בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 70225-07-17

מספר בקשה: 1
לפני
כב' השופט ישעיהו שנלר , סגן נשיא

המבקשים:

1. י.י.מ.מ. אבטחה בע"מ
2. אהרון בינימינוב

ע"י ב"כ עו"ד יוסי סיון

נגד

המשיבים:

1. פלאש 90 בע"מ
2. יונתן זינדל

ע"י ב"כ עו"ד מתן שוק ו/או עו"ד דור נחמן

החלטה

1. עניינה של בקשה זו בעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט גיא הימן), מיום 4.7.17.

בית משפט קמא דן בתביעת המשיבים כנגד המבקשים בגין פגיעה בזכות יוצרים ובזכות מוסרית של יוצר ביצירתו. בפסק דינו קבע בית המשפט כי המבקשים - המבקשת 1 (להלן: המבקשת), חברת שמירה ואבטחה, והמבקש 2 (להלן: המבקש), בעל החברה - העלו לאתר האינטרנט של המבקשת, ללא כל היתר וללא כל פטור מוכר בדין, שני צילומים שהזכויות הכלכליות בהם שייכות למשיבה 1 - סוכנות ידועה לצילומי עיתונות - והזכויות המוסריות בהם שייכות למשיב 2 - צלם מקצועי.

בהמשך לכך, קבע בית משפט קמא את שיעורו של הפיצוי - ללא הוכחת נזק - לו זכאים המשיבים מהמבקשים (ביחד ולחוד), וקבע אותו בגין הפגיעה בכלל זכויותיהם ב-80,000 ₪. עוד חויבו המבקשים לשלם הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד ב-27,000 ש"ח, כולל מע"מ.

2. ביום 31.7.17 ערערו המבקשים על פסק הדין – כאשר ביחס למבקש עתרו ל"ביטול" פסק הדין ולחלופין להפחתת גובה החיוב, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד; וביחס למבקשת עתרו לעתירה החלופית.

בבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה באותו מועד, חזרו המבקשים ופירטו - בהרחבה (תחת הכותרת "סיכוי הערעור גבוהים") - את כל אותן "שגיאות יסודיות ומהותיות" אשר נפלו, לטענתם, בפסק דינו של בית משפט קמא - ובין היתר: בקביעה כי המבקשים הפרו את זכויות המשיבים פעמיים (פעם אחת בגין כל צילום); בהטלת אחריות אישית על המבקש; במתן פיצוי ללא הוכחת נזק - ללא כל ראיה בהקשר זה; ובקביעת סכום הפיצויים, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

בהמשך לכך טענו כי "מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים". בתוך כך נטען כי "אי-עיכוב פסק הדין צפוי להביא לקריסתה הכלכלית של המבקשת 1", שתוארה כ"חברה קטנה בגודלה באופן כללי ובתחום עיסוקה בפרט, שתזרים המזומנים שלה שלילי" ושבחשבונות הבנק שלה יתרות שליליות שאינן מאפשרות תשלום מלוא הסך בו חיובה בתשלום אחד.

כמו כן, צוין כי חשבון הבנק של המבקשת הוגבל במסגרת הליך משפטי המתנהל כנגדה בהוצאה לפועל. עוד נטען כי "אי-עיכוב פסק הדין עלול לגרום למבקש 2 נזק חמור ובלתי-הפיך", אף זאת מחמת מצב כלכלי קשה.

בהשלמה לכך, נטען כי "דחיית מועד תשלום הסכום הפסוק לא תגרום למשיבה נזק ממש אם בכלל" - וזאת תוך הדגשה כי אין מדובר בחוב אשר המשיבה הסתמכה עליו לצורך פעילות שוטפת או בשיפוי בגין הוצאה בפועל. עם זאת, נטען גם בדבר "הקושי הצפוי למבקשים לגבות בחזרה לידם את הסכום הפסוק במידה והערעור יתקבל" - תוך שהוטל ספק בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים.

משכך, התבקש בית המשפט להורות על עיכובו של פסק הדין שניתן ע"י בית משפט קמא.

3. בתשובתם לבקשה הדגישו המשיבים כי "המבחן המשפטי העיקרי לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי הוא הנחת תשתית עובדתית מבוססת לכך שהמשיבים לא יוכלו להחזיר את סכום הזכייה במידה והערעור יתקבל. המבקשים לא הציגו, במאות עמודי הבקשה שהגישו על נספחיה, ולו בדל ראיה לכך". בתוך כך פורט כי "מצבם הכלכלי של המשיבים מצוין והמבקשים לא הוכיחו אחרת" - והודגש כי "המשיבה 1 היא סוכנות הצילומים הגדולה והוותיקה בישראל". כמו כן, נטען כי "המבקשים יוצרים בפני בית המשפט מצג שווא לגבי יכולתם הכלכלית" - כי המבקשת היא חברת אבטחה מובילה, שבמסגרת בקשתה נמנעת מלחשוף את מצבה הכלכלי כנדרש באמצעות מסמכים חשבונאיים מפורטים; והמבקש הוא אדם פרטי שלא הוגשה כל ראיה בעניין מצבו הכלכלי, וכי חקירה שביצעה המשיבה הצביעה על מצב כלכלי איתן. עוד צוין כי בהליך המשפטי בו הוגבל חשבון הבנק של המבקשת נטען, דווקא, כי מדובר ב" חברה רצינית ומבוססת".

מעבר לכך נטען בתשובה לבקשה כי "סיכוי ההליך קלושים" וכי בית משפט של ערעור נמנע מלהתערב בפסיקת פיצויים לפי חוק ובהוצאות משפט.
מש"המבקשים לא הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם להוכחת התנאים המצטברים לצורך עיכוב ביצוע פסק דין כספי" התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה.

4. ההלכה הפסוקה המוכרת בעניין עיכוב ביצוע פסק דין בכלל ועיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי בפרט שבה וסוכמה ב-ע"א 4264/17 אורו מסעדה ואירועים (2010) בע"מ נ' קסנטיני (6.6.17) :
"נקבע, לא אחת, בבית משפט זה כי לבעל דין, אשר זכה במשפטו, מוקנית הזכות ליהנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד בו ניתן, ומבלי שייאלץ להמתין להכרעה בערעור, שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין... יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם
לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו... באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך... בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו
של המבקש." [ההדגשות - כאן ובהמשך - אינן במקור]

ועוד יוזכר אשר שב ונקבע ב-ע"א 10069/16 חברת החניון המרכזי בבת-ים בע"מ נ' אשורי (16.2.17) כי "רק במקרים חריגים יובא בחשבון מצבו הכלכלי של המבקש, או האפשרות להתמוטטותו הכלכלית בעקבות מימוש פסק הדין, וזאת בהינתן תשתית עובדתית מספקת ביחס לנזקיו האפשריים ".

וראו עוד, לדוגמא: ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי.אמ. טרוול בע"מ (9.4.17); ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה (2.3.17) ; ע"א 7583/16 אלמליח נ' מנהל מע"מ לוד (31.1.17) ; ע"א 8721/16 אס.פי.ג'י מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (23.1.17) .

ויודגש כי ההלכה בדבר אי-עיכוב ביצוע של פסק דין המשית חיוב כספי חלה, ביתר שאת , ביחס לעיכוב תשלום הוצאות משפט (ראו: ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.14); ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (30.5.13)). זאת, בהתא מה להלכה הפסוקה בדבר אי-התערבות ערכאת הערעור בהוצאות משפט שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית (וראו, לדוגמא בלבד : ע"א 1278/15 עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (30.8.16); ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ (6.7.17); רע"א 4104/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד (2.6.17)).

5. בהתאם להלכה הפסוקה על בית המשפט לבחון שתי שאלות. האחת, שאלת סיכויי הערעור; והשניה, שאלת מאזן הנוחות, כאשר השאלה השניה היא החשובה יותר. משכך, מצופה ממי שעותר לעיכוב ביצוע, לשים את הדגש ולפרט את כל התשתית העובדתית הנצרכת לביסוס שאלת מאזן הנוחות, הגם שכמובן יש מקום להתייחסות לשאלת סיכויי הערעור.

אולם, אין מקום להפוך את הבקשה לעיכוב ביצוע, כהודעת ערעור תוך פירוט כל אשר צוין בהודעת הערעור ובמיוחד בעת שלפחות ביחס למבקשת, ההשגה הינה אודות הסכום.

במקרה דנן הבקשה משתרעת על פני כ-22 עמודים (ללא התצהיר והנספחים), וכשנושא מאזן הנוחות נדון החל ממחצית עמוד 19 ואילך וכשעד אותו מקום נדרשו המבקשים להשגות על פסק הדין.
מצאתי לנכון לציין זאת על מנת להבהיר כי לא זאת הדרך בה יש לערוך בקשה שכזו.

6. לגופם של דברים, צודקים המשיבים בטענותיהם כי המבקשים לא עמדו במוטל עליהם, בעת שעסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי ועל אחת כמה וכמה, השגות על הוצאות משפט וכדומה.

בכל הקשור לשאלת סיכויי הערעור לא מצאתי כי יש בנטען על מנת להכריע את הכף ועל כן יש להידרש לשאלת מאזן הנוחות.

בענייננו, אכן טענו המבקשים כנגד מצבם הכלכלי של המשיבים [סעיפים 133-127 לבקשה], אך זאת בעלמא בלבד וללא כל אסמכתא לחיזוק הנטען - טענות אשר נדחו ע"י המשיבים מכל וכל [סעיפים 18-13 לתשובה לבקשה]. ברי לכל, כי בנסיבות אלו לא הורם נטל השכנוע "באמצעות תשתית ראייתית איתנה" כי יש לסטות מהכלל הנהוג ולעכב את ביצוע פסק הדין מחמת מצבם הכלכלי הנטען של המשיבים, ואין כל יסוד מבוסס להנחה כי אלה לא יוכלו (אם יתקבל הערעור) להשיב למבקשים את הסך הפסוק. ודוק, בחינת מאזן הנוחות דורשת בראש ובראשונה את הצבת התשתית שאכן לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל.

7. עוד טענו המבקשים בעניין מצבם הכלכלי [פסקאות 123-116 לבקשה] - תוך שהם מצרפים לבקשתם דפי חשבון בנק מחודשים מאי עד יולי שנה זו של המבקשת, העתק אישור רו"ח בדבר מספר עובדי המבקשת והעתק ההחלטה בדבר הגבלת חשבון הבנק של המבקשת [נספחים ט'-י"א לבקשה]. מנגד, כאמור, טענו המשיבים באופן נרחב [פסקאות 34-19 לתשובה] כי מצבם הכלכלי של המבקשים תקין (ואף טוב מכך) - תוך שהם מצביעים על החלקיות הרבה במסמכים שצורפו לבקשה ביחס למבקשת ועל אי-צירוף כל ראיה בדבר מצבו הכלכלי של המבקש, כשהמשיבים אף מצרפים ראיות סותרות בעניין זה. כמו כן, הצביעו המשיבים על כך שטענת המבקשים כאן בדבר מצבם הכלכלי סותרת טענתם בהליך משפטי אחר.

כפי שצוין לעיל יש מקום להתחשב במצבו הכלכלי של מבקש עיכוב הביצוע, במקרים חריגים ביותר ובכפוף לכך שהמבקש פרש בפני בית המשפט את מלוא רוחב היריעה אודות כלל רכושו ואמצעיו הכלכליים, ולא די באמירות כלליות או בצירוף מסמכים חלקיים, וכפי שנקטו המבקשים במקרה דנן.
לכל האמור יש להוסיף, שאם אכן כטענת המבקשים מצבם הכלכלי קשה, הרי מתחזק החשש כי כל עיכוב בהליכי הגביה יכול ויגרום לכך כי לא ניתן יהיה לגבות בעתיד, את אשר ניתן לגבות היום.

8. יודגש כי המשיבים ציינו בתשובתם כי במסגרת מגעים בין ב"כ הצדדים הסכימו לפירעון החוב הפסוק ב"מספר סביר של תשלומים" [פיסקה 34 לתשובה].
דהיינו, כי נמצא גם מענה בזמנו לטענה אודות תשלום אחד אשר יקשה על המבקשת לשלמו.

9. לאור כל האמור הבקשה נדחית.
המבקשים ישלמו למשיבים סך של 3,500 ₪ הוצאות בקשה זו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן ביום, ט"ז אב תשע"ז, 8 אוגוסט 2017.

ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ