הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ו 17641-01-18

לפני
כבוד השופט ישעיהו שנלר, סג"נ- אב"ד

כבוד השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ

כבוד השופטת עינת רביד

מערער

עזבון המנוח מ.ק. ז"ל באמצעות יורשותיו על פי צוואתו שקוימה ביום 9.1.2019
ע"י ב"כ עו"ד אלימלך

נגד

משיב

קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום
ע"י ב"כ פרקליטות אזרחית תל אביב - עו"ד רוטשילד

פסק דין

השופטת עינת רביד:
זהו ערעור על פסק דין מיום 26.11.2017 של ועדת הערעורים שבבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט ש' מזרחי, עו"ד צ' בלאושטיין, וד"ר מ' משיח- להלן: ועדת הערעורים) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) (ע"נ 12965-04-15) בגדרו נדחה הערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 10.3.2015, שדחתה את בקשת המערער (להלן: המנוח) לקבל תגמול נצרך, שהוגשה ביום 11.10.2012.
המשיב דחה את הבקשה מן הטעם העיקרי כי הכנסות המנוח והכנסות "התא המשפחתי" שלו גבוהות ואינ ן מזכות בתגמול נצרך משך השנים. עוד נכתב כי תגמולי הקיום נועדו לצריכה שוטפת לאחר עמידה בתנאים המזכים בזמן אמת ואינם משולמים באופן רטרואקטיבי.
למרבה הצער, המנוח נפטר ביום 22.10.18 תוך כדי הליך הערעור ויורשותיו המשיכו את ההליך .

תמצית פסק דין ועדת הערעורים
המנוח עמד בשלושה מארבעת התנאים המצטברים שנקבעו לקבלת תגמול נכה נצרך: נכותו עולה על 50% ; הוא אינו מסוגל להשתכר למחייתו בשל מו ם גופני ; ואין סיכוי נראה לעין שניתן יהיה לשקמו אי פעם . הסוגיה עליה נחלקו הצדדים היא התנאי הרביעי והוא ש"אין לנכה הכנסה כדי מחייה".
סעיף 7(ב) לחוק הנכים קובע כי "נכה הזכאי לתגמולים לפי סעיף קטן (א) ויש לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה, ינוכה מתגמוליו חלק מהכנסתו העולה על מחצית הסכום שנקבע כהכנסתו כדי מחיה. " (ההדגשה הוספה- ע' ר').
ועדת הערעורים קבעה , כי צדק המשיב כאשר התחשב בקביעת הכנסות המ נוח גם בהכנסות משכר דיר ה שמשולם בגין דירות, שרשומות על שם בת זוגו (אלמנתו כיום), משום שמצא, כי למרות הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית שנכרת בין המנוח לבין בת זוגו, שהייתה אשתו השנייה, עוד בשנת 1993 (להלן: הסכם הממון), שנים קודם למחלתו, הרי שבפועל התנהלו המ נוח ו בת זוגו בשיתוף כספי. ועדת הערעורים ציינה, כי למ נוח ו בת זוגו חשבון בנק משותף, אם כי היו נכונים לקבל את הטענה כי החשבון שימש אך ורק את המ נוח. עוד נקבע כי עי ון בחשבונות הבנק מעלה, כאמור לעיל, כי הפנסיה של המנוח מחברת החשמל , המהווה כ- 50% מהכנסתו החודשית, מוע ברת מזה שנים לחשבונה של בת הזוג, כאשר הסיבה להעברת הפנסיה לחשבון אינה רלבנטית. עוד הסתמכה ועדת הערעורים על כך שהמגורים המשותפים הם בדירתה של בת הזוג מבלי שהמ נוח שלם שכר דירה לבת הזוג ואף לא טען מעולם שעשה כן, כאשר הנחת הארנונה נזקפת לזכותו של המ נוח בדירת המגורים האמורה לעיל . עוד הסתמכה הועדה על הודאת המ נוח כי בני הזוג חלקו וחולקים בהוצאות "הבית המשותף" ומכאן הסיקה ועדת הערעורים כי בני הזוג משתפים האחד את השני בהכנסותיהם.
תמצית טענות המנוח
המנוח טוען כי הוכיח שדמי השכירות של בת הזוג מעולם לא הופקדו לחשבון הבנק שלו או לחשבון המשותף ולכן לא יכול היה לעשות בהם שימוש בפועל ואין סיבה שכאשר קמה לו זכות לתגמול נצרך מכוח נכותו המוכרת ייחשבו נכסים אלה כנכסיו.
עוד נטען כי העובדה שבת הזוג ניהלה את חשבון הב נק המשותף לא יכולה להפוך את דמי השכירות להם היא זכאית מנכסיה שלה לנכסי ו. לטענתו, לא ניתן לגזור על בת הזוג שיתוף בנכסיה מקום שהיה הסכם ממון הקובע כי אין שיתוף בנכסים או בפירותיהם.
עוד טען כי בת הזוג מימנה את המ נוח והוא השיב לה כספים מיד כשקיבל אחרי עשור של ניהול הליך משפטי, על אף שלא ערכו הסכם הלוואה. עוד טען כי למרות הזליגה והדינאמיות בתוך התא המשפחתי שוועדת הערעורים ראתה בהם כרסום בהסכם הממון , הרי שנמצא קו מנחה ברור ומדויק ולפיו כספי השכירות של דירות בת הזוג מעולם לא הופקדו לחשבון המנוח ולא נעשה בהם שימוש לצורכי התא המשפחתי.
המנוח טען כי העובדה היא שדמי השכירות אינם משמשים את כלכלת הבית המשותף ואינם משמשים את המנוח. כן טען שהעובדה שהמנוח העביר מחצית מהכנסותיו לחשבון בת הזוג היא דרך טכנית של תשלום הוצאות משותפות של התא המשפחתי. עוד טען כי למעשה המשיב הוא בגדר צד ג' המבקש לבטל את רצון הצדדים ולהיבנות מרכוש בת הזוג.
המנוח הפנה לפסק הדין בע"א (ת"א) 2842/06 דליה פלח נ' מ"י ו לפסקי דין נוספים וציין כי הפסיקה ידעה לעשות הפרדה בין ניהול כלכלת הבית לבין ניהול נכסים נפרדים וערבוב של ניהול כלכלת בית כשכל צד משלם הוצאות מסוימות לא היה בו כדי לצבוע את הנכסים הנפרדים בצבע של שותפות מקום שהוגדרה הפרדה רכושית. לעניין זה טען המנוח כי אם היו המנוח ו בת הזוג מתגרשים היה נקבע כי דמי השכירות אינם בני איזון.
עוד טען המנוח כי אם ייקבע כטענתו כי אז מגיעים לו תגמולי הנצרך גם באופן רטרואקטיבי.
תמצית טענות המשיב
המשיב טען כי מטרת תגמול הנצרך היא להעניק רשת ביטחון סוציאלית לנכה ולבני משפחתו ומהווה תחליף לשכר עבודה.
המשיב טען כי אינו מתעניין בשאלה הקניינית האם הרכוש הוא רכושה של בת הזוג או של המנוח ו בת הזוג גם יחד, אלא עליו לבדוק האם היו למנוח הכנסות כ די צרכו המאפשרות לו קיום בכבוד, כאשר לטענת המשיב מבחן ההכנסות הוא מבחן "התא המשפחתי" בכללותו.
המשיב הפנה לפסיקה ובין היתר לפסק הדין בע"נ (שלום ראשל"צ) 37301-09-10 א.מ. נ' ק"ת (1.12.2011).
עוד נטען כי אין רלוונטיות להלכות מדיני משפחה לעניין זה. וכי בפועל הוכח כי המנוח ואלמנתו ערבבו את נכסיהם והייתה בידו הכנסה המספקת קיום בכבוד.
דיון והכרעה
לו דעתי תשמע אמליץ לחברי לדחות את הערעור.
סעיף 1 לחוק הנכים מגדיר נכה נצרך כ"אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו". סעיף 7 (ב) לחוק הנכים קובע כי הבדיקה לעניין נצרכות היא "נכה הזכאי לתגמולים לפי סעיף קטן (א) ויש לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה ..." (ההדגשה הוספה ע'ר').
הביטוי הכנסה "מכל מקור שהוא" פורש על ידי בית המשפט העליון בהקשר של "תגמול נצרך" על פי חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954 (וכן בחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957) באופן רחב מאוד ונקבע כי "הכנסה מכל מקור שהוא" כוללת " כל מה שנופל בחלקו של הנכה מכל מקור שהוא ובכל צורה שהיא, במזומנים ובהנאה שוות מזומנים, שיש בו כדי להביא תועלת של ממש למחייתו ולקיומו." ראו ע"א 77/60 רוז'נסקי נ' הרשות המוסמכת על פי חוק נכי המלחמה בנאצים , פ"ד י"ד 880 (1960) , בעמוד 882, להלן: פסק הדין רוז'נסקי).
ובהמשך בעמוד 883 נקבע:
"הכנסת בן הזוג (או בן משפחה אחר) אינה הכנסת הנכה. עובדת קיומה של הכנסה כזאת בידי בן הזוג (או בידי בן משפחה אחר) אינה מוכיחה כשהיא לעצמה, ואף אינה יוצרת הנחה לכאורה שהכנסה זו משמשת מקור הכנסה לנכה. רק אם יוכח כי הכנסה זו שייכת או ניתנת לו בפועל, או שהוא נהנה ממנה הנאה של ממש בצורה זו או אחרת, רק אז אפשר לראות בה מקור הכנסה בשבילו. חובת ההוכחה שאין לו מקור הכנסה כל שהוא, חוץ מהתגמולים, מוטלת על הנכה...הריהו זכאי לתגמול הנוסף כמחוסר פרנסה אפילו יש בידי אשתו או בידי בן משפחה או קרוב אחר לפרנסו ולקיימו באמצעים שלהם אילו ניאותו לכך, אלא שבמציאות אינם עושים זאת... אחרת הוא המצב, כאמור, אם הם מפרישים משלהם לנכה או מתנהל משק בית משותף הנותן לו תועלת חומרית של ממש. באופן כזה הופכת השאלה להיות שאלה עובדתית, אם מתוך ההכנסה הכוללת מכל המקורות הנכנסת לקופת המשפחה ומשמשת למחייתה מוצא על הנכה סכום של ממש יותר ממה שהוא מכניס על ידי התגמולים שלו." (ההדגשות הוספ ו- ע'ר').
ובית המשפט העליון באותו מקרה השיב את התיק לרשות המוסמכת, על מנת ש תברר אם ובאיזו מידה ניתנת הכנסת האישה למערער או מוצאת ל צורך מחייתו.
כך גם בפסק הדין בע"א 196/64 ברל ביק נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי המלחמה בנאצים פ"ד יח(3) 263 (1964) קבע בית המשפט העליון, כי יש לבחון כמה מתוך הסכום שמקבלת אשת הנכה כרנטה מגרמניה משמש לצורכי הבית, ועל פי גובה הסכום שייקבע ניתן להחליט אם הכנסת בן זוגה, אשר ביקש להיות מוכר כנכה נצרך, עולה על הסכום הנדרש.
בפסק הדין בע"א 126/79 חיה פריד נ' קצין תגמולים מיום 2.12.1979 (להלן: פסק הדין פריד), קובע בית המשפט העליון כי ניתן להביא בחשבון הכנסת הנכה גם קצבת נכות שמקבל בן הזוג. וכך נכתב שם: "הצעתה המקורית של הממשלה היתה שנכה נצרך יקבל "תגמול נוסף" (כפי שנקרא אז התגמול לנצרך) רק אם אין לו תומך. על-פי הצעת ועדת הכספים החליטה הכנסת להיטיב עם נכה נצרך ולקחת בחשבון, לצורך חישוב "הכנסת המקסימום" של הנכה, רק מחצית הכנסתו של בן זוגו של הנצרך החי יחד אתו." (ההדגשה הוספה- ע'ר').
כך גם בפסק הדין ברע"א 3101/00 בטיאשוילי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, פ"ד נז(1) (2002) בגדרו הובא בחשבון הכנסות הנכה "סל קליטה" שקיבל , אך נקבע כי תוספת לקצבת הזקנה המתקבלת בשל תלויים בנכה לא תובא בחשבון הכנסתו, כיוון שתוספת זו שייכת לתלויים.
כך גם נקבע כי קצבת הזקנה וכן כל התגמולים הנוספים וחסכונות שיש לנכה דינם כדין הכנסה נוספת (ראו גם פסק הדין פריד; ע"א (ת"א) 1761/01 ריינובר נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים, 4.7.2003 ).
בכל הנוגע להכנסת בן הזוג משכיר ות דירה שבבעלותו ניתן להביא גם את ע"נ 37301-19-10 א.מ. נ' קצין תגמולים (1.12.2011) שבו נקבע כי לא הוכח שדמי השכירות שמקבלת בת הזוג מדירתה לא שימשו אף את הנכה לקיום ומחיה, ו זאת כאשר חלה על הצדדים הלכת השיתוף .
כאמור השאלה האם הכנסת בת הזוג צריכה להיות מובאת בחשבון הכנסות המנוח לצורך בדיקת זכאותו כנצרך היא שאלה שבעובדה המוכחת על יד י מידת השיתוף בפועל שנוהגים בני הזוג בהכנסות אלה. ראו את הדברים שהובאו לעיל מפסק הדין רוז'נסקי: "באופן כזה הופכת השאלה להיות שאלה עובדתית, אם מתוך ההכנסה הכוללת מכל המקורות הנכנסת לקופת המשפחה ומשמשת למחייתה מוצא על הנכה סכום של ממש יותר ממה שהוא מכניס על ידי התגמולים שלו."
כידוע אין בית המשפט של ערעור נוהג להתערב בעניינים שבעובדה הנתונים בידי הערכאה הדיונית. התערבות בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים בהם נפל בהכרעתה של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהממצאים שקבעה ערכאה זו אינם מבוססים על פניהם (ראו גם: ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594,598 (1990), וע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (8.12.05)).
הערכאה הדיונית, במקרה שבפנינו וועדת הערעור, בחנה את הראיות שהניחו לפניה הצדדים ומצאה כי קיים שיתוף בהכנסות בני הזוג המצדיק הבאת הכנסות בת הזוג מ השכרת ארבע דירותיה בחשבון הכנסות המנוח ולא נראה כי נפל בקביעותיה פגם המצדיק התערבות ערכאת הערעור. יחד עם זאת, אציין מספר הערות התומכות במסקנת ועדת הערעורים.
על פי ממצאי ועדת הערעורים הסכם הממון , שנחתם בין בני הזוג ללא קשר להליכים המתנהלים עם המשיב , קובע הפרדה מוחלטת בין נכסי בני הזוג ולכל אחד מבני הזוג רכוש שלבן הזוג אין חלק בו ובפירותיו. כך גם נקבע כי עיון בתדפיסי חשבו נות הבנק של המנוח ובת זוגו מעלה כי שכר הדירה מארבע הדירות השייכות לבת הזוג (בסך של כ- 14,000 ₪ לחודש) נכנס לחשבון בת הזוג, ששימש להוצאות משק הבית המשותף.
ועדת הערעורים קבעה עוד כי המנוח ובת הזוג ניהלו חשבון בנק משותף, אם כי קיבלה את טענת המנוח כי החשבון המשותף שימש אך ורק לו. כמו כן קבעה כי הפנסיה של המנוח מחברת החשמל הועברה ישירות מזה שנים לחשבון בת הזוג , כאשר הפנסיה הזו וה יוותה לפחות 50% מסך הכנסותיו החודשיות של המנוח . כמו כן בין החשבונות התבצעו העברות כספים על בסיס קבוע בעיקר מהחשבון המשותף לחשבון בת הזוג. עוד נקבע כי בת הזוג מנהלת את כספי המנוח מחשבונה. בנוסף אין מחלוקת כי המנוח התגורר במשך כל חייהם המשותפים בדירת בת הזוג בלא ששילם שכר דירה , יחד עם זאת התקבלה הנחת ארנונ ה בשל מגוריו של המנוח כנכה בדירה. כמו כן בני הזוג חלקו בהוצאות הבית המשותף.
בנוסף לקביעות ועדת הערעורים יש להדגיש כי נטל ההוכחה הוא על המנוח (ראו פסק הדין רוז'נסקי) וכ ן ניתן להביא לתמיכה בהכרעת ועדת הערעורים עובדות נוספות , שיפורטו להלן, המצביעות על כך שהמנוח ו בת הזוג לא נהגו הפרדה גמורה בהכנסותיהם ולא התנהלו בחייהם המשותפים כשני שותפים לדירה הזרים זה לזה והמפרידים הכנסותיהם והוצאותיהם, כך שהמנוח לא ניאלץ לחיות אך ורק מהכנסותיו.
בסך הכול החזיקו בני הזוג שני חשבונות בנק : חשבון בנק אחד משותף, שהיה למעשה חשבונו של המנוח ואליו נכנסו גמלאות הנכות , ו חשבון בנק שני, שהיה חשבו נה של בת הזוג, שאליו נכנסו הכנסותיה , לרבות הכנסות מדמי השכירות של ארבע הדירות וכן נכנסה ישירות הפנסיה של המנוח מחברת החשמל. עוד מתברר כי מחשבון הבנק המשותף הועברו העברות משמעותיות של כספים לחשבון בת הזוג (כדוגמא: ב- 3.7.11 העברת 3,000 ₪, ב- 7.8.11 העברת 3000 ₪, ב- 5.10.11 העברת 3000 ₪, ב- 9.9.12 העברת 5000 ₪, ב 2.7.13 העברת 3000 ₪, ועוד). כך גם העבירה בת הזוג לחשבון המשותף סך של 27,000 ₪ ביום 30.10.12 אשר נמשכו באותו יום.
בסופו של יום לא הוכח כי הצדדים נהגו הפרדה בתשלום ההוצאות וחלוקה של הוצאות (ארנונה, חשמל, מים, אוכל) תוך התחשבנות ביניהם וכשנראה, ולא נטען אחרת, כי כספי שניהם שימשו בערבוביה וללא חלוקה ביניהם למימון הוצאות הבית.
יתר על כן, דמי השכירות לא הופקדו בחשבון נפרד לחלוטין, אלא באותו חשבון שאליו נכנסה הפנסיה של המנוח , ואש ר מכלול הכספים באותו חשבון שימש למימון ההוצאות. כך מצהירה בת הזוג בסעיף 20 לתצהירה המשלים, כי ההכנסות מהפנסיה של המנוח הוכנסו לחשבון בת הזוג, על מנת שזו תשלם מהם את חשבונות הבית , כאשר היא מצהירה שגם היא משתמשת בכספיה להוצאות הבית.
טענת בת הזוג והמנוח , כי קיימת הפרדה רכושית מלאה וכי נכסי בת הזוג ופירותיהם שייכים לבת הזוג אינה נפגעת כהוא זה, אולם הם לא עמדו בנטל להוכיח כי הכנסות בת הזוג משכירות לא שימשו כלל את צרכי הקיום ו את הבית המשותף ולכן באופן טבעי גם הפכו לחלק מהכנסות המנוח שמצדו תרם את חלקו בין היתר בהכנסת הפנסיה שלו לחשבון בת הזוג ובהעברת כספים לחשבונה, כפי שצוין לעיל.
כאמור לצורך הגדרת "מקור הכנסות" של מבקש הכרה כ"נצרך" שאלת השיתוף בהכנסות בנכסים המופרדים מבחינה רכושית היא שאלה עובדתית בלבד. אין לכחד כי בהתנהלות של בני זוג בחיים משותפים ובמגורים משותפים קשה להוכיח הפרדה מעין זו , ועל מנת להוכיחה יש לנהוג הקפדה מלאה על ההפרדה. למשל, לו יצויר כי בן הזוג פותח חשבון בנק נוסף נפרד לחלוטין ואליו נכנסות רק הכנסותיו משכר הדירה והן משמשות אותו לצרכיו בלבד (או לצרכי ילדיו, שאינם משותפים לו ולנכה ) כי אז, ככל הנראה, ומבלי להביע עמדה מחייבת, באשר לא זה המקרה שבפנינו, לא ניתן היה להבי א הכנסות אלה בחישוב הכנסות הנכה. אולם ללא הקפדה מוכחת באופן כזה, הרי בדרך ההתנהלות הרגילה של בני זוג , פירות הרכוש משמשים את הנכה למחייתו ומהווים מקור הכנסה, במיוחד כאשר גם הכנסתו שלו מועברת ומשמשת לצרכי המחייה של בן הזוג.
אציין כי לא מצאתי אסמכתא לטענת המנוח כי "מעולם לא נעשה שימוש" בכספי השכירות "לצורכי התא המשפחתי" (סעיף 11 לעיקרי הטיעון), שהרי כספים אלה נכנסו לאותו חשבון ממנו שולמו צורכי החיים של בני הזוג ולכן כאשר נטל ההוכחה על המנוח, הרי זה לא הורם. שוב יש לציין כי לא הוכח ואף לא נטען שכל כספי השכירות הופקדו בחשבון נפרד לחלוטין ושמשו צרכים שונים מאלה של חיי בני הזוג. לכן לא מדובר בהלוואה או נדבה, כפי שטענה ב"כ המנוח בדיון, אלא בהתנהלות במשך שנים, שלא הוכח שבוצעה הפרדה פיננסית בסוגיית ההוצאות לקיום הבית המשותף , ומכך עולה כי היה למנוח מקור נוסף למחייתו מכוח התנהלות בני הזוג במשך השנים , וההפקדות ששני הצדדים ביצעו לאותו חשבון בנק.
עוד אציין כי גם לא הוכח איזה סכום חודשי הוציאו בני הזוג למחייתם, על מנת ללמוד איזה חלק מהסכום היה מחלקו של המנוח וכמה מכספי בת הזוג.
לפני סיום, אוסיף כי זו גם התוצאה הצודקת וההגיונית בהתחשב גם במהות הדין וכוונת המחוקק לגבי מי ייחשב "נצרך" וכך ניתן אף להפנות להוראות הצוואה שהותיר אחריו המנוח המחזקות את השיתוף והפניית הכספים לבת הזוג.
לפיכך, עובדתית אכן אין בפנינו מקרה שבו הוכחה הפרדה רכושית מלאה וחוסר שימוש מוחלט בפירות הנכסים לטובת חייהם המשותפים של בני הזוג , ולכן לו דעתי תשמע כי אז יידחה הערעור. ודוק, אין באמור כדי להכריע מה צריכה להיות התוצאה המשפטית במקרה שתוכח הפרדה מלאה שכזו.
סוף דבר
לו דעתי תשמע כי אז יידחה הערעור.
בנסיבות העניין- אין צו להוצאות.

עינת רביד, שופטת

השופט ישעיהו שנלר-סג"נ, אב"ד:
אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתה המקיפה של חברתי כב' השופטת עינת רביד.

ישעיהו שנלר, סג"נ, שופט
אב"ד

השופט קובי ורדי, סג"נ:
אני מסכים.

קובי ורדי, סג"נ, שופט

הוחלט בהתאם לפסק דינה של כבוד השופטת עינת רביד.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.

ישעיהו שנלר, סג"נ, שופט- אב"ד

קובי ורדי, סג"נ,
שופט

עינת רביד, שופטת