הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8787-07-20

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת סיגל רסלר-זכאי

מבקשות

1.החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב 1988 בע"מ
2.התחנה המרכזית החדשה בתל - אביב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שליש

נגד

משיב

אלברט חסידים
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון ציטרין

פסק דין

לפני בקשה לסילוק על הסף של הערעור.

הערעור הוגש על החלטת כב' סגנית הנשיא, השופטת כרמלה האפט בת"א 16608-09-15, מיום 18.5.2020 (להלן: "ההחלטה"), אשר דחתה את בקשת המשיב לעיון מחדש בהחלטה קודמת מיום 11.3.2020, שניתנה במסגרת בקשה לביטול פסה"ד מיום 30.11.2015 ו בקשה לעיכוב הליכים של החלטה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיום 2.3.2016 (להלן: "פסה"ד 2015", "החלטה בבזיון" ו- "החלטה בבקשה לביטול פס"ד" לפי העניין). הערעור הוגש ביום 5.7.2020.

החלטתי לקבל את הבקשה.

נטען כי ההחלטה נשוא הערעור הינה "החלטה אחרת" ולא פסק דין, בנסיבות אלו, דין הערעור להידחות על הסף. לחילופין, נטען כי יש לדחות את הערעור בשל הגשתו באיחור. שכן הודעת הערעור היתה אמורה להיות מוגשת ביום 2.7. 2020. לחילופי חילופי ן, נטען כי יש לחשב את מניין ימי הערעור מיום מתן ההחלטה ביום 11.3.2020.

המשיב טען בתגובה כי המבקשות ידעו על הגשת הערעור. שכן "אצו" ללשכת ההוצל"פ ונקטו בהליכי גבייה כבר ביום 18.5. 2020. וכן כי הטענה להגשתו של הערעור באיחור לא נטענה במשך חודשים ובאה לעולם רק כאשר זומנו הצדדים להגיש עיקרי טיעון לדיון שנקבע לשמיעתו של הערעור (שבעה חודשים לאחר הגשתו). המשיב מפנה למועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), אשר נכנסו לתוקפן ביום 1.1.2021 ובעיקר מפנה לתקנה 142 ו- 180ג' לתקנות בדבר הוראות המעבר וטוען לתחולת התקנות החדשות גם על הליך זה.

דיון והכרעה

לטענה לתחולת תקנות סדר הדין החדשות – הערעור הוגש ביום 5.7.2020. בנסיבות אלו, התקנות אליו מפנה המשיב, לסוגיית המועד להגשתו של ערעור (תקנה 137) ו כן לסמכותו של ביהמ"ש של ערעור להתיר תיקון של ערעור (תקנה 142) אינן חלות. תקנה 180 ג' לתקנות מתווה את הוראות המעבר לתחולתן של התקנות לרבות על הליכי ערעור וכך נקבע:

"תחילתן של תקנות אלה ביום י"ז בטבת התשפ"א (1 בינואר 2021) (להלן- יום התחילה) והן יחולו על הליך לרבות ערעור, שנפתח ביום התחילה או לאחריו ולענין ערעור – א ם ההחלטה שעליה מבקשים לערער ניתנה לפני יום התחילה והמועד להגשת בקשת רשות הערעור או הערעור לפי תקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד- 1984 טרם חלף ביום התחילה או יחלוף במועד לאחריו, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור או ערעור לפי המועד הקבוע בתקנות אלה..."

יש לדון בבקשה לאור תקנות לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות").

ביום 1.12.2019 הגיש המשיב בקשה לביטולו של פסה"ד 2015 ולעיכוב הליכים של ההחלטה בבזיון. החלטה בבקשה לביטול פס"ד ניתנה ביום 11.3.2020. המשיב לא השלים עם החלטה זו והגיש בקשה לעיון מחדש שנדחתה גם היא ביום 18.5.2020.

לטענת המבקשות, ההחלטה נמסרה למשיב ביום 18.5.2020 (בהתבסס על תדפיס מאתר "נט המשפט" – צורף נספח ג' לבקשה). המשיב לא התייחס ולא הכחיש הנטען. לפיכך, אני קובעת כי זהו מועד מסירת ההחלטה.

לטענת המבקשות, ההחלטה בבקשה לביטול פס"ד מיום 11.3.2020, מהווה "החלטה אחרת" ולא פס"ד. כך, גם ההחלטה נשוא הערעור מי ום 18.05.2020. לפיכך, יש למנות את מניין ימי הערעור ממועד ההחלטה. ככל שהמדובר ב"החלטה אחרת" הרי שבהתאם לתקנה 399 לתקנות הישנות, המועד להגשת בקשת רשות ערעור הינו 30 יום והוא חלף . ככל שהמדובר בערעור בזכות על פס"ד, הרי שבהתאם לתקנה 397 לתקנות הישנות , המועד להגשתו של ערעור הינו 45 ימים וגם הוא חלף ביום 2.7.2020.

למועד בו הוגש הערעור והאם זו החלטה אחרת או פס"ד – לכאורה, ההחלטה נשוא הערעור היא החלטת ביהמ"ש קמא מיום 18.5.2020, שם נקבע "טענות המבקש אינן אלא ערעור על פסק הדין משנת 2015 במסווה של בקשה זו. המועד להגשת הערעור חלף זה מכבר ובית משפט זה סיים מלאכתו בעניינן של טענות אלה. הבקשה נדחית", שניתנה בבקשה לעיון מחדש על החלטת ביהמ"ש מיום 11.3.2020, שדחתה בקשה לביטול פס"ד ובקשה לעיכוב הליכים בבקשה לאכיפת פסק דין לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט.

הלכה היא כי " החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין איננה אלא "החלטה אחרת", שכן אף שההחלטה סיימה את המחלוקת בין הצדדים, רואים אותה טפלה להליך המקורי משום שעניינה הוא בשאלת תוקפו של פסק הדין שניתן (ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, [פורסם בנבו] פסקה 46 (3.2.2011))." ( רע"א 3134/17 (בניני ישקו לבניין ומקרקעיו בע"מ נ' עוה"ד אהוד גינדס עוה"ד אמיר ברטוב ורו"ח ‏גבריאל טרבלסי (8.1. 2018) פס' 21).

לפיכך, אני קובעת כי ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין, שניתנה ביום 11.3.2020 היא החלטה אחרת והמשיב שגה כאשר הגיש ערעור ולא בקשת רשות ערעור.

זאת ועוד, "בעל דין אינו יכול להביא באופן מלאכותי להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ידי כך שיגיש בקשות לעיון חוזר בפני הערכאה הדיונית." ( רע"א 10422/07 אברהם פלקסר נ' עו"ד חנינא ברנדס (5.2.2008) בשא 1438/08 ניצולת הקרטל בע''מ נ' מדינת ישראל [הנהלת בתי המשפט המרכז] (20.2.2008)). היינו, הבקשה לעיון חוזר שהוגשה ביום 17.5.2020, אינה מאריכה את המועד להגשת בקשת ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פס"ד שניתנה כאמור ביום 11.3.2020 . זאת ועוד, גם ההחלטה מיום 18.5.2020 הינה החלטה אחרת, עליה יש להגיש בקשת רשות ערעור. מכאן, שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות גם יחד . יוסף ויודגש כי גם לו היה מדובר בערעור בזכות חלף המועד להגשתו כבר ביום 2.7.2020 .

לסיכום, היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור. יתרה מכך, גם לו היה זה ערעור, בהתאם לטענת המשיב, הרי שהוגש באיחור. יודגש כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור ודינו של הערעור איפוא להיות מסולק על הסף.

המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשמת.
מזכירות תעביר ההחלטה להרכב.

ניתן היום, י"ז אדר תשפ"א, 01 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.