הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 5230-07-21

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה שרה דותן

מערערת

או.פי.אר יעוץ מערכות מידע בע"מ

נגד

משיבה

1.שוהם ש.א ציוד מכני בע"מ

2.OPERA COMPANY S.R.L (פורמלי)

פסק דין

ערעור על החלטת כב' הרשמת ט. לוי-מיכאלי מיום 7.6.21 לפיה חויבה המערערת להפקיד 130,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות המשיבה.

המערערת הגישה ב-12.7.20 תביעה לתשלום 3 מיליון ₪ נגד המשיבה ונתבעת נוספת שהינה חברה זרה שמקום מושבה באיטליה OPERA COMPANY S.R.L (להלן: "אופרה" או "החברה האיטלקית").

עילת התביעה נגד אופרה הינה הפרת הסכם בלעדיות שאינו בר ביטול, להפצת תוכנה המיועדת ליצרני חלונות ודלתות אשר נכרת בין הצדדים בשנת 2000.

בתאריך 10.6.19 הודיעה החברה האיטלקית למערערת באמצעות באי כוחה בישראל על הפסקת שיתוף הפעולה העסקי בין הצדדים.

אשר למשיבה נטען בכתב התביעה כי שיתפה פעולה עם אופרה על מנת להשתלט על המותג "אופרה ישראל" ואף עשתה ועושה שימוש בפרי עמלה של המערערת.

בשל העובדות הנטענות מייחסת המערערת למשיבה ביצוע עוולות של גזל, גרם הפרת חוזה ועשיית עושר שלא במשפט, בין היתר על ידי הפרת זכויות היוצרים של המערערת.

להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה הגישה נגד המערערת ומנהליה תביעה שכנגד בגין שימוש שהם עושים בקניינה הרוחני במסגרתה התבקשו הסעדים של צווי מניעה ולפיצוי כספי בסך 1.2 מיליון ₪.

ההחלטה מושא הערעור שלפני ניתנה לבקשת המשיבה שהוגשה בהתאם לסעיף 353 א לחוק החברות תשנ"ט-1999.

כב' הרשמת נמקה החלטתה בכלל שנקבע בפסיקה בהסתמך על הוראת החוק לפיו, הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת הינו הכלל והחריג הוא אי הפקדתה של ערובה.

לאחר שבחנתי את הודעת הערעור ונספחיה החלטתי לדחות את הערעור מבלי להידרש לתגובת המשיבה, בהתאם להוראת תקנה 138 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018.

בהחלטתה יישמה כב' הרשמת את ההלכה הנוהגת כפי ששב ופסק כב' השופט ד' מינץ ברע"א 4588/21 עו"ד עמית לדרמן, מפרק, נ' חברת שמדר אחזקות בע"מ ואחרים (ניתן ביום 5.7.21).

"בבקשה להורות על הפקדת ערובה מכוח הוראת סעיף 353 א לחוק החברות, הכלל הוא כי יש לחייב את החברה התובעת במתן ערובה, אלא אם היא הוכיחה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין מצדיקות שלא לחייב את החברה בהפקדת ערובה [ רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 6 (13.7.2008)]. חריגים אלה פורשו בפסיקת בית משפט זה בצמצום, כאשר הנטל להוכיח הצדקה למתן פטור מוטל על כתפי החברה [רע"א 237/19 כוכב היובל בע"מ נ' אל-הד הנדסה ובניין בע"מ, פסקה 5 (16.1.2019)]; רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ, פסקה 10 (14.2.2019)]".

המערערת סבורה כי עלה בידה להוכיח שיש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבעת אם תזכה בדין אלא שלהוכחת טענה זו הציגה מסמך בודד שערך רואה החשבון של החברה בו צוין כי לחברה הון עצמי של 1.6 מיליון ₪, נכון לשנת 2019, אולם בהמשך הוסיף עורך המסמך כי באותה שנה נטלה החברה הלוואה בסך 1.1 מיליון ₪ לצורך רכישת משרדים.
אין במסמך התייחסות להתחייבויות נוספות של החברה לגביהן ניתן היה ללמוד מדוחות כספיים מפורטים כגון מאזן או דוח רווח והפסד.

לנוח העדר תשתית ראייתית, ולו לכאורית, המוכיחה את איתנותה הכספית של החברה, בדין קבעה כב' הרשמת כי לא עלה בידי המערערת להראות כי יש להחיל בעניינה את החריג.

מקובלת עלי המסקנה לפיה, גם יתר הנסיבות אינן מצדיקות סטייה מהכלל.

אשר לסכום הערובה, מדובר בסכום המשקלל באופן מדוד את ההוצאות בהן עלולה לשאת המשיבה.

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור.
משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.