקני כשל מומחה, אך גם אינו שטחי כשל עובר אורח מזדמן ...
בתי-המשפט המחוזיים, שנדרשו לא אחת לסוגיה, חזרו ותיארו את הליך הבדיקה הנדרש. כך, נפסק לעניין זה כי "ההשוואה הראויה שומה עליה שתעשה על-פי מראית עין ולא על-פי דקדוקי חישובים של מודדים מומחים הבוחנים את המתקנים 'בזכוכית מגדלת'. המבחן הראוי הוא מבחן ההתרשמות הנוצרת בעין המתבונן הרגיל, על ידי התדמית הכוללת של המוצר..." .... עוד צוין כי "יש לבחון את הופעתו הכללית של החפץ הנבחן ולא פרט זה או אחר שבו... השאלה היא אם הצורה דומה במידה כזו שניתן להבדיל בין מדגם אחד לשני ללא עיון מדוקדק, שהרי הקונה הפוטנציאלי הרגיל, אינו חושב ואפילו לא צריך לחשוב שמציעים לו למעשה לעיתים קרובות, אפילו בתום לב, חיקוי למדגם שאותו הוא רוצה ולא את המדגם עצמו" ... ובמקום אחר הובהר כי ההשוואה צריך שתיעשה על-פי "החוזי הכללי" של המוצר, שהוא שנחרת בזיכרונו של הצרכן... ".

מיפרומאל, בעמ' 712.

"ביישומו של מבחן העין אין להידרש כאמור לפרטי פרטים של המוצרים, ואין לבצע בדיקה מדוקדקת ב"זכוכית מגדלת" למציאת ההבדלים" ( שם, בעמ' 718).

בדומה מיושמים הדברים בהקשר בחינת קיום חידוש לצורך כשירות רישום מדגם.

"בסופו של דבר השאלה היא האם הוכנסו מספיק שינויים בצורה ולעניין זה לא מספר השינויים או התוספות הוא הקובע, אלא הרושם של הדברים בכללותם".

ענין סלע.

28. כמבחן עזר (בלבד) בשלב ההשוואה ניתן לבחון האם קיים חשש להטעייתו של הצרכן הרלוונטי. מדובר במבחן השאול מדיני גניבת העין וסימני המסחר ומאפשר לבית-המשפט לעמוד על "מאפייניו החזותיים הדומיננטיים של המדגם הרשום – אותם מאפיינים הנצרבים בזיכרונו של הצרכן, בעלי משיכת העין הנדרשת. ההנחה היא שאם הצרכן עשוי לטעות בין המוצרים, סימן הוא שהמוצר המתחרה הפר את 'הגרעין החזותי' של המוצר המוגן" הבחינה יכולה להעשות כאשר המוצרים מונחים בנפרד, שכן ההנחה היא כי זיכרונו של הצרכן אינו מושלם ואין הכרח בזהות בין המוצר המפר למדגם הרשום. ניתן לקבוע כי מדובר בהפרה אף אם קיימים הבדלים שניתן להבחין בהם בנקל בהשוואת המוצרים זה לזה "אם סביר שהצרכן לא יזכור הבדלים אלה כשהוא ייתקל במוצרים כשהם בנפרד זה מזה" (מיפרומאל בעמ' 715-713).

29. כאשר עוסקים בשאלת קיום חידוש או מקוריות לצורך כשירות לרישום מדגם הרי ש"ככלל, מדגם צריך להראות... שהוא שונה באופן ניכר ממה שהיה ידוע קודם לכן. שינויים קלים ומקובלים במסחר אינם מספקים כדי להעניק למדגם את החידוש והמקוריות הדרושים לפי הפקודה" (מיפרומאל, בעמ' 717-716). בית-המשפט יבחן את מידת החידוש והמקוריות בהשוואה למוצרים קודמים הקיימים בתחום הרלוונטי. ההשוואה יכולה לבוא בחשבון גם כאשר נדרש בית המשפט לטענה של הפרת מדגם רשום ויכול ויהא בה כדי לשלול את טענת ההפרה. במקביל, קיימת חשיבות לתחום בו מדובר. יש תחומים בהם "תבוא דרישת החידוש/המקוריות על סיפוקה גם על יסוד שינויים ותוספות קטנים למדי. למשל – תחומים בהם מוגבלת "חירות העיצוב" בשל טיבו, תפקידו או אופן השימוש במוצר" (ענין סלע; וכן ענין מיפרומאל, שם).

מן הכלל אל הפרט
30. ליבה של המחלוקת בערעור זה, כעולה מהטעונים שבכתב ואף מהדיון שהתקיים לפני, הוא בשאלת יישומו של מבחן העין וההשוואה שבין הפרסומים הקודמים לבין הבקשות לרישום מדגם.

31. המערערת הלינה כי הרשם לא בדק מיהו הצרכן הרלוונטי וטענה כי במקרה דנן הצרכן הוא מומחה לרכש צבאי ובטחוני. אולם, ההחלטה נדרשת לענין במפורש. הרשם מציין בענין הפעלת מבחן העין הן את "הצרכן הסביר" והן את "המשתמש המיודע... אשר בענייננו הינו על פי רוב לקוח בתחום הבטחוני" (סע' 29 להחלטה).

בעיקרי הטיעון מטעם המשיב נטען כי המערערת לא העלתה טענה זו בפני הרשם וכי כבר מטעם זה אין להדרש אליה (אך כי ממילא הרשם נדרש לענין). במסגרת הדיון מצאה המערערת להפנות לכשלים שמצאה בעיקרי הטיעון של המשיב ולא כללה בהם סוגיה זו . משכך ניתן להסיק כי אכן הטענה לא עלתה קודם לכן. מכל מקום, הרשם נדרש לזהות הצרכן הרלוונטי וביצע את מבחן העין גם על רקע הנחת צרכן שהוא משתמש מיודע בתחום הבטחוני.

32. לגופו של ענין טענה המערערת כי ההבדלים שבין הפרסומים הקודמים לבין שרטוטי הבקשות הם ניכרים לעינו של צרכן רלוונטי ולא בלתי משמעותיים כקביעת הרשם (סע' 27 לעיקרי הטיעון). עמדת המשיב הפוכה.

בנוסף היו הצדדים חלוקים בשאלת מידת התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו של הרשם. המערערת סבורה כי אין ליחס לרשם יתרון או בלעדיות בבדיקת מידת הדמיון, בעוד המשיב סבור כי אין זו דרכו של בית המשפט להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי רשם הפטנטים, בין השאר על רקע מומחיותו ומקצועיותו.

33. בענין התערבות ערכאת הערעור בממצאי הרשם, פסיקה רבה קובעת, כי:

"התרשמותו הבלתי אמצעית של רשם הפטנטים, לצד מומחיותו בנושאים כגון דא, היא התומכת בהנחה כי על ההתערבות הערעורית להיות מצומצמת" (רע"א 6837/12 Merck Sharp& Dohme Corp. נ' אוניפארם בע"מ (28.4.2013), בסע' 6).

"יש לשוב ולהזכיר כי רשם הפטנטים הוא הגורם המקצועי המוסמך והמתמצא מבחינה עובדתית בסוגיות מעין אלה. בשל כך, ייטו ערכאות הערעור שלא להתערב בקביעות עובדתיות מובהקות. כך בערכאה זו, לא רק מכח הלכת הגלגול השלישי וחניון חיפה, אלא נוכח מקצועיותו וייחודו של תפקיד רשם הפטנטים. אין זה אומר כי החלטותיו של האחרון חסינות מביקורת, אולם על בית המשפט לשכלל בביקורת השיפוטית-ערעורית את המימד האמור" (רע"א 7337/12 כהן נ' John Deere Water Ltd (12.3.2013), בסע' 7).

"כידוע אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ובענייננו על ידי רשם הפטנטים, אלא במקרים חריגים בהם נראה כי הממצאים העובדתיים אינם מעוגנים בחומר הראיות או כאשר נראה כי הגרסה העובדתית שאומצה אינה מתקבלת על הדעת. ... בענייננו מדובר כאמור בקביעה עובדתית ומקצועית של רשם הפטנטים אשר לו הכלים ובידיו המומחיות ..." (רע"א 5267/09 ‏ ‏ H. Lundbeck A S‏ נ' אוניפארם בע"מ, 15.3.2010, בסע' 70).

השווה (בהקשר תביעה בענין מדגם בבית המשפט): "'מבחן העין' הינו מבחן עובדתי. הערכאה הדיונית היא האמונה על בחינת הראיות ורק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה". רע"א 8831/05 הרר נ' דיאליט בע"מ (29.8.2006) (להלן: "ענין הרר ").

34. המערערת מצדה הפנתה לפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בשנה האחרונה (בענין שנזכר ע"י הרשם בדיון שהתקיים לפניו), בו צוין:

"אומנם צודק ב"כ המשיב בטענתו כי לא בנקל יתערב בית המשפט במסקנות המקצועיות של הרשם, ברם, ...העין הבוחן לצורך גיבוש מסקנה בדבר מידת הדמיון שבין המדגמים הינו הצרכן הממוצע, ולאו דווקא רשם הפטנטים. פירושו של דבר כי יש לשאול האם הצרכן הממוצע, ...ישים לב להבדלים הנטענים ויזהה באמצעות אותם הבדלים את השוני שבין המכשירים השונים שבודק. במקרה דנן, אפוא, אין ליחס לרשם יתרון או בלעדיות בבדיקת מידת הדמיון בין המדגמים, ובבדיקת עין קלה ניתן להבחין בהבדלים משמעותיים בין המדגמים" (עש"א (מחוזי י-ם) 15713-04-15 APPLE INC נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (25.6.2017), בסע' 23).

כעולה מהציטוט, גם בפסק הדין אליו מפנה המערערת, חזר בית המשפט על ההלכה ולפיה לא בנקל יתערב בית המשפט במסקנות המקצועיות של הרשם. בית המשפט סבר כי במקרה שלפניו – מקרה שעסק ב"אייפד מיני" (IPad Mini) - אין לרשם יתרון בבדיקת מידת הדמיון.

מכל מקום, ברי כי שאלת התערבותו של בית משפט בממצאיו העובדתיים של הרשם בכלל ובשאלת מבחן העין בפרט, תלויה בנסיבות הענין הקונקרטיות.

35. במקרה דנן אין צורך להדרש לסוגיה זו ביתר הרחבה. הן עובר לדיון, הן במהלך הדיון והן לאחריו, בחנתי את הבקשות למול הפרסומים הקודמים ואומר כבר עתה כי בכל מקרה מצאתי לסמוך ידי בברור על מסקנתו של הרשם. מסכימה אני עם כב' הרשם כי הן צרכן מהתחום הבטחוני, קל וחומר צרכן אחר, לא היה עומד על ההבדלים בהתרשמות המחוייבת. חרף טענת המערערת, אין מדובר בהבדלים משמעותיים כל עיקר. עיינתי בהבדלים הנטענים עיין היטב, בדגש על כמות ו"אופי" החורים/השקעים ו על החירוץ בקו המתאר, לרבות תוך קבלת הסברי ב"כ המערערת כפי שניתנו במהלך הדיון עת ניגשו הצדדים לדוכן והסבירו את עמדתם בסוגיית ההשוואה . מסקנתי במבחן העין היא כמסקנת הרשם (ובוחנת המדגמים).

36. יצוין כי בדיון בערעור טענה המערערת שצילומים אשר נכללו בעיקרי הטיעון של המשיב לא עמדו בפני הערכאה דלמטה ויש בהם משום ראיות נוספות שצורפו שלא כדין ואף ללא בקשה. לשיטת המערערת יש לומר כי ההשוואה בענין הפרסומים הקודמים התבצעה אך למול הצילום אשר הופיע במכתב ליקויים של הבוחנת (מוצג רש/1). המשיב דוחה עמדה זו מכל וכל וטוען כי מלוא הפרסומים הקודמים עמדו לנגד עיני הרשם והבוחנת.

יובהר תחילה כי המסקנה לעיל בענין מבחן העין תקפה גם על יסוד השוואות למול הצילום שמופיע במכתב הליקויים (שהונח על הדוכן בבית המשפט ביחס לשרטוטים ולגביו העירו ב"כ הצדדים הערות במהלך הדיון). יחד עם זאת, אינני סבורה כי טענתה של המערערת בענין זה מבוססת. הבנתו של בית המשפט מהעיון בחומר היא כי הן למול עיניו של הרשם והן למול עיני הבוחנת עמדו הפרסומים הקודמים במלואם (ולא רק צילום קונקרטי אחד מתוך הפרסום). הגדרת הפרסומים איננה מתייחסת לצילום מסוים אלא אל כתובות האינטרנט במלואן. כך או כך, המסקנה בענין מבחן העין אינה משתנה, כאמור.

37. המערערת טוענת בנוסף כי הפרסומים הקודמים אינם מציגים את מלוא תדמיתם של החפצים. לטענתה, הפרסומים הקודמים מציגים מבט חזיתי בלבד ואינם מאפשרים לצרכן הסביר לראות היטל-על, היטל צד ואת החלק התחתון של החפצים, כמו גם את נפחם וקיום או העדר "חירוץ" בחפצים. זאת, בשונה מהשרטוטים והפרטים המופיעים בבקשות לרישום מדגמים.

38. עיינתי בטענה זו ובחומר אליו היא מתייחסת ולא מצאתי לקבלה. אך מובן הוא כי בקשות לרישום מדגם מעצם טיבן וטבען כוללות שרטוטים ופרטים רבים יותר מאשר פרסומים שאינם בקשות כאלה. לו היו דרישת הפרסום הקודם ודרישת העדר החידוש מחייבות כי גם החפץ הקודם והפרסום הקודם יהיו מפורטים ברמה של בקשה לרישום מדגם, דרישות אלה היו מרוּקנות במידה רבה מתוכנן ואך במקרים ספורים היתה נקבעת העדר כשירות לרישום מדגם בשל כך. הדבר אינו מתיישב עם לשון הדין ואף לא עם רוחו. עמדנו על כך שהגנת מדגם נועדה לקדם את "אינטרס הפרט, יוצר הצורה, כמו גם את אינטרס הכלל בפיתוח וביצירה של עיצובים אסתטיים חדשים או מקוריים" וכי "ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקולטה" (ענין מיפרומאל). בהתאם, מבחן העין הוא מבחן של התרשמות כללית, חוזי כללי, ואינו מבחן של פרטי פרטים.

במקביל, גם בענין ההתרשמות של חוזי כללי ניתן לבחון האם העדר (נטען) בפרסום קודם של זוית מסוימת, היטל מסוים וכד', מביאים לכך שההשוואה הנעשית למול פרסום זה היא שלמעשה מטעה בעוד בפועל אין מדובר בענין שכבר הובא בפני הציבור אלא בצורה אשר יש בה חידוש המקנה לה כשירות לרישום כמדגם. במקרים מסוימים יכול ה להיות לדבר משמעות. כך למשל נמצא בענין בקשה לרישום מדגם מס' 55270 בענין נעלי נאות (1994) בע"מ (1.6.2016) כי באותו מקרה, הפרסום הקודם לא גילה את מלוא האלמנטים העיצוביים שבכל נעל הכוללים רכיבים דקורטיביים וצורניים ו צוין כי " עקב הנעל הנו רכיב מהותי מבחינה עיצובית. לפחות לגבי חלק מהנעליים המוצגות בפרסום הפייסבוק לא ניתן להבחין בעקב כפי שגם לא ניתן להתרשם מחלקן האחורי של הנעליים אשר גם להן משמעות לא מבוטלת לעיני המתבונן". אין דין נעליים ושאלת קיומו של עקב או רצועה אחורית בנעליים כדין מספר קווי חירוץ על 'קונטור' של מתלה לקסדה צבאית. זוויות או היטלים החסרים בפרסום הקודם אינם גורעים מההתרשמות הכללית. האלמנטים המרכזיים נראים באופן מספק ומסקנת העדר חידוש העומד בדרישות הסף לכשירות לרישום, תקפה.

39. המערערת טוענת כי היה על הרשם לתת דעתו לעובדה שעלה בידה לרשום מדגם בארצות הברית, אף לאחר שהפרסומים הקודמים הובאו לידיעת בוחן המדגמים שם.

הטענה מוקשית. "כידוע, הקניין הרוחני הינו יצירה נורמטיבית מופשטת. בהיעדרו של נכס מוחשי, החוק או ההלכה הם הקובעים מתי תקום זכות קניין רוחני, ומה יהיו תנאי קיומה, תחום פרישתה, ומגבלותיה ... הואיל והחוק הלאומי הוא שהכיר בהן ועיצבן, מוגבלת תחולתן של הזכויות על-פי-רוב לטריטוריה בה חל אותו חוק. בכלל זה, ולצורך ענייננו, גם האופן שבו מוגדרת זכות המדגם, וההגנה הניתנת למדגם הינם פרי חקיקה לאומית ועל-כן משתנים הם ממדינה למדינה" (ענין הרר, בסע' 6). לייחודיותה של זכות הקנין הרוחני, השווה: רע"א 8127/15 התאחדות התעשיינים בישראל נ' Merck Sharp & Dohme Corp. f/k/a (15.6.2016), בסע' 19-18. יוער כי המערערת אף לא פרטה בפני בית המשפט את נקודות הדמיון והשוני בין הדינים בישראל ובארצות הברית בסוגיה זו (מבלי שיש בכך כדי להסיק כי לו היתה עושה כן, היה מקום להדרש לרישום המדגם בארץ אחרת).

40. לאור המסקנות דלעיל, אין צורך להדרש לטענה נוספת של המבקשת, אשר מועלית בענין קביעת הרשם כי בפרטי החפץ לגביהם מבוקשים רישומים, יש היבט פונקציונאלי מהותי אשר אין להביאו בחשבון במסגרת ההשוואה בין החפצים (סע' 28-26 להחלטה). גם הרשם עצמו ציין בהחלטתו, עובר להתייחסות להיבט הפונקציונאלי, כי די באשר נקבע בסעיפים קודמים להחלטה, על מנת לדחות את בקשות הרישום. עמדתו בענין ההיבט הפונקציונאלי הובעה כנדבך נוסף שאינו הכרחי, למקרה בו היה בידי המערערת להתגבר על "מכשלת דרישת החידוש" (כלשון ההחלטה, שם). לא עלה בידי המערערת לגבור על המכשלה האמורה.

41. הצעה וטענה חילופית שהועלתה על ידי המערערת בסיום הדיון אצל הרשם וכן במסגרת הערעור היא, כי ניתן להוסיף "הצהרת חידוש" לפיה החידושים בחפצים הינם אלה המפורטים ברשימה שנשלחה מאת ב"כ המערערת. לשיטת המערערת, ב"הצהרת חידוש" כזו היה כדי לפטור "ללא כל ספק את כל הבעיות (המוכחשות) עליהן ה צביע הרשם הנכבד בהחלטתו" (סע' 51 לעיקרי הטיעון).

42. ההצעה לגבי "הצהרת חידוש" היא למעשה הפנייה אל תקנה 17 לתקנות המדגמים אשר קובעת בענין הגשת בקשה לרישום מדגם, כי "המבקש רשאי לרשום בבקשה ולצד כל ציור וציור הערה קצרה על החידוש שהוא תובע למדגם, ואם נדרש בכך ע"י הרשם מחובתו לעשות זאת."

הרשם התייחס להצעה חילופית זו של המערערת וקבע כי הצהרת החידוש אינה יכולה ליישב את הקשיים הנדונים בהחלטתו וכי "ככל שישנו הבדל הרי שהנו טמון באלמנטים שאין בהם כדי לעמוד בדרישות הרישום" (סע' 30 להחלטה).

43. הצהרת חידוש מגדרת ומצמצמת את המונופול הניתן לבעל מדגם כך שההגנה תתמקד אך בחלק שצוין כחידוש (ת"א (מחוזי מרכז) 44870-09-13 קיסריה עיצוב בנוף בע"מ נ' אופק לייצור ריהוט גן ורחוב בע"מ (24.5.2016), סע' 39-38: ת"א (מחוזי ת"א) 20300-03-10 ויטה פרי גליל (החדשה) בע"מ נ' נטו מלינדה סחר בע"מ (25.8.2010); ת"א (מחוזי ת"א) 1239/80 ביג תעשיות פלסטיק בע"מ נ' בצלאל, פ"מ תשמ"א(1) 481 (14.8.1980); דיני מדגמים, בעמ' 133-129).

דרורי ווירזנסקי-אורלנד מציינים בספרם, כי "הצהרות חידוש אינן נפוצות בקרב מגישי הבקשות לרישום מדגמים, משום שאין חובה להגישן ומשום שהצהרה שכזו מצמצמת את ההגנה על המדגם מלכתחילה. ככל שהחידוש במדגם מוגדר מראש בהצהרת בעל המדגם, כך מצמצם בעל המדגם את הפרשנות של קניינו ומצמצם את תחולתו. פעולה מעין זו עומדת בבחינת תרתי דסתרי של בעל קניין המעוניין להגן על קניינו באופן הרחב ביותר" ( דיני מדגמים, בעמ' 131; וליתרונות וחסרונות בענין הצהרות חידוש, בפרט בענין טענות הפרה של מדגם רשום, ר' שם בעמ' 133-131).

אין לתמוה אפוא כי המערערת לא צרפה הצהרת חידוש לבקשות הרישום וכי הדגישה לא פעם שהיא עותרת לצירוף הצהרה כזו אך ורק באופן חילופי.

44. המערערת לא הרחיבה בסוגיית הצהרת החידוש, אימתי ראוי להצהרה כזו להכלל בבקשה או אימתי ראוי לרשם להורות על רישום הצהרה כזו ובכך אולי "להציל" בקשה אשר אלמלא כן אינה כשירה לרישום ( פסיקה הנזכרת בספרם של דרורי ווירזנסקי-אורלנד בהקשר הצהרת חידוש שעשויה אולי 'להכשיר' תוקפו של מדגם, עוסקת בהליך בו מועלית טענת הפרת מדגם רשום ולא נרשמה הצהרת חידוש ).

45. ככלל, במדגמים יש מקום להעדיף חיסכון בהסברים מילוליים ככל האפשר (בקשה לרישום מדגם מס' 47337 (GLOBAL OPPORTUNITIES INVESTMENT GROUP, LLC.) (2.8.2012))."השרטוט לבדו צריך ללמד על התכונות המוגנות ע"י המדגם. אם אין בו בשרטוט אזכור של התכונה העיקרית, במבט ראשוני וישיר, וללא שיש צורך לצלול לקרביו של אותו שרטוט – המסקנה צריכה להיות שהמדגם אינו מגן על תכונה זו" (ת"א (מחוזי מרכז) 21130-06-09 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (7.10.2010) (ערעור נדחה, ע"א 8951/10 הנזכר לעיל).

46. האפשרות להוסיף הצהרת חידוש מופיעה, כנזכר, בתקנה 17 לתקנות המדגמים. מדובר בתקנות משנת 1925 ונראה כי תקנה 17 לא תוקנה מעולם (היינו – למעלה מ-90 שנים). בעיקרי הטיעון מטעם המשיב נטען כי התקנה היא "שריד מימים בהם הטכנולוגיה לא אפשרה תרשימים כה ברורים כמו היום" . הגיונה של הטענה בצדה, אך לא צורפה אסמכתא והחומר שעומד לרשות בית משפט זה, לא איפשר לבודקה קודם לחתימת פסק הדין. כך או כך, מדובר בהוראה הנמצאת בחקיקת משנה ואינה יכולה לגבור על חקיקה ראשית. החקיקה הראשית קובעת את דרישות הכשירות ואלו נבחנות על יסוד מבחן החוזי הכללי. יוזכר כי עצם קיומם של הבדלים בין בקשת רישום מדגם לבין עיצובים הקיימים בשוק, אין די בו כדי לעמוד בדרישות הרישום, כי ככלל מדגם צריך להראות שהוא שונה באופן ניכר ממה שהיה ידוע קודם לכן ואין די בשינויים קלים כדי להעניק למדגם את החידוש והמקוריות הדרושים לפי הפקודה (ענין מיפרומאל) וכי יש לבחון האם הוכנסו מספיק שינויים בצורה, ולעניין זה לא מספר השינויים או התוספות הוא הקובע, אלא הרושם של הדברים בכללותם ( ענין סלע). תהא אשר תהא הפרשנות לענין שימוש בהצהרת חידוש, אין לומר כי תמיד ניתן באמצעותה לרוקן דרישת חידוש מתוכן ולהכשיר מדגם לרישום גם אם נמצא כי אין בו חידוש במידה הדרושה, על דרך של ציון ההבדלים בין העיצוב אליו מתייחסת בקשת המדגם לבין עיצוב קודם ( אותם הבדלים שנמצא, אף לאחר שהוצבעו במפורש בפני הרשם, כי אינם חידוש מספיק). מקובלת עלי עמדת הרשם כי הצהרת חידוש במקרה דנן לא תיישב את הקשיים שבבקשות הרישום.

הערה וסיכום
47. לא מצאתי בטעונים האחרים אשר הובאו מטעם מי מהצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); בע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית (26.5.2011); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור טענת המערערת כי הרשם לא ערך איזון ראוי בין זכותה הקניינית לבין אינטרס הציבור (בין השאר בהינתן שכל זמן שלא הוכרה כשירות בקשה למדגם, אין לפנינו "זכות קניין רוחני", זכות אשר קיומה וגבולותיה נקבעים ע"י הדין הקונקרטי; דומה כי טענת המערערת לגבי זכותה הקניינית היא במידה מסוימת משום הנחת המבוקש); ועוד.

48. סוף דבר – הערעור נדחה. המערערת מחוייבת בהוצאות המשיב בסך 25,000 ₪ ( ההיקף לוקח בחשבון את חריגת המשיב מהיקף עיקרי הטיעון). הערבון שהופקד יועבר למשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ח, 04 מרץ 2018, בהעדר.

____________________
תמר אברהמי, שופטת