הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8905-04-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערים:

1.ירוק מ.ל.ה בע"מ
2.אילון מכלוף
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל וקנין, עו"ד עידן ארביב ועו"ד דיאנה ברמוס

נגד

המשיבה:

בר-אל אקו גרין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלי מור

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 27.3.19 בה"פ 71238-07-18 ולפיו נדחתה התובענה שהוגשה ע"י המערערים - המבקשים נגד המשיבה.

2. רקע נדרש לענייננו :

א. מערערת 1 – ירוק מ.ל.ה בע"מ התקשרה עם המשיבה בהסכם מכר ביום 6.8.2013 לפיו רכשה מהמשיבה ציוד תמורת סך של 700,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסכום כסף נוסף בסך 100,000 ₪ (הסכם מכר - מע/2 ונספח להסכם המכר – מע/3 ).
להסכם המכר צורף שטר חוב מטעם מערערת 1 להבטחת התחיבויותיה עפ"י הסכם המכר (סעיף 9.1 להסכם).
מנהל ומורשה החתימה של מערערת 1 – אילון מכלוף (מערער 2) (להלן: "מכלוף") ערב בערבות אוול לשטר החוב .

ב. לאחר שמערערת 1 לא שילמה יתרת חוב עפ"י הסכם המכר, המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ את שטר החוב על סך של 550,000 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ מס' 518664-05-15 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

ג. ביום 21.6.15 חתמו הצדדים על הסדר חוב לפיו המערערים ישלמו למשיבה סך של 425,000 ₪ לפירעון החוב (באמצעות תשלומים חודשיים על סך 15,000 ₪) (סעיף 3) , בתוספת שכר טרחת עו"ד, מע"מ ואגרת פתיחת תיק.
הוסכם ,כי במקרה שיעמדו החייבים בהסדר החוב ,תפחית המשיבה סכום של 25,000 ₪ מהתשלום האחרון (סעיף 9).
הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ עוכבו.

ד. ביום 17.12.17 עתרה המשיבה לחידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ נוכח הפרת הסדר החוב . המשיבה ציינה בבקשה כי יתרת החוב לאחר ניכוי כל התשלומים ששולמו עומדת על סך 376,112.32 ₪.
ההליכים בתיק חודשו.

ביום 3.1.8 הגיש מערער 2 בתיק ההוצל"פ התנגדות לשפעול הליכים ובקשה להורות למשיבה להנפיק חשבוניות מס.
נטען כי המערערים מעוניינים להסדיר את יתרת חובם בסך 91,763 ₪ כפוף לכך שמשיבה תנפיק חשבונית מס כדין על סך 100,000 ₪.

המשיבה טענה כי המערערים – החייבים הפרו את הסדר החוב הפרה יסודית. נטען כי הנפקת חשבונית מס לא הייתה תנאי לביצוע הסדר החוב וגם לא לביצוע ההסדר ולא ניתן כיום לאחר שהחייבים הפרו את ההסדר להוסיף על הוראות ההסכם.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהחייבת חדלה לשלם א ת התשלומים החודשיים הקבועים בהסכם עוד בחודש פברואר 2017 (לכל המאוחר) ואין חולק שהמשיבה לא הנפיקה חשבונית מס (ראה החלטת כב' הרשמת מלכה ווידה עזאם מיום 21.2.18 בתיק ההוצל"פ – נספח ט"ז2 להמרצת הפתיחה) .

לאחר שהתקיים דיון ביום 10.6.18, ניתנה ביום 1.7.18 החלטת כב' הרשמת מלכה עווידה עזאם במסגרת הוכרעה שאלת סמכות רשם ההוצל"פ לדון בטענות הצדדים.
נקבע כי החייבים טוענים טענת "פרעתי" ועסקינן בהסכם שנחתם לאחר פסה"ד (שטר החוב). הצדדים חלוקים בעניין תוקפו של ההסכם והועלו טענות לגבי הפרתו כמו גם ספקות פרשניים , ועל כן פוקעת סמכות רשם ההוצל"פ להכריע בנדון ויש להעביר את העניין לביהמ"ש המוסמך.
נקבע כי על הצדדים לפנות בהליך מתאים ולמען היעילות, הואיל וקיים סכום שאינו במחלוקת החייבים ימשיכו בצו התשלומים שנקבע בתיק ע"ס 4,000 ₪.

ה. ביום 4.7.18 הגיש מכלוף ללשכת ההוצל"פ הודעה לפיה הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 92,000 ₪ (ואף סכום גבוה מכך) הופקד וביקש לבטל את צו התשלומים.

בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 16.7.18 נדחתה הבקשה.

עולה מההחלטה כי טענת המשיבה הייתה כי יתרת החוב בתיק עומדת ע"ס 288,681 ₪. ההסכם הופר הפרה יסודית ע"י החייבים ויש לה זכות לגבות את מלוא החוב.
כן נטען כי אין לרשם ההוצל"פ סמכות לקבוע שסכום התיק אינו משקף את גובה החוב.

כב' רשמת ההוצל"פ חזרה על האמור בהחלטה מיום 1.7.18 וקבעה כי:
"בהיעדר החלטה שיפוטית המורה על הקטנת החוב בתיק ומשפקעה סמכותי לדון בבקשת החייבים, החלטתי מיום 01.07.2018 בעינה עומדת".

ההליך קמא
ו. ביום 31.8.18 הגישו המערערים תובענה לסעד הצהרתי במסגרת ה"פ 71238-07-18 במסגרתה ביקשו כי בימ"ש יצהיר כדלקמן:
א. המערערים לא הפרו את הסכם הפשרה מיום 21.5.15 ועל כן המשיבה מנועה מלפעול בהוצל"פ נגדם.
ב. המשיבה קיבלה את מלוא התמורה בגין הסכם המכר מיום 6.8.13.
ג. יש לבטל את הליכי ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ ולהורות על סגירתו .
ד. המשיבה תנפיק למ ערערת 1 חשבונית בסך 93,000 ₪ ואם לא תעשה כן בזמן קצוב עליה להחזיר לה סכום זה.

ז. המערערים טענו בהמרצת הפתיחה כי הם עמדו בהסדר התשלומים ומערערת 1 שילמה את כל התשלומים במועד. נטען כי עד ליום 21.2.17 שילמה מערערת 1 למשיבה סך של 308,237 ₪ לפי הסכם הפשרה ונותרה יתרה לתשלום בסך של 91,763 ש"ח.
צוין כי המשיבה הוציאה למערערים חשבונית מס כדין בתחילת העסקה בסך של 700,000 ₪ בתוספת מע"מ.
נטען כי במהלך חודש מרץ 2017 נדרשו להפקיד בידי המשיבה את יתר התשלומים באמצעות המחאות דחויות אותם ביקשה מערערת 1 לשלם.
מערערת 1 ביקשה שהמשיבה תנפיק לה חשבונית מס על יתרת הסכום בסך של 100,000 ₪ (91,763 ש"ח + 8,237 ₪ שהיוו חלק מהחיוב עבור פיגורים ששולמו במסגרת התשלום האחרון שבוצע ביום 21.5.17 שהיא לא קיבלה חשבונית מס עבורו) , לקראת השלמת ההסדר; המשיבה סירבה ולכן מערערת 1 הייתה מנועה עפ"י דין להעביר את יתרת התשלומים למשיבה .
לטענת המערערים סירוב המשיבה נבע מכך שהיא מצויה בהליך של פירוק מרצון מיום 15.2.17.
בהמשך נטען כי מערערת 1 שילמה למשיבה סך של 93,000 ₪ - סכום העולה על יתרת החוב שלא הייתה שנויה במחלוקת והמשיבה ביטלה את כל ההגבלות שהטילה בלשכת ההוצל"פ.

לטענת המבקשים, הם לא הפרו את הסכם הפשרה מיום 21.6.15 והעיכוב בתשלומים עפ"י ההסדר נבע רק בשל סירובה של המשיבה להנפיק חשבונית מס כדין שהינו תוצאה של חוסר תום לב של המשיב.
סירוב המשיבה גרם לסיבוך ההליך ופגיעה קשה במבקשים. המבקשים שילמו את יתרת החוב אך טרם זכו לקבל חשבונית מס חרף התחייבויות המשיבה ובא כוחה.
לטענת המבקשים הם ביצעו את הסכם הפשרה במלואו והמשיבה קיבלה את מלוא הכספים בגין עסקת המכר לרבות קנס בגין ההפרה, כפי שהוסכם בין הצדדים.

ח. בתשובה להמרצת הפתיחה נטען ,בין היתר ,כי הנפקת החשבונית לא הייתה תנאי לביצועו של הסדר החוב ולא ניתן כיום ,לאחר שהמבקשים הפרו את הסדר החוב ,להוסיף או לגרוע מהוראות ההסכם וממילא הסדר החוב הופר הפרה יסודית של ממש.
נטען כי המשיבה הנפיקה בעבר חשבונית מס ומשסברה כי התשלום לא עלה כדי סך התקבול שבגינו היא הפיקה חשבונית מס כין בשנת 2015, אין מחובתה להפיק חשבונית מס כפולה.
נטען כי הליכי פירוק מרצון לא מנעו מהמשיבה לקבל תגמולים ולהוציא חשבוניות.
נטען כי גובה החוב בתיק ההוצל"פ כיום הינו 280,000 ₪.
לטענת המשיבה, המבקשים מנועים ומושתקים מלהעלות טענות שהועלו במסגרת בקשת בטענת פרעתי ונדונו והוכרעו בבקשה חלוטה.

ט. ביום 27.3.19 התקיים דיון הוכחות בבימ"ש קמא במהלכו נחקרו בחקירה נגדית מכלוף ונציג המשיבה – מר משה בראל.

לאחר שמיעת סיכומים בע"פ, ניתן פסה"ד במסגרתו נדחתה התובענה במלואה תוך חיוב המבקשים – המערערים ב תשלום שכ"ט המשיבה בסך של 15,000 ₪.

3. פסק דינו של בימ"ש קמא:

א. בימ"ש קמא אימץ את טענת המשיבה לפיה ככל שהמערערים סברו שההחלטה שניתנה ביום 1.7.18 לשפעול הליכי ההוצל"פ הייתה מוטעית, היה עליהם להגיש ערעור על ההחלטה במסגרת הזמנים הקבועים לכך.
הובהר כי אין בהחלטת ראש ההוצל"פ שניתנה במועד מאוחר יותר לפיה יש טענות שאינן בסמכותו , על מנת להעניק למבקשים הארכת מועד להגשת ערעור שהיה אמור להיות מוגש בינואר 2018.

ב. למעלה מן הדרוש, בימ"ש קמא דן בתובענה לגופה.

הסמכות לדון בטענות הנוגעות להתחשבנות בין הצדדים דינן להתברר בפני ראש ההוצל"פ.
שתי סוגיות אינן בסמכות ראש הוצל"פ הן:
האחת, האם המבקשים היו זכאים שלא לשלם במועד את החיובים שנקבעו בהסדר ממאי 2015 עקב אי מתן חשבוניות מס על ידי המשיבה.
השניה, האם המשיבה רשאית להמשיך ולנהל ההליכים עקב היותה בפירוק מרצון.

ג. נדחתה טענת המבקשים כי עמדו בהוראות ההסדר שחייבו אותם לעמוד בהסדר התשלומים במועדו. טענת המבקשים לפיה המבקשים לא הפרו את הסדר הפשרה שכן היו זכאים להפסיק לשלם ברגע שלא קיבלו חשבונית מס לא התקבלה.

די בשיהוי מצד המבקשים שאישרו בסיכומים מטעמם כי לא פנו מייד לערכאה שיפוטית כדי שתקבע זכותם להפסיק את התשלום, כדי לחזק את המסקנה שהטענה עלתה עקב קשיים כלכליים של המבקשים.

בנוסף, נקבע כי אין בהסכם ממאי 2015 עיגון בכתב לטענה שהתשלומים מותנים בהוצאת חשבונית מס ולאחר שמיעת הראיות בימ"ש קמא לא השתכנע כי זו הייתה כוונת הצדדים ויש לקרוא אל החוזה הארוך והמפורט תנאי שאינו כתוב.
נקבע כי על המבקשים היה לבצע את ההפקדות לתיק ההוצל"פ ולפנות לרשויות המס במקביל.

ד. נדחתה הטענה לפיה הואיל והמשיבה נמצאת בפירוק מרצון, היא אינה רשאית לגבות את החוב או לנהל את ההליך.

על פסק דין זה הוגש הערעור שלפני.

4. תמצית טענות המערערים:

א. המערערים לא היו אלה שהפרו את הסדר החוב, משעה שהיו נכונים לקיים במועד את התחייבויותיהם וכך גם עשו, כי אם המשיבה אשר מנעה מהם לקיים התחייבויותיהם בניגוד להסכם ובניגוד לדין.
בנסיבות העניין, קמה למערערים הזכות לדחות את ביצוע חיובם עד לקיום חיוב הצד השני- הנפקת חשבונית מס כדין; בשים לב לכך שהמערערים הביעו נכונות לקיים את החיוב. הודגש כי חרף העובדה שהמערערים שילמו את התמורה שאינה שנויה במחלוקת וקיומן של הבטחות והתחייבויות מצד המשיבה ובא כוחה להעברת חשבונית המס, הם לא קיבלו חשבונית מס בגין הסכום ששולם זה מכבר.

ב. העברת יתרת התשלומים אינה מנותקת מהנפקת חשבונית המס.
במועד ההתקשרות בהסכם המכר בשנת 2013 הפיקה המשיבה למערערת 1 חשבונית מס בגין סך של 826,000 ₪ (כולל מע"מ), אולם לא הנפיקה חשבונית מס בגי ן 100,000 הנוספים.
גם במאי 2015, עת נקטה ה משיבה בהליכי גבייה בלשכת ההוצל"פ בגין יתרת התשלום בתוספת 100,000 ₪, לא הנפיקה המשיבה חשבונית מס בגין אותו רכיב.
כך גם ביום 21.2.2017 לאחר ששילמה מערערת 1 סך כולל של 308,237 ₪ עפ"י הסדר החוב ונותרה יתרה לתשלום של 91,763 ₪.

לטענת המערערים, החובה בהנפקת חשבונית מס במועד ההתקשרות בעסקה היא מכוח סעיף 46 לחוק מס ערך מוסף , התשל"ו – 1975.
כמו כן, החובה בהעברת התשלום אינה מנותקת מהחובה בהנפקת חשבונית מס.
לשון הסכם המכר ולשון הסדר החוב שותקת בנושא שילוב חיוב המשיבה בהנפקת חשבונית מס בחובת מערערת 1 בתשלום התמורה, אולם התנהלות הצדדים בפועל מלמדת על כך שכוונת הצדדים במועד ההתקשרות בהסכם המכר הייתה כי חשבונית המס תועבר לידי מערערת 1 עוד טרם תשלום התמורה. לכל המאוחר, היה על משיבה להעביר חשבונית מס בגין אותם 100,000 ₪ לכל המאוחר במקביל לביצוע התשלום.
נטען כי, לכל הפחות, מדובר בחיובים שלובים זה בזה – בין אם מלכתחילה ובין אם בדיעבד לאחר התנהגותה חסרת תום הלב של המשיבה.

5. תמצית טענות המשיבה:

א. טענת המערערים בבימ"ש קמא בנוגע לסוגיית הפירוק מרצון נזנחה ובמסגרת עיקרי הטיעון הועלתה לראשונה טענה חדשה לפיה המשיבה קיוותה שהמערערים יסרבו להמשיך לשלם ולעמוד בהסדר החוב ומכאן תקום למשיבה עילה לביטול הסדר החוב. המערערים מושתקים מלהעלות טענה עובדתית חדשה הסותרת את טענותיהם לפני הערכאה הדיונית.

ב. בהתאם להוראות כל דין היה על המערערים לעמוד בהתחייבויותיהם ולהמציא לידי המשיבה כל ההמחאות במועד ואין מקום לדרישה להנפקת חשבונית מס עוד טרם שולמו הכספים.
באי תשלום התשלומים כמוסכם, הפרו המערערים את הסדר החוב (סעיף 5 להסדר החוב). הפרה נוספת נוגעת לסעיף 11 להסדר החוב – הצבת הנפה לצורך מכירתה למרבה במחיר.

ג. המערערים אכן שילמו את הסכום עפ"י הסדר החוב (סמוך לחודש מאי 2018), אך רק לאחר הפרת הסדר החוב –לאחר שחלפה שנה ושלושה חודשים ממועד ההפרה והתשלום האחרון (21.2.17) – והם נדרשו לשלם את מלוא החוב בתיק ההוצל"פ בניכוי של הסכומים ששולמו עד מועד ההפרה.
ככל שהיה מגיע למבקשים חשבונית מס כדין הייתה המשיבה מפיקה להם, אולם נוכח גובה התשלום שלא עלה על גובה הסכום שבגינו כבר הפיקה המשיבה חשבונית מס, סירבה המשיבה בדין להנפיק חשבונית.

ד. המערערים לא נקטו בהליך משפטי לגבי כלל ההחלטות שניתנו בתיק ההוצל"פ.
המערערים ישבו "בחיבוק ידיים" החל ממועד ההפרה 21.2.17 עד ליום 3.1.18 ומשך שנה לא שילמו למשיבה.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את השלמת טיעוניהם בע"פ, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א. סעיף 1 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 מגדיר הפרת חוזה כ "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה;".
בימ"ש קמא קבע כי המערערים הפרו את החוזה.
המערערים טוענים כי בימ"ש קמא שגה בקביעה זו.

ב. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשנ"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים (חלק כללי)") קובע:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

אין מחלוקת כי ההסכם גופו, שותק בעניין המצאת חשבונית מס כנגד תשלום התמורה.

בימ"ש קמא קבע כי לאחר שבחן את כוונת הצדדים לא ניתן לקרוא אל תוך החוזה תנאי שאינו מופיע בו, כך שלפי כללי פרשנות חוזה לא ניתן להסיק בנוגע לסוגיית הנפקת חשבונית מס כנגד תשלום.
בימ"ש קמא הגיע למסקנה זו לאחר שמיעת ראיות, ואין ערכאת ערעור נוטה להתערב בקביעות מסוג זה.

אם כך, לאחר בדיקת הסדר החוב ופירושו, עולה כי קיים פער/חוסר באשר להוצאת חשבונית מס.

ג. תנאי להשלמת חוזה על פי סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) ששתיקת הצדדים בנושא מסוים אכן דורשת השלמה ולא מדובר בהסדר שלילי ( רע"א 239/10 באום נ' כנפי פז תעופה ותיירות בע"מ, סעיף 26 להחלטת כב' הש' י' דנציגר (14.3.10).

איני סבורה שהשתיקה בענייננו מבטאת רצון להסדר שלילי שהרי המשיבה הוציאה למערערים חשבונית מס בנוגע לסך של 826,000 ₪ (כולל מע"מ) בתחילת העסקה .
משכך, שתיקה זו טעונה השלמה בהתאם ל הוראת ההשלמה בסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי).

סעיף 26 לחוק החוזים ( חלק כללי) קובע היררכיה לפיה ההשלמה נעשית קודם כל לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובהעדר נוהג כזה, לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג. בהעדר נוהג פרטי או כללי , תיתכן השלמה ע"י הוראות חוק דיספוזיטיביות (ראה בעניין זה : ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ נ' חסן, סעיף 28 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ברון (3.9.17)).

זאת ועוד; השלמת חוזה צריכה להתבצע לאור עקרון תום הלב באופן המגשים את תכלית החוזה.

ד. האם ניתן להשלים עפ"י נוהג?
בענייננו, במעמד חתימת ההסכם אמנם הנפיקה המשיבה חשבונית מס למערערים , אך אין ללמוד מכך על נוהג פרטי שניתן להשלים דרכו את ההסכם.

כדי לעשות שימוש בנוהג פרטי להשלמת ההסכם עליו להיות קיים בין הצדדים – צריך להוכיח כי בעבר, לפני כריתת החוזה כבר נו צר בין הצדדים לחוזה דפוס התנהגות מסוים.
מדובר בהתנהגות רצופה, החוזרת על עצמה, בין הצדדים, שניתן לראותה כיוצרת בסיס להשלמה של הסכמתם החוזית (ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, תשס"ה, בעמ' 446-447) .

קיומו של נוהג בין הצדדים או קיומה של דרך התקשרות מקובלת בחוזים מסוג זה, דורש הוכחה.

יש לבסס תשתית ראייתית לשם החלת נוהג משלים בחוזה והנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על מי שטוען לו. במקרה דנן – המערערים.

בענייננו, לא קיים נוהג בין הצדדים באשר מדובר בהתקשרות יחידה.
כמו כן, המערערים לא טענו כי הציגו ראיות המלמדות על קיומו של נוהג כללי בחוזים דומים לענייננו.
 
ה. האם ניתן להשלים את החסר בענייננו באמצעות הוראות חוק מתאימה ?
אני סבורה כי התשובה על כך בחיוב.

לפי סעיף 47 (א) לחוק מס ערך מוסף רשאי עוסק מורשה להוציא חשבונית מס לגבי עסקה חייבת במס (במקום חשבונית עסקה כאמור בסעיף 45 של החוק) "וחייב הוא לעשות כן לפי דרישת הקונה".

עם זאת, סעיף 47 (א1) לחוק מס ערך מוסף קובע כי למרות האמור בס"ק (א) :
"הקונה לא ידרוש חשבונית מס כאמור באותו סעיף קטן קודם לתשלום התמורה או חלקה, לפי העניין, אם המועד לחיוב במס בשל העסקה חל עם קבלת התמורה ועל הסכום שהתקבל". (הדגש לא במקור – א.כ .).

ההוראה הרלוונטית לעניינו היא הוראת סעיף 47 (א1) לחוק מס ערך מוסף (ולא הוראת סעיף 46 (א) אליה מפנים המערערים) , לפיה לא ידרוש הקונה חשבונית מס קודם לתשלום התמורה או חלקה .

ו. לאור האמור לעיל, איני סבורה כי המערערים היו רשאים להתנות את תשלום התמורה בהוצאת חשבונית מס כנגד תשלום התמורה עפ"י ההסכם .
בהקשר זה, חיובי הצדדים עצמאיים (ואינם מותנים או שלובים).

משכך, המסקנה המתבקשת היא: אי תשלום התמורה ע"י המערערים במועד שנקבע בהסדר החוב מהווה הפרת ההסכם ע ל ידם.
לפיכך, אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא לפיה נדחתה המרצת הפתיחה.

7. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 7000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך העירבון ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.
יתרת הערבון תוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, 31 יולי 2019, בהעדר הצדדים.