הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 28582-11-18

לפני
כבוד ה שופט יונה אטדגי

המערערת:

רשות ממשלתית רוסית FKP סויוזפלודואימפורט SOJUZPLODOIMPORT ))
ע"י ב"כ עו"ד פז יצחקי-וינברגר

נגד

המשיבות:

1.SPIRITS INTERNATIONAL B.V
2.ZHS IP WORLDWIDE SARL
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק שרגאי ועינת שטיינר

פסק דין

1. ערעור על החלטת כב' הרשמת נועה גרוסמן שניתנה בת"א 45807-07-18, ובה נקבע, כי המערערת לא בי צעה המצאה כדין של כתב התביעה למשיבות בהתאם לתקנות 477 ו-482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "תסד"א").

2. המערערת, רשות ממשלתית רוסית על פי הגדרתה, הגישה לבית משפט זה תביעה (ת"א 45807-07-18) לאכיפת פסק חוץ, פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בהולנד, כלפי המשיבה 1, חברה זרה הרשומה בהולנד, וכן למתן צו מניעה קבוע נגד המשיבה 1 ונגד המשיבה 2, חברה הרשומה בשוויץ (להלן, בהתאמה: " פסק הדין ההולנדי", "החברה ההולנדית", "החברה השוויצרית").
מושא התביעה שנדונה בבית המשפט בהולנד הוא הזכות להשתמש ולסחור בסימני המסחר של וודקה מסוג "STOLICHNAYA" ומסוג "MOSKOVSKAYA" ( להלן – " סימני המסחר שבמחלוקת"), וזהו גם מושא התביעה ב-ת.א. 45807-07-18.

3. בפני כב' הרשמת טענה המערערת כי בוצעה המצאה כדין למשיבות, לפי תקנה 477 ו-482(א) (המצאה למורשה/למורשה בהנהלת עסקים) לתסד"א, בדרכים הבאות:
א. למשרד עורכי הדין זליגסון-גבריאל, שבאמצעותו נרשמו סימני המסחר שבמחלוקת על שמה של החברה שוויצרית, והוא המשרד הרשום במשרדי רשם סימני המסחר ככתובת להמצאת הודעות לחברה השוויצרית;
ב. למשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן, המייצג את המשיבות בהליך זה;
ג. למר יעקב אבוקרט, נציגה בארץ של חברה קפריסאית בשם S.P.I. SPIRITS (CYPRUS) LIMITED (CY) (להלן – " החברה הקפריסאית"), בעלת הרישיון לעשות שימוש בסימני המסחר הללו מטעם החברה השוויצרית;
ד. לחברה ישראלית בשם חברת הכרם – משקאות חריפים בע"מ (להלן – " חברת הכרם"), המפיץ הישראלי של מוצרי הוודקה הנושאים את שמות סימני המסחר שבמחלוקת, מטעם החברה הקפריסאית

4. כב' הרשמת דחתה, כאמור, את טענות המערערת.
באשר להמצאה למשרד עורכי הדין זליגסון-גבריאל נקבע, כי הוא היה מורשה מטעם החברה השוויצרית לצורך הקשר עם רשם סימני המסחר בלבד ולא הוכחה לגביו מידת אינטנסיביות של הקשר למשיבות לצורך קבלת כתבי בי-דין;
גם ביחס לחברת הכרם ולאבוקרט לא הוכח שהם היו מורשים לשם קבלת כתבי בית הדין; וביחס למשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן – ייפוי הכוח הוגבל לייצוג משפטי לצורך הדיון בהמצאת כתבי בית הדין בלבד.

5. המערערת הגישה ערעור זה, שבמסגרתו היא טוענת לשגיאות משפטיות בהחלטת כב' הרשמת: לא התקיים דיון והכרעה מכח תקנות סימני המסחר, 1940 (להלן – " תקנות סימני המסחר"); לא נערך דיון וניתוח של ייפוי הכח הבלתי מוגבלים; תצהיר המשיבות שהוגש במענה לטענות המערערת בלתי קביל ולא ניתן לה יומה לחקור את המצהיר; השלכות תיק משפטי אחר המתנהל בבית משפט זה, ת.א. 52284-10-18 (להלן – " התביעה האחרת"), על ענייננו.
המערערת לא שבה עוד על טענת ההמצאה למשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן, ומודה כי ייפוי הכח שניתן להם הוגבל (סעיף 8 לעיקרי הטיעון).
המשיבות מבקשות לאמץ את מסקנותיה של כב' הרשמת.

דיון והכרעה

6. אני סבור שיש להבחין בין טענת ההמצאה למשרד עורכי הדין זליגסון-גבריאל לבין טענות ההמצאה למר אבוקרט ולחברת הכרם, ולהלן אבהיר את דבריי.

7. כעולה מהראיות שהוגשו (ושצורפו לתיק המוצגים של המערערת, מוצגים 2 ו-4), משרד עורכי הדין זליגסון-גביראל טיפל עבור המשיבות, או נכון יותר עבור החברה השוויצרית, בכל הקשור לרישום סימן המסחר ולקשר עם משרד רשם סימני המסחר בלבד.
המשרד רשום כמען למסירת הודעות רשם סימני המסחר וייפוי הכח נמסרו למשרד רשם סימני המסחר במסגרת בקשת רישום סימן המסחר.
בתקנה 9(א) לתקנות סימני המסחר שצוטטו בעיקרי הטיעון של המערערת (סעיף 1) נכתב מפורשות, כי המען בישראל הנמסר במסגרת רישום סימן המסחר, יראו אותו "כמען של אותו אדם לכל ענין לצורך הפקודה ותקנות אלה" (הדגשה שלי), כלומר לעניין פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב – 1972 ולעניין תקנות המסחר בלבד.
הנטל להוכיח כי משרד עורכי הדין זליגסון-גבריאל היה מורשה לייצג את המשיבות, מלבד בכל הקשור לרשם סימני המסחר, היה מוטל על המערערת, והיא לא עמדה בו.
משום כך אין נפקות להשגות שהעלתה המערערת באשר לקבילותו של התצהיר שניתן מטעם המשיבות.
לפיכך צדקה כב' הרשמת בדחותה את טענת המערערת, לפיה בוצעה המצאה כדין למשיבות באמצעות משרד עורכי הדין זליגסון-גבריאל.

8. כן צדקה כב' הרשמת בדחותה את טענת המערערת בדבר ההמצאה למשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן, אך כאמור, המערערת שבה בה מטענה זו בערעור.

9. מסקנתי ביחס להמצאה שבוצעה למר אבוקרט ולחברת הכרם שונה.
ההלכה הנוגעת להמצאה כדין ל"מורשה בהנהלת עסקים" לפי תקנה 482(א) לתסד"א סוכמה בפסק דינו של כב' השופט סולברג ב-רע"א 780417 כרמל דיירקט בע"מ נ' H..R PETERSON CO (28.12.2017), כך (פסקאות 10 ו-11):

" בפסיקה נקבעו כאמור שני מבחנים מצטברים לצורך הגדרת 'מורשה': על-פי המבחן הראשון – החשוב והעיקרי מבין השניים – 'מורשה' הוא "מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו" ( רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב (4) 762, פסקה 8 (1989); וכן ראו: רע"א 77/16 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נאסר, פסקה 3 (24.1.2016) (להלן: עניין צ'מפיון מוטורס)). אינטנסיביות זו, כך נקבע, היא 'עניין של דרגה', לא ניתן לטעת בה מסמרות מראש ויש לבחון אותה מנקודת מבט נורמטיבית, כל עניין על-פי נסיבותיו (רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ, פסקה 6 (25.8.1994) (להלן: עניין טנדלר)).

11. המבחן השני מכונה מבחן 'אותו העסק'. . . . מבחן זה משני בחשיבותו למבחן אינטנסיביות הקשר (ראו: רע"א 1607/16 Amazon.com.inc נ' פריימיר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ , פסקה 18-17 (10.4.2016))."

באותו עניין תבעה המבקשת את המשיבה 1 (פיטרסון) על הפרת ההתקשרות ההסכמית ביניהן, שעל פיה היא היתה צריכה להיות היבואן והמשווק הבלעדי בישראל של גרילי גז תוצרת פיטרסון. כתב התביעה הומצא למשיבה 2, חברת נועם דרים גארדן בע"מ, עמה חתמה בסוף פיטרסון על הסכם ייבוא ושיווק בלעדי.
בית המשפט המחוזי קבע כי נועם דרים לא הייתה מורשית לקבלת כתבי בית-דין עבור פיטרסון, אך בית המשפט העליון קיבל את הערעור, בקבעו כי הוכחה אינטנסיביות הקשר הנדרשת לשם תקנה 482(א) מתוך פרסומים המעידים על כך שנועם דרים הינה היבואן הבלעדי והנציג הבלעדי של פיטרסון בישראל.

10. גם בענייננו אני סבור, כי הוכחה אינטנסיביות הקשר שבין מר אבוקרט וחברת הכרם ובין החברה השוויצרית (וממילא גם לחברה ההולנדית, כפי שיפורט בהמשך) בכל הקשור לסכסוך המשפטי בדבר הזכות להשתמש בסימני המסחר שבמחלוקת ולסחור בוודקה הנושאת את שמות סימני המסחר הללו.
מסקנה זו עולה מדברי החברה השוויצרית והחברה הקפריסאית בתביעה האחרת, שם הן היו התובעות והמבקשות בבקשה למתן צווי מניעה זמניים וצווים ארעיים נוספים (הבקשה, שלוותה בתצהירו של מר אבוקרט, צורפה כמוצג 4 למוצגי המשיבות).
התביעה והבקשה שם הוגשו נגד שתי חברות ישראליות הקשורות, על פי הנטען בבקשה (סעיפים 14 ו-35) למערערת דנן ולמנהלה, מר ואדים גכטמן, המייבאות ומשווקות בישראל בקבוקי וודקה, תוך הפרת סימני המסחר השייכות לחברה השוויצרית ולחברה הקפריסאית.
יצוין, כי מר ואדים גכטמן נתן תצהיר מטעם המערערת בתביעה הנדונה כאן.
על פי המתואר (סעיפים 11, 12 ו-20 לבקשה), החברה השוויצרית, בעלת סימני המסחר שבמחלוקת, העניקה לחברה הקפריסאית רישיון לעשות שימוש בסימני המסחר שבבעלותה, והחברה הקפריסאית התקשרה עם חברת הכרם בהסכם ייבוא ושיווק של מוצרי הוודקה הנושאים את שמות סימני המסחר בישראל.
מר אבוקרט, על פי תצהירו (שצורף לבקשה בתביעה האחרת), הוא נציגה של החברה הקפריסאית (סעיף 1 לתצהיר).
נמצא, כי בכל הקשור להגנה על זכות השימוש הבלעדי בסימני המסחר שבמחלוקת ולמסחר במוצרים הנושאים את שמות סימני המסחר הללו בישראל, קיים קשר אינטנסיבי מובהק בין החברה הש וויצרית לבין החברה הקפריסאית, שמר אבוקרט הוא נציגה, כאמור, ולבין חברת הכרם, היבואן והמשווק הבלעדי של מוצרי הוודקה הנדונים מטעם החברה הקפריסאית.

11. אם נותר עוד ספק בדבר הקשר שבין התביעה הנדונה כאן ובין התביעה האחרת (שם מייצג מר אבוקרט את התובעות), הרי שבאים דברי המבקשות בתביעה האחרת ומפיגות אותו. כך נכתב ונטען על ידה (סעיפים 46-47 לבקשה):
" 46. כך, במועד כתיבת שורות אלו תלוי ועומד בפני בית המשפט הנכבד הליך משפטי שהוגש על-ידי החברה הממשלתית הרוסית, בין היתר, כנגד החברה השוויצרית, לאכיפת פסק חוץ שניתן על-ידי בית משפט בהולנד ביחס לבעלות בסימן המסחר STOLICHNAYA בהולנד (ת"א 45807-07-18) (להלן: "הבקשה לאכיפת פסק חוץ").
47. דהיינו, אותה חברה ממשלתית רוסית שהגישה נגד החברה השוויצרית בקשה לאכיפת פסק חוץ ביחס לסימן המסחר STOLICHNAYA, אינה ממתינה להכרעתו של בית המשפט הנכבד, עושה דין לעצמה, ומתחילה לייצא לישראל מוצרים מפרים, בעוד הבקשה לאכיפת פסק חוץ תלויה ועומדת, כאשר בישראל (כמו גם במרבית מדינות העולם) סימן המסחר STOLICHNAYA מצוי בבעלות החברה השוויצרית, ורישום זה הינו תקף (יצוין, כי במסגרת הבקשה לאכיפת פסק חוץ, כופרת החברה השוויצרית בתוקפה של ההמצאה).
העתק הבקשה לאכיפת פסק חוץ (ללא נספחים) מצורף כנספח "5" לבקשה זו."

ואכן, בסופו של דבר, נעתר בית המשפט שדן בתביעה האחרת (כב' השופט בכר) לבקשת הנתבעת 1 שם, לה הסכימו התובעות שם, לעיכוב ההליכים באותה תביעה, עד להכרעה בתביעה הנדונה כאן (מוצג 6 למוצגי המשיבות).

12. יתרה מזו, הגשת התביעה האחרת על ידי החברה השוויצרית והחברה הקפריסאית, כשהן מיוצגות על ידי מר אבוקרט, נגד החברות הישראליות הקשורות – על פי טענת התובעות שם – למערערת דנן, בקשר לאותו עניין ממש: הזכות להשתמש בסימני המסחר שבמחלוקת ולסחור במוצרי הוודקה הנושאים את שמות המסחר שבמחלוקת, יוצרת מניעות – גם מכח תום הלב – לטעון שמר אבוקרט, נציג החברה הקפריסאית, וחברת הכרם, המפיצה והמשווקת של אותם מוצרים בישראל מטעם החברה הקפריסאית (בהרשאת החברה השוויצרית) – אינם מורשים לקבל כתבי בית-דין בתביעה מקבילה המתנהלת בין המערערת ובין החברה השוויצרית (וכן בין החברה ההולנדית, כפי שיפורט להלן), באותו עניין ממש.

13. באשר לחברה ההולנדית, על פי הנטען בכתב התביעה (סעיף 9), גם היא וגם החברה השוויצרית מצויות בשליטת איש העסקים יורי שפלר, ושתיהן פעלו במשותף כדי להפר את זכויותיה הנטענות של המערערת בדבר סימני המסחר שבמחלוקת (סעיף 11 לכתב התביעה). אמנם, המשיבות טרם הגישו את כתב הגנתן, כך שעדיין לא היה סיפק בידן להתייחס לטענות הללו, אך מצופה היה כי יתייחסו לכך במסגרת טענותיהן בהליך כשרות ההמצאה (כולל ערעור זה).
הדבר לא נעשה.
גם הייצוג המשותף של שתי המשיבות (אמנם, לצורך הליך בדיקת כשרות ההמצאה בלבד, בשלב זה) תומך, לכאורה, בגרסת המערערת כי יש להתייחס, למצער לצורך המצאת כתב התביעה, לשתי המשיבות כגוף אחד.

14. סיכום הדברים הוא, כי המצאת כתב התביעה למר אבוקרט ולחברת הכרם הינה המצאה כדין של כתב התביעה למשיבות, בהתאם לתקנה 482(א) לתסד"א.
די בכך כדי לקבל את הערעור.
למרות זאת, המערערת אינה זכאית לפסיקת הוצאות, כאשר חלק רב מטענותיה נדחה.

15. התוצאה:
הערעור מתקבל, כך שנקבע בזה כי בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לשתי המשיבות.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשע"ט, 19 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.