הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8190-09-18

לפני
כבוד ה שופט דורון חסדאי

המערער
חביב לוי
ע"י ב"כ עו"ד ערן בלומנטל

נגד

המשיבות

  1. מלון ימית תל אביב בע"מ
  2. מלון מגדל תל אביב (אוקינוס) שותפות מוגבלת

ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור

פסק דין

רקע כללי בתמצית

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל־אביב–יפו (כב' השופט א' ברקאי) מיום 1.7.18 בת"א 35462-02-16 (להלן: "פסק הדין"). במסגרת פסק הדין מצא בית המשפט קמא לקבל את התביעה ולחייב את המערער (הנתבע) לשלם למשיבות סך של 285,448 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.2.16 וכן בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.

2. בקצירת האומר ייאמר כי בערעור שלפניי תוקף המערער את מסקנת בית המשפט קמא בקביעתו כי הוא חב באופן אישי בחוב מושא התובענה בגין שירותי מלונאות שסופקו על ידי המשיבות במחצית השנייה של שנת 2014 (ר' סעיף 10 לתצהיר מר אופיר גולדנברג מטעם המשיבות) . לטענתו, התובענה היא בגין חוב של סוכנות נסיעות צרפתית שבבעלות תאגיד הרשום בצרפת, אשר היה זה שביצע את ההזמנות בפועל מהמשיבות והוא זה ששילם את כל התשלומים למשיבות מחשבון בנק צרפתי שבבעלותו, עד אשר נקלע לקשיים כלכליים ופורק במסגרת הליכי פירוק בצרפת.

3. לטענת המערער, הגם שכל האמור לעיל הוכח לפני בית המשפט קמא, בחרו המשיבות להגיש את התובענה כנגדו באופן אישי בהיותו מנכ"ל התאגיד הצרפתי והן העלימו עובדות מהותיות מעיני בית המשפט. לשיטת המערער, לא הוכחה כל טענה המבססת את אחריותו האישית כאורגן החברה ולא היה לפני בית המשפט כל בסיס לחיובו באופן אישי.

4. הצדדים הגישו עיקרי טיעון. דיון בערעור התקיים ביום 27.1.19.

המסגרת המשפטית

5. כפי שיפורט בהמשך, עיקר טענותיו של המערער מכוונות כלפי קביעות מהימנות וממצאים עובדתיים שנעשו על ידי בית משפט קמא. משכך, יש להזכיר את ההלכה לפיה, ככלל, ערכאת הערעור לא תטה להתערב בממצאים מעין אלה, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת ( ר' ע"א 1172/13 שרוט נ' וינר (פורסם בנבו, 15.3.15) פסקה 20; ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (פורסם בנבו, 14.3.16) פסקאות 2–4; ע"א 1211/14 גוטשל נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (פורסם בנבו, 11.11.15) פסקה 19; ע"א 3561/13 שרגאי נ' פקיד שומה תל אביב 1 (פורסם בנבו, 23.10.17) פסקה 27)).

6. בע"א 1394/18 יהודה זרובבלי נ' עלומים, קבוצת בני עקיבא להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 27.11.18) נפסק:

כידוע, אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים ( יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 857 ( מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, פ"ד מב(2) 89, 99 (1988); ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (9.3.2015); ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין [פורסם בנבו] (19.7.2018)).

דיון והכרעה

7. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את עיקרי הטיעון ואת תיק המוצגים, באתי לכלל מסקנה כי מקרה זה אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית ובהתרשמותה הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו לפניה. משכך, המסקנה היא כי דין הערעור להידחות.

8. בכתב הגנתו, בפרק המתייחס לתביעה, ציין המערער בין היתר כי "ככל שנטען כי הנתבע הזמין או התחייב באופן אישי כלפי התובעים הרי שטענה זו מוכחשת ואין עליה כל ראיה או ראשית ראיה באופן כלשהו" ובהמשך נטען כי "הנתבע לא ניהל עסק באופן אישי" (שם, סעיף 10 באמצע ובסיפה).

9. כפי שהוכח לפני בית המשפט קמא, גרסתו זו של המערער הוכחה כלא נכונה ו כלא אמינה: התברר כי המערער אכן התחייב באופן אישי כלפי המשיבות , לפחות ביחס לסכום של 32,000 דולר (ר' בהרחבה סעיף 3 לפסק הדין); כן התברר כי הוא אכן ניהל עסק באופן אישי, לכל הפחות מחודש ספטמבר 2014, שעה שפתח עוסק מורשה (ר' מוצג 5 בתיק מוצגי המערער, כמו גם מוצג 4, כרטיס הביקור).

10. מלבד התחייבותו לשלם 32,000 דולר , אשר בית המשפט קמא מצא כי לא הייתה מותנית בתנאי כלשהו, הרי שהתברר שבעבר המערער אף נתן שיק אישי שלו ל משיבות על סך 20,000 דולר שבהמשך הוחלף, כך שהאמירה שהוא מעולם לא התחייב באופן אישי כלפי ה משיבות לא היה לה על מה שתסמוך (ר' עמוד 4 לפרוטוקול בערעור, שורות 6 –10).

11. בתצהיר עדותו (מוצג 3) ציין המערער בין היתר כי "מעולם לא הייתי בעל מניות בחברה או בעל שליטה ולמעשה בעליה מניות בחברה היו שניים levi gilbert, mazal tarim shaul (להלן "בעלי המניות")... בעלי המניות אינם בני משפחה שלי והקשר שלי אליהם הוא בהיותי מנכ"ל בשכר של חברה אשר עסקה במתן שירותי תיירות... " (שם, סעיפים 4א–ב). בחקירתו של המערער בבית המשפט קמא התברר כי הצהרתו זו אינה אמת. התברר כי התאגיד הצרפתי בעבר הוקם על ידו טרם שנמכר לז'ילברט ולמזל הנ"ל (ר' עמוד 49 לפרוטוקול, שורות 10–11 ו־14–15; עמוד 50, שורות 14–16).

12. המערער עומת בחקירתו עם העובדה שבניגוד לאמור בתצהירו, כמצוטט מעלה, הרי שבפועל בעלי המניות הם בני משפחתו – אחיו ואשתו. תשובתו, " אז מה, אחי זה משפחה, אחי זה הכיס שלי? אחי זה אחי, כל אחד יש לו את הכיס שלו...
ש. מדוע לא סיפרת בתצהירך בניגוד לאמור בסעיף 4ב שבו שהחברה משנת 2005 או 2006 היא כן בבעלות בני משפחתך?
העד מר לוי: אז מה יעזור? מה? מה אם זה כן משפחה לא משפחה זה לא שלי אישי" (עמוד 51, שורות 12–23).

13. בית המשפט קמא, בסעיף 2 לפסק הדין, מצא כי "הנתבע נתפס בקלקלתו כשאינו אומר אמת וכי בניגוד לטענתו בעלי המניות לגביהם טען כי "אינם בני משפחה שלי" נמצאו כבני משפחתו, לאמור רעייתו ואחיו ".

14. כפי שפורט לעיל, בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי כי ההמערער התחייב באופן אישי וללא כל תנאי לשלם ל משיבות סך של 32,000 דולר. ממצא זה של בית המשפט קמא הסתמך בין היתר על עדותם של עדי המשיבות וכן על ניתוח הודעת הדוא"ל מיום 12.1.16 (ר' נספח יב למוצג 4 בתצהירו של מר אופיר גולדנברג מטעם המשיבות).

15. כפי שציין בית המשפט קמא, מהודעת הדוא"ל הנ"ל, בה נאמר בין היתר "בזה אני מתחייב אישי על הבשרה (צ"ל "הפשרה" – ד"ח) של 32,000 דולר ועל הקבוצה של פסח וזה יהיה משולם מראש לפני?", ניתן ללמוד כי אכן המערער מתחייב באופן אישי כשמדובר בפשרה ולכך ש" גומרים בטוב את כל החשבונות" ובנוסף הוא התחייב בסיפת הדוא"ל ל"הלקוחות שלי מזמינים למקומות אחרים", דהיינו התייחס ללקוחות כאל לקוחות שלו ומכאן שהאינטרס לסיים את תשלום החובות הוא אינטרס אישי שלו (סעיף 3.3 לפסק הדין)

16. בית המשפט קמא סיים את קביעתו הנרחבת לעניין חבותו של המערער בתשלום הסך של 32,000 דולר וציין כי ה מערער התחייב לסכום זה באופן אישי ולגופו של עניין ה מערער חב במלוא סכום התביעה ואין לקבל את טענתו לפיה יש לייחס את החוב לתאגיד כלשהו בצרפת.

17. בסעיף 4 לפסק הדין דחה בית המשפט קמא את טענת המערער כאילו החוב הוא חוב של תאגיד בצרפת ולא חוב שלו. נימוקי בית המשפט מופיעים בהרחבה בסעיף זה ומסקנת בית המשפט הייתה כי ה מערער חב בחבות ישירה באופן אישי אל מול ה משיבות ללא קשר לתאגיד כזה או אחר.

18. לא למותר לציין, כפי שהדבר אף עולה מכרטיס הביקור שהדפיס המערער בארץ, כי במסגרת חקירתו הנגדית הודה ה מערער כי השם espace הוא שם מותג בלבד, וכאשר הוא עלה לישראל הוא המשיך להשתמש בשם espace גם כאשר פעל כעוסק מורשה עצמאי. בתשובה לשאלה מדוע פעל תחת השם espace השיב ה מערער " מה משנה מה יכול להיות שמה? אספס זה לא פירמה בינלאומית וקנו אותה, כל אחד יכול לתת כל שם מה שהוא רוצה. מה? יותר טוב מאיפה הכירו אותי. אז זה אספס שאף אחד אנשים ידעו זה מהחברה אספס אז מה יש בזה?" (עמוד 64 לפרוטוקול, שורות 30–32).

19. כמוצג 3 לתיק מוצגי המערער צורף כרטיס ביקור של המערער, שלדבריו היה ברשותו שעה שהחברה הייתה פעילה בצרפת, וכמוצג 4 צורף כרטיס ביקור חדש נושא את השם " Espace Organizations תיירות ונופש V.I.P. Kosher", שלדבריו הוא הדפיס בישראל לאחר שעבר אליה. יצוין כי בשני כרטיסי הביקור מספר הטלפון ב־ israel זהה, מספר הטלפון ב־ prague זהה, מספר הטלפון ה־ portable/ב־france זהה. יצוין כי המערער בעדותו הבהיר כי החברה בצרפת חדלה מלעבוד בחודש פברואר 2016, " לא היה כבר אף אחד שעובד שמה... הייתי לבד" (עמוד 58 לפרוטוקול, שורות 4–15). עיון במוצג 6א למוצגי המערער (חשבונית דפוס מרקשטיין) מלמד כי החשבונית מיום 22.1.15 הוצאה ל" חביב לוי espace international" ברח' שמורת נחל שניר 3 אגמים נתניה. עיון בפלייר, מוצג 6ב, מלמד כי קיימת ישות בשם espace international שלכאורה היא agence en israel ויישות בשם espace organizations מתוארת כ־agence en france.

20. העד גולדנברג מטעם המשיבות ציין בעדותו בין היתר כי "אני לא יודע מי זה חברת אספס" (עמוד 18 שורה 4). לדבריו, "כל ההתנהלות מול חביב נעשו בדרך כלל דרך מיילים דרך טלפון, הכול באופן ישיר רק מולו גם לא היה מישהו אחר זה רק הוא היה. הוא עמד ב-front הוא היה איתנו בקשר של מיילים הוא היה איתנו בקשר של טלפונים, הוא היה אצלנו במשרד הוא היה במלון זאת אומרת הוא היה הוא היה הרוח החיה בכול ההתנהלות איתם לא הכרתי מישהו אחר וכול זה במירכאות חברת אספס" (עמוד 18, שורות 18–22).

21. לא למותר לציין כי גולדנברג נשאל האם מר חביב נהג לציין בפניו ובפני העובדים כי הוא אחראי באופן אישי, והשיב שכן (עמוד 21, שורות 31 –32). ובהמשך:
ש: אז למה הוא היה צריך לומר את זה?
ת: מההתנהלות ומהשיחות אז כל פעם שאמרת לו חביב יש חוב וזה אז הוא היה אומר לי אל תדאג אני דואג לשלם לך. אני לא נכנסתי לקטע,
ש: אז אני דואג לשלם זה יכול להיות אני באופן כללי דואג לשלם זה לא אני מוציא מהכיס?
ת: אני לא יכול לתת לזה פרשנות הוא אומר לי אני דואג לזה לשלם את זה אני אחראי לזה אני אדאג להעביר את זה אז שהוא אומר אני אני אני לא נכנסתי לזה אם זה אני חברה או אני משהו אחר.
[...]
ש: לא, ומה אתה אומר?
ת: הוא אמר לי אם אני אחראי אז הוא אחראי. כפשוטו.
ש: מה זאת אומרת? בוא תגיד את זה במילים אחרות,
ת: הוא אומר אם אני אחראי, הוא ביקש ממני כמה פעמים שאני אתן לו שהות נוספת להעביר כסף שהוא העביר משרדים והוא החליף רואה חשבון והוא היה אומר לי אופיר אני אסדר את זה אל תדאג אני אעביר לך כסף אתה יודע שאני אעביר לך כסף אל תדאג,
ש: אוקי.
ת: וכול הזמן הוא אומר את המילה אני הוא לא אמר לי אף פעם חברה, הוא לא אמר לי חברת אספס תדאג לך. הוא אמר לי אני אדאג לך (עמוד 22, שורות 3 –24).

כמו כן העיד גולדנברג כי המערער "לא אמר אני באופן אישי בשם החברה" (עמוד 24 שורה 28).

22. לקראת סיום עדותו אף הבהיר גולדנברג כי:
ת: אז בוא אני אשיב על זה. כל ההתנהלות שלי הייתה מולו וכול פעם שהייתי צריך או מבקש או דורש זה הכול היה מולו ותמיד הוא היה מכניס את עצמו במצב הזה בזה שאני דואג לזה אני משלם את זה.
ש: ולכן הוא אחראי באופן אישי?
ת: לכן הוא אחראי באופן אישי.
ש: זה פרשנות שלך?
ת: זו,
ש: כי הוא לא אמר לך פעם אחת אני חביב לוי משלם במקום החברה חוץ מאותו פעם שהוא נתן לך צ'ק אישי עד שהחברה תשלם. תקן אותי אם אני טועה כן או לא?
ת: הוא, עוד הפעם כל הזמן ההתנהלות הייתה,
ש: זה כן או לא?
ת: אף פעם השם של החברה לא הוזכר.
ש: זה כן או לא?
ת: אפילו לא ברקע,
עו"ד בכור: הוא עונה לך.
כב' הש ' ברקאי: ומה התשובה? ומה התשובה?
העד, מר גולדנברג: השם של החברה כחברה אף פעם לא עמד ברקע, זה תמיד היה אומר אני משלם אני אחראי אני גובה אני אדאג להעביר לכם את הכסף, כל הזמן זה היה מילה אני אף פעם לא אמרנו אספס organization לא דיברנו על זה על אספס organization
(עמוד 33, שורות 1–20).

(ר' גם עדות גיורא פוש מטעם המשיבות בעמוד 37 לפרוטוקול, שורות 10–32; עמוד 39, שורות 7–18).

23. הלכה היא כי משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". "אותות האמת" אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו "עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסתיו של העד".

תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם (ר' י' קדמי , על הראיות – הדין בראי הפסיקה , מהדורה תש"ע – 2009 עמ' 1825–1830).

24. בע"א 1516/99 לוי נ' חג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 748 נקבע :
"הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים.
(ר' גם ע"א 91/51 מדור חברה לבנין בע"מ נ' ביק, פ"ד ה 792, 796).

25. זאת ועוד, בהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], עדות יחידה – כדוגמת עדותו של המערער – זקוקה לסיוע, תמיכה חיצונית כלשהי שיהא בה לחזק את עדותו של בעל הדין שהוא בעל עניין מובהק בתוצאות ההליך. בית המשפט קמא לא מצא סיוע שכזה בעדות המערער, נהפוך הוא. לשיטת בית המשפט קמא, אשר לא מצאתי בה כל רבב, לא היה מקום לתת אמון בעדות המערער (ר' בין היתר סעיף 5.1 לפסק הדין).

סוף דבר

26. כפי שפורט לעיל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית. חריגה מכלל זה תיעשה במקרים יוצאי דופן בלבד, כגון כאשר התשתית העובדתית אותה קבעה ערכאה דיונית מופרכת ובלתי סבירה בעליל (ר' ע"א 2342/09 נ' ג' נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 6.4.11); ע"א 580/10 ניר שיתופי - אגודה ארצית נ' עיריית הוד השרון (פורסם בנ בו, 25.7.13)), או במקרים בהם "מתגלה על פני הדברים שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובקביעת העובדות או התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע..." (ר' ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה נ' בני וצביקה בע"מ (פורסם בנבו, 13.5.13)).

27. בענייננו אנו וכמפורט לעיל, לא נמצא כי התשתית העובדתית אשר נקבעה על ידי בית משפט קמא היא מופרכת או בלתי סבירה ולא נתגלתה שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובקביעת העובדות באופן המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט קמא.

28. אשר על כן ובהינתן כל האמור, מצאתי להורות על דחיית הערעור.

29. המערער ישלם למשיבות, בגין שכר טרחת עו"ד בערכאה זו, סך כולל של 7,500 ₪. הסכום שנפסק ישולם למשיבות מתוך הפיקדון בסך 10,000 ₪ שהפקיד המערער, וזאת באמצעות בא כוחן .

30. יתרת הפיקדון שהפקיד המערער על פירותיו, תושב לו באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ט, 28 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.