הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7470-07-20

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מערערים

  1. אלדד ואקנין
  2. תמר שריד ואקנין

ע"י ב"כ עו"ד ארז אזולאי

נגד

משיבים

זאב פלקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד שני וייס

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, כבוד השופט עמית יריב, מיום 20.5.2020 בתא"ח 36652-02-20, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב ונקבע כי על המבקשים לפנות את המושכר ברחוב רביבים 10 בגבעתיים (להלן: המושכר), וזאת עד ליום 31.5.2020, אך ככל שישלמו למשיב סך של 6,900 ₪ יידחה מועד הפינוי ליום 30.6.2020. עוד נקבע כי פסק הדין ניתן לביצוע כפסק דין של פינוי, ללא צורך בהתראה נוספת מטעם ההוצאה לפועל. עוד חויבו המבקשים בהוצאות בסך של 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪. עוד נקבע כי ככל שהמבקשים יפנו את המושכר ללא צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל יופחתו ההוצאות לסך של 700 ₪ ושכר הטרחה יופחת לסך של 5,500 ₪.
רקע ותמצית פסק הדין
המשיב הגיש לבית המשפט קמא תביעת פינוי נגד המשיבים, לאחר שהללו לא שילמו את דמי השכירות בגין המושכר, וזאת בהתאם להסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 29.10.2019, אשר קבע כי תקופת השכירות תחל ביום 1.12.2019.
לדיון שהתקיים בתביעה ביום 20.5.2020, לא התייצב המבקש לאחר שנטען כי הוא חולה. בית המשפט איפשר למבקשת להתייצב לדיון טרם תינתן החלטה בהליך, וזאת אכן התייצבה לדיון בהמשך היום . לאחר חקירת המבקשת, ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא אשר קיבל את התביעה.
נקבע כי אין מחלוקת, שדמי השכירות עבור חודש ינואר 2020 לא שולמו בזמן, אלא באיחור של 12 ימים, ולאחר שבאת כוח המשיב שלחה הודעה על ביטול ההסכם. אף דמי השכירות של חודש פברואר 2020 לא שולמו, ושיק , שנמסר לתשלום , חולל באי פירעון מסיבת אכ"מ וחשבון סגור.
הנתבעים טענו כי אי תשלום שכר הדירה נובע מקושי כלכלי מחמת הקורונה, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי אין בה ממש שכן הבעיות בתשלומים החלו בחודש ינואר 2020 ועת בחודשים ינואר-פברואר 2020 השפעת הקורונה על הכלכלה בישראל טרם החלה. עוד הדגיש בית המשפט את החומרה במסירת שיקים מחשבון סגור, התנהלות אשר לא הוסדרה על ידי המבקשים ולא ניתן לה כל הסבר. על כן ושעה ש ההסכם הופר בהפרה יסודית, ובהעדר הסכמה מטעם המשיב לעניין פשרה, נוכח חוסר האמון במבקשים, התקבלה התביעה ונקבע כי על המבקשים לפנות המושכר עד ליום 31.5. 2020, עוד נקבע כי ככל שישלמו למשיב 6,900 ₪ עד ליום 27.5.2020 יידחה מועד הפינוי ליום 30.6.2020, כאשר לצורך הפינוי לא תידרש התראה נוספת מטעם ההוצאה לפועל. כפי שצוין לעיל המבקשים חויבו בהוצאות ונקבע כי ככל שיפנו את המושכר ללא צורך בנקיטת הליכים נגדם, יופחת סכום ההוצאות, וכן נקבע כי פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל ללא צורך בהתראה נוספת של ההוצל"פ.
הבקשה לעיכוב ביצוע
המבקשים הגישו את הבקשה הנדונה, לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתם יש להם טענות טובות בערעור וכללן: כי לא ניתן להם יומם בבית המשפט, ופסק הדין ניתן הלכה למעשה במעמד צד אחד; כי בית המשפט קמא קבע, שפסק הדין יבוצע לאלתר ללא צורך בהתראה של רשות ההוצאה לפועל ובניגוד לכל כלל משפטי; כי המדובר בסיכול חוזה או אירוע משעה.
לטענת המבקשים הם השלימו עם העובדה כי הם אינם יכולים להישאר במושכר עד להשלמת הסכם השכירות ואיתרו בית מגורים חליפי אליו יוכלו להיכנס במהלך חודש אוגוסט הקרוב, על כן התבקש בית המשפט ליתן סעד ארעי של עיכוב ביצוע למשך 45 יום.
עוד מוסיפים המבקשים כי יש להם 3 ילדים קטנים ואי עיכוב הביצוע יוביל לעקירת ילדיהם מהמסגרות ותגרום להם לאי נוחות קשה.

תשובת המשיב
המשיב השיב לבקשה וטען כי יש לדחותה. לטענתו, המבקשים ממשיכים להתגורר במושכר עד למועד זה מבלי לשלם דמי שכירות, תוך עשיית דין לעצמם וגרימת הוצאות וטרחה למשיב.
עוד מוסיף המשיב כי למבקשים ניתנה שהות נוספת לביצוע פסק הדין. לאחר שהללו לא פינו הדירה ביום 30.6.2020 הוא פתח בהליכי הוצל"פ ביום 2.7.2020, ונקבע כי מועד הפינוי יחול בין התאריכים 5.8.2020-23.7.2020.
לטענת המשיב המבקשים ממשיכים להתגורר בדירתו למעלה מחודש נוסף ללא תשלום שכר דירה תוך יצירת נזקים והוצאות.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אני מורה על דחיית הבקשה.
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו ע"א 5333/14 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.1014, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
באשר לעיכוב ביצוע ביחס לדירת מגורים נקבע כי "כשמדובר בבקשה לסעד זמני של עיכוב פינוי מדירת מגורים, מאזן הנוחות נוטה באופן ראשוני לכיוון המבקש, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. זאת מאחר וקיים חשש שמימוש פסק הדין יהא בלתי הפיך. עם זאת, אין לומר שפסק דין המורה על פינוי מדירת מגורים הוא פסק דין שחלה עליו חזקת "עיכוב ביצוע אוטומטי", ולא אחת נקבע כי אין מקום לעיכוב ביצוע של פסק דין לפינוי מדירת מגורים, במקרה בו סיכויי הערעור נמוכים מאוד ומטים את נטייתו הראשונית של מאזן הנוחות". ע"מ 6417/15 אנדרי דרעי נ' משרד הבינוי והשיכון (22.10.2015).
ראשית אציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי, עת פסק הדין ניתן ביום 20.5.2020, ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה ביום 5.7.2020, קרי לאחר המועד בו היה על המבקשים לפנות את המושכר, שנקבע (לכל המאוחר) ליום 30.6.2020. למקרה בו בקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לאחר מועד הפינוי ראו ע"א (מחוזי י-ם) 28083-12-14 נורה סוס לבן נ' אביעזר שפירא (18.12. 2014) שם קבע בית המשפט את הדברים הבאים, היפים אף לעניינו:
"אף אם נניח כי יש למנות את מרוץ התקופה לפינוי הנכס מיום קבלת פסק-הדין, עדיין תיוותר המסקנה לפיה המבקשת עשתה דין לעצמה ולא פעלה בהתאם לפסק-הדין. לשיטת המבקשת קיבלה העתק מפסק-הדין רק ביום 29.10.14. מכאן שהיה עליה לפנות את הנכס ביום 13.12.14. הערעור הוגש במועד האחרון בו ניתן היה להגישו על פי חשבון זה, ביום 14.12.14 (מאחר ויום 13.12.14 חל בשבת), אולם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין הוגשה רק ביום 18.12.14.
מכאן שבכל דרך אפשרית החזיקה המבקשת בנכס בניגוד להוראות פסק-הדין בטרם הגישה את בקשתה.
העולה מכל אלה הוא כי המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע תוך שהיא מחזיקה בנכס בניגוד להוראת פסק-דין המורה לה לפנותו. אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע הנשמעת ממי שפועל בדרך זו, תוך שהוא מגלה דעתו שאין בכוונתו למלא אחר הוראות פסק-דין המופנה כנגדו, ואין להושיט סעד למי שמזלזל בפסקי-דין של בית משפט מוסמך. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה". (ההדגשה הוספה – ע"ר)
די בשיהוי בהגשת הבקשה, ובעשיית דין עצמית, כפי שעשו המבקשים, כדי להצדיק דחיית הבקשה.
זאת ועוד, מעיון בטענות המשיב עולה, כי בהתאם להחלטתו של רשם ההוצאה לפועל פינוי המבקשים ייערך בין התאריכים 23.7. 2020- 5.8.2020, כך שאף ללא הבקשה דנן, נדחה מועד הפינוי של המבקשים מהמושכר.
אעיר, כי המבקשים לא טענו בבקשתם כי שילמו את דמי השכירות עבור החודשים הקודמים, כמו גם עבור התקופה כעת בה הם ממשיכים לעשות שימוש בנכס, בניגוד לפסק הדין, ואף בכך יש כדי להצדיק דחיית הבקשה. אין מקום , שעה שנזקיו של המשיב הולכים ונצברים, לאפשר למבקשים לעשות שימוש במושכר, שימוש אשר מעצים נזקים אלו.
עוד אוסיף, כי המבקשים טוענים כי מצאו דיור חלופי וכי הם אמורים לעבור אליו במהלך חודש אוגוסט הקרוב, וזאת מבלי שצירפו העתק הסכם שכירות המגבה את טענתם והמפרט את המועד בו ייכנסו לדיור החלופי, בעוד שהם עותרים לאורכה נוספת של 45 יום לעיכוב ביצוע פסק הדין.
זאת ועוד, ואף בבחינת סיכויי הערעור, עולה לכאורה כי אין המדובר בערעור אשר סיכוייו גבוהים והמצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן בניגוד לנטען על ידי המערערים ניתן להם יומם בבית המשפט, והמבקשת אף התייצבה ונחקרה, טרם ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, ועת עולה לכאורה מפסק דינו של בית המשפט קמא כי טענת הסיכול לא חלה במקרה הנוכחי.
על כן הבקשה נדחית.
המבקשים ישלמו הוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תש"פ, 16 יולי 2020, בהעדר הצדדים.