הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 27145-09-18

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מערער

יהושע גוזס
בעצמו

נגד

משיב

רשות המיסים- ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד ניר וילנר

פסק דין

ערעור הנדון הוגש על החלטת רשם בית המשפט (כבוד השופט נ' שילה) מיום 10.8.18 לפיה נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרת משפט בתביעה על סך מיליארד וחצי ₪ שהגיש נגד המשיבה ביום 29.4.18 בת"א (מחוזי תל אביב) 54237-04-18 .
התביעה שהגיש המערער, בגינה התבקש הפטור מאגרה, עוסקת בטענתו, כי מגיע לו 20% מכספים שגילה למס הכנסה במסגרת "מלשינון". לטענתו, כאשר ביצע בדיקות בדוחות המפורסמים לציבור בחברת "דיסקונט השקעות" גילה "שיש הפרש גדול מאוד בדו"ח של החב רה", שלח זאת בפקס בתאריך 29.5.14 לרשות לניירות ערך. כמו כן שלח זאת לאבי סרור ממס הכנסה בחולון.
עוד הוא מתאר בכתב התביעה כי בתאריך 4.8.15 התקשר למלשינון קריית הממשלה בתל אביב ודיבר עם אורי האחראי, שלטענתו אמר לו , שמגיע לו 20%. המערער עושה תחשיב ולפיו מן הדיבידנד של אלרון מגיע לו 20 מיליון ₪, על מס שמס הכנסה לקח בסך 330 מיליון ₪ מגיע לו 66 מיליון ₪, על הקנס של 200 מיליון ₪ שנקנסה דיסקונט השקעות מגיע לו 40 מיליון ₪ בצירוף ריבית והצמדה של 50%, וכן לטענתו מגיע לו יותר ממיליארד ₪ בעקבות מכירת אדמה לסינים ביום 31.10.17. המערער העמיד את תביעתו על סך של מיליארד וחצי ₪.
התובע מפנה בכתב התביעה למסמך בכתב יד, שהוא מכנה "ראיה מספר 1" ובו כתוב: "לכבוד גלית כהן דוחות כספיים 2013 עמוד 310 פיסקה 153 דיסקונט השקעות". לאחר מכן כתובה במסמך רשימת חברות ואחוזים שונים לידם. בהמשך כתוב "דוחות כספיים רבעון ראשון 2014 באור 4-2 תזרים מזומנים של דיסקונט השקעות 498 מיל ₪ מגיוון דף 15 תמורה שהתקבלה מגיוון 1323 מיליארד ₪." עוד נכתב :"דף 15 נמחק באדיבותה של גלית כהן" וכן: "ההפרש בין אחד לשני 300 מיליון שקל מס שהמדינה צריכה לקבל".
לצד התביעה הגיש המערער בקשה לפטור מאגרה ובה ציין כי הכנסתו והכנסת אשתו ביחד עומדים על סך של כ- 5000 ₪ לחודש קצבת זקנה בלבד, יחד עם זאת, מדפי החשבון שהגיש עלה כי חשבון הבנק שלו ביתרת זכות גבוהה של כ- 300,000 ₪, לטענתו, בשל דירה שמכר. המשיבה טענה כי לאור מצב חשבון הבנק המתואר לעיל וכן היעדר עילת תביעה וסכום תביעה גבוה במיוחד אין מקום למתן פטור מאגרה.
בהחלטה עליה משיג המערער נקבע כי דין הבקשה להידחות משום שמתברר, כי למערער כ- 300,000 ₪ בחשבון הבנק, לא נטען ולא הוכח כי אינו יכול לקחת הלוואה, וסכום התביעה גבוה ביותר ואינו פרופורציונאלי.
בדיון בפני במסגרת הערעור טען המערער , כי הסכום של 300,000 ₪ בחשבונו כבר פחת, משום שהוא משמש לו למחייה, בנוסף לקצבת הזקנה , כאשר אין לו כלל נכסים אחרים. עוד טען כי יש לו תביעה של ממש כנ גד המדינה, כיוון שתפס חברה שגנבה מיליארד ₪ והלך עם זה למס הכנסה ברחובות והראה לפקיד שם , שמיד צילם את המסמך. כמו כן טען כי אנשים שונים שהיה איתם בקשר הפסיקו לעבוד במס הכנסה או התעלמו ממנו. המשיבה טענה בדיון, כי לא ניתן להבין מכתב התביעה מהי עילת התביעה וכיצד כומת הסכום לסך של מיליארד וחצי ₪ וכי המערער לא הראה טעות שנפלה בפסק דינו של כבוד השופט שילה.
דיון והכרעה
נקודת המוצא לדיון בבקשה לפטור מאגרה היא קיומה של חובה לשלם את האגרה אשר נובעת ממספר תכליות.
"ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט.... כמו כן, עם תשלום האגרה מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים.... נוסף לכך תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק... ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך....
אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים המצדיקים חיוב בעל דין בתשלום אגרה, ניצבת זכות הגישה לערכאות, אשר בדבר חשיבותה בשיטתנו דובר רבות והיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית...."
רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (21.9.2010) ( להלן: ענין מונדז).
תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות) מהווה מנגנון אשר נועד להבטיח, כי מחד גיסא - שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה, ומאידך גיסא - מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין אל עבר בית המשפט – יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה (בשג"ץ 3320/11 ד"ר מעוז נ. הנהלת בתי משפט (11.5.11) .
ברישא תקנה 14(ג) לתקנות האגרות, נקבע:
"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה;..."
על מנת שיינתן פטור מאגרת בית משפט בגין הגשת הליך, מוטל אפוא על מבקש הפטור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית וכן כי ההליך בגינו מבוקש הפטור מגלה עילה. עקרון זה נקבע הן בתקנה האמורה והן בפסקי דין.
הנטל להוכחת קיומם של התנאים הנזכרים בסעיף 14 לתקנות האגרות, מוטל על כתפיו של העותר לפטור מתשלום אגרה, בגדרו נדרש הוא לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ולשכנע כי אין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש (ראו למשל ענין מונדז).
יכולתו הכלכלית של מבקש פטור מאגרה היא ענין עובדתי המצריך הוכחה באמצעות ראיות (בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל (3.6.12)). על המבקש פטור מאגרה להיכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע בטענתו כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו. בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד (בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (2.2.95); בש"א 128/89, ע"א 229/89 מצא נ. מצא (29.5.89)).
בכל הנוגע לעילה, המבחן הינו מקל באופן יחסי. "על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין מדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה... אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת באשר לסיכוייו.... אין לדרוש כי יהיה מדובר בעילה שסיכוייה טובים ... די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית..." (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721 (18.1.2005)).
לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הערעור להידחות, וכי יש להותיר ההחלטה מושא הערעור על כנה.
מעיון בבקשת המערער לפטור מאגרה אכן עולה כי לא עמד בחובה לפרוס תמונה מלאה באשר למצבו הכלכלי ואף לא פירט מדוע לא ניתן יהיה לעשות שימוש בסך של כ- 300,000 ₪ המופקדים בחשבונו לצורך תשלום האגרה, או האפשרות לנטילת הלוואה לצורך מימון האגרה.
יחד עם זאת, ונוכח סכום התביעה העומד על הסך של 1.5 מיליארד ₪, וכאשר סכום האגרה בגין תביעה בסכום שכזה עומד על מיליוני שקלים, ספק אם קיומו של סך של 300,000 ₪ או פניה של המערער לקבלת הלוואה, תאפשר לו תשלום סכום האגרה בתיק.
בפסק הדין בעניין ע"ר 37979-06-18 התעשייה האוירית לישראל נ' פריד (2.1.19) (להלן: ערעור התעשייה האווירית) נדון מקרה דומה בו הוגשה תביעה על סך של מי ליארד דולר, והתובע קיבל בהחלטת הרשם פטור מלא מתשלום אגרה, בית המשפט, על ידי כבוד השופטת יהודית שבח, קיבל את הערעור על החלטת הרשם, וסייג את הפטור לסך של מיליון ₪, וציין את הדברים הבאים היפים אף לענייננו :
"אכן על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את זכות הגישה לערכאות, אך בד בבד יש ליתן את הדעת לצורך למנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר על הליך שסיכוייו קלושים, אף לזכותו של הנתבע שלא להקצות זמן ובמשאבים לא פשוטים בהתגוננות נגד הליך שכזה, שכבר נדון הוכרע ונדחה בעבר באופן כזה או אחר. גם אין להעלות על הדעת שמבקש הפטור יתהדר בסכומי תביעה כאלו שאפילו אדם מן היישוב, שידו משגת, אינו מסוגל לשלם את האגרה בגינה.

בבש"א (חי') 5107/00 יוניס נ' מדינת ישראל צוין בהקשר זה "סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית המשפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן  הפטור רק עד לסכום הראלי של התביעה: האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שהתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה, ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין בהגדלת סכום התביעה, ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש". (ההדגשה הוספה – ע' ר').
לעניין זה ראו גם רע"א 9567/08 כרמל אולפנים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק) (05.01.2011), וכן רע"א 4083/15 בוסירה נ' המוסד לביטוח לאומי (23.8.15) , במסגרתם נקבע כי אגרת בית משפט מהווה מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות ויוצרת תמריץ בפני התובעים להעמיד תביעותיהם מלכתחילה על בסיס ריאלי.
בענייננו, ומעיון בכתב התביעה אין אפשרות להבין מהן עילות התביעה בגינן נתבעת המשיבה, ואף לא ניתן הסבר ראוי לאופן כימות הסכום הנתבע העולה לסכום עצום בסך של 1.5 מיליארד ₪ . אציין רק לצורך ההמחשה , כי גם מאותה "ראייה מספר 1" אליה מתייחס המערער לא ניתן להבין מה העילה ומה תורמת אותה ראייה. אוסיף, כי אף לא צורפו לכתב התביעה אסמכתאות אחרות, אשר יש בהן כדי לשפוך אור על חישוב הסכום הנתבע או על עילות התביעה המופנות כלפי המשיבה.
שקלתי האם מן הראוי בתיק זה לקבוע פטור על סכום מופחת בהרבה מן הסכום הנתבע תוך הותרת יתרת הסכום כפופה לאגרה מלאה, כפי שנעשה בערעור התעשייה האווירית, אולם לנוכח הקושי בהבנת עילת התביעה, כפי שנוסחה על ידי המערער, סברתי כי אין מקום לעשות זאת.
על כן אין בנסיבות העניין כדי להצדיק קבלת הערעור.
אעיר בשולי הדברים, כי אין בחיובו של המערער לשלם אגרה כדי למנוע ממנו את זכות הגישה לערכאות, שכן במצבים מעין אלו (ומבלי להידרש לסיכויי התביעה) יכול מגיש התביעה להעמיד את תביעתו על סכום ריאלי, כמפורט לעיל, אשר יאפשר לו לשלם האגרה בגינה, וכפי שצוין לעיל בידי המערער סך של כ- 300,000 ₪ בחשבון הבנק שלו.
המערער ישלם האגרה עד ליום 7.2.19. התיק יירשם לתזכורת פנימית בפני הרשמים לבחינת תשלום האגרה ומתן החלטות מתאימות בדבר המשך ההליכים בתיק.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.