הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 74347-01-20

לפני
כבוד ה שופטת הרשמת נועה גרוסמן

מערערת/מבקשת

נאות שירן המומחים לשיווק בתי יוקרה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איריס סטניקוב ו/או איתי מרדכי

נגד

משיבים

  1. אורלי אלכסנדרוב
  2. שלמה חנוך אלכסנדרוב

ע"י ב"כ עו"ד עופר שרגיל

החלטה

1. לפני בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטתי מיום 3.5.20 בה קבעתי כי יש להמציא את כתב הערעור למשיבים גופם.

2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מוצאת לקבל את הבקשה, ולקבוע כי מסירת כתב הערעור שבוצעה לעו"ד עופר שרגיל שייצג את המשיבים בבית משפט קמא, היא בבחינת מסירה כדין. להלן אנמק.

3. במועד מתן החלטתי מיום 3.5.20, סברתי כי יש לבצע מסירה לידי המשיבים גופם, כ"דרך המלך", לאחר שהנחתי כי הם תושבי מדינת ישראל, ולאור טענת עו"ד שרגיל כי אינו מייצג אותם בהליך דנן. על בסיס זה ניתנה החלטתי הנ"ל, שהרי אם המשיבים מתגוררים במדינה ואינם מיוצגים בימים אלה, נכון וראוי כי המסירה תבוצע ישירות לידיהם בכתובתם.

4. ראיתי מקום לעיין שוב בהחלטתי מיום 3.5.20 ולקבל את הבקשה, לאחר שניתנו על ידי המערערת הבהרות בנוגע לייפוי הכוח שניתן לעו"ד שרגיל על ידי המשיבים.
בנוסף, הובאה אלי באמצעות המערערת טענת המשיבים עצמם בכתב הגנתם בבית משפט קמא, לפיה הם תושבי ארה"ב אשר מתגוררים שם דרך קבע (שם, סעיף 10). נסיבה זו חשובה לענייננו, שכן לא ניתן לשלול את האפשרות כי המשיבים עלולים להשתמש בטענה להעדר ייצוג, כ"מכשול" דיוני פורמאלי בפני המערערת.

5. הפסיקה הכירה באפשרותו של נתבע מחוץ למדינה להגביל את ייפוי הכוח של עורך דינו בישראל כך שהלה לא יהיה מוסמך לקבל עבורו כתבי בי-דין (ראו החלטת כב' השופטת וילנר ב רע"א 6484/19 וקנין נ' רביבו, פסקה 9 (פורסם בנבו, 2.12.19)).

6. הנטל להוכיח כי המצאה למשרד עורך הדין אינה בבחינת המצאה כדין, מוטל על הטוען זאת, דהיינו על עורך הדין. אחת הדרכים להוכיח זאת הינה באמצעות הצגת ייפוי כוח מטעם הלקוח המגביל את עורך הדין מלשמש כתובת לקבלת כתבי בית דין בהליכים אחרים (ה .פ. 19218-05-14 מחוזי תל-אביב, ז'קונט נ' האפרתי, פרסם בנבו, 15.12.2014, פסקה 10 להחלטת כב' השופטת דפנה אבניאלי; ת.א. 59725-02-15 מחוזי ירושלים, בן שבת נ' לוי, פורסם בנבו, 26.6.2015, פסקה 15 להחלטת כב' השופטת עירית כהן בשיבתה כרשמת ).

7. במקרה דנן, ייפוי הכוח שניתן לעו"ד שרגיל לא הוגבל. נהפוך הוא – מדובר בייפוי כוח המנוסח בצורה רחבה, כך שניתן ללמוד ממנו כי המשיבים ראו מצב בו עו"ד שרגיל ייצג אותם גם בהליכים אחרים בעלי זיקה להליך בבית משפט קמא, לרבות בערכאת הערעור.
כך למשל, נקבע בראשיתו של ייפוי הכוח כי הוא ניתן בקשר עם ההליך בבית משפט קמא, ת.א. 52202-05-19 "...ולכל הנובע ממנו...".
עוד נכתב בייפוי הכוח, כי עו"ד שרגיל מונה בין היתר "לחתום ולהגיש...בקשה למתן רשות ערעור, ערעור... הנובע מההליך הנ"ל" (סעיף 1 לייפוי הכוח).
בייפוי הכוח אף נכתב כי עו"ד שרגיל קיבל מנדט להופיע בשם המשיבים "...בכל בתי המשפט... עד לדרגתם האחרונה" (שם, סעיף 5).
ההדגשות אינן במקור – נ.ג.

8. אמנם בפועל טוען עו"ד שרגיל כי המשיבים לא נטלו את ייצוגו לצורך הערעור דנן, אך ברור מייפוי הכוח כי המשיבים ראו זאת כאפשרות, ולא הגבילו אותו בקבלת כתבי בי-דין בשמם בעניינים הנוגעים להליך בבית משפט קמא.

9. גם אם עו"ד שרגיל אינו מייצג את המשיבים בהליך דנן, אין בטענה זו כשלעצמה כדי לקבוע כי עו"ד שרגיל אינו יכול לשמש מען להמצאת כתבי בי-דין בשם המשיבים כאשר מדובר באותו נושא התדיינות. פשיטא כי הערעור נסמך על ההליך הקודם, בו ייצג עו"ד שרגיל את המשיבים.

בע"א 23/83 יוחימק נ' תרז, פ"ד לח(4) 309 (1984) נפסק כי:
"מסירה לעורך-דין היא מסירה מספקת על-פי תקנה 439 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שהיתה אז בתוקף (ראה כיום תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984)... לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בידין", אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי-בי-דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו... לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו" (עמ' 314 לפסק דינה של כב' השופטת נתניהו).

ברע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4) 705, הובהר כי תקנה 477 חלה ביחס לעורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות ולא בעניין אחר. הובהר שם כי הדבר נובע ממטרות ההמצאה – ליידע את הנתבע על ההליך ולהחיל עליו את סמכות השיפוט של בית המשפט.
בבע"מ 1378/07 זדה נ' זדה (פורסם בנבו, 29.4.07) (להלן: "עניין זדה") התייחס כב' השופט רובינשטיין לעניין יוחימק והבהיר כי:
"...תקנה 477 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מאפשרת להמציא כתבי בי-דין לעורך דינו של הנמען, אף אם לא הורשה מפורשות לקבל כתבי בית דין. בפרשת יוחימק הנזכרת, ניתנה לתקנה פרשנות מרחיבה, ולפיה ניתן לבצע המצאה לעורך דין, אף אם במסגרת יחסי השליחות בינו לבין הנמען אין הוא מוסמך לייצגו בבית משפט. ברם אין להסיק מכאן שניתן להמציא לעורך דין המייצג את הנמען בעניין אחר..." (סעיף ה. להחלטה).
ברע"א 5150/02 וינברג נ' בייליס פ"ד נח(2) 205 (2003) הבהיר בית המשפט העליון כי :
"סמכותם של בתי-המשפט בישראל נקנית, ככלל, בהמצאת הזמנה לדין (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 34. דרך המלך להמצאת ההזמנה לדין היא המצאתה לנתבע המצוי בישראל. כך הוא כאשר הנתבע מצוי בישראל דרך קבע, כך הוא כאשר הנתבע מצוי בישראל באקראי, וכך הוא גם כאשר הנתבע עצמו אינו מצוי בישראל, אך מצויים בה מורשהו או עורך-דינו בנושא ההתדיינות (תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי)" (ראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 435 (2013, מהדורה 11).
10. הנה כי כן, תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מאפשרת לבצע מסירה לבעל הדין גם באמצעות עורך דינו, במקרים המתאימים בהם עולה כי עורך הדין הוסמך על ידי לקוחו לייצגו בנושא ההתדיינות המשפטית.
הערעור דנן הוא פועל יוצא של ההליך בבית משפט קמא, כך שלטעמי מדובר באותו נושא התדיינות. קיימת זיקה ברורה בין ההליכים והראיה היא שגם המשיבים ראו אפשרות בייפוי הכוח לפיה עו"ד שרגיל יפעל בשמם בערעור הנובע מההליך בבית משפט קמא.

11. גם מבחינת חלוף הזמן, קשה לומר שנותק הקשר בין עו"ד שרגיל לבין המשיבים. הערעור הוגש ביום 30.1.20, בתוך סד הזמנים להגשת ערעור ממועד מתן פסק הדין בבית משפט קמא (17.12.19).
בתווך, לאחר פסק הדין, אף פנה עו"ד שרגיל לב"כ המערערת לצורך גביית הוצאות פסק הדין.

בהקשר זה ראיתי להביא את דברי כב' השופט גרוניס (כתוארו אז), בהתייחסו לתקנה 482 לתקנות, ברע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי (פורסם בנבו, 8.3.2011) כי :

"...הרציונל העומד בבסיס ההוראות הדנות בדרכים השונות להמצאה הוא, כי במקרים מסוימים ניתן להמציא כתב בי-דין לידי אדם או גורם שאינו בעל הדין על יסוד ההנחה שדבר ההגשה יגיע באמצעות אותו גורם לידי בעל הדין. היינו, הדגש הינו על כך שהנתבע יידע מן האחר, כי הוגש נגדו הליך משפטי ועל תוכנו...".

12. בענייננו, לנוכח העובדה שחלף פרק זמן קצר ממועד פסק הדין ועד להגשת הערעור, כאשר עו"ד שרגיל אף פנה לב"כ המערערת לגביית הוצאות פסק הדין , ולאור נוסחו הרחב של ייפוי הכח, סבורה אני כי יש רגליים לסברה שדבר הגשת הערעור יובא לידיעת המשיבים באמצעות עו"ד שרגיל.

13. מן האמור ובהתאם לפסיקה, אני קובעת שמסירת כתב הערעור לעו"ד שרגיל היא בבחינת מסירה כדין לידי המשיבים. עו"ד שרגיל יודיע על הליך זה למשיבים תוך 14 ימים מקבלת החלטה זו במשרדו , ככל שהדבר טרם נעשה.
ההליך יקודם לפי הנהלים. המועד להגשת עיקרי טיעון מטעם המשיבים יימנה מקץ 14 הימים האמורים.

14. בנסיבות העניין ומאחר שהמשיבים לא היוו צד ישיר לבקשה, איני עושה צו להוצאותיה.

ניתנה היום, כ"ה אייר תש"פ, 19 מאי 2020, בהעדר הצדדים.