הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 10598-05-17

לפני
כבוד ה שופטת איריס לושי-עבודי

מערער

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
על-ידי באי כוחו עו"ד רמי אהרון ודנה שרקל

נגד

משיבים

1.עו"ד אביחי ורדי, המנהל המיוחד לחב' הקטר בע"מ(בפירוק)
על-ידי בא-כוחו עו"ד תום קדם

2.כונס נכסים רשמי תל אביב
על-ידי בא-כוחו עו"ד מיכאל רוזנבלט

פסק-דין

בפניי ערעור של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") על הכרעת המנהל המיוחד של חברת הקטר בע"מ (להלן: "הקטר") בתביעת-חוב שהגיש הבנק. המנהל המיוחד אישר את סכום החוב שנתבע על-ידי הבנק (4,368,000 ₪) אך קבע כי חוב זה הינו חוב נדחה. ערעור הבנק בפניי מופנה כלפי העמדת החוב בדרגת נשייה נדחית ונטען בו כי יש להעמידו בדרגת נשייה רגילה .

רקע

ביום 23.4.2014 מונה עו"ד אביחי ורדי במסגרת פש"ר (ת"א) 39734-12-13 כנאמן להסדר נושים המתנהל בעניינם של ה"ה אליהו שושן, משה שושן, דב סלוק וגד סלוק (להלן: "החייבים").

מעיון בסיכומי המנהל המיוחד וכן בתיקים אחרים הקשורים לחייבים עולה כי החייבים ניהלו עסקים בהיקף רחב באמצעות מספר תאגידים, ביניהם שלוש חברות הנוגעות לענייננו: פור גרופ חברה לניהול השקעות בע"מ (להלן: "פור גרופ"), שמניותיה הוחזקו בחלקים שווים על-ידי ארבע חברות שכל אחת מהן הייתה ככל הנראה בבעלות אחד החייבים (כלומר, ארבעת החייבים היו ככל הנראה המוטבים/נהנים הסופיים (ultimate beneficiaries) של פור גרופ בחלקים שווים) (ראו את נסח הרישום של פור גרופ שצורף כנספח 1 לבקשת הפירוק של פור גרופ בפר"ק (ת"א) 57663-06-13); קבוצת אלגדקום בע"מ (להלן: "אלגדקום"), שמניותיה הוחזקו על-ידי פור גרופ (ראו את נסח הרישום של אלגדקום שצורף כחלק מנספח 2 לבקשת פשיטת-הרגל של בנק איגוד לישראל בע"מ בעניינם של החייבים בתיקי פש"ר (ת"א) 19395,19437,19467,19495-06-13); והקטר, שמניותיה הוחזקו בחלקים שווים על-ידי ארבעת החייבים.

במאמר מוסגר יצוין כי כל הצדדים בפניי ציינו כי אלגדקום והקטר הינן חברות אחיות שבעלי-המניות שלהן זהים, היינו כי ארבעת החייבים הם בעלי-המניות בחלקים שווים הן באלגדקום והן בהקטר. ברם, כאמור, לא זו התמונה הנשקפת לכאורה מנסח הרישום של אלגדקום, לפיו בעלת-המניות היחידה של אלגדקום הייתה פור גרופ. עוד יש לציין בהקשר זה כי ארבעת החייבים שימשו כדירקטורים של אלגדקום.

במסגרת תפקידו כנאמן הגיע עו"ד ורדי למסקנה כי אין עוד הצדקה להמשך פעילותה של הקטר ופעל לפירוקה. ביום 21.1.2015 ניתן צו לפירוקה של הקטר (פר"ק (ת"א) 50279-09-14) ועו"ד ורדי מונה כמנהל המיוחד של החברה (להלן: "המנהל המיוחד"). עוד יצוין כי, כאמור, אף פור גרופ נמצאת בהליכי פירוק (פר"ק (ת"א) 57663-06-13).

בקליפת אגוז יצוין כי כיום, לאחר ביצוע הסדרים שונים, הצטבר בקופת הנשייה של הקטר סכום של כ-900,000 ₪ וכי לחברה אין עוד נכסים נוספים. כנגד קופה זו עומדות חמש תביעות-חוב שאושרו על-ידי המנהל המיוחד בסך כולל של כ-12.4 מיליון ₪ (לאחר אישור הסדר עם אחד הנושים על-ידי בית-המשפט במסגרת בקשה מס' 11 ב פר"ק (ת"א) 50279-09-14), לרבות תביעת-החוב של הבנק שבפניי.

העובדות לעניין תביעת-החוב

ביום 15.8.2006 העמידה אלגדקום הלוואה בסך של 4,368,000 ₪ להקטר. כנגד ההלוואה חתמה הקטר ביום 16.8.2006 על שטר-הון לטובת אלגדקום, הוא שטר-ההון העומד ביסוד הע רעור שבפניי (נספח 2 להודעת הערעור, להלן: "שטר-ההון").

נוסחו של שטר-ההון הינו כדלקמן:

מסמך זה מעיד כי המלווה (אלגדקום – א.ל.ע.) העבירה למנפיקה (הקטר – א.ל.ע.) סך של 4,368,000 ₪ בתאריך 15 באוגוסט 2006 כנגד הנפקת שטר הון באותו סכום, וזאת בהתקיים התנאים הבאים:
שטר ההון לא ישא כל הפרשי הצמדה או ריבית.
שטר ההון יפרע במלואו או חלקית על פי דרישת המלווה, אך לא לפני תום שנה ממועד הנפקתו.
שטר ההון יעמוד בדרגה ראשונה לפני חובות אחרים של המנפיקה.
למלווה הזכות להסב שטר הון זה.

ביום 1.1.2007 הוסב שטר-ההון מאלגדקום לפור גרופ.

הסבת שטר-ההון נעשתה באמצעות מסמך שנחתם בין הקטר, אלגדקום ופור גרופ וצורף לתביעת-החוב (נספח 3 להודעת הערעור). במסמך נכתב כי "חברת פור גרופ - חברה לניהול השקעות בע"מ... מעמידה בזאת מימון לחברת הקטר... בסכום של 20,019,797 ₪. המימון הינו הסבה של שטרי ההון שהקטר הנפיקה לקבוצת אלגדקום בשנת 2006. אין שינוי בתנאי שטרי ההון... מיום ה-1.1.07 מוסבים שטרי ההון על סך של 20,019,797 ₪ של הקטר כלפי אלגדקום לפור גרופ" .

במסמך זה פורטו ששה שטרי-הון (לרבות סכומים מדויקים ותאריכי ההנפקה) שהונפקו על-ידי הקטר לטובת אלגדקום בחודשים יוני-אוגוסט 2006 בסכום הכולל הנ"ל (20,019,797 ₪) ועתה הוסבו על-ידי אלגדקום לפור גרופ; ביניהם, כאמור, גם שטר-ההון נשוא הערעור שבפניי.

ביום 26.4.2007 התחייבה פור גרופ להמחות את זכותה מכוח שטר-ההון לבנק.

התחייבות זו נעשתה באמצעות מסמך שהופנה לבנק, שכותרתו "המחאת זכות שטר הון" ועליו חתמה פור גרופ (נספח 1(א) להודעת הערעור). במסמך נכתב כי הבנק העמיד לטובת פור גרופ הלוואה בסך של 16 מיליון ₪, אשר תיפרע בארבעה תשלומים שנתיים שווים של 4 מיליון ₪ כל אחד , החל מיום 30.12.2009 (וכלה ביום 30.12.2012 – א.ל.ע.). עוד נכתב כי להבטחת הפירעון הראשון של ההלוואה בתאריך 30.12.2009 ו/או הפירעונות העוקבים הסכימה פור גרופ להמחות לבנק את זכותה להלוואות שניתנו על-ידי פור גרופ לחברות בקבוצה בסכום של 4 מיליון ₪. בהמשך לכך התחייבה פור גרופ כלפי הבנק בנוגע לשטר-ההון נשוא הערעור שבפניי כי:

פור גרופ מתחייבת בזאת כי במידה ובמועד פירעון השטר על ידי הקטר לא הוחזרה על ידי פור גרופ ההלוואה מהבנק, סכום בסך 4 מליון ₪ שיתקבל מפירעון השטר יופקד בחשבון פור גרופ בבנק להבטחת החזר ההלוואה מהבנק...
כן מתחייבת פור כי במידה ולא תפרע את ההלוואה מהבנק באחד ממועדי הפירעון הנקובים בהסכם ההלוואה, תהיה לבנק הזכות לדרוש את מימוש השטר בשם פור גרופ, והזכות להשתמש בכספי המימוש לפירעון ההלוואה מהבנק.

בהמשך לכך חתמה פור גרופ ביום 1.1.2008 על מסמך שהופנה להקטר ואושר בחתימתה של הקטר. במסמך זה, שכונה מאוחר יותר על-ידי הבנק בשם "כתב-ההסכמה" (נספח 1(ב) להודעת הערעור, להלן: "כתב-ההסכמה"), נכתב בין היתר כי:

3. הואיל ופור גרופ התחייבה כי כספי מימוש השטר... יופקדו במועד הפרעון בחשבון הבנק של פור גרופ בבנק מרכנתיל... (להלן: ""חשבון הבנק") וזאת לשם הבטחת הלוואה שניתנה לפור גרופ על ידי בנק מרכנתיל (להלן: "ההלוואה"), ניתנת בזאת הוראה להקטר כי במועד הפרעון יועברו כספי המימוש לחשבון הבנק.
4. בנוסף, התחייבה פור גרופ כלפי בנק מרכנתיל כי במידה ופור גרופ לא תעמוד בתנאי ההלוואה ו/או במועדי פרעונה יהיה בנק מרכנתיל רשאי לדרוש את פרעון השטר ישירות מהקטר.
5. לפיכך ניתנת בזאת הוראה להקטר לפרוע את השטר ולהעביר את כספי המימוש לחשבון הבנק במקרה שיתממשו הנסיבות המתוארות בסעיף 4 לעיל ועל פי דרישה בכתב של בנק מרכנתיל.

ביום 23.6.2014 פנה בא-כוח הבנק במכתב להקטר (המכתב צורף לתביעת-החוב - נספח 3 להודעת הערעור ), בו הוזכרו שטר-ההון וכתב-ההסכמה ונכתב בין היתר כי:

מרשי הוריני להודיעכם כי פור גרופ אינה עומדת בתנאי החזר ההלוואה שניתנה לה על ידי הבנק, וכי לאור העובדה כי פור גרופ מצויה בהליכי פירוק, ממילא אין כל סיכוי שהפרותיה כלפי הבנק יתוקנו.
בנסיבות האמורות, הינכם נדרשים בזאת להעביר לחשבון הבנק שבכתב ההסכמה את מלוא כספי מימוש שטר ההון, וזאת בתוך 7 ימים ממועד מכתבי זה.

שטר-ההון לא מומש על-ידי הקטר וביום 21.1.2015 ניתן כאמור צו לפירוקה של הקטר עצמה.

ביום 20.7.2015 הגיש הבנק תביעת-חוב למנהל המיוחד בסך של 4,368,000 ₪ (נספח 3 להודעת הערעור, להלן: "תביעת-החוב"). במאמר מוסגר יצוין כי על אף לשונו של שטר-ההון הבנק לא ביקש להגדיר את החוב שעמד ביסודו של שטר-ההון כחוב מועדף, אלא כחוב רגיל, וזאת ככל הנראה הואיל ועדיפות זו לא נרשמה במרשם כלשהו.

ביום 22.3.2017 ניתנה הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב כדלקמן (נספח 4 להודעת הערעור):

תביעת החוב הוגשה מכוח שטר הון שהוסב לנושה מטעם בעל/י מניות. שטר ההון מקנה לבעל מניות זכות נדחית בהליכי פירוק והנושה הנכנס בנעליו מכוח הסבת השטר, מקבל את אותה הזכות שהוסבה לו באותו מעמד בהליך הפירוק.
הסבת השטר לכשעצמה אינה מקנה לנסב ו/או לזכות שחוסבה (במקרה דנן – מכוח שטר הון), מעמד נשייה שונה ממעמדה המקורי.

על הכרעה זו הוגש הערעור שבפניי.

ההליכים

המנהל המיוחד הגיב בכתב להודעת הערעור והתיק נקבע לדיון בפניי בו פרשו הצדדים את טענותיהם בהרחבה. במהלך הדיון הגיעו הצדדים לפשרה מוסכמת בעידוד בית-המשפט, אך לאחר הדיון חזרו בהם מן ההסכמות.

הצדדים סיכמו אפוא את טענותיהם בכתב ומכאן פסק-דיני.

טענות הצדדים

הבנק נאחז בלשון שטר-ההון כפשוטה וציין בהקשר זה כי הכרעתו של המנהל המיוחד בתביעת-החוב לא הייתה מנומקת דיה. הבנק הודה כי במצבים מסוימים אכן יש להחיל דוקטרינה של הדחיית חוב. ברם, הבנק הדגיש כי דוקטרינה זו אינה חלה באופן אוטומטי וכי המנהל המיוחד צריך היה לבחון אם במקרה זה התקיימו התנאים הנדרשים על-פי דין להחיל דוקטרינה זו, ובפרט שההלוואה ניתנה בין חברות קשורות ולא על-ידי בעלי-המניות עצמם.

המנהל המיוחד, מצידו, ציין כי יש לראות את תביעת-החוב כאילו הוגשה על-ידי אלגדקום, שהבנק נכנסה למעשה בנעליה, וכי הסבת שטר-ההון לצד שלישי אינה משנה את סיווג החוב המקורי. בנסיבות אלה טען המנהל המיוחד כי במקרה בו מצבת החובות עולה במידה כה ניכרת על הסכום העומד לחלוקה, אין מקום להיטיב עם חברה הקשורה בבעלי-המניות ובכך למעשה להיטיב עם בעלי-המניות בעקיפין. המנהל המיוחד הדגיש כי, לשיטתו, אלגדקום אינה נושה בלתי-רצונית וכי קיים קשר בין אלגדקום להקטר. בנסיבות אלה, בהן בעלי-המניות יצרו למעשה להקטר נושה אחרת, שהיא חברה מתוך קבוצת החברות שבבעלותם, וכאשר היקף החוב שנוצר הינו ללא פרופורציה לנכסיה ו לכושר הפירעון של הקטר, אך מובן הוא כי בעלי-המניות והחברות שבבעלותם הם נושים נדחים.

המנהל המיוחד ציין עוד כי על-פי בירור שערך עובר להכרעה בתביעת-החוב, במקרה זה שטר-ההון הוסב לבנק שלא כנגד מתן אשראי חדש או כל זכות אחרת, אלא בכדי לחזק את הבטוחות שבידו. עוד טען המנהל המיוחד כי הבנק נחשב ל"נושה מקצועי" אשר היה ביכולתו לבדוק את מצבה של הקטר לאשורו בטרם הסכים לקבל את הזכויות על-פי שטר-ההון בהסבה.

הכונס הרשמי תמך במהלך הדיון בפניי בעמדת המנהל המיוחד, אך בעמדתו ובסיכומיו שהוגשו בכתב לאחר הדיון שינה את גישתו ותמך בקבלת הערעור.

לגופו של עניין ציין הכונס הרשמי כי על-פי רוב, שימוש בביטוי "שטר-הון" נעשה על מנת לציין ששטר-ההון מקנה זכות "נחותה" או "נדחית" ביחס לנכסי התאגיד. במלים אחרות, שטר-הון מקנה בדרך כלל זכות קרובה לזכותם של בעלי-המניות, שהיא - ככלל - זכות לקבל נתח מנכסי התאגיד רק לאחר ששולמו חובות התאגיד לנושים האחרים שלו. אלא שהכונס הרשמי סבר כי חרף כותרת המסמך כ"שטר-הון", הרי שבמקרה זה תוכנו של המסמך מלמד כי מדובר בהלוואה של ממש וכי בנסיבות אלה "שטר-ההון" לא יצר הדחיה אוטומטית של החוב.

אשר לסוגיית הדחיית החוב, הרי שהכונס הרשמי ציין כי בעיקרון מקובלת עליו עמדת המנהל המיוחד, לפיה בהינתן שמדובר בחוב שנוצר במקורו בין חברות קשורות, הרי ש"חוב זה 'מועמד' להיבחן ולהיקבע כ'חוב נדחה'", כלשונו של הכונס הרשמי. אף-על-פי-כן סבר הכונס הרשמי כי אין מנוס מקבלת הערעור. זאת, הואיל והדחיית חוב נעשית במצב של "מימון דק" של החברה בו הסיכונים שבאופן מימון החברה הוחצנו על נושיה, אלא ש"המנהל המיוחד במקרה זה (הן בהכרעתו והן בתגובתו) נמנע מלהתייחס לרכיב רלוונטי זה, ולא הראה כי החברה מומנה ב'מימון דק'". כך , שבהעדר הנמקה סדורה של המנהל המיוחד יש לקבל את הערעור.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפניי ועיינתי בסיכומיהם, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הערעור.

שאלת המפתח בתיק זה הינה מה היו הנסיבות בהן ניתנה ההלוואה מאלגדקום להקטר והונפק שטר-ההון על-ידי הקטר, והאם יש בנסיבות אלה כדי להביא להדחיית חובה של הקטר לאלגדקום ביחס לשאר הנושים. למעשה, בשאלה זו לא עסק איש מהצדדים בפניי ואף אחד מהם לא פרש בפניי את המסכת העובדתית הרלוונטית. בנסיבות אלה שקלתי בכובד-ראש אם יש מקום להשיב את הדיון בתביעת-החוב למנהל המיוחד שידון בנושא, וזאת אף לנוכח הלקוניות בה נכתבה הכרעתו של המנהל המיוחד.

אף-על-פי-כן, כאמור, בסופו של יום מסקנתי היא כי יש לדחות את הערעור. זאת, הואיל ואני סבורה כי הנטל לפרוש את המסכת העובדתית הנ"ל היה מוטל על הבנק וכי שעה שהבנק נמנע מלעשות כן, הדבר פועל לחובתו.

החשש במקרה זה הינ ו כי חובה של הקטר לאלגדקום אינו חוב רגיל וכי מדובר היה בשרשרת של פעולות מימוניות בתוך אשכול חברות שבסופו של יום כולן נשלטו ונוהלו על-ידי אותם מוטבים/נהנים סופיים (החייבים). שרשרת מימונית זו, והעובדה כי מדובר היה בחברות קשורות , מעוררים חשש של מימון דק ושל פעולות שלא בהכרח נעשו דווקא לטובת חברה ספציפית זו או אחרת, כי אם משיקולים של כלל הקבוצה ו/או משיקוליהם של המוטבים/נהנים הסופיים. השוו, למשל, ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט - מפרק ואח' (18.11.2010), בסעיפים 41-36.

בצדק ציין אפוא המנהל המיוחד כי נראה על פניו, ודאי שבמבט צופה פני עבר, שהיקף החוב שהקטר נטלה על עצמה כלפי אלגדקום (20,019,797 ₪) לא תאם את היקף הנכסים וכושר-הפירעון של הקטר. לכך יש להוסיף גם את שרשרת גלגולי החוב ושטרי-ההון של הקטר בתוככי הקבוצה ולבסוף כלפי חוץ, לבנק, שאף היא נראית חריגה למדי. אף השימוש בכותרת "שטר-הון" למסמך שתוכנו הינו כשל הלוואה מסחרית רגילה ולמעשה אף הלוואה עדיפה, כמו גם אי-רישום עדיפות ההלוואה במרשם כלשהו, מעוררים חשש כי מנפיק ומקבל השטר ביקשו לשמור לעצמם גמישות בנוגע לסיווגו העתידי של החוב שעמד ביסוד השטר ולכן ייתכן שהעדיפו לאחוז את החבל משני קצותיו.

יתרה מכך, כאמור לעיל, הגדרתי את שאלת המפתח בתיק זה כקשורה לנסיבות בהן ניתנה ההלוואה מאלגדקום להקטר והונפק שטר-ההון על-ידי הקטר. ברם, אם לדייק, הרי שגם נסיבות ההסבה של שטר-ההון מאלגדקום לפור גרופ מעוררות שאלות רלוונטיות לענייננו, וזאת למרות שלכאורה הן אינן קשורות לענייננו אלא קשורות ליחסים בין אלגדקום לפור גרופ.

כאמור לעיל, הסבת שטר-ההון ביום 1.1.2007 מאלגדקום לפור גרופ נעשתה באמצעות מסמך שנחתם בין הקטר, אלגדקום ופור גרופ וצורף לתביעת-החוב (נספח 3 להודעת הערעור). במסמך זה נכתב כי "חברת פור גרופ - חברה לניהול השקעות בע"מ... מעמידה בזאת מימון לחברת הקטר... בסכום של 20,019,797 ₪". בנוסף לכך, אף ב מסמך שפור גרופ הפנתה לבנק ו כותרתו "המחאת זכות שטר הון" (נספח 1(א) להודעת הערעור) , שעליו נסמכה תביעת הבנק, נכתב במפורש כי פור גרופ הסכימה "להמחות לבנק את זכותה, להלוואות שניתנו על ידי פור גרופ לחברות בקבוצה". משמע, כי לפי לשונם היבשה של מסמכים אלה, פור גרופ העמידה מימון באופן ישיר להקטר והפכה לנושה ישירה שלה ואינה בהכרח נושה מכוח הסבת חובה של הקטר לאלגדקום אל פור גרופ. מכאן, שאף נסיבות אלה צריכות להיבחן, שהרי הבנק הגיש את תביעת-החוב מכוח חובה של פור גרופ כלפיו ופור גרופ הינה חברה קשורה להקטר.

אכן, בצדק ציין הכונס הרשמי בסיכומיו, כאמור לעיל, כי בהינתן שמדובר בחוב שנוצר במקורו בין חברות קשורות, הרי ש"חוב זה 'מועמד' להיבחן ולהיקבע כ'חוב נדחה'", משמע כי הכונס הרשמי סבר כי הנחת המוצא במקרה זה הינה כי חובה של הקטר לאלגדקום או חובה של הקטר לפור גרופ אינו חוב רגיל.

אשר לשאלה על מי היה מוטל הנטל לפרוש את המסכת העובדתית הנ"ל, הרי שבצדק ציין המנהל המיוחד בסיכומיו כי במקרה זה הוא אינו מהווה "צד" או בעל-דין במסגרת תביעת-החוב. אכן, תפקידו של המנהל המיוחד במקרה זה הינו תפקיד מעין-שיפוטי, שמהותו בחינת תביעת-החוב המובאת בפניו, ממש כשם שבית-המשפט ניזון אך מכתבי-הטענות ומהראיות המובאות בפניו. ראו, למשל, דברי כבוד השופטת ו' אלשיך (כתוארה אז) בפש"ר (ת"א) 1199/01‏ דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי בתפקידו כמנהל המיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין ואח' (30.4.2004) (להלן "פס"ד דנבר"):

טוענת המבקשת, כי חטא המנהל המיוחד לחובתו, באשר לא דרש ממנה מסמכים נוספים. טענה זו הינה שגויה מעיקרה. בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב אינו אלא ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, ודומה בסמכותו והכרעותיו לשופט ערכאה דיונית. האם סבורה המערערת ברצינות, כי ניתן היה לתקוף, דרך-משל, פסק דין כספי של בית-משפט שלום, בטענה כי "טעה כבוד השופט כאשר לא ביקש מהתובע לתקן את כתב התביעה ולצרף אליו ראיות נוספות?"... אמור מעתה: על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת-חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו...

אין ספק אפוא כי הנטל לפרוש את המסכת העובדתית הרלוונטית במלואה היה מוטל במקרה זה על הבנק.

ברם, כאמור, הבנק בחר שלא להתמודד כלל עם נקודת המוצא הנ"ל ועם החששות בנוגע לנסיבות בהן נוצר החוב של הקטר לאלגדקום או החוב של הקטר לפור גרופ . תחת זאת הבנק הגיש תביעת-חוב לקונית ביותר, בת פסקה אחת בלבד, אליה צירף את המסמכים הנוגעים בדבר, היינו את שטר-ההון ואת גלגוליו של שטר-ההון. לשונם של מסמכים אלה, ובעיקר לשונו של שטר-ההון, אכן תומכת ללא כחל ושרק בעמדתו של הבנק ואין פלא שהבנק שב והדגיש בטיעוניו בפניי את לשון המסמכים. ברם, בהצגה זו, המתעלמת כליל מנסיבות מתן ההלוואות ועשיית שטר-ההון ומנקודת המוצא הנ"ל - הגלויה לעיני כל - קיימת מידה רבה של היתממות, והיתממות זו פועלת בעיניי לחובת הבנק.

ודוקו: הבנק הינו נושה מקצועי שהסכים בשעתו לקבל את הסבת החוב של הקטר לאלגדקום אל פור גרופ ואת שטר-ההון כבטוחות לחובות של פור גרופ כלפיו. כמו כן, לפי טיעוניו של המנהל המיוחד בעל-פה בפניי - שלא הוכחשו על-ידי הבנק - הבנק הוא נושה משמעותי של החייבים ו/או של חברות באשכול שהיה בשליטתם של החייבים. חזקה אפוא על הבנק כי בעת הסבת החוב ושטר-ההון לטובתו חקר ולמד היטב את הנסיבות בהן נוצר החוב של הקטר לאלגדקום ו/או החוב של הקטר לפור גרופ, וזאת כדי להעריך נכונה את טיב הבטוחות שהוסבו לו, וכי המידע השלם והמלא בנוגע לנסיבות אלה מצוי או אמור להיות מצוי ברשותו של הבנק. בנסיבות אלה, העובדה כי הבנק בחר, כאמור, להיתמם ולהתעלם כליל מנסיבות אלה פועלת בעיניי דווקא לחובתו.

אין ספק כי הכרעה זו מותירה ספק קל, לאור לשונם של המסמכים ושל שטר-ההון, שמא בכל זאת נגרם עוול לבנק וחובה של הקטר לאלגדקום ו/או חובה של הקטר לפור גרופ היה חוב מסחרי רגיל.

זו אף הייתה הסיבה שבעטיה שקלתי להשיב את התיק למנהל המיוחד ואף עודדתי את הצדדים להגיע לפשרה מוסכמת במהלך הדיון בפניי.

ברם, מדובר בתיק פירוק שהחל לפני שנים רבות והמלאכה בו הסתיימה, כאשר בתיק זה יש נושים שחלקם היו ספקים ישירים של הקטר, אשר יש להניח כי הם ממתינים בכיליון עיניים להחזר החוב כלפיהם, ולו באופן חלקי ביותר. בנסיבות אלה, אני סבורה כי כל עיכוב בתיק כתוצאה מהשבת הדיון בתביעת-החוב למנהל המיוחד יביא אף הוא לתוצאה בלתי-צודקת, שתגרום עוול לאותם נושים, ובאיזון בין הדברים אני סבורה כי יש להעדיף את עניינם של אותם נושים על פני עניינו של הבנק. זאת, לא כל שכן שלבנק ניתנה הזדמנות מלאה ואף למעלה מכך – הן בפני המנהל המיוחד והן בפניי – לפרוש את הנסיבות בהן נוצר חובה של הקטר לאלגדקום ו/או חובה של הקטר לפור גרופ , ושעה שהבנק נמנע מלעשות כן הדברים מדברים בעד עצמם ואין לו להלין אלא על עצמו.

השוו לדברי כבוד השופטת ו' אלשיך (כתוארה אז) שצוטטו לעיל בפס"ד דנבר וכן דבריה בבש"א 20545/04 מטריקס אי אר פי בע"מ נ' גזית ושחם חב' לבנין בע"מ ואח' (25.4.2005) :

על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע רגיל המגיש תביעה, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברות האזרחי, כולל תמיכת תביעתו בראיות הישירות והטובות ביותר אשר לאל-ידו להשיג. אם כשל מלמלא חובה זו, אין המפרק חייב להתיר לו לערוך "מקצה שיפורים" - קל וחומר, שאין לנושה זכות מוקנית להוסיף ראיות חדשות בשלב הערעור על החלטת המפרק.

לדברים אלה יש להוסיף גם את ההלכות הידועות בנוגע להיקף ההתערבות של בית-המשפט בהכרעות בעל-התפקיד בתביעות-חוב:

תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת...
שאלה היא האם קו הצמצום המאפיין את הביקורת השיפוטית על פעולות והחלטות הנאמן בתחום הניהול והביצוע של כינוס הנכסים חל באותה מידה גם ביחס להחלטותיו בתביעות חוב המוגשות לו מטעמם של הנושים. תקנה 96(ג) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 המתייחסת לערעור נושה על החלטת נאמן בענין תביעות חוב, קובעת כי "בית המשפט רשאי לדחות את הערעור, או לשנות את החלטת הנאמן או ליתן החלטה אחרת במקומה". מכח סמכותו הכללית של בית משפט מחוזי על פי סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) רשאי בית המשפט להחליט בכל שאלה שבמשפט או בעובדה המתעוררת בענין פשיטת רגל למען "השלמות בעשיית צדק" (לוין, גרוניס, בעמ' 288). על פי סעיף 150 לפקודה, רשאי בית המשפט, לפניית פושט רגל, נושה, או אדם אחר, לאשר, לבטל, או לשנות מעשה או החלטה שניתנו על ידי הנאמן, "וליתן כל צו בענין כפי שיראה צודק".
בראיית המכלול נראה, כי הפקודה והתקנות לא הבחינו בצורה חדה, ברורה ומפורשת בין היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות נאמן בענייני תביעות חוב, לבין היקף ההתערבות בפעולות והחלטות הניתנות על ידיו בעניינים אחרים. נראה, עם זאת, כי אף שקנויה לבית המשפט מכח הפקודה והתקנות סמכות פורמלית להתערב ולשנות החלטות נאמן הן בהיבט המשפטי והן בהיבט העובדתי כאמור בסעיף 178(א) לפקודה, ואף ליתן החלטות אחרות תחתן, עדיין מדובר בהפעלת סמכות של ביקורת שיפוטית על החלטות הגורם המקצועי המופקד על תחום מיוחד של ניהול נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים. הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה.
[ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ ואח' נ' עו"ד אמיר שושני ואח' (27.12.2010).]

ראו גם ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' ‏Better Place Inc. ואח' (13.12.2017), בסעיף 33 לפסק-דינו של כבוד השופט י' דנציגר, וכן את סיכום הדברים על-ידי סגן-הנשיאה כב' השופט א' אורנשטיין (כתוארו אז) בעש"א 31734-03-14 רודה ואח' נ' בן מאיר ואח' (12.5.2014):

נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חדלות הפירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חדלות הפירעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת הערעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין.

ראו גם החלטותיי בעש"א 21532-03-15 לוי נ' עו"ד שפיגלמן ואח' (16.9.2015) ובעש"א 9982-02-15 נגר נ' עו"ד רובננקו ואח' (5.6.2016).

סוף דבר

מכלל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.